''במקום לשכור חדר במלון'': ביקור בדירה בבית המכס המוזהב ביפו

"בית המכס" הוא בניין שקיבל תפנית מפתיעה: אחד המבנים האפורים והכעורים ביפו, שתמיד בלט לרעה בסביבתו, הפך לבניין נוצץ של דירות יוקרה, תחת שרביטו של האדריכל אילן פיבקו. גם בגלגולו החדש והזוהר, כבר ספג לא מעט ביקורת. תשומת הלב היא טבעית, בהתחשב בגודלו ובמיקומו האסטרטגי – מתנשא מעל צומת של שלושה רחובות מרכזיים ביפו, קרוב לים ולנמל, לכיכר השעון ולשוק הפשפשים.

בימים אלה נמצא הבניין בשלבי אכלוס מתקדמים. איך נראות מבפנים שבכות הברזל המוזהבות שעוטפות אותו? מאיזה נוף נהנים הדיירים החדשים? הזדמנות לתשובה הגיעה עם הזמנה לביקור באחת הדירות שהושלמו.

את הדירה עיצבה מיכל האן, שתוך כדי העבודה החלה לעצב עוד כמה דירות בבניין. הפרויקט, שנקרא ORO (זהב, באיטלקית) שווק מתחילתו כמיזם יוקרה, בזכות ההתחדשות העירונית ביפו והמיקום. בהתאם, משך אליו קונים אמידים. "לא גרות כאן משפחות, והאנשים מאוד דיסקרטיים", אומרת האן. "יש דיירים שבאים רק לסופי שבוע, יש כאלה שגרים בחו"ל ומגיעים לחופשות, ויש זוגות שהחליטו לעזוב את בית הקרקע המשפחתי ולעבור לעיר".

''בית המכס'' על שום מה?

המבנה המוזהב נבנה על בסיס ''בית המכס'' שחלש על משולש הרחובות יפת, יהודה מרגוזה ויהודה הימית. את הכינוי קיבל הבניין האפור ב-1977, אחרי שאגף המכס והמע"מ במשרד האוצר עבר אליו. יחד עם המבנים שסביבו, הוא נבנה באמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת, בתכנון המהנדס צבי ספוקויני. המבנה הקובייתי והסדור, בן תשע הקומות, היה חריג בגובהו ובעיצובו בנוף היפואי. ב-2007 נקבע שהוא מסוכן לדייריו ולשכניו, ומשרדו של מהנדס העיר הוציא לו צו פינוי. כעבור ארבע שנים נמכר המבנה לחברת אקרו נדל"ן, שהחלה בתכנון מחדש.

כך הוא נראה בשנים שבהן עמד ריק:

ובתהליך השיפוץ. במקום להחריב - החליטו להזהיב(צילום: Take -Air צילום אוויר)

למרות העובדה שהוא לא יועד לשימור, הוחלט להשאיר את המבנה המקורי (הסבר מלא לכך - בכתבה זו). במסגרת זו קיבלו היזמים תוספת של זכויות בנייה (מתוקף תמ"א 38/3), שכללו, בין היתר, עוד קומות, מרפסות וממ"דים. הקירות ועמודי החיזוק המקוריים גולחו, ואת המערכת הקונסטרוקטיבית הישנה החליפו עמודי תמך חדשים בהיקף המבנה, וממ"דים במרכזו.

הבניין טיפס לגובה של 12 קומות מרחוב יפת, ולגובה של 14 קומות מרחוב יהודה מרגוזה; הפער נובע מהפרש המפלסים בין הרחובות. שתי הקומות התחתונות מוגדרות כקומות מרתף, שבהן מכפילי חניה, מחסנים וחדר אשפה. מדרגות חיצוניות מקשרות בין הרחובות; הכניסה הראשית היא מרחוב יהודה הימית, והמשנית מיפת, בין החנויות.

האלמנט הדקורטיבי שבולט למרחק הוא המעטפת הכפולה שעוצבה לבניין: את המרפסות תוחמות מסגרות עם רשת מתכת שנצבעה בזהב, חלקן קבועות וחלקן נעות על מסילות. הזרות הנופית שאפיינה את המבנה הישן נותרה בעיצוב החדש, והוא נראה למרחקים כמעין ''מגדל אור" חריג, שחזיתו משתנה בהתאם לתזוזת הרשתות.

הנוף. אטרקציה לתושבי חוץ ולתיירים(צילום: עודד סמדר)

הכניסה הראשית תוכננה בגובה כפול, ושומר יושב מאחורי דלפק שחור, על רקע קיר זהוב. בכניסה המשנית רחבה המוגדרת בהיתר הבנייה כ-"lounge", בנויה כגלריה שצופה ללובי הראשי. מכאן נכנסים לחדר הכושר.

