ענת ועופר באבד לא חיים לפי הספר. הם לא עובדים במשרות בטוחות, הם לא שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך (אך גם אינם מיסיונרים של שיטה אלטרנטיבית כזו או אחרת), ואת ביתם היפה לא בנו מבלוקים או ריהטו בחנות גדולה.
זהו הבית הראשון שפוגשים עם הכניסה לקיבוץ עין דור. בני הזוג גרים כאן כבר שמונה שנים, שבמהלכן שופץ המבנה פעמיים וגדל יחד עם המשפחה: לענת ועופר שלוש בנות (6, 4 ו-2.5) ושני כלבים.
שלוש הילדות מתחנכות בבית, לפי תפישת ה-un-schooling (חינוך חופשי). הוריהן נמצאים איתן, במקביל לקריירות שלהם. ענת היא הנדסאית אדריכלות ומעצבת פנים, ועופר מפקח בנייה ומעצב גרפי. שניהם עצמאים, חולקים משרד ביתי ומחלקים ביניהם את שעות העבודה והזמן שמוקדש לילדות.
"הכל תלוי בכמות העבודה שיש לכל אחד", מסבירה באבד, "לאחרונה שנינו יותר עמוסים, אז לקחנו עזרה לכמה שעות ארבע פעמים בשבוע, וכמובן שיש את הסבים בקיבוץ שעוזרים".
עופר הוא בן הקיבוץ, וענת בת כפר תבור השכן. הם הכירו בפאב הקיבוצי, הפכו לזוג ונשארו לגור בעין דור, בצריף בן 30 מטרים רבועים. היא למדה הנדסת אדריכלות ועיצוב פנים במכללת כינרת, והוא בטיחות וניהול פרויקטים במכללת תל חי.
באותה תקופה התחיל בעין דור תהליך שיוך דירות לחברים, ועופר התבקש לבחור שטח לרכישה. "הוא לא היה מוכן בשום אופן לעבור למרכז הקיבוץ", מספרת ענת, "ולכן בחרנו בחלקה הזו, בכניסה, שהיא מבודדת יחסית ועמד עליה מבנה רכבת משנות ה-60, שהיה חלק משכונת המתנדבים".
"מעבר לבידוד היחסי היו למיקום עוד יתרונות", מוסיף עופר, "הוא מוקף שטח ציבורי עם צמחייה טבעית, שאסור לבנות עליו, ויש לו נוף פתוח לכפר מסר, קיבוץ גזית ורמת סירין".
הם קנו את השטח – חצי דונם עם מבנה ארוך בשטח של 90 מטרים רבועים, שהיה מחולק לארבע דירות חדר. בניגוד לתפיסה הרווחת, בנים ממשיכים בקיבוצים קונים את המגרש במחיר מלא, לפי הערך שקבע מינהל מקרקעי ישראל (את מחיר המבנה שעליו קובע שמאי מטעם הקיבוץ). בשונה מרוב אזרחי המדינה, כחברי קיבוץ הם אינם רשאים לקבל משכנתא שתעזור במימון הרכישה, הבנייה או השיפוץ. עופר וענת, שהיו עדיין סטודנטים, לא יכלו להרשות לעצמם להרוס את המבנה הישן ולבנות חדש.
"החלטנו לשפץ את הקיים במסגרת היכולות שלנו", הם מספרים על השיפוץ הראשון. הם השאירו את הקירות החיצוניים של המבנה כפי שהיו, ואת ארבע דירות החדר הפכו לבית של שלושה חדרים, שבו נולדו שתי בנותיהן הגדולות.
אחרי הלימודים, במקביל לעבודה, הקימו בקיבוץ מרכז חוגים בשם ''חדר מלאכה''. היא לימדה תפירה והוא לימד הדפס משי ונגרות. "התוכניות לשיפוץ השני החלו מכך שרצינו להעביר את 'חדר מלאכה' אלינו הביתה, וחשבנו למקם אותו בקומה שנבנה מעל הבית", הם מספרים. "לבסוף הוחלט על שינוי כיוון. הקריירות שלנו התפתחו, 'חדר מלאכה' בינתיים נסגר, והחלטנו על שיפוץ עבור המשפחה, עם ראייה לעתיד".
