העורך הפציר בי "תתאפק עד 22 בפברואר, הכל יכול להשתנות עד אז", וצדק. מעולם לא שיכתבתי פתיח של כתבה כל כך הרבה פעמים. הספקתי לפתח תיאוריה שלמה על הירוק-חאקי שבני גנץ הביא איתו, על התוספת האדומה במיתוג החדש של "התנועה" של ציפי לבני, גם המיתוג של "אחי ישראלי" ו"ארץ חדשה" סיקרנו אותי, והייתה גם פסקה מפורטת על הוורוד של אורלי לוי-אבוקסיס, שלרגע ירדה - ולפחות היא חזרה.
אז נכון, נחסכה מאיתנו התחושה של חיים בתוך מחנה צבאי של פלוגת "חוסן לישראל", אבל היי, בתוך לילה אחד קיבלנו מיתוג של מפלגה שמתיימרת להיות מפלגת שלטון!
רק לא אדום: אחרי שלבני פרשה, כשמרצ השמאלנית מאמינה בירוק והמיתוג של מפלגת העבודה נראה כמו, הולך כמו ועושה קולות כמו הליכוד - ברור שהצבע האדום בתעמולת בחירות ישראלית יהפוך בקרוב לגוון בסכנת הכחדה. אולי כמו השמאל עצמו. בינתיים, השחור תופס לאט אבל בטוח את מקומו של הכחול הלאומי, ואולי בבחירות הבאות נראה אותו משתלט על הזירה. בינתיים מדובר בפעולות הכנה.
רוב הקמפיינים טרם נחשפו, ומהשיחות שעשיתי בשבועות האחרונים עם אנשי הקריאייטיב עולה שרמת הפרנויה שלהם מצליחה לעקוף אפילו את זו של בנימין נתניהו, אבל אפשר כבר להבחין במגמות השולטות במיתוג המפלגות.
1. האלכסון הוא הישר החדש. כתיבה אלכסונית אינה דבר חדש בקמפיינים פוליטיים. מדי מערכת בחירות אני מקווה שאולי, סוף-סוף, משרדי העיצוב יבינו שאפשר אחרת (תציצו בנעשה בבריטניה ובארצות הברית). מלבד מפלגה אחת, כולן משרבטות סיסמאות באלכסונים מוגזמים או בפונטים נטויים.
2. רקעים מעושנים. אולי רוחות מלחמה, אולי אינתיפאדת העפיפונים בדרום, אבל אחד הטרנדים המוזרים הוא אפקט עשן שהצטרף אל רקעי הצילומים. זה כנראה אמור לספק אווירת מלחמה וחספוס צבאי; לי זה מזכיר סרטי מאפיה, אל צ׳אפו או אל פצ'ינו.
3. גופנים עדכניים ודקים. אם נשים בצד את המיתוג הגרוטסקי של "גשר" ואת הגופן החינמי של אחת ממפלגות הימין, מה שנחשב עד היום למתכון מנצח הוא פונט עבה וגדול. והשנה? גופנים דקים, אלגנטיים ועדכניים.
4. כתם של מברשת. גנץ אולי לא מודע לכוחו לבסס טרנדים עיצוביים, אבל ברגע שחשף את לוגו ״חוסן לישראל״ עם כתם המברשת המרושל מאחורי הטקסט, ומיד הפך ל״איט גירל״ של הבחירות, נראה שרבים מהיריבים מיהרו לאמץ את אותו אלמנט גרפי. צריך להגיד שכבר בשנות התשעים הוא נראה רע.
5. צבע הלאום החדש הוא שחור. אל דאגה, אתם תקבלו את מנת הכחול שלכם, והרבה מאוד ממנה. הבשורה הצבעונית בבחירות 2015 הייתה התכלת (Cyan), והוא כאן כדי להישאר גם הפעם, כשאליו מצטרפים עוד 50 גוונים של כחול. כמו שאין באמת בידול בין מצעי מפלגות הימין והמרכז, כך רובן גם מחזיקות באותה סקלת צבעים, במינון דומה עד מאוד, ובפתרונות עיצוביים שבלוניים ולא מאוד יצירתיים. נדמה שפעם הייתה מפלגת שלטון אחת שניסחה נוסחה, ומאז כולם עובדים לפי אותם חוקים משמימים ובלתי כתובים.
מהו אחוז הכחול בכל המפלגות בימין ובמרכז:
אבל: הצבע המפתיע של 2019 אינו החאקי של גנץ, שנארז יפה בפצפצים לקיטבג שלו. השחור הוא השחור החדש. זה מתחיל דווקא במרצ (שוויתרה על הכחול-הלאומי שהוכנס אליה בבחירות 2009), ממשיך אצל גנץ וגבאי עם רקעים שחורים ומעושנים, ונמתח ימינה עד לקמפיין של משה פייגלין, שנראה כמו תואם סטיב ג׳ובס בפרסומת ל"אפל".
