אוצרות נטושים: מקולנוע ''שרון'' בנתניה עד מפעל ברוטליסטי בנצרת עילית

לפעמים הכניסה אסורה, אבל סקרנים לא יכולים להתאפק, וכך, יצר הרפתקני מלווה במעט חשש מאפשר הצצה לאוצרות האלה: בית קולנוע, אכסניה, בית ספר, מסגד, מפעל או חדר אוכל, שהיו בעבר שוקקי חיים וכיום עומדים ריקים ומוזנחים. אם הקירות העירומים יכלו לדבר הם היו מספרים על השמחה והתקווה שהיו באותם מבנים, שכיום נותרו בהם רק שברי חלונות, שלוליות מים, כתובות גרפיטי ופריטים כאלה ואחרים שצובטים את הלב. קל להתעלם ולפספס את המקומות הנטושים הללו, אך ביקור בהם הוא חוויה מיוחדת במינה.

סדרת האוצרות הנטושים, שמתפרסמת בערוץ האדריכלות של Xnet פעמיים בשנה , מציגה גם הפעם שישה מבנים נשכחים. כולם עומדים על תלם כרגע; זה לא אומר שיהיו שם גם מחר. ייתכן שגורלם כבר נחרץ, ואיתם ייעלמו הסיפורים שהם נושאים. במלים אחרות: מי שרוצה לבקר בהם - כדאי שיזדרז. וכמו תמיד, גם הפעם אנו מבקשים: ערכו את הביקור בזהירות, רק אם אתם מבוגרים - ועל אחריותכם.

את הפרקים הקודמים בסדרה תוכלו למצוא כאן.

1. קולנוע שרון

מיקום: נתניה

היסטוריה: קשה אולי לדמיין, אבל עד לפני 90 שנה, באזור שבו שוכנת כיום העיר נתניה, מהגדולות והיפות בערי ישראל, היו בעיקר פרדסים, כמה חוות חקלאיות קטנות וכפר פלסטיני - אום חאלד. בשנות ה-20 של המאה שעברה החלו יהודים לרכוש קרקעות באזור, והמקום הראשון שבו נטעו את אוהליהם, לקראת הקמת העיר החדשה, היה בראש גבעת הכורכר הגבוהה באזור. על הגבעה שבה נטעו כמה עצי ברוש, התמקמה יחידת השמירה שהגנה על חלוצי היישוב, והמקום הפך לנקודת ציון באזור כולו.

קולנוע שרון בנתניה. במה גדולה במיוחד(צילום: צביקה טישלר)

ב-1951 הוקם על אותה גבעה אחד מבתי הקולנוע הגדולים והמפוארים בארץ. לתכנון הבניין הוזמן האדריכל התל אביבי סם ברקאי, שבנה עד אז כמה בתי מגורים בסגנון הבינלאומי בתל אביב, ובית הקולנוע היה מבנה המסחר והתרבות הראשון שתכנן.

ברקאי העניק לבניין חזות זוהרת, הוליוודית, שתאמה את הפנטזיות שהוקרנו על המסך הגדול. הקווים המעוגלים של הבניין יצרו אשליה של תנועה, המזכירה דגל מתנופף ברוח. בקצה החזית בלט מעין גליל אנכי, כמו תורן, שהעניק לבניין את מראהו הייחודי, ובקצה השני של החזית בלטו, בצבעי אדום וכחול, אותיות שמו של בית הקולנוע בעברית ובאנגלית, שהוארו עם רדת הלילה.

האולם הגדול הכיל 1,500 מושבים. מגדל גבוה ומשוכלל שהוקם מעל הבמה, גם היא גדולה במיוחד, אפשרו להציג כאן לבד מסרטי קולנוע, גם הצגות תיאטרון, מחזות זמר, אופרות וקונצרטים פילהרמוניים; תצוגות אופנה ותחרויות אגרוף.

כאן היו גם תצוגות אופנה ותחרויות אגרוף(צילום: צביקה טישלר)

איכויותיו של האולם זכו להערכה לא רק מצד הקהל, אלא גם מצד מפיקים. גיורא גודיק, מבכירי המפיקים שפעלו בישראל באמצע המאה הקודמת, בחר בקולנוע שרון כאולם מועדף להעלאת מופעים שהפיק (כמו "קזבלן", "גבירתי הנאווה" ו"כנר על הגג"). באירוע לרגל חצי יובל לעיר נתניה, בחרה העירייה לקיים בקולנוע שרון את האירוע המרכזי, בנוכחות נשיא המדינה יצחק בן צבי, שקיבל כאן אזרחות כבוד.