בנייה קלה עם מראה מחוספס
קומת הקרקע נשארה בגבולותיה, רק הורחבה מעט קדימה. מעליה, על אותה מסגרת, נבנתה קומה חדשה בשיטת בנייה ירוקה (של חברת ''אינדן''). כך התרחב הבית ל-190 מטרים רבועים.
את השלד החיצוני של הקומה החדשה הקימו בפחות מיום עבודה אחד. הקיר, בעובי 23 סנטימטרים, בנוי משלד ברזל עם צמר סלעים. מבחוץ – חיפוי של פאנל מבודד, ומבפנים – שתי שכבות של גבס. הרצפה עשויה מסבכי מתכת, שעליהם לוחות OSB (כפי שאפשר לראות בתמונות, הם נותרו חשופים כלפי מטה). למעלה הונחה עליהם מערכת חימום תת רצפתי, ומעל נוצקה רצפת בטון. על התקרה, בגובה שמונה מטרים, חיפוי חיצוני של פאנל מבודד בעובי 10 סנטימטרים.
"בנייה כזו אינה זולה יותר", מסבירים בני הזוג, "אבל מבחינת חיסכון אנרגיה לטווח הארוך זוהי שיטה יותר מבודדת, ולכן גם יותר חסכונית".
חיפויים חיצוניים דקורטיביים מעלים את מחיר הבנייה, אבל במקרה הזה העלות לא הייתה השיקול: בני הזוג רצו דווקא במראה תעשייתי ולא מלוטש. לכן נותרה ההרחבה הקדמית, שנוספה בצמוד למבנה הרכבת המקורי, חשופה, והפאנל המבודד האפור מבדיל אותה למראה. הקומה העליונה חופתה ב-shera בורד (לוחות פייבר צמנט) במראה של עץ.
בהמשך לחומריות המחוספסת עובה קיר הכניסה של הבית בקיר של לבנים אדומות, ובשתי הקומות נוצקה רצפת בטון מלוטש עם אגרגטים גדולים. את כל עבודות העץ – מדרכי המדרגות, חיפויי הקירות והתקרות, משקופי העץ ורהיטים – עשה עופר בעצמו מעצים ממוחזרים, בסדנה הצמודה לבית. זה עזר תקציבית, ובעיקר הפך את הבית לאישי.
"היה לנו חשוב שזה יהיה בית חשוף, ברוטליסטי. רצינו האנגר פתוח, שרואים את החומרים שהוא עשוי מהם", מסבירים בני הזוג את בחירתם האסתטית. "אפילו את החספוס של הבטון המסורק במרפסת אני אוהבת", מוסיפה ענת. "הילדות יכולות לעשות עליו כרצונן, ולא צריך להיזהר ולשמור כל הזמן".
חלל פתוח בגובה שמונה מטרים
קומת הקרקע תוכננה כאולם גדול ופתוח. בקצהו האחד מטבח מרווח – החלק היחיד בבית שנשאר כפי שנבנה בשיפוץ הקודם, עם ארונות אדומים בוהקים. שני שולחנות עומדים במרכז: דלפק אדום שצורתו אמורפית, עם כיסאות בר צבעוניים סביבו; ושולחן עץ ישן ("מהסדנה של סבא"), המשמש לאכילה וגם כפינת יצירה.
מרכז הקומה הוא חלל פתוח בגובה שמונה מטרים, לגובה כל הבית. "התב"ע מאפשרת לבנות גג משופע עד לגובה של 8.5 מטרים", מסבירה ענת. "לקחנו את זה עד הסוף, והתוצאה היא חלל מרכזי גבוה במיוחד. בחדרים בקומה העליונה זה נתן לנו אפשרות לבנות גלריות שינה, שיהיו שימושיות בעתיד".