מאיפה בא השחור הזה? מקורות ההשראה האפשריים הם לוחמנות, בולטות, עוצמה, ואולי גם שעמום מאותו כחול בלתי נסבל. רק צריך להזכיר שהייתה מדינה אחת בעולם שזה היה צבע הדגל שלה, וקראו לה המדינה האיסלאמית (דאע"ש). בהצלחה עם זה.
מפלגת נתניהו (aka הליכוד)
שאלת מיליון הדולר, המתבקשת תמיד, היא עד כמה מיתוג באמת משפיע על תוצאות הבחירות. במקרה של הליכוד, התשובה מעט מורכבת: מצד אחד - האות ל' הגלית כמו דגל, והעובדה שהוא לא השתנה מיום היוולדו, הפכו את הלוגו של ליכוד לאחד הסמלים הטובים שנעשו במדינת ישראל, ולא רק בשדה הפוליטי. הוא מדויק במסריו וזכיר מאוד; מצד שני - הליכוד משתמש בשפה פרסומית גרועה, חסרת סגנון אחיד או ייחוד.
הסתירות האלה, כמו גם העובדה שאין למפלגה הזו מצע כבר שתי מערכות בחירות ברציפות, ומנהיג המפלגה חשוד בפלילים, לא משנות במאום את המציאות: הליכוד היא מפלגת שלטון יציבה. המיתוג משפיע? כנראה שלא בהכרח.
ומלה על הסלוגנים: החלטה מעניינת (ומעט מטרידה) מתבררת ככל שהקמפיין נחשף. כפי שחברי הכנסת והשרים של הליכוד נעלמו לחלוטין מהשלטים, כך קרה שם לשמה של המפלגה עצמה. לא עוד "ליכוד", אלא ״נתניהו״. או ״דווקא נתניהו״; ״נתניהו. ימין. חזק״; ״נתניהו ליגה אחרת״ (מה זה אומר?)
לסיכום: הליכוד שומר על יציבות פוליטית עם שפה גרפית לא עקבית, אבל עם לוגו שמייצר שייכות והזדהות לקהל הנאמנים.
העבודה
כאן המצב הפוך. נדמה שהלוגו של המפלגה הזאת מתחלף כמו שמקובל בחברות היי-טק: בכל פעם כשנכנס מנכ"ל חדש. לטעמי, בכהונתו של אבי גבאי, הלוגו העדכני הוא גם המוצלח ביותר עד כה (השמאלי העליון). מדובר בגופן ״דרום מערב״ של "הגילדה", ישר ללא הטיה.
זה שלושה עשורים שהצבע השולט בקמפיינים ובמיתוג המפלגה הוא כחול, ונדמה שהשריד היחיד לאידיאולוגיה הסוציאליסטית של מייסדי המפלגה - מלבד שמה - הוא השיבולת האדומה. בניגוד לאחיותה בעולם, מפלגות הלייבור, הפרנויה הישראלית דבקה במפלגת העבודה, כאילו רק כחול מייצג לאומיות בעוד שאדום חושף שמאליות, או חלילה אנטי-ישראליות.
אז למרות השפה העיצובית המושקעת, בסופו של דבר היא משקפת אובדן דרך ואותנטיות - ואולי זהו סימן גם לאובדן הקולות. האם הקהל לא רוצה להרגיש שייכות למכנה משותף מוכר, ולהיות נאמן למותג יציב ובטוח בעצמו, במקום לתהות מה קרה לבית שמשנה כל שנתיים, עיצוב, לוגו ואידאולוגיה.
לסיכום: רק אל תקראו לנו אדומים! המממ... כחול זה גם שמאל... מרכז!
כחול לבן
המיתוג שהצליח להכניס מעט סומק בפניה המכורכמות של תעשיית העיצוב המקומית היה של "חוסן לישראל", שנאספה אל אבותיה הגנרלים בזמן קצר להפליא. הבחירה בחאקי-ירוק הושוותה, בפופוליסטיות מסוימת, ל"צבע המכוער בעולם" של חפיסות הסיגריות החדשות (למה לא שמענו את כל המזדעקים על מדי צה״ל?)
נדמה שהחיבור הפוליטי עם יאיר לפיד עשה לא רע למיתוג המאוחד. "יש עתיד" תרמה את הצבעוניות של כחול ותכלת, ואת פונט ״דרום״ (של "הגילדה"); גנץ תרם את כתם המברשת ואת המגן-דוד כנקודה (שחס וחלילה לא יאמרו בליכוד שמישהו שם עוכר ישראל). הייתה בי תקווה שנראה כאן מיתוג רענן, אולי בהשראת קמפיינים של אובמה והילרי קלינטון שהצליחו למתוח את המסורתי), וזה לא קרה.
