עולם חדש, חוקים חדשים: עד כמה אפשר להגדיל את טווח המידות?

המסע להרחיב את מודל היופי של איורי האופנה נתקל בשאלה עקרונית: האם יש הבדל בין עצירה במידה 36 לבין הגבלה עד מידה 50, ואיפה בדיוק עובר הגבול? פרק 3

ארז עמירןפורסם: 27.05.19 08:56

>>> בפרק הקודם : זיכרונות משבוע האופנה בתל אביב 2018, הנטע שהפכה אותי (לא זו שאתם חושבים) ואני יוצא לדייט עם אשלי גרהאם.

 

עולם האופנה, זה ידוע, נועד ליצור חלופה בדיונית ומשודרגת למציאות הדי יבשושית של חיינו. לכן הדמויות המשוטטות שם תמיד יהיו קצת יותר יפות ורזות וגבוהות ובלונדיניות מאיתנו. איורי אופנה הם קומת הפנטהאוז של המגדל הפורח של האופנה. שם אנחנו עושים שדרוג לשדרוג, מותחים את הנתונים הפיזיים של הציורים אל מעבר לגבולות ההיתכנות האנושית. למה? "כי אפשר".

 

בעיניים ה"מאופנתות" שלי – הכי רזה הוא השדרוג האולטימטיבי של סתם רזה, ככה פשוט. איכשהו, אפילו כשאני לבד מול הנייר והעיפרון, אני מוצא את השמנופוביה הסמויה שלי מסתכלת עליי במבט נטול קלוריות ואומרת "וואלה? אתה רציני? המידות האלה נראות לך כמו משהו שקשור לעולם הזה? לך תלקק קוביית קרח".

 

איורי אופנה הם קומת הפנטהאוז של המגדל הפורח של האופנה. שם אנחנו עושים שדרוג לשדרוג, מותחים את הנתונים הפיזיים של הציורים אל מעבר לגבולות ההיתכנות האנושית (איור: ארז עמירן)
    איורי אופנה הם קומת הפנטהאוז של המגדל הפורח של האופנה. שם אנחנו עושים שדרוג לשדרוג, מותחים את הנתונים הפיזיים של הציורים אל מעבר לגבולות ההיתכנות האנושית(איור: ארז עמירן)

     

    קשה ללמד כלב זקן תעלולים חדשים, וקשה ליצוק את הכפילוֹת של קייט מוס שאני נוהג לצייר, לתוך מידה 50. אבל קשה זה לחלשים, אז ניסיתי.

     

    מתברר שלרפד את הדוגמניות הדקיקות שלי בחליפת שומן איורית זה לא באמת פתרון. הן לא הפכו ל"שמנות יפות", הן פשוט נהיו רזות מחופשות. כלומר, אותנטי בערך כמו ליהיא גרינר בורחת מפפראצי, אמינות אפס.

     

    קשה ללמד כלב זקן תעלולים חדשים, וקשה ליצוק את הכפילוֹת של קייט מוס שאני נוהג לצייר, לתוך מידה 50. אבל קשה זה לחלשים, אז ניסיתי (איור: ארז עמירן)
      קשה ללמד כלב זקן תעלולים חדשים, וקשה ליצוק את הכפילוֹת של קייט מוס שאני נוהג לצייר, לתוך מידה 50. אבל קשה זה לחלשים, אז ניסיתי(איור: ארז עמירן)

       

      חשבתי לעצמי – אני איש של כללים. מסגרות עושות לי בית ובמילון הפרטי שלי, "בלי חוקים" זו האוטוסטרדה להתמוטטות עצבים. כך שאם אני מאייר לפי חוקי הרזון שניסחו עבורי דורות של מכחישי שומן, כל מה שעליי לעשות הוא לקחת את החוקים האלה ולתרגם אותם לסקאלה חדשה.

       

      בניתי לי בסיס של דמות לאיור אופנה. דמות שהיא פשרה בין האקסיומה המוכרת מבית היוצר של צבא רודני המידה, לבין הרצון שלי להרחיב את המנעד. התוצאה היא סוג של "שמנה עם הנחת סלב", כלומר – נדיבת מידות אך מצומצמת מותן וקרסול. לא הייצוג הכי ריאלי, אבל בשלב זה של הטיול שלי במחוזות הפלאס סייז, אלו הן המידות שאני יכול לחיות איתן בשלום.

       

      איך יוצרים חוקים חדשים? (איור: ארז עמירן)
        איך יוצרים חוקים חדשים?(איור: ארז עמירן)

          

        על הדרך אני רואה את נטע ברזילי שרה באירוויזיון לבושה במה שנראה כמו צאצא לא חוקי של מלכת סאדו וקישוט סוכה, וזה קצת מכווץ אותי על הספה בסלון. זה לא בגלל שהיא שמנה, אני אומר (ומשקר?) לעצמי, זה פשוט כי משהו שם לא עובד, לא מחמיא, לא מתאים.

         

        גם בתוך המנעד הכמעט אינסופי שמרכיב את גזרת הפלאס סייז (בניגוד לצמצום שבמתחם ה"רזות"), גיליתי, אני יוצר גבולות אסתטיים משלי. את הגדרת היופי החדשה שלי, אני עדיין מוצא רק בתוך קווים מסוימים. נגיד, אשלי גרהאם – כן; טס הולידיי – לא. 44 – עוברת, 54 – חכי בצד.

         

        גם בתוך המנעד הכמעט אינסופי שמרכיב את גזרת הפלאס סייז, גיליתי, אני יוצר גבולות אסתטיים משלי (איור: ארז עמירן)
          גם בתוך המנעד הכמעט אינסופי שמרכיב את גזרת הפלאס סייז, גיליתי, אני יוצר גבולות אסתטיים משלי(איור: ארז עמירן)

           

          טס הולידיי (מימין) ואשלי גרהאם (צילום: Rich Fury/GettyimagesIL, AP)
            טס הולידיי (מימין) ואשלי גרהאם(צילום: Rich Fury/GettyimagesIL, AP)

             

             

            נכון, ברור שכל אחד יכול לסמן לו כרצונו את גבולות האסתטיקה הפרטיים שלו. מצד שני, מה כבר ההבדל בין מי שעוצר במידה 36 לבין מי שעוצר ב-50? מבחינה מוסרית, הודעתי לעצמי, קיבלת ציון נכשל. יצאתי להתייעצות עם עצמי, מיד אשוב.

             

            >>> בפרק הבא: כמה פלאס יש בפלאס סייז ואיפה עובר הגבול. התחבטויות מוסריות שגורמות לי לצאת לחפש אייקוני יפה-שמנה מייד אין איזראל.

             

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
            במסגרת פרויקט שאני עושה בלימודי התואר השני שלי בשנקר (תחת הכותרת הלא רשמית "למה בעצם הייתי צריך את זה?") החלטתי לבדוק את ייצוג הגוף הנשי בעולם האופנה, ובעיקר באיורי האופנה. או במילים אחרות, וכנות יותר: "נשים שמנות, למה אתן לא שם?"
            זה יומן המסע המאויר שלי – מלהיות חייל ממושמע של צבא הרזון כל הדרך אל הפלאס סייז