מה קרה? עד לשנות ה-70 היה קולנוע שרון, הממוקם במרכז העיר ולצד הרחוב הראשי בה, אחד ממוקדי התרבות המרכזיים בארץ. עם הידלדלות מספר המבקרים בבתי הקולנוע, מצבו הלך והדרדר עד שב-1989 סגר את שעריו. רק החנויות שהוקמו בחזית הבניין ממשיכות לפעול.

מה מתוכנן? בעשור הקודם ניסתה עיריית נתניה לרכוש את הבניין ולהפוך אותו למרכז תרבות עירוני. לחידושו גויסה אדריכלית השימור ניצה סמוק. את החזית כיסה שלט ענק שבו נכתב: "יש זכרונות הראויים לשימור", אך ההשקעה באצטדיון הכדורגל הגדול לא הותירה בקופת העירייה תקציב לכך. המשא ומתן עם בעלי הנכס לא צלח והחזון להשיב לבניין את זוהרו נגנז, והבניין נותר נטוש.

במוזיאון תל אביב לאמנות מוצגת בימים אלה התערוכה " אקלקטיק‭-‬מודרן,‮‬‬‬‬ עבודות‬ ‬מאוסף סם ברקאי‬‬‬‬" ובמסגרתה מוצגים שרטוטי בית הקולנוע.

2. אכסניית נוער במושב בר גיורא

מיקום: הרי ירושלים סמוך לבית שמש

על מצבו העגום של ענף התיירות בישראל יכול להעיד בניין אכסניית בר גיורא. מבנה חד-קומתי גדול העומד נטוש כבר עשרות שנים בכניסה למושב. הצמחייה כבשה את הבניין כליל וגנבי המתכות וחבריהם השלימו את המלאכה כשפרקו כל חלון ודלת, והפכו את המקום לחורבה. ולמרות זאת, הבניין נותר מרשים.

כמו מרבית האכסניות של רשת אנ"א (אגודת אכסניות נוער) הפזורות ברחבי הארץ, גם כאן מוקף הבניין בגן רחב ידיים המתפרס על פני כמה דונמים. את פני הבאים מקבלת כיכר גדולה ובמרכזה פסל מתכת של שלוש דמויות רוקדות. בחלק אחר של הגן יש ביתן עץ גדול שבו יכלו האורחים להתכנס ולהאזין להסברים, לשיר בצוותא, או סתם לספר חוויות מהטיול.

אכסניית בר גיורא. המבנה נטוש ועירום, ועדיין מרשים(צילום: מיכאל יעקובסון)

קהל היעד היה בעיקר קבוצות של בני נוער, שבאו לסמינרים באזרחות(צילום: מיכאל יעקובסון)

ממבואת הכניסה נעלם דלפק הקבלה, כמו כל שאר הרהיטים, אבל במשרד הסמוך ניתן למצוא כרטיסי עובד וחשבוניות המעידות על אורחים ששהו כאן בעבר ועל מופעי הבידור הצנועים שהוצגו בפניהם.

גם מופעי בידור צנועים הוצעו לאורחים(צילום: מיכאל יעקובסון)

אולם חדר האוכל הוא הגדול והמרווח מבין החדרים בבניין. לצדו מטבח, שאותו קל לזהות הודות לחיפוי הקירות באריחי חרסינה לבנים ובשלטים המורים על שמירת כללי הכשרות. מסדרון פתוח מוביל אל אגפי החדרים. אלה הופרדו למקבצים כדי לאפשר לקבוצות אורחים שונות לשהות כאן במקביל. החדרים בחלקם קטנים ובחלקם גדולים, כדי לאפשר למשפחות לישון ביחד.

היסטוריה: האכסניה הוקמה ב-1963 ביוזמה משותפת של המושב עם אנ"א והסוכנות היהודית, גם במטרה לנסות ולחזק את המושב, שהוקם ב-1951, ותושביו, עולים מתימן וארצות צפון אפריקה, סבלו ממצוקה כלכלית וחברתית קשה.