מצד שני, זה רק לוגו, והוא טופל היטב (בהתחשב בנדוניה שהביא גנץ, ובעבודת מיתוג שנעשתה בלילה אחד). אנחנו עדיין לפני חשיפת הקמפיין המלא, אז אולי הדברים ישתפרו עוד. ומלה על השם של המפלגה: "ניימינג" למותג הוא תורה שלמה; ״כחול לבן״ לא אומר כלום מלבד ירידה קלה על האינטליגנציה של הבוחר, עם ערך אחד של "לאומיות" שממילא מתווך לנו באמצעים רבים נוספים. תהיתי אם זה ניסיון לחקות את Orange, אבל כרגע זה יותר נשמע כאילו ש"ארקפה" הייתה קוראת לעצמה: פולי קפה.
לסיכום: עם רקעים מעושנים וכתם כחול של מברשת - כולכם מגויסים (אבל לא בחאקי).
כולנו
במהלך הקדנציה הראשונה שלה, שאולי תהיה גם האחרונה, הספיקה מפלגתו של משה כחלון להחליף לוגו. במקום גופן שחור ושונה מרוב מתחריו (בבחירות 2015 זה היה המיתוג שקיבל אצלי את הדירוג הגבוה ביותר), בחרו במפלגה בגופן ייחודי, שמן מאוד, כשאותיותיו קרובות במרחק נימה לבנה דקה.
זהו סמל יפהפה, עם ל׳ ונ׳ הזהות בצורתן הגרפית, שרק עברו היפוך. לוגו מטופל למשעי, מושלם לתוכנית בערוץ הילדים, לעיתון ילדים, אך גם לשלגון.
תחילתו של קמפיין כולנו כבר נחשף. השחור-הטרנדי והעשן ברקע מככבים, כמו אצל גנץ ובוגי, עם סיסמאות מעט חלולות וגנריות: "הביטחון שלך״, "ימין שפוי״ או "היחיד שאכפת לו״ (סיריאסלי? זו הבשורה שנבחרה לבדל את המותג משאר מתחריו?). הגופן הוא "מנדטורי" (של ינק יונטף), שמסתמן כאחד הלוהטים בבחירות האלה, והוא מככב בכותרות לצדו של הגופן ״אלמוני צר״ (מבית אאא).
לסיכום: כולנו התבגרה - מילדים לנוער - והשאלה היא אם תספיק להזדקן.
הימין החדש
המותג החדש של בנט-שקד קיבל שם מוזר, בהנחה ששבוע מיום היוולדו, או לכל המאוחר דקה אחרי הבחירות, כבר לא יהיה חדש. ״חדש״ הוא לא רק שם של מפלגה יהודית-ערבית, אלא מושג זמני מאוד - שזה הדבר האחרון שמפלגה שמתיימרת יום אחד להחליף את הליכוד כמפלגת שלטון, יכולה לנסח.
רק הוקמה, וכבר הספיקה להחליף לוגו. את המגן דוד שמוסתר מאחורי שם המפלגה החליפו שני חצים המורים, איך לא, ימינה (יש עזרים ויזואליים למי שלא הבין את השם). הגופן נשאר, רק עבר הטיה ידנית של 8 מעלות שמאלה (אולי הם לא ימנים באמת?), ואם כבר גופן, אז שאלה לסטודיו של בנט ושקד: הפרידה שלהם מהבית היהודי יחד עם שולי מועלם, מתירה להם לקבל תקציב קמפיין מלא. למה בחרתם להם פונט חינמי? ואם כבר חינמי (מעריך מאוד את הרצון לחסוך את כספי הציבור), יש הרבה יותר מוצלחים.
לקחתם את הגופן "חורב", שעבר קיטום באות ש'. בקמפיין, שכבר קיבל אין ספור ממים ברשתות, מתגאים בהלחם-המלים יהודי+ישראלי+ימני. זו לא הברקת המאה, סתם פוקס בעיניי, וזה גם קמפיין שלא פונה לאף אשה. הרי יהודית + ישראלית + ימנית לא היה עובד לכם.
לסיכום: אולי הימין חדש, אבל גופן חינמי וחצים משולשים הם הכל חוץ ממשהו חדש.
איחוד מפלגות הימין
אז בנט ושקד השאירו את הבית היהודי בלי מנהיגים, ועם גירעון גדול וסיכוי מסוים לעבור את אחוז החסימה. כדי לעמוד באתגר, התחברו שלוש מפלגות זעירות, שכבר הכריזו על פירוק החבילה למחרת הבחירות - מאז שאולי יירשם בספר השיאים של גינס כפילוג הפוליטי המהיר בהיסטוריה.
