מיכל דליות מעדיפה לא להסגיר את גילה. אם ממש מתעקשים, היא עונה שהיא בת 59. כן, היא יודעת שאחד החסרונות של הסלבריטאות זה שכל אחד יכול בקלות להיכנס לאינטרנט ולגלות שבשנה הבאה היא תחגוג יום הולדת 70, "אבל אדם שפוגש אותי ברחוב לא נכנס ישר לוויקיפידיה", היא פוסקת.
כשאני מתנצלת ומתריעה בפניה שבכל מקרה גילה יצוין בכתבה, היא מחייכת חיוך רחב ולא מראה כל סימן של התרגשות. אחרי יותר משעתיים של שיחה עימה, אני מבינה גם למה. דליות מסרבת לתת לדברים פחות נעימים לחלחל אליה ולהטריד את מצב רוחה. היא שופעת ביטחון עצמי, ואין לה גם שום בעיה להחמיא לעצמה כמעט בכל רגע נתון.
זו אולי גם הסיבה שלדליות אין שום בעיה להכריז בנונשלנטיות שהיא מתכוונת לעבור מתיחת פנים. "מבחינתי כבר הייתי עושה את זה, אבל יש לי יועץ קוסמטי והוא אמר לי להמתין", היא מסבירה. "מעולם לא עשיתי בוטוקס אבל לפני שמונה שנים עברתי ניתוח להרמת עפעפיים. אני לא יודעת מה היה קורה אם לא הייתי מתפרסמת ואם המראה החיצוני היה חשוב לי באותה מידה. אבל אני כן יודעת שבגלל שאני משודרת ומצולמת, חשוב לי גם כאישה מבוגרת להיראות טוב. אני רוצה שיגידו: 'האישה הזו מדהימה. ולא רק בגלל מה שהיא אומרת אלא גם בגלל איך שהיא נראית'".
מגיל 14 אני בדיאטות
דליות אמנם טרם עשתה מתיחת פנים, אבל כשהיא פותחת לי את דלת דירתה המרווחת בשכונת רמת אביב ג', היא נראית מדהים. הסיבה העיקרית למהפך היא העובדה שרזתה בצורה ניכרת והורידה קרוב ל־30 קילו ממשקלה, מה שהשפיע לטובה גם על מצב בריאותה.
מה הסוד?
"עשיתי ניתוח קיצור קיבה. מגיל 14 אני בדיאטות. העליתי, הורדתי וחוזר חלילה. תמיד הציק לי להיות שמנה. אני יודעת שיש נשים ששלמות עם המשקל העודף שלהן, אבל אני אף פעם לא אהבתי את זה. בתור ילדה העליבו אותי. נורא אהבתי לרקוד בלט ובגיל שמונה המורה אמרה לי שאני קצת דובית ולכן אני צריכה לעמוד בסוף השורה. בשנים האחרונות, עקב העובדה שהתפרסמתי ואני חיה חיים טובים, השמנתי עוד. כשאני הולכת למסעדות תמיד מזמינים אותי לקינוח וקשה לי לעמוד בפני קינוחים. יחד עם הגיל שלי, היו להשמנה גם השלכות בריאותיות, עד שרופאת המשפחה המליצה לי לעבור ניתוח. מאחר שלא אהבתי את איך שאני נראית והייתה לזה גם סיבה בריאותית, קפצתי על המציאה".
לא חששת?