החלל הכפול מאפשר קשר רציף בין שתי הקומות. מצדו האחד הוא נתחם ברצפת הגלריה של הקומה העליונה, ומצדו השני ניצב קיר הוויטרינה לגינה האחורית. קיר לבן, מאחד, עולה לכל גובהו של החלל הכפול, ובני הזוג ניצלו אותו כקיר אמנות מרכזי, עם יצירות בעלות ערך אישי עבורם: עבודות של בני משפחה וחברים אמנים, הדפסי משי של עופר, ציורים של ענת מנעוריה ויצירות ששאלו מאמנים חברי קיבוץ.
"כולנו באים מרקע של אמנות", מספרת ענת. "סבא שלי, דוד שניידרמן, היה אמן, אמא שלי היתה מפקחת שיעורי אמנות שהחלה לצייר בפנסיה, ואבא של עופר גם הוא אמן פלסטי. החלום שלנו הוא שזה יהפוך למעין קיר-גלריה של אמנות מתחלפת".
במרכז הסלון המשפחתי ספת רביצה גדולה, שעופר בנה ממשטחי עץ מפורקים, ומולה מדף טלוויזיה שעשוי גם הוא קורות עץ. ענת תפרה את המזרונים והכריות.
ברקע, לאורך הסלון וכניגוד לקיר האמנות הלבן, נמצא הקיר הכי חומרי בבית. הוא מתחיל כקיר לבנים אדומות, שבתוכו שובצה דלת כניסה מעץ כהה, וממשיך במבואה לשירותי האורחים וחדר הכביסה, שחופתה עד חצי גובה הקיר בלוחות עץ ("כמו שהיה נהוג פעם בקיבוץ"), נצבעה בירוק בקבוק, ונתלה בה מקבץ של צילומים משפחתיים.
בהמשך ארון קיר גדול, שדלתותיו הן קולאז' של תריסים וחלונות ישנים, והוא נפגש עם קיר צבוע טיח פיגמנטי אפור, המקיף משקוף עץ גושני. תקרת הגלריה הנמוכה עם המסבכים החשופים וחיפוי לוחות ה-OSB משלימה ותוחמת את החגיגה האקלקטית.
בסופו של הקיר החומרי נמצאת יחידת ההורים. חדר שינה קטן, עם קיר אחד שכוסה בעץ כהה, ומסתיים בנישה צבועה כחול. לצדו חדר רחצה בגוונים בהירים, עם אמבטיה גדולה. "עד לא מזמן ישנו כאן כולנו, על שני מזרנים זוגיים", מספרת ענת.
לקראת הצילומים לכתבה הרגישה שמשהו חסר על הקיר מעל המיטה הזוגית. עופר יצא החוצה לרגע, ושרבט בגואש שחור של הילדות רעיון שעלה בדעתו. ''פורטרט זוגי'', הוא מציג את הציור בהומור.
צמוד לחדר ההורים חדר שינה נוסף, שחוזק והפך לחדר ביטחון. כאן ישנות עכשיו יחד שלוש הבנות, על מיטת קומתיים משולשת שבני הזוג מיחזרו והתאימו ממיטות עץ ישנות. ברקע ציור קיר שצייר סב המשפחה. כאן, בניגוד לחומריות הטבעית השולטת בבית, רוצפה הרצפה באריחי קרמיקה דמוי פרקט. "יש דברים שבהם המעשיות מנצחת", מסבירה ענת.
בפאתי הסלון מוביל גרם מדרגות פתוח מברזל ומדרכי OSB (תוצרת בית) לקומה העליונה, שמשקיפה על החלל הכפול ועל קיר האמנות.
בצד אחד שני חדרי שינה עם תקרה משופעת גבוהה, שתשמש בעתיד כקומת גלריה לשינה, ולצדם חדר רחצה. היום משמש חדר אחד כחדר משחקים לבנות. גם הוא רוצף אריחים דמוי פרקט, והקירות נצבעו בתכלת.
את סידור הרהיטים בחדר תכננה קרין בוכשטב (קלינאית תקשורת, בעלת ''למידולוגיה''). "קרין לא מעצבת, אלא מתכננת חדר נגיש לילדים, שקל לארגן ולסדר", מסבירה ענת. "היא מתעסקת בלמידה כדרך חיים, מה שמתאים לאורח החיים שלנו".