האכסנייה יועדה לחזק את המושב, שהיה במצוקה כלכלית. לתכנון הוזמן אדריכל יהודה לוי(צילום: מיכאל יעקובסון)

קהל היעד היה בעיקר קבוצות תלמידים שבאו לסמינרים בנושאי אזרחות וציונות. מכאן הם יכלו להשקיף על הרי ירושלים וגם אל תחום ממלכת ירדן וגוש עציון. הגבול עבר ממש בסמוך. תחילה התארחו המטיילים במבנים קיימים במושב, שלא היה בהם שימוש - מבנה של מועדון ומבנה של מחסן הוסבו לחדר אוכל ולאולם הרצאות. ב-1972 הוחל בהקמתו של מבנה ייעודי לאכסנייה בכניסה למושב. האדריכל יהודה לוי מרמת גן נבחר לתכנן את המבנים שהיו צנועים ופשוטים.

מה קרה? ב-1987 עם היחלשות זרם התלמידים, הוסבה האכסנייה לבית הארחה, והתבססה בעיקר על תיירות פנים. אלא שהישראלים לא מצאו עניין באזור. המקום סבל מהפסדים ובית ההארחה נסגר ב-1989. בהמשך, נקלע המושב לחובות כבדים ושטח האכסנייה עוקל.

האכסנייה תיהרס בקרוב, לטובת מיזם חדש(צילום: מיכאל יעקובסון)

מה מתוכנן? הנהלת המושב הצליחה לפני שמונה חודשים להסדיר את חובותיה, וצו העיקול הוסר. האכסנייה נמכרה ובקרוב תיהרס לטובת מיזם חדש.

3. מסגד הכפר עמקא

מיקום: מושב עמקה סמוך לנהריה

מפתיע לגלות במרכז מושב עמקה, ממזרח לנהריה, מבנה מסגד גדול ומרשים, שכיפה ענקית מכסה על האולם המרכזי שלו. עד לפני 70 שנה היה כאן כפר ערבי – עמקא. יישוב בן כ-1,400 תושבים, שמרביתם היו חקלאים באזור. בתי הכפר על סמטאותיו הוחרבו כליל, ורק בתי אבן מעטים שרדו ומשמשים עד היום את המושב (בית הספר הקטן משמש כיום למגורים. בית הקברות מגודר בחלקו ומוקף במגוון זנים של עצים, שכמו מגנים על המתים. המצבות ברובן נהרסו).

המסגד נבנה בשיטה עתיקה של בנייה באבן. בעבר היה מטויח, אך הזנחתו קילפה את שכבות הטיח, והאבן נחשפה בכל חזיתותיו. שלוש קשתות סוגרות על מבואת כניסה מפולשת, הנמתחת לאורך החזית הצפונית של המבנה, שאליה יורדים בשתי מדרגות. בקצה המבואה יש פתח צר המוביל למדרגות שבהן ניתן לטפס אל הגג, לראות את הכיפה מקרוב ולהשקיף על נוף מטעי הזיתים העתיקים, בתי המושב עם גגות הרעפים האדומים והרי הגליל המערבי.

הנוף ממסגד עמקא. בית הספר של הכפר הפך לווילה, ותושבי עמקה מתכננים להרוס את המסגד(צילום: מיכאל יעקובסון)

באולם התפילה מורגשים היטב העזובה וההרס. הרצפה מכוסה בעפר, בור גדול נחפר למרגלות גומחת התפילה (המחראב), אולי בידי מחפשי אוצרות, והקיר המזרחי של המבנה נהרס.

מה קרה? ביולי 1948 כבשו יחידות של חטיבה 7 את הכפר ללא קרב. "התחלנו להרגיש בסכנה כשהגיעו אלינו פליטים מאל-סמיריה ואל-כויכאת ומהכפרים הסמוכים", סיפרה תפאחה נאטור לרנין ג'ריס מעמותת "זוכרות". נאטור גורשה מהכפר כשהיתה בת 13 והתגוררה מאז בכפר יאסיף הסמוך. "חלק מהפליטים ישנו בבתים שלנו וחלק ישנו תחת עצי הזית. הפליטים היו נכנסים לעמקא כשהם אומרים: 'היהודים, היהודים... היהודים הגיעו אלינו'. היהודים הגיעו מאל-כויכאת (כיום קיבוץ בית העמק, מ"י) ונכנסו לעמקא עם הטנקים בלילה ועם המטוסים מעליהם. האנשים התחילו לברוח ולא נשאר בעמקא אף אחד". זמן קצר לאחר מכן נכנסו לבתים הריקים שנותרו בכפר עולים חדשים ושם היישוב שונה לעמקה.

