הצגת חייה: רותם נחמני מספרת לקהל על קשייה להיכנס להיריון

השחקנית לא מצליחה להרות כבר חמש שנים, וזאת בשל מחלת האנדומטריוזיס שבה לקתה ושפוגעת בפוריות. אחרי ההלם והדיכאון החליטה לעשות מזה תיאטרון

ירדן אלעזר

|

04.06.19 | 03:37

רותם נחמני. "החברה הישראלית מקדשת את נושא המשפחה והילדים, ואת לא יכולה לעשות את זה" (צילום: תומי הרפז)
רותם נחמני. "החברה הישראלית מקדשת את נושא המשפחה והילדים, ואת לא יכולה לעשות את זה" (צילום: תומי הרפז)
בהצגת היחיד שלה, "מקושקשת".  "החלטתי שאם אני רוצה לחיות עם הדבר הזה בשלום ולעכל אותו באמת, אני חייבת להביא אותו לבמה" (צילום: איתמר דובק)
בהצגת היחיד שלה, "מקושקשת". "החלטתי שאם אני רוצה לחיות עם הדבר הזה בשלום ולעכל אותו באמת, אני חייבת להביא אותו לבמה" (צילום: איתמר דובק)
החצוצרה שעל עורפה. "לא ייתכן שאהיה אישה בלי חצוצרה" (צילום: תומי הרפז)
החצוצרה שעל עורפה. "לא ייתכן שאהיה אישה בלי חצוצרה" (צילום: תומי הרפז)

על העורף של רותם נחמני מתנוססת חצוצרה, שאותה קעקעה אחרי שגילתה כי לקתה במחלה שפוגעת בפוריותה, ונפרדה מהחצוצרות שהיו חלק ממערכת הרבייה שלה. "לא ייתכן שאהיה אישה בלי חצוצרה", אומרת נחמני בחיוך, שכאב גדול מסתתר מאחוריו: כבר חמש שנים היא מנסה להיכנס להיריון ולא מצליחה, כשבדרך עברה את אבחון המחלה ואת הניתוח. "הורידו לי את שתי החצוצרות, וההחלמה של הגוף היא יחסית מהירה: שבוע בלבד, והגוף מחלים; אבל נפשית, מאוד קשה להבין שלוקחים לך איברים נשיים מהגוף. אני הייתי באבל: נכנסתי למין חור שחור, להלם".

 

>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

אבל התקופה השחורה הזו הסתיימה, וכיום היא חולקת את סיפורה עם הקהל בהצגת היחיד שלה, "מקושקשת". "השם של ההצגה מתייחס לביצה מקושקשת", אומרת נחמני, "וזה הדימוי הכי טוב שאני יכולה לתת לאישה שהולכת לטיפולי פוריות: כל חודש מחדש, או שיוצא אפרוח – או שיוצאת מקושקשת. וגם המצב הנפשי הוא כזה".

 

צפו בקטעים מההצגה:

 

 

הגוף שלי בגד בי

 

נחמני (35) גדלה ברמת הגולן וכיום חיה עם בעלה יוסי (המכונה שוקו) במושב גנות. היא שחקנית בתיאטרון קליפה ומתמחה בתיאטרון חזותי, פיזי, שפחות מבוסס על טקסט ויותר מתמקד בתנועה. "הגוף שלי הוא העניין", אומרת נחמני, "והוא גם זה שבגד בי", היא מוסיפה בחיוך. "אני עובדת איתו המון. הוא הכלי שדרכו אני מביעה את עצמי בעולם – בחיים ועל הבמה".