בסך הכל תוכננו 53 דירות בגדלים שונים: בקומת הקרקע דירות בנות שני חדרים, עם ממ"ק משותף; בכל קומה טיפוסית חמש דירות בנות 4-5 חדרים (אחד מהם הוא ממ"ד ללא אוורור טבעי, שחלונו פונה לחדר רחצה); בקומות האחרונות שני מיני פנטהאוזים ושני פנטהאוזים שתוכננו כדופלקסים.

מה סדרי הגודל של המחירים? בדיקה ברשת מעלה שדירה קטנה בבניין הוצעה להשכרה בפברואר האחרון בסכום של 7,500 שקלים לחודש. דירת 117 מטרים רבועים עם 14 מ''ר מרפסת מוצעת למכירה בכ-5.8 מיליון שקלים. דירת הפנטהאוז, 208 מ''ר ועוד 114 מ''ר מרפסת, מוצעת למכירה בסכום של 20 מיליון שקלים. דירות רבות באזור מושכרות דרך אתרים לדירות נופש (כגון Airbnb), במחיר של 200-500 שקלים ללילה.

''כסוויטה גדולה במלון''

את הדירה שבה ביקרנו, בשטח של 90 מ''ר, רכשו לפני כחמש שנים בני זוג שגרים בחו''ל. "הדירה הוגדרה כדירת נופש בה ישהו בעת חופשותיהם בישראל", מסבירה האן, "במקום לשכור חדר במלון''. הם ביקשו "תחושה של חופש", שני חדרי שינה נוחים ושני חדרי רחצה נפרדים.

איך מעצבים דירה כשהלקוחות רחוקים?

"הפרויקט נמשך כמו כל פרויקט קבלני – בדרך כלל שלושה חודשים ועוד חודש לבחירת חומרים – אך התהליך היה יותר תכליתי ומרוכז. הרבה התכתבויות במיילים ובווטסאפ, ואת הבחירות החשובות ארזנו בכמה ימים שבהם הגיעו לארץ. בזמן הפיקוח, שארך כמה שנים, נשלחו אליהם דו''חות עם תמונות שמראות את ההתקדמות".

הרצפה כוסתה באפור, המנורות זהובות. "רצינו להתכתב עם המעטפת החיצונית", מסבירה המעצבת(צילום: עודד סמדר)

חלוקת הדירה נשארה כפי שהייתה במקור. אזור ציבורי (מטבח וסלון), ואזור פרטי (שני חדרי שינה, שני חדרי רחצה וממ"ד ללא אוורור טבעי). חדרי הרחצה הורחבו, קירות הנישה במסדרון (שתוכננה במקור למכונת כביסה) פורקו, ותוכננה נישה על חשבון חדר השינה, ולטובת הסלון.

הסלון נפתח למרפסת, המשקיפה אל הים ואל הבניין שבקצה המתחם. המרפסת מקשרת בין חדרי הדירה, ואפשר "לשחק" בה עם רשתות הזהב, ששוברות את קרני השמש. "זו לא דירה שמבשלים בה או יושבים לראות טלוויזיה", אומרת האן. "זו דירה ששוהים בה בזמן שלא מבלים ואוכלים בחוץ".

נישה שחופתה במשטח שחור, כמו הדלפק. ''זו לא דירה שמבשלים בה, אלא ששוהים בה בזמן שלא מבלים בחוץ''(צילום: עודד סמדר)

שני חדרי השינה זהים (מלבד השקיפות לחדר הרחצה)(צילום: עודד סמדר)

לשניהם יציאה למרפסת(צילום: עודד סמדר)

חדר הרחצה הנפרד(צילום: עודד סמדר)

"הדירה עוצבה כסוויטה גדולה במלון", מסכמת האן. "הבניין יושב באמצע אזור שמספיק לבדו לחופשה מדהימה".

ליד הבניין, כחלק מאותה תוכנית, מוקם בימים אלו מבנה נמוך יותר, בן שש קומות ו-13 דירות, גם הוא בתכנון פיבקו אדריכלים. הוא מקיף את מבנה ORO בקומת הקרקע, עם חנויות חדשות. גם הוא יזכה לאלמנט מוזהב (במקרה הזה תריסי האלומיניום), וגם הוא מסמן את השינוי במרקם החברתי ובאופייה של יפו, ואת הפיכתה לבועת נדל''ן יוקרתית וקשה להשגה.  

תוכנית הדירה(תוכנית: סטודיו מיכל האן)

------------------------------------------------

ואיך נראה המנזר הצרפתי שהוסב למלון מפואר, בהמשך הרחוב? לחצו על התמונה:

היום זהו מלון. לחצו לכתבה המלאה(צילום: עמית גרון)

--------------------------------------------------

• מנורות: לד תאורה
• כלים סניטריים ואריחים בחדרי הרחצה: מודי
• אמנות: דנה בר-און (צילומים), יהודית אייזנשטט (ציורי שמן) 
• נגרות ומטבח: הדר הן
• ריהוט: גלריה זהבי
• דלתות: לנדאו
• משטח מטבח: משטחי קיסר (ורונה תעשיות)
• אקססוריז: הום&מור