בשנים האחרונות צבע השיער שלי הפך לכלי ביטוי של הרגשות שלי – הג'ינס נהיה צפוף? אני רצה לספּר ומבקשת גוונים. לא התקבלתי לעבודה שרציתי? יאללה, תוסיף גם שטיפה בהירה. בחור שבר לי את הלב לרסיסים? תגזור לי לקארה ותשריין לי תור להחלקה! לאט לאט השיער שלי הפך למקור כוח, ממש כמו שמשון הגיבור. מין שריון ששומר עליי, כי אתן יודעות איך זה: כאשר השיער מסודר, כל שאר הדברים נראים אוטומטית טוב יותר. כך יצא שפיתחתי תלות אובססיבית במרדף אחר הגוון המושלם, רק כדי לגלות שאת השיער של בר רפאלי יש רק לבר רפאלי (אמיתי. לפני שמונה שנים הייתי אצל הספר התורן שלה, השארתי אצלו רבע מתלוש המשכורת שלי ויצאתי משם עם גוון "ליד" וגבות צבועות לג'ינג'י).
בפרק הקודם: דניאל פסו נפרדת לשלום מהשתלים >>
הברונט שולט?
בתקופה האחרונה אני חופרת יותר ויותר פנימה ומוצאת שככל שאני יותר מתעסקת בעצמי מבפנים, ככה אני פחות מסתמכת על החיצוניות שלי. פתאום נוצר בי איזשהו צורך לחזור לשורשים, למה שהטבע התכוון. כצעד ראשון הוצאתי את שתלי הסיליקון שהיו לי בחזה כ־14 שנים והחלפתי אותם בשומן גוף טבעי. משם עברתי להחלטה הדרמטית השנייה: לצבוע את השיער לחום.
בשלב הזה נשאלה השאלה: מהו בכלל הצבע טבעי שלי? אחרי שנים של ניסיונות וידיים של ספרים שונים, השיער שלי היה מכוסה בגוונים על גבי גוונים על גבי גוונים. סיור באלבומי תמונות ישנים בפייסבוק גילה שפעם היה לי שיער חום־שטני לא רע בכלל, שקצת איבד מהמרקם השופע והגלי שלו עקב שטיפות מרובות וטונות של מי חמצן. באופן מטריד למדי אני בכלל לא זוכרת את עצמי בלי היי־לייטס, גווני שמש או איזה אומברה טרנדי.
מרגע שהתגבש לו הרעיון, היה נדמה לי שאני רואה בכל מקום רק ברונטיות. ובסך הכל כשחושבים על זה, זה רק הגיוני: הרי תמיד העדפתי את סינדי על קלאודיה, מאז ומעולם הייתי "טים ברנדה", אני שרופה על כריסי טיגן, מתה על דואה ליפה, וקנדל ג'נר היא האחות המועדפת עליי בכל משפחת קרדשיאן לדורותיה.
וכאילו שזה לא מספיק, בשנים האחרונות בית המלוכה הבריטי מתהדר בשתי נסיכות ברונטיות, ואפילו בגזרה הישראלית קיבלתי חיזוק מרותם סלע שהכהתה את הבלונד הנצחי שלה ומעדן בן זקן שעברה לאחרונה לחום. תוסיפו לכל זה את מרתון "בנות גילמור" שהתחלתי לפני כמה שבועות, שבו שתי הכוכבות הראשיות הן ברונטיות, והכרזה רשמית מפי אתר נחשב מחו"ל ששנת 2019 היא בסימן טרנד הברונט, וזהו - ההתלבטות הסתיימה לה.
השראה. עדן בן זקן:
"תתכונני לא למשוך תשומת לב"
בשלב הראשון ניסיתי להאריך באופן טבעי את השיער. מה זה אומר? פשוט להסתפר קצת כל פעם, עד שיירד כל הצבע ואשאר עם הגוון הטבעי. מהר מאוד נתקלתי בשתי בעיות עיקריות: הראשונה – השורש שלי כהה בהרבה מהגוון הצבוע, ומאחר שקצב צמיחתה של שערה הוא כסנטימטר בחודש בממוצע, הסתכנתי בלוק מוזנח למשך תקופה ארוכה; הבעיה השנייה - דחיית הסיפוקים שלי, או אי דחייתם, ליתר דיוק.
אז ניגשתי נחושה לספר ויריתי עליו: "תצבע לי את השיער לחום!". הוא כמובן נענה בשמחה לאתגר, המליץ על שטיפה בגוון כהה יותר, שתדהה עם הזמן אך תעזור לאחד בין החלק מלא הגוונים הבלונדיניים לבין השורש הטבעי. בזמן שחיכיתי עם הצבע במבט מבוהל (בכל זאת, אנחנו מדברים על כמעט עשור של מרדף אחר הבלונד), חייכה אליי אחת מהלקוחות במספרה ושאלה אותי מה אני עושה בשיער. סיפרתי לה שאני צובעת לחום, והיא מצידה ענתה שיהיה לי בהצלחה ושמקסימום תמיד אפשר לצבוע בחזרה – מנטרה ששיננתי עד אחרי שחפפו לי את השיער. לאחר שעתיים יצאתי מהמספרה עם שיער כהה מכפי שדמיינתי ותדמית חדשה לגמרי.
הראשונה שהכינה אותי ללוק הכהה הייתה חברה לעבודה שעברה תהליך דומה. היא סיכמה לי את החוויה שלה במשפט אחד: "תתכונני לא למשוך תשומת לב". לטענתה, המעבר מצבע שיער בלונדיני לחום יגרום לי להרגיש "רגילה" ופחות בולטת, וזה שינוי שצריך לעכל, ואני מודה שאכן כך היה. בימים הראשונים הרגשתי צורך עז להתאפר, דבר שעליו לא הייתי מקפידה כשהייתי בלונדינית. מצאתי את עצמי מייבשת את השיער אחרי כל חפיפה כדי לא להסתכן ב"באד הייר דיי", שעם בלונד היה לגמרי נסלח. בכלל, תקופת ההסתגלות הראשונית הייתה מוזרה. בכל פעם שחלפתי מול מראה, לקח לי רגע להבין שזו אני, ופתאום הרגשתי צורך להשתעשע עם כובעים, אולי כדי להסיח את הדעת מהשינוי הדרמטי הזה.
אה, עשית משהו בשיער?
המבחן הפומבי הראשון היה מול המין הגברי. הרי יש תאוריה כזו שגברים מעדיפים בלונדיניות (או שזה ביצ'יות בעצם?!). בתקופה הזו יצאתי לדייט וחצי עם בחור חדש ותהיתי איך הוא יקבל את האני האחרת. הרי בדייט הראשון שלנו הוא הכיר בחורה בלונדינית, והופ – בדייט השלישי היא כבר לא. הגעתי לבר שבו קבענו וחיפשתי אותו בקהל. כשלא מצאתי, נכנסתי לסרטים שהוא בטח חושב שהברזתי לו, או שהוא פשוט ראה אותי וברח. ואז זיהיתי אותו מנופף לי מהשולחן בפינה. כשניגשתי אליו וסיפרתי לו על הסרטים שנכנסתי אליהם, הוא ענה: "אה, עשית משהו בשיער?". גברים.
אצל מי זה הצליח יותר ואצל מי פחות? תגידו אתם:
בלונדיניות נהנות יותר? הכתבה המלאה במגזין Gostyle
