הייתי חיילת בת 19 שזה עתה חתמה על חוזה דוגמנות בסוכנות מצליחה. הוצמד לי סוכן צעיר ונמרץ, שכבר בפגישה הראשונה שלנו מיתג אותי כלואיסנה לופילטו הישראלית. מוי כיף. לקראת סוף הפגישה הוא שאל אותי כבדרך אגב אם הייתי רוצה לעבור ניתוח להגדלת חזה במחיר עלות תמורת פרסום התמונות. עד אותו רגע מעולם לא עברה לי בראש המחשבה על ניתוח קוסמטי כזה או אחר, אך מאחר שגדלתי בבית שבו המוטו הוא: "נותנים לך - תיקח, מרביצים לך - תברח", פלוס טראומת הילדות שנחרתה בזיכרוני כשהבריון של השכבה כינה אותי בכל תקופת ההתבגרות "קרש" - אמרתי כן על המקום, בלי לחשוב פעמיים.
באותו ערב חזרתי הביתה והודעתי להורים שלי בקלילות דעת ונחרצות השמורה רק לנערות מתבגרות שקבעתי ניתוח להגדלת החזה בשבוע הבא וזה לא פתוח לדיון. למפקד בצבא סיפרתי שאני יוצאת לרגילה ושנתראה בשבוע הבא. ככה, פשוט.
הרופא שהיה אמור לנתח אותי היה ידוע כאחד כזה שכל הדוגמניות הנחשבות עוברות תחת סכינו. העובדה הזו הספיקה לי כדי לסמוך עליו בעיניים עצומות, כך שלא טרחתי לשאול אותו יותר מדי שאלות בנושא. אני כן זוכרת שבין כל האינפורמציה והמידע, היה חשוב לו לציין שאוכל להניק למרות השתלים, אך לילדה בת 19 המידע הזה רלוונטי כמו הסברים על הפרשות פנסיוניות - את יודעת שתצטרכי את זה בעתיד, אבל כרגע את מעדיפה לבזבז את הכסף שלך על סייל בזארה.
מזכרת לכל החיים
הניתוח עבר בהצלחה רבה. זכיתי לא רק ל־200 סמ"ק בכל צד, אלא גם לתהילת עולם בעמוד האחורי של עיתון הספורט שפרסם דוגמניות מתחילות + חבר כדורגלן שזכו לפרונט חדש. בנוסף פורסמו תמונות שלי בבגד ים באתרים שונים בדבר החדש הזה שנקרא אינטרנט. אני מודה שלא הבנתי את המשמעות של פרסום שכזה, ואיך בכלל יכולתי להבין? בימים ההם האינטרנט היה בתחילת דרכו, וכולם נתנו למגמה החדשה הזאת שנה, גג שנתיים. גם למי אכפת מהשלכות ארוכות טווח כשממש כאן ועכשיו טוקבקיסטים נחמדים מבקשים "לבדוק לי את המנוע" ומעבירים ביקורת חסרת רחמים על "השיפוץ" החדש שלי.
לקח לי הרבה מאוד זמן להבין שהחוויה האישית שלי מתועדת לנצח ברחבי הרשת מבלי אפשרות לעשות דיליט. ותאמינו לי שניסיתי. לקחו לי שני אודישנים כדי להבין שהתחום הזה לא בשבילי, וכך השארתי את פרק הדוגמנות מאחוריי, עם חתיכת מזכרת לכל החיים. התוצאה הסופית והחוויה מהניתוח היו כל כך חיוביות, שהפכתי למוקד עלייה לרגל לנערות שרצו לראות, לשאול, לגעת ולהתעניין. אני שמחתי לספר על התהליך וחלצתי שד בעבור כל אחת שביקשה. עם הזמן הרגשתי שהשתלים הופכים להיות כבר חלק ממי שאני, ולמרות שהגוף שלי השתנה אינספור פעמים, היה משהו אחד קבוע שנשאר די אותו הדבר.
משבר אמון
לפני כארבע שנים, כעשור לאחר הניתוח ההוא, האידיליה ביני לבין השדיים שלי החלה להיסדק: קיבלתי טלפון מהמרפאה של הרופא שניתח אותי והוזמנתי לבדיקת השתלים. למרות שהייתי כל התקופה הזו במעקב על ידי כירורג שד ודאגתי לעבור בדיקת אולטרסאונד שנתית, פתאום המחשבה שאולי אצטרך להחליף את השתלים הישנים בחדשים הפכה את הדבר הזה, שכבר הפך להיות חלק ממני, למשהו זר.
עם השנים חברותיי הטובות ובני משפחתי החלו להביא ילדים לעולם, ולי התווסף התואר "דודה דניאל". עם התואר הכיפי הזה באו גם שעות של בייביסיטר והרדמת ילדים על הידיים. פתאום שמתי לב שנורא מפריע לי כשאני מניחה אותם על החזה שלי, משהו בפעולה הכל כך טבעית הזו מאוד לא נעים. בנוסף, התחלתי להיחשף יותר ויותר לטרנד החזרה לטבע על כל המשמעויות שלו. מה זה אומר? בגדול, מעבר לטיפוח אורגני הכולל קליפות של בננות על הפנים, שיער לבן ותחושה כללית של משהו לא פתור. בשלב זה התחילה להתגבש בי ההחלטה לחפש אלטרנטיבה לפעולה הקיצונית שעשיתי לפני עשור.