 

הסיפור של אותה בגידה החל לפני כחמש שנים, כשהיא ובעלה זרקו את הגלולות לפח והחלו לנסות להרחיב את המשפחה. כשראו שהניסיונות לא עולים יפה, פנו לייעוץ רפואי והחלו בתהליך של הזרעות. "ניסינו כמה פעמים, וזה לא נתפס. מדקר שטיפל בי באותה תקופה אמר לי שהוא מרגיש שמשהו לא בסדר, אז הלכתי לרופא וביקשתי שיבדקו יותר לעומק. עשו לי אולטרסאונד, ופתאום ראיתי שהפנים של הרופא משתנות. באותה שנייה השתנו חיי ב-180 מעלות". הרופאים הסבירו לה שהיא חולה באנדומטריוזיס - מחלה שממנה סובלות עשרה אחוזים מהנשים, גורמת לכאבי מחזור קשים ופוגעת בפוריות. אם השם הארוך מצלצל לכם מוכר, אולי זה הודות לשחקנית האמריקאית לינה דנהאם, שחשפה כי עברה כריתת רחם מלאה בגלל המחלה, ובכך העלתה את המודעות לה. "יש הרבה נשים שהאבחון שלהן מגיע באיחור כי אין הרבה מודעות למחלה הזו", אומרת נחמני. "אני סבלתי מכאבים קשים ברחם ובאגן כבר מגיל 16, ורק אחרי שנים, כשלא הצלחתי להיכנס להיריון, הכל התחבר".

 

מהי אנדומטריוזיס? צפו:

 

 

כשהמחלה אובחנה, והחצוצרות הוצאו מגופה, נשללה ממנה היכולת להיכנס להיריון באופן טבעי, וכיום היא יכולה להרות רק באמצעות טיפולי פוריות. "הייתה לי אכזבה גדולה מעצמי", אומרת נחמני. "איך הגוף שלי בוגד בי ככה? איך אהיה אישה שלא מצליחה לעשות את הדבר הכי טבעי בעולם? חשתי בושה מול עצמי ומול החברה, בעיקר בתור שחקנית, כמי שעובדת עם הגוף: פתאום הוא כואב, וטיפולי הפוריות מגבילים אותי. אסור לי לעשות המון דברים: להרים דברים, לקפוץ, להתאמץ יותר מדי. זה קונפליקט מאוד רציני; אולי האתגר הכי גדול בחיים שלי".

 

השנה הראשונה של טיפולי הפוריות הייתה קשה לה במיוחד. "הייתי באבל כבד", היא אומרת, "וגם מפוצצת בהורמונים כל הזמן. אלה התמודדויות פסיכיות. הרי החברה הישראלית מקדשת את נושא המשפחה והילדים, ואת מסתובבת בעולם בידיעה שאת לא יכולה לעשות את זה. אז בהתחלה הרגשתי מקולקלת, אישה פגומה. פתאום כולן נראו לי בהיריון. נכנסתי למין לופ עם עצמי, שככל שעובר הזמן, וכל חודש מחדש אני מקבלת 'לא' – אני רוצה יותר ומאמינה פחות. זו תחושה שאני לא מאחלת לאף אחת. זה שובר משהו בנפש: שובר את האמון בעולם, את האמון בעצמי. זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי מה זה להשתוקק כל כך למשהו".

 

נחמני בהצגה. "אני מרגישה זכות לייצג נשים שנמצאות במצב שלי" (צילום: מאיה ביתן)
    נחמני בהצגה. "אני מרגישה זכות לייצג נשים שנמצאות במצב שלי"(צילום: מאיה ביתן)

     

    הייתי מוכנה להתרסקות

     

    את הקשיים שלה פרקה בדרך שהיא מכירה הכי טוב – אמנות. "כשהייתי בחושך, כתבתי לעצמי", היא מספרת. אחד מאותם רגעי חושך שבהם כתבה, הגיע אחרי שעברה הפלה. "זה היה אחרי שנה של טיפולים. הרגשתי שאני עומדת לקבל מחזור, אז הספדתי את הטיפול הזה: לא היה בי שמץ של תקוה לגביו. ישבתי וחיכיתי לטלפון מבית החולים והייתי בטוחה ששוב אשמע 'לא', אבל הפעם החלטתי להקליט את השיחה. אמרתי לעצמי שאם אעשה מופע פעם, אשתמש בזה. ואז, דווקא בשיחה הזו האחות אומרת לי שאני בהיריון. כל כך לא האמנתי. גם שומעים את זה בהקלטה, שהיא חלק מהמופע. לא ירדה לי אפילו דמעה, כי פחדתי שזה לא אמיתי. הרי כבר הייתי מוכנה להתרסקות. לעבור טיפולי פוריות זה כמו גלגל: יש ציפייה, התרסקות, אכזבה – והכל קורה כל חודש מחדש. זה כמו לתת מכה באותה נקודה בכלי שנסדק לאט-לאט, עד שהוא מתנפץ.