מה מתוכנן? כמו רבים מנכסי האוכלוסייה הערבית שחייתה כאן עד 1948, גם המסגד, בית הקברות ובתי האבן בעמקה הפכו להפקר. על חלקם השתלטו תושבים וחלקם מתפוררים. צאצאי משפחות עמקא, שחלקם מתגוררים ביישובי הסביבה, ביקשו לשפץ את שני האתרים, אך נתקלו בהתנגדות ונסוגו מכוונתם.

המועצה האזורית מטה אשר שבתחומה מצוי המבנה אינה מטפלת בו. "הרשות לשימור אתרים", נמסר מהמועצה, "מיפתה גם את מבנה זה כחלק מסקר שערכו בכל רחבי המועצה. לא ידוע לנו על תכנון כלשהוא שנעשה ביחס אליו". נעמה נאמן-מזרחי, המופקדת על אזור חיפה והגליל המערבי במועצה לשימור אתרים, מציינת כי למבנה טרם נערך תיעוד, ובכוונת תושבי עמקה להרוס אותו.

4. בית הספר היסודי "מעלה הזיתים"

מיקום: פתח תקוה

היסטוריה: מתחם בית הספר היסודי "מעלה הזיתים", שבעבר שימש את ילדי שכונת קרית מטלון שבמערב פתח תקוה, משתרע נטוש ופרוץ בין מפעל תרופות למכון רישוי לרכב. בית הספר, שנוסד ב-1950, שנים ספורות לאחר הקמתה של השכונה, תוכנן כפי שנהוג היה בעבר באזורים כפריים: קבוצה של מבנים בני קומה אחת פזורים בחצר וטובלים בירק. אווירה של קיבוץ.

מבנה רכבת מרכזי של משרדי הנהלה וכיתות לימוד כולל מסדרון ארוך ורחב הפונה אל החצר. הכיתות פונות כולן לכיוון צפון, כדי למנוע חדירת קרני שמש ישירות אליהן. גג רעפים גדול מעטר את הבניין.

בית הספר ''מעלה הזיתים'' בפתח תקוה. אווירה קיבוצית(צילום: מיכאל יעקובסון)

נסגר בעקבות הזדקנות האוכלוסייה(צילום: מיכאל יעקובסון)

עכשיו יש שוב ביקוש, וייתכן כי ישופץ וייפתח מחדש(צילום: מיכאל יעקובסון)

מבנה כיתות נוסף מצוי בצידו השני של המתחם, שבו יש גם מבנים הנראים כבתי מלאכה, ומקלט תת-קרקעי גדול. חוץ מאלה יש באתר מגרשי ספורט, שאחד מהם משמש כיום את תושבי השכונה, והוא החלק היחיד במתחם שעדיין מתוחזק ופעיל. הצמחייה גדלה באופן פראי, צעירים מהאזור הפכו את המקום לאזור של מפגשים חופשיים. על חלק מקירות המבנים רוססו ציורי קיר וכתובות גרפיטי.

מה קרה? לפני למעלה מ-20 שנה, החליטה העירייה לסגור את בית הספר הוותיק עקב התבגרות האוכלוסייה ומיעוט התלמידים באזור.

מה מתוכנן? "במהלך השנים", מספרים בעיריית פתח תקוה, "עלו רעיונות רבים לאכלוס המקום - בית ספר לחינוך מיוחד, מתנ"ס, מכללה ועוד, אולם, כל אלה לא יצאו לפועל, גם בשל התנגדויות של תושבי השכונה. כיום, בשל הגירה חיובית של צעירים לאזור, מקדם ראש העיר, רמי גרינברג, תוכנית לפתיחת בית הספר מחדש, ובקרוב תוצג בפניו תוכנית ביצוע".

5. מפעל פרמה שרפ

מיקום: נצרת עילית

נצרת עילית תחליף בקרוב את שמה ל"נוף הגליל". ולא רק שמה משתנה. גם אוכלוסיית העיר משתנה במהירות, וכיום רבע מתושביה ערבים. שינוי נוסף, בעל היבט כלכלי, הוא חיסולם של מפעלי התעשייה שבהם התהדרה העיר במשך עשרות שנים. מפעלי זכוכית, רכב, מזון ואחרים העסיקו משפחות רבות בעיר וגם בנצרת השכנה, אך כיום מרביתם כבר אינם פעילים ושטחיהם הוסבו לשימושים אחרים.