החדר השני משמש כיום כחדר אירוח לבת תוכנית נעל"ה, שמשפחת באבד מארחת כאן בסופי שבוע. בין חדרי הבנות לחדר העבודה הגדול של ההורים מחבר מעין גשר רחב, עם מעקה ברזל שחור. ממנו גם יש יציאה למרפסת המשקיפה אל רמת סירין. כמה מכונות תפירה ישנות עומדות כמזכרת לרעיון להעביר לכאן את ''חדר מלאכה'', וענת מעירה: "פעם הייתי תופרת בגדים ותיקים, אבל היום, לצערי, התפירה מתמצה בעיקר בתיקונים ודברים שצריך לבית".
במשרד המשותף יש לכל אחד מבני הזוג שולחן עבודה גדול. לקוחות יכולים להיכנס לכאן ישירות, באמצעות מדרגות חיצוניות. אפשר לסגור את הדלת ולהתנתק מרעשי הבית, אך קשר עין תמיד יהיה, בזכות קיר זכוכית שצופה אל הקומה התחתונה. את הוויטרינה התקין עופר בעצמו, משאריות של ברזל וזכוכיות שאסף. מהן נגזר גם גודלה של כל יחידה בקולאז'.
"אני יכולה לשבת פה, והן מעסיקות את עצמן מסביבי. זה חלק מהשגרה שלהן", מספרת ענת. "הן יושבות עלי כשאני עובדת או יושבות לידי ומציירות. ואני תמיד יכולה להשקיף עליהן מלמעלה, משחקות בסלון או בפינת היצירה למטה".
איך נראה סדר יום של משפחה בחינוך ביתי?
''מתעוררים סביב שמונה, המטפלת מגיעה לכמה שעות, ואנחנו יוצאים לעבודה או עובדים במשרד הביתי. בהמשך היום, מי משנינו שפחות עמוס נמצא אתן. ב-un schooling אין לימודים מסודרים. יש לימודים תוך כדי החיים. כשהן רוצות וכשמשהו מעניין אותן הן שואלות. יש להן גירויים פנימיים, ורצון טבעי ללמוד. כמובן, הכל מאושר ובפיקוח משרד החינוך.
''יש בקיבוץ שלוש משפחות כמונו, ואנחנו נפגשים במשך היום. אחר הצהריים הילדות נפגשות עם חברים שהולכים לבית ספר בקיבוץ. מעבר לזה אנחנו כמו כל משפחה, הכי נורמטיביים. לא טבעונים (ניסינו שבוע וזה לא עבד) ולא מתנגדים לטלוויזיה ולמסכים. הן רואות טלוויזיה (יש לנו נטפליקס) ולומדות מזה המון. מה שכן, יש חוקים מאוד ברורים בבית, כי אנחנו כאן כולם, כל היום''.
האם הבית מותאם לסדר היום הייחודי הזה?
''הבית שלנו בנוי לחינוך ביתי, הכל נלקח כאן בחשבון: יש בו מרחב משותף גדול, ולכל אחד יש גם את הפינה השקטה שלו. יש פתיחות מאוד גדולה החוצה, לחצרות ובין האזורים בבית. מחדר השינה שלי אני רואה מה קורה איתן בסלון, מלמעלה אני רואה מה קורה למטה, ולהיפך.
''אנחנו משתדלים לא להעסיק את הילדות, כדי שיהיו עצמאיות וילמדו בעצמן, והבית הזה מאפשר את דרך החיים הזו. אנחנו חמישה אנשים שנמצאים יחד 24/7, וצריכים גם ללמוד ולעבוד''.
אתם לא מהזוגות שנכנסים לבית משופץ, ובזה נגמרת ההתפתחות שלו. מה הפרויקט הבא שלכם?
''השיפוץ ארך שמונה חודשים, אבל בעצם לא נגמר. זה מסוג הבתים שתמיד יהיה מה לעשות בהם. הקיץ יהיה בסימן החצר: להתקין גגון, לנטוע עצים ולארגן גן משחקים''.
- ייעוץ וסטיילינג לצילומים: לירון בן דרור
--------------------------------------------
לעוד בית לא שגרתי, במושב עין ורד שבשרון, לחצו על התמונה:
