סיקור שבוע העיצוב בירושלים - בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים
מוחמד מהלווס מתרגש. במזרח ירושלים הוא אמן מוכר, שמציג לצד אמנים פלסטיניים ידועים כסלימן מנצור, סלאח אל אטרש וטאלב דוויק. אך הוא מעולם לא נחשף לקהל ישראלי, ופרויקט "השדכן", שיוצג מחמישי הקרוב בשבוע העיצוב בירושלים, יהיה המפגש הראשון. זה צעד גדול עבורו, אומר לנו מהלווס. עד היום לא יצא לו לשתף פעולה עם ישראלים באופן ישיר, על בית הנסן לא שמע, את שבוע העיצוב לא הכיר, וההזדמנות להציג כאמן פלסטיני בתערוכה הפונה לקהל ישראלי בעיקרו, מרגשת אותו.
ל''שדכן'' – מיזם המחבר בין שמונה מעצבים צעירים ממזרח ירושלים לשמונה בעלי מלאכה ותיקים בגדה – התגלגל מהלווס כמעט במקרה. את המעצב דניאל נחמיאס והאדריכל טארק נאסר, אוצריו של הפרויקט ומנהליו, פגש בעיר העתיקה בדיוק כשהיו באחד מסיוריהם בחיפוש אחר בעלי מלאכה מעניינים.
נאסר ומהלווס מכירים מזה זמן, בעקבות שיתופי פעולה בפרויקטים שונים של פלייסמייקינג (עיצוב עירוני). הם החלו לצעוד יחד ולשוחח, וכשמהלווס, שכל חייו יצר לבד בשתי ידיו, שמע על המיזם, הוא התלהב וביקש להצטרף אליהם לביקורם בבית הספר הפוליטכני.
שם נתקלו בזיאד דאבה, בעליו של מפעל לייצור רהיטי במבוק באל-עזריה. דאבה, בשנות ה-70 שלו, בדיוק לימד את הנערים איך מייצרים כיסא במבוק לילדים. "כשראיתי את השיעור", צוחק מהלווס, "התאהבתי". הוא התבקש לשלוח רזומה ותיק עבודות, כמו כל מי שחפץ להצטרף לפרויקט, ובעקבותיהם השתדך לדאבה.
הוא בן 32, מהלווס, נשוי ואב לשלושה. ירושלמי מלידה, שלמד אמנות באוניברסיטת אל-קודס, הציג בין היתר בניו יורק ובאיטליה, ועובד כרסטורטור במסגד אל-אקצה וכמורה לאמנות במסגרות שונות.
עד שבגר למד ציור ואמנות בעצמו, כשהוא נעזר באביו הצייר. בכיתה ג' הזמין אותו המורה לאמנות אל הלוח שוב ושוב, ומשם גלשו ציוריו אל הקירות, אבל אפשרויות ההעשרה היו מוגבלות. בשנות התיכון עודד האב את בנו להציג את ציוריו בתערוכות, אך רק באוניברסיטה נחשף לפיסול ולטכניקות יצירה מגוונות אחרות. בתום הלימודים, מששמע כי במסגד אל-אקצה מחפשים רסטורטורים (משקמים ומשחזרים עבודות אמנות), הגיש מועמדות והתקבל.
לפני שהתחיל בעבודה סיים 11 קורסים מקצועיים, אותם העבירו מומחים בעלי שם מהארץ ומחו"ל, ועסקו בין היתר במוזאיקה אסלמית, עיטור אסלמי, רסטורציה של אבן עתיקה, מגוון טכניקות עבודה, ניהול אתרי מורשת ואתרים ארכיאולוגיים ועוד. רובם ככולם נערכו במזרח ירושלים, בחסות אונסק"ו. במקביל לא חדל מלעבוד על יצירותיו ולהציג בתערוכות, בעיקר בירושלים.
מפעל הבמבוק של זיאד דאבה הוא סדנה קטנה ובסיסית באל-עזריה. שני חדרים במבנה ישן, עם דלתות מתכת צהובות וגג אסכורית. דאבה עצמו לא הסכים ללמד את בנו את מלאכת ייצור הרהיטים, והפציר בו להמשיך וללמוד.
בפינה אחת של הסדנה ערימת רהיטים, ערב רב של שולחנות וכיסאות, מהרצפה ועד התקרה. בפינה אחרת חומרי גלם, בחדר הפנימי מכשירים ישנים ופשוטים. ליד דלת הכניסה הוא יושב לו לבד ובונה את רהיטיו, שאותם הוא מוכר בחנותו שבמרכז אל-עזריה.
הדרך לרהיטי הבמבוק הפואטיים שיציגו מיום חמישי הקרוב בבית הנסן לא הייתה פשוטה, גם לא קצרה. התוצר הסופי של כל תהליך זוגי בפרויקט הוא מוצר, וכאמן, מהלווס היה חסר ניסיון בעיצוב או בייצור.