אחר מהמפעלים האלה הוא "פרמה שרפ", מפעל לייצור סכיני גילוח, ומה שנותר ממנו הוא בניינים ריקים, שלוליות מים ענקיות ומאות ציפורים. רחבת הכניסה, שבעבר קיבלה את פני הפועלים והמנהלים, מוסתרת כיום מאחורי צמחייה פרועה. באגף המשרדים, המשקיף על גינה שהיתה פעם מטופחת, אין זכר לשימוש המקורי - לא דלתות, לא חלונות, לא רהיטים או ניירת זרוקה, רק חדרים ריקים ופרוצים עם מיני כתובות גרפיטי על הקירות. גם אולמות הייצור הגדולים ריקים. ואין טעם לחפש סכין גילוח למזכרת. לא נשאר כאן אף לא אחד.

אדריכלות ברוטליסטית בלב נצרת עילית, שבקרוב תחליף את שמה ל''נוף הגליל''(צילום: מיכאל יעקובסון)

המדינה עודדה ותמכה במפעלים בעיירות הפיתוח, וחברת פרמה שרפ הבריטית השקיעה בהכשרת עובדים(צילום: מיכאל יעקובסון)

היסטוריה: רוברט מנדל, יהודי אמריקאי, החליט בראשית שנות ה-60 של המאה שעברה, להקים מפעל בישראל. למימוש הרעיון הצטרף אליו יצחק ויימן, ישראלי עם תושייה. באותן שנים עודדה המדינה הקמת מפעלים בעיירות פיתוח, והעניקה להם תמיכה נדיבה. נצרת עילית נבחרה כאתר המתאים להקמת המפעל, ולמיזם הצטרפה חברת "פרמה שרפ" הבריטית, שהשקיעה בו בין השאר בהכשרת עובדים.

המפעל נחנך בספטמבר 1964. תחילה הוקם במגרש מבנה חד קומתי גדול עם גגות משופעים - מבנה המזכיר בצורתו בית מלאכה גדול יותר מאשר מפעל. המבנה הזה עדיין קיים, אך הגג איננו. בשלב הראשון הועסקו במפעל כ-50 עובדים בלבד, והשאיפה היתה להגיע לכוח ייצור של מיליון סכיני גילוח בשבוע, רובם יועדו לייצוא.

ב-1974 הקליט אריאל זילבר פרסומת לסכיני הגילוח:

כעבור כ-20 שנה, ב-1985, הושלמה הקמתו של מבנה חדיש, תלת-קומתי, שהתפרס על כמחצית משטח המגרש. הבניין, שהורכב מאולמות ייצור רחבי ידיים, הוקם, בהתאם לסגנון הברוטליזם, משלד בטון שנותר חשוף ומודגש בחזית, עם מילואת בלוקים מחופה בטיח גס. בקצות הבניין מוקמו מגדלי מדרגות ומעליות מבטון חשוף עם טיפול פיסולי, שהפכו את הבניין לנקודת ציון בעיר. בראשו של מגדל המעלית הוטבעה צורתו של סכין גילוח.

מה קרה? לאורך השנים חוו עובדי המפעל עליות ומורדות. "מפעל 'פרמה שרפ' לסכיני גילוח", דיווח לדוגמה "מעריב" בדצמבר 1966, "עובד רק בשליש מכושר הייצור שלו, מאחר שתחזיות היצוא הכזיבו, בעיקר כתוצאה מהורדת מחירים מצד חברת ז'ילט". ב-1996 החליף המפעל ידיים וגם מיקום. תחילה עבר לאזור התעשייה הצפוני בעיר וכיום הוא שוכן בפארק תעשיות ציפורית. המפעל הנטוש נותר עומד במרכז העיר, לצד אחד מעורקי התחבורה המרכזיים.

רוב המפעלים שבהם התהדרה העיר חוסלו(צילום: מיכאל יעקובסון)

מה מתוכנן? הבניין שייך כיום לחברת "מבני תעשייה", ולדברי עיריית נצרת עילית, הוא עומד למכירה. ייעודו של המגרש הוא תעשייה, אך בהתאם לתכנית המתאר שאושרה לאחרונה לעיר, ניתן לשנות את ייעודו.