"המילה 'חשש' לא קיימת בלקסיקון שלי. קצת ביררתי וקראתי על הניתוח לפני כן, אבל זרמתי. גם לא ראיתי בתקופה אחרי הניתוח 'תקופת החלמה', כי אין מה להחלים או להתאושש ממנו. צריך פשוט לבצע באופן מדויק את ההוראות: לעבור בהדרגה מתזונה נוזלית לדייסתית ולרכה, עד המעבר לתזונה רגילה. החלק החשוב הוא לאכול כמעט כל שעתיים במנות קטנות. לפעמים למדתי בדרך הקשה. היה איזה יום שהייתי עסוקה בהרצאות ושכחתי לאכול, ואז הייתי כל כך רעבה, אכלתי מאוד מהר וסבלתי כאבי תופת כי חשוב לאכול לאט. היום, כשאני הולכת עם בעלי למסעדה, באופן קבוע אנחנו מזמינים רק מנה עיקרית אחת, שאני אוכלת ממנה שליש והוא את שני השלישים הנותרים. ככה על הדרך גם הוא מרזה".
"הילדים שלי מבקשים ממני עצות וזו מחמאה"
"סופר נני" זכתה להצלחה אדירה ושודרה במשך חמש עונות. בזמן הזה עזבה דליות את עבודתה במכון אדלר, וב־2008 הקימה את "מרכז מיכל דליות", שבמסגרתו מתקיימת תוכנית להכשרת יועצות משפחה במכללת לוינסקי. היום היא עובדת גם כמרצה בארץ ובחו"ל, מנהלת צוות גדול של יועצות משפחה, ומנחה מדי שישי תוכנית רדיו בנושא משפחה ב־FM103. בנוסף, הספיקה לכתוב שני ספרים למבוגרים וחמישה ספרי ילדים.
אם היו מכניסים את "סופר נני" לביתה של מיכל דליות הצעירה?
"הייתי אומרת לה לגדל את ילדיה על פי הפסוק 'חנוך לנער על פי דרכו'. הייתי אמא מאוד צעירה. בגיל 21 כבר ילדתי את הבכור שלי, וחבל שלא חינכתי כל אחד מילדיי על פי דרכו, ובמקום זאת חינכתי את כולם על פי דרכי. היום אני יודעת שיש ילד יותר רגיש וצריך לחנך אותו אחרת מאשר את הילד היותר תוסס, או שיש ילד שצריך יותר להגביל בעוד שיש ילד שצריך לאפשר לו יותר".
הילדים שלך מבקשים ממך עצות?
"בהחלט, וזו תמיד מחמאה ענקית עבורי. הבקשה האחרונה הייתה מבתי. היא אמרה: 'אני יושבת ועובדת והילד כל הזמן מכדרר בבית וזה משגע אותי. אני אומרת לו תכדרר בחוץ והוא לא יוצא. מה אני עושה עם זה?' עניתי לה: 'קחי את הלפטופ ותעבדי בחוץ. הוא יכדרר על הדשא וזה לא יפריע לך. הילד עושה את זה כי הוא רוצה להיות בקרבתך'".
מה הטעות הכי נפוצה של הורים בימינו?
"שהם לא עומדים במילה שלהם ועסוקים בפיצוי וריצוי. במאה ה־20 הבינו שלילד יש זכויות, והתוצאה גרמה מהפך בחינוך. אין ספק שמערכת היחסים עם הילד אינה צריכה להיות משפילה או תוקפנית, אבל ההורים צריכים לזכור שהם צריכים לחנך ולהכשיר את הילד לחיים: ללמד אותו מה מותר, מה אסור ושיש השלכות לכל התנהגות. ההורים של היום לא מסוגלים לראות את הילד שלהם עצוב או מתוסכל. ברגע שהוא בוכה, הם מוותרים. זה גורם לילד להיות מאוד מבולבל וחרד. ילד צריך גבולות. זה פחד אדיר לחיות בלי גבולות.
"ההורים חושבים היום שהם צריכים להיות חברים של הילדים. רק שאני עוד לא נתקלתי בילד בן שלוש שצריך חברה בת 32 ועוד לא נתקלתי במתבגרת בת 12 שצריכה חברה בת 40. לילד יש חברים בגן ולמתבגרת יש חברים בכיתה ובאינסטגרם. הם צריכים אבא ואמא".
- הראיון המלא עם מיכל דליות מתפרסם בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