''מוחמד הוא צייר מצוין, והביא לכל פגישה סקיצות רבות, אבל לא לגמרי ישימות", אומר נחמיאס, "הן היו חסרות הקשר ונטולות סיפור. הייתה לו נקודת מוצא מאוד מעניינת – הוא זיהה שרוב רהיטי הבמבוק הם סטטיים, וביקש ליצור רהיטים שיוכלו להיות בתנועה. אבל משם זה צריך היה להתפתח, וזה לא קרה. ובכל זאת, מוחמד לא ויתר. הוא כזה חרוץ, לקח את המשימה בשתי ידיים ולא התייאש. לא היה אכפת לו לנסות עוד פעם ועוד פעם. עד שבסוף אמרתי לו – מוחמד, עזוב את השימושיות, זרום על משהו שיהיה לך כיף לעשות. הכי חשוב שתהנה, שתאמין בדבר שתעשה, שתמצא נאראטיב שקשור אליך, סיפור שיסביר מה אתה עושה ולמה".
"זה היה מסע ארוך", מוסיף מוחמד מהצד שלו. "ההתחלה הייתה שונה לגמרי מהתוצאה הסופית. חשבתי שהבריף מדבר על חפצים שימושיים, והתחלתי להילחם עם כל מיני רהיטים – כיסאות, מדפים, מנורה. אף רהיט לא הסתדר. ואז, באחת הפגישות עם דניאל, מכל הדברים שעלו, נחרת בי משפט אחד: תעשה משהו אמנותי, שכח מהשימושיות. המשפט הזה היה משפט מפתח, ועזר לי להשתחרר ולזרום עם הרעיונות".
שיתוף הפעולה בין בעל המלאכה המבוגר והמנוסה לאמן הצעיר שחיפש חידוש ונשמה, לא היה מובן מאליו. בין המקומות שאליהם כיוון אותו נחמיאס, למקומות שלא תמיד התקבלו בהבנה על-ידי מורו למלאכת הבמבוק, הצליח מהלווס להלך בין הטיפות ולקחת מכל אחד את המיטב. "לאורך כל הדרך, מוחמד הפגין הרבה אורך רוח, גמישות ורגישות", אומר נחמיאס. "הוא הצליח לבנות גשר ולעשות אינטגרציה בין הדברים, ועדיין לשמור על הציר המרכזי שלו, של מה שבחר לעשות, וזה הישג גדול".
בין מהלווס לדאבה נרקמו יחסים חמים, וכשהאחרון אושפז ועבר צנתור, ונעדר מהסדנה ימים רבים, מוחמד הגיע לבקרו, לשמחת שניהם. בסוף חזרו שניהם לעבוד בסדנה, והדרך המשותפת הניבה סדרה של רהיטי במבוק אמנותיים, כל אחד מהם בדמות בעל-חיים. את דמותם של הדג והציפור שאל מסיפור-עם שאמו הייתה מספרת לו ולאחיו לפני השינה. כך השלים את המשימה שלקח על עצמו: לעצב רהיטים ייחודיים עם יכולת תנועה, סיפור ונשמה.
עוד ''שידוכים'' שיוצגו בשבוע העיצוב בירושלים:
שמונה זוגות לקחו השנה חלק בפרויקט ''השדכן'', המתקיים במסגרת שבוע העיצוב בירושלים. שמונה יוצרים ששודכו לשמונה בעלי-מלאכה, ללא היכרות מוקדמת. את תוצרי השידוך הם יציגו במשך שבוע העיצוב בבית הנסן, וניתן יהיה לקנותם או להזמין שכמותם. בין היוצרים שתי אדריכליות, שני מעצבי אופנה, סטודנט במחלקה לאמנות בבצלאל וסטודנטית במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, מעצב גרפי ואמן.
בכתבה הזו תיארנו את שיתוף הפעולה בין האמן מהלווס ליצרן רהיטי הבמבוק דאבה, ואם תלחצו על התמונה הבאה תוכלו לקרוא את סיפורם של עביר נאג'ר, סטודנטית בבצלאל, ויעקוב נתשה, מנפח זכוכית ותיק מחברון:
עוד בשיתופי הפעולה: האדריכלית ת'ראא קריש יצרה עם עובדי מפעל המאטאטים של אגודת העיוורים בעיר העתיקה מזכרות ייחודיות; האדריכלית ומעצבת הפנים מייסון סווילם עבדה עם אמה, שותפה בחנות המפעל "ארטיזנה" המתמחה ברקמה פלסטינית, ויחד עיצבו מנורות המשלבות רקמה; אלאא אדריס, מעצבת אופנה בוגרת בצלאל, שאלה טכניקות מעולם הצורפות ליצירת כלי קרמיקה בשיתוף מפעל הקרמיקה והזכוכית לשלום בחברון; שאדי פרנסיס מג'לטון, אף הוא מעצב אופנה בוגר בצלאל ומשתתף בפרויקט זו השנה השנייה, חבר לעראף סייף, בונה כלי נגינה ערביים, וביחד הם יצרו קולקציית תיקים בהשראת פיצוחים; עבדו ג'ולאני, סטודנט במחלקה לאמנות בבצלאל, יצר עם מפעל הקרמיקה "תמימי" בחברון סדרת צלחות שעוטרו בקולאז'ים שהורכבו מהדפסות רשת והדפסות דיגיטליות; והמעצב הגרפי אמג'ד ברק שודך למוחמד עבדאלג'אני עבד אלג'וואד, המתמחה בעיבוד מתכות רכות, ובעזרתו יצר גופי תאורה המפגישים בין עולמות שונים.
סיקור שבוע העיצוב בירושלים - בשיתוף הרשות לפיתוח ירושלים