6. חדר האוכל בקיבוץ מרחביה

מיקום: עמק יזרעאל, סמוך לעפולה

היסטוריה: בשנה שבה מציינים 100 שנה לבאוהאוס, ובעולם נפתחים מוזיאונים ומתחדשים מבנים רבים הקשורים לבית הספר המיתולוגי שפעל בגרמניה, בישראל ניתן למצוא מבנים מרשימים רבים שתכננו בוגרי בית הספר, אך מצבם העגום מעיד על חוסר הערכה לאותן פנינים.

את בניין חדר האוכל הנטוש בקיבוץ מרחביה תכנן האדריכל שמואל מסטצ'קין, שלמד בבאוהאוס, והיה לאחד האדריכלים הפוריים ביותר שיצאו מבין כתליו. ב-1968 נחנך הבניין בקצה המדשאה הגדולה בקיבוץ, לא הרחק מחדר האוכל הוותיק והמיושן, שנעשה צר מלהכיל את כל החברים.

חדר האוכל הדו-מפלסי הוא מבנה בטון מצופה בגרנוליט וטיח גס. למטה - רחבה מקורה, משרדי מזכירות הקיבוץ ותאי הדואר, ולמעלה - מטבח ואולם אכילה.

חדר האוכל במרחביה. עומד נטוש, מלבד קומת המשרדים למטה(צילום: מיכאל יעקובסון)

פתח בתקרה שוטף את המדרגות באור, ואולם ללא מחיצות ועמודים מאפשר מבט רציף אל הנוף(צילום: מיכאל יעקובסון)

הבניין מורכב בעיקרו משני משטחים בולטים היוצרים מרפסת הנמתחת לכל אורך החזית הגדולה, ומקשרת בין אולם האכילה הפנימי ובין הנוף הקרוב (המדשאה המרכזית) והנוף הרחוק (עמק יזרעאל והר הגלבוע). האדריכל ביקש להעלים בחדר האוכל הזה עד כמה שניתן את האדריכלות ולתת לנוף את עיקר העניין. לשם כך הוא יצר אולם ללא מחיצות ועמודים, שמסכי זכוכית סוגרים עליו מכל עבר ומאפשרים מבט רציף אל הנוף.

גודלו של האולם היה חריג, ולא היה בו צורך. בשגרה הוגשו הארוחות רק בשליש משטחו; בשליש משטחו הוצבו עגלות ההגשה; והשליש השלישי נותר ריק. רק בפסח היה חדר האוכל מתמלא בכ-1,000 סועדים, חברי קיבוץ ואורחיהם, וליל הסדר נערך בו ברוב עם.

בשני מקומות בבניין ניתן לזהות את הפלסטיות האופיינית לבנייני "באוהאוס" - המרפסת אינה נפסקת היכן שהבניין נגמר, אלא ממשיכה והופכת לגשר קשתי מעט, המתחבר לשביל המרכזי. ובתוך הבניין יש חדר מדרגות מעוגל, המקשר בין שני מפלסיו. מנורות מודרניסטיות משתלשלות מהתקרה ומלוות את העולים והיורדים, כשפתח בתקרה מחדיר קרני שמש לא ישירות ושוטף בעדינות את המדרגות באור טבעי.

כרגע אין תוכנית לחידוש פעילות הבניין(צילום: מיכאל יעקובסון)

מה קרה? שקיעתו של רעיון הקולקטיב לא פסח על חדר האוכל, וכמו בעוד עשרות קיבוצים גם במרחביה הופרט ענף המזון, וב-2003 הפסיקו החברים לסעוד בו. עד לפני שנים אחדות הושכר הבניין לחברת קייטרינג אך גם היא עזבה, ומאז הוא עומד נטוש. רק הקומה התחתונה, עם המשרדים ותאי הדואר, עדיין פעילה.

מה מתוכנן? "בשלב זה", נמסר ממזכירות הקיבוץ, "אין כל תוכנית לחדש את פעילות הבניין".

---------------------------------------------------

בקיבוץ ניר עם הפכו את חדר האוכל הריק למרחב עבודה שיתופי ומעוצב. לחצו על התמונה לכתבה המלאה:

חדר האוכל הפך למשרדים, וגם לכסאות האוכל הישנים מצאו מקום. לחצו לכתבה (צילום: ירדן ביידר)