שומנים ונהנים
באחת מהכתבות שערכתי לאחרונה ראיינתי מנתח פלסטי ותיק, וחיפוש קצר באתר האינטרנט שלו גילה לי על הליך שהוא מבצע של הגדלת חזה על ידי שומן גוף. הרגשתי כאילו כל חלומותיי נענו, ותוך רגע חשבתי לבדוק בגוגל אם גם המציאו כבר גלולה שגורמת לך לאכול כמה שאת רוצה מבלי להשמין, אך החלטתי להתרכז בחלום אחד כל פעם. מיד קבעתי פגישת ייעוץ וסגרתי טיסה לרומא כדי לטפח את מאגר השומן הקיים, כדי שחלילה לא יחסר.
בפגישה שאל אותי הרופא למה אני רוצה לעבור את הניתוח, שכן השתלים היו במצב מצוין ולא הייתה סיבה נראית לעין להחליף אותם. אמרתי לו שעברו כ־14 שנה מאז הניתוח, ולמיטב הבנתי אצטרך בקרוב לעבור גם ככה ניתוח להחלפת השתלים, שלא בא לי להיות במעקב כל הזמן ושמפריעה לי התחושה שיש לי עצם זר בגוף. הוא קטל את שתי הסיבות הראשונות שהעליתי, בטענה שאין צורך להחליף את השתלים הספציפיים שלי כל עוד הם במצב תקין, ושכאישה בעלת שדיים אני גם ככה צריכה להיות במעקב. צודק, תכל'ס. עם התחושה והרצון להוציא עצם זר מגופי הוא לא היה יכול להתווכח, וכך קבענו תאריך לניתוח הוצאת השתלים והחלפתם בשומן גוף.
הרגע שאחרי
הרופא המנתח הכין אותי לכך שהתוצאות יכולות להיות חזה קטן עד כחצי מהחזה עם השתלים, אבל לי לא היה אכפת. אוקיי, אדייק: היו לילות שהתעוררתי מסיוטים שכל השומן נספג ואני נשארת רק עם פטמות, אבל יותר מכל הפחדים והחששות, רציתי לקבל בחזרה תחושה טבעית, קלה ומשוחררת.
הניתוח עבר בהצלחה, עכשיו רק צריך להחלים ממנו, וזו, מתברר, חתיכת משימה. בימים הראשונים קמתי כל בוקר כשאזור אחד הכי כואב שיש, רק כדי לגלות למחרת אזור אחר שהוא הכי כואב שיש. ההתאוששות ארכה כשבוע, שבמהלכו גיליתי כמה דברים אקוטיים: ראשית, הבנתי מניין נולדה השראת הסטייל האחרונה של קים קרדשיאן - הטייצים. לא, חברות, לא מדובר בהשראה ספורטיבית, אלא במחטב קשוח שנאלצתי גם אני ללבוש במשך שבועות אחרי הניתוח, פלוס גוזייה רפואית שחנקה לי את החיים בשיאו של הקיץ הישראלי. כן, קימי, הכי עליתי עלייך.
שנית, תמיד שווה לפקוח עיניים ואוזניים ולבדוק אילו פתרונות קיימים לבעיה שלך. במשך שנים פינטזתי על פתרונות קסם ולא באמת בדקתי את האופציות שקיימות. לפני שנתיים אפילו התכתבתי על ההליך הזה עם מרפאה באל־איי שאיתרתי דרך צפייה ב"אסונות מפלסטיק" (אל תשפטו אותי), במחשבה שאני מוכנה לטוס 16 שעות כדי לעבור את הניתוח בלי לדעת שהפתרון נמצא ממש מתחת לאף שלי, במרחק 15 דקות נסיעה.
יותר מהכל, יצא לי לחשוב המון על כל המסע הזה, שבתכל'ס, אני הבאתי על עצמי. האם עשיתי בשכל כשנכנסתי לניתוח קוסמטי בגיל צעיר כל כך מבלי לתת לגוף שלי צ׳אנס לגדול ולהתעצב? בכל זאת, לי ולשתלים הייתה תקופה יפה שבה לבשנו סטרפלס ושמלות עם גב פתוח ללא צורך בחזייה, נכנסנו בגאווה לכל ביקיני וסובבנו לא מעט ראשים. האם זה הוגן לתת לאני הבוגרת לשפוט את אני הילדה?
בלי חרטות
אחרי שהכל נגמר, אמא שלי שאלה אותי אם אני מתחרטת שעברתי את הניתוח ההוא בגיל 19, ולאחר מחשבה עמוקה הבנתי שממש לא. אידיאל היופי משתנה כל הזמן, ואיתו גם אנחנו, כבני אדם, מתפתחים וגדלים. לשמחתי, אני לא נוטה להכות על חטא על שום דבר בחיי ולא שוללת את הרעיון שבעתיד אחשוק בהליך קוסמטי כזה או אחר. דבר אחד אני כן יודעת: מעתה והלאה, כל החלטה שאקבל תהיה מתוך אהבה ורצון לפרגן לעצמי, ולא מתוך ביקורת. וזה כבר באמת יהיה מוי כיף.
שמענו עוד על ההליך שעברה דניאל ישירות מהמנתח שלה, ד"ר מיכאל שפלן. כל המידע והפרטים בגיליון Gostyle