     

    "אבל זה היה אמיתי, והייתי בהיריון שמונה שבועות. כשראו דופק, כבר חשבתי על שמות לילד והפלגתי למרחקים. כשהדופק הפסיק, לא התרסקתי לגמרי: בכיתי והייתי עצובה, אבל לא כמו שהייתי מדמיינת.

    "לקח לי המון זמן להבין את הדבר הזה ולא לריב אותו. ברגע שהבנתי שזה המצב, השלמתי עם מה שקורה לי, וזה עזר לי לא להתבייש וגם להעז לבקש עזרה"

    בגלל המסע שכבר עברתי עד אז, שמרתי על עצמי, וכנראה לא האמנתי עד הסוף שזה יקרה. כשזה נגמר, כתבתי שיר לילד שלא היה, שגם הוא נכנס למופע".

     

    איך בכל זאת הצלחת להרים את עצמך מהתהומות האלה?

    "בעיקר בזכות הטיפול הנפשי, החברים ובני המשפחה התומכים. לקח לי זמן להבין שמה שאני עוברת זה לא דבר שאני צריכה להתבייש בו. נורא פחדתי שירחמו עליי, כי בניתי מוניטין של אישה חזקה. התרגלתי לדעת שאם אני ארצה משהו, אני אשיג אותו, ופתאום אני חסרת אונים. לקח לי המון זמן להבין את הדבר הזה ולא לריב אותו. ברגע שהבנתי שזה המצב, השלמתי עם מה שקורה לי, וזה עזר לי לא להתבייש וגם להעז לבקש עזרה. אז לקחתי אוויר והחלטתי שאם אני רוצה לחיות עם הדבר הזה בשלום ולעכל אותו באמת, אני חייבת להביא אותו לבמה".

     

    בדרך לבמה היא אספה את כל הטקסטים שכתבה לאורך התהליך, ונעזרה בשתי חברות במאיות – מאיה ביתן ומעין דובקובסקי. את הרעיון שלחה לפסטיבל תיאטרונטו להצגות יחיד שנערך באפריל האחרון - והתקבלה. "נכנסתי לתהליך אינטנסיבי של כתיבה", היא מספרת, "ופתאום החרא נהיה אמנות, ופתאום אני יוצאת מעצמי ורואה את הקישקע שלי על הבמה עטוף בצורה פיוטית ויפה, וזה מרגש ברמות שקשה להסביר". השבוע ההצגה שלה חוזרת לבמה (6 ו-9 ביוני, תיאטרון קליפה בתל אביב), ונחמני אוספת כוחות לקראת החשיפה הנפשית שכרוכה בכך. "התהליך הזה שינה אותי", היא אומרת. "זו אולי קלישאה, אבל אני באמת מרגישה שנולדתי מחדש. זה היה תהליך ארוך, והוא היה צריך לקרות. אי אפשר לקצר שום דבר: הייתי צריכה לעבור אבל, להרגיש חרא, לגלות את זה ולטפל בעצמי. עכשיו, כשנפקחו לי העיניים, אני מרגישה זכות לייצג נשים שנמצאות במצב שלי. יש עוד המון כאלה, ולא צריך להתבייש, צריך לדבר על זה". 

     

     

       

      איך זה ללדת בגיל 50? הקליקו על התמונה:

       

      פנינה בת צבי. "בטיפול האחרון הרופא אמר: 'עכשיו מצליחים'. וזה הצליח". הקליקו על התמונה (צילום: דנה קופל)
      פנינה בת צבי. "בטיפול האחרון הרופא אמר: 'עכשיו מצליחים'. וזה הצליח". הקליקו על התמונה (צילום: דנה קופל)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד