היופי שלה בעיני המתבונן כבר 3,000 שנה: כרזות איקוניות של ירושלים
מוזנחת, מלוכלכת ואלימה ככל שהיא יודעת להיות, על יופיה של העיר אין עוררין בין שמאל לימין. אין צייר ומעצב שנשאר אדיש לפסיפס החזותי שלה, והנה כמה דוגמאות
"עֲשָׁרָה קַבִּים יוֹפִי יָרְדוּ לְעוֹלָם, תִּשְׁעָה - נָטְלָה יְרוּשָׁלַיִם וְאֶחָד - כֹּל הָעוֹלָם כֻּלוֹ", קיעקעו חז״ל פתגם נצחי על אחת הערים הטעונות והמורכבות על פני הגלובוס (ואני מוכן להסתפק בחמישה על חשבון קצת שקט פוליטי ודתי). על אף שכונותיה העניות והלא מטופחות, נדמה שמאז ומתמיד על יופיה של ירושלים לא היה כמעט עוררין. מאלפי הרישומים של סטודנטים מהאקדמיה לעיצוב ואמנות ''בצלאל'', ששכנה שנים בלב העיר, ועד אמנים ומעצבים גרפיים מקומיים ובינלאומיים, אף אחד לא נשאר אדיש לפסיפס החזותי שלה. לכבוד יום ירושלים שחל היום, אספתי כמה עבודות של מעצבי-עבר, שתיארו את יופיה מנקודת מבטם היצירתית.
ירושלים רחוקה מלהיות עיר של ״זהב, נחושת ואור"; ברוב ימות השנה היא יותר עיר של אבק, אשפה וחושך, אבל זה מאות שנים שהיא מציתה ומאתגרת את דמיונם של אמנים מפורסמים כגון הצייר טיציאן, ג׳וטו די בונדנה ופיטרו לורנצטי, וגם מעצבי הכרזות של חברות תעופה גדולות מאז ומעולם. לא סתם, הרי יש לה הכל: הרים, חומות, מגדלים, כיפה של זהב, טחנת רוח, יערות, ואדיות, כנסיות צלבניות, מבנים מהתקופה הביזנטית, העות'מאנית ומודרניים יותר כמו הסגנון האקלקטי שהבריטים ייבאו עם מנדטם, ועד הבאוהאוס הגרמני (אכן כן, לא רק בתל אביב). אם בכל עיר קיים פסיפס של סגנונות ומרקמים, ירושלים היא מטריקס אינסופי של פסיפסים.
לא מאד מפתיע, שירושלים היא זו שמככבת על רוב הכרזות שמציגות לעולם את ישראל. קודם כל משום שהיא בירת המדינה, וגם עיר בת 3,000 שנה, אבל גם משום שהיא כה גרפית וצבעונית, ופזורים בה אינספור נקודות ציון וסמלים חזותיים - מפסל המפלצת של האמנית ניקי דה סן פאל, שאריות של מלחמה בכיכר הדוידקה, ניחוח אירופאי עם פסל האריה על בניין ג׳נרלי ברחוב יפו, פנינים אדריכליות מודרניות כמו מוזיאון ישראל, היכל הספר, מכון ון ליר, ועמודי תווך שלטוניים כמו משכן הכנסת, משכן נשיאי ישראל ובית המשפט העליון.
יום ירושלים נוסד כדי לחגוג את איחודה של העיר לאחר מלחמת ששת הימים, וחוקק באופן רשמי כחג לאומי על ידי כנסת ישראל מיד לאחר המלחמה, ב-1967. יש מי שמכנים אותו ״יום שחרור ירושלים״, ״יום חירות ירושלים״ או ״יום איחוד ירושלים״. ב-2014 ניסתה מרצ לבטל את ״חוק יום ירושלים״ כסמל לכיבוש. ירושלים תמשיך לעד, כנראה, לעורר אמוציות מכל רחבי הקשת, אבל על הססגוניות והעושר החזותי שלה לא יהיה ויכוח בין ימין ושמאל.
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com