אבל עיצובית, נדמה שמישהו שם למד יפה ואף העתיק במלוא התעוזה או החוצפה את המיתוג החדש של "יש עתיד" (שאופסן בבוידעם בשל האיחוד עם גנץ): קו עבה עליון מעל השם, גווני כחול ותכלת, והגופן הפופולרי ״דרום מערב״ (של הגילדה), כשעל הדרך גם הועתק המגן דוד מהלוגו של ״חוסן לישראל״, וכמובן מ״כחול לבן״. רק שכאן הוא לא נקודה או חלל פנימי של אות, אלא סתם מסתיר את האות ד׳. ואם בקטנוניות עסקינן, אז רשימת המפלגות המאוחדות זמנית מיושרת לאמצע המלים שמעליהן, מה שמייצר חללים לבנים בצדדים, שמתגמדים לעומת החלל הלבן הגדול והבלתי פתיר מתחת לאות ד׳.
לסיכום: משלוש יוצא מיתוג די משעמם. מפלגת-כמו.
ישראל ביתנו
בין אם תעבור את אחוז החסימה ובין אם לא, נדמה שאין בשורות עיצוביות אצל אביגדור ליברמן ואנשיו. הלוגו דווקא עבר עדכון מוצלח עם הגופן "מנדטורי" (ינק יונטף), וסמל הגג של הבית, בעזרת שני גוונים של כחול, קיבל תלת-ממדיות ומעין חץ למעלה. לגבי ניסוח הסלוגן, שעוצב בגופן ״תמליל צר״ (פונטביט), אני לא יודע על מה ליברמן לא דופק חשבון, אז אם יורשה לי, אני מציע לתת דין וחשבון על סימן הקריאה האדום שמרצד לי על הרקע התכול.
לסיכום: שני דברים שמעולם לא חשבתי שאחשוב על ליברמן: עדין וקוקטי.
גשר
כשהלוגו נחשף, שמחתי. לא בגלל שהוא נראה כמו לוגו של תנועת נוער, אלא בגלל זרותו העיצובית בשדה הישראלי, והסגנון הלא מאוד ״ממלכתי״, קיוויתי שאורלי לוי-אבקסיס תפיח חיים בשפות המיתוגיות המשעממות של המפלגות, עם צבע ורוד שיתפוס מקום דומיננטי יותר.
ולכן הפספוס ענק. בסופו של דבר יש כאן גופן ילדותי ותזזיתי, עם סימן קריאה קפריזי ושי"ן שנאלצה לקבל בגללו חיריק מבלבל. זהו גופן שמיועד לכל היותר לכותרות ראשיות, אבל בקמפיין של "גשר" בחרו ממש לכתוב איתו פסקאות שלמות, שאינן נעימות לקריאה. לוי, כמו מועמדים רבים אחרים, מצולמת בשחור-לבן - מגמה נוספת שמוטחת בבחירות הללו בעוצמה.
לסיכום: מתחרה עם כחלון על לוק של תוכנית בערוץ הילדים.
זהות
ככל הנראה, זהו הקמפיין המעוצב והמתוכנן ביותר שנחשף עד היום במערכת הבחירות הנוכחית. זה מתחיל בשם המוצלח והקליט, שלא מנסה להביא בשורה פומפוזית; ממשיך עם לוגו מדויק, עם דגל בעל שני שובלים משוננים, שמזכיר במשהו את הלמ"ד של הליכוד, וממוקם בזווית הנכונה מעל האות ו'.
הצבעוניות של הקמפיין מצומצמת לשחור-לבן, עם פונט צר סנסריפי ועדכני כמו של ליברמן: ״תמליל צר״ ופייגלין אחד שהולבש כמו סטיב ג׳ובס, בסוודר גולף שחור דק על רקע שחור.
לסיכום: אם זה הצליח לסטיב ג'ובס, אולי גם לפייגלין? פוטנציאל יש פה.
מרצ
בקמפיין הבחירות שמלווה את מרצ כבר מהפריימריז למפלגה, נעשה ניסיון מובהק להיפרד מהצבע הכחול שהצטרף אליה לפני 10 שנים. זהו צעד חכם שמבדל אותה צבעונית מהשאר, כשהירוק חוזר לעמוד בגאון בקדמת הבמה כגוון שמזוהה רק עימה. הלוגו הזוויתי נשאר באותו גופן, ומקבל תפנית נוספת כלפי מעלה עם זווית מעט קיצונית (למקרה שמישהו לא הבחין במפלגה וזקוק לצ'פחה).
אם בעבר הקמפיינים של מפלגת השמאל נשענו על הומור וסחבקיות צעירה, השנה מורגשת בגרות מסוימת. השחור תופס מקום נכבד כצבע רקע מוביל, לא מעט תמונות ״נשטפו״ גם הן במונוכרומטיות של שחור-לבן, ולא מעט טקסט נכנס כשחקן דומיננטי לעיצוב. בסלוגן יש בעיה לשונית: ״ברור שזה מרצ״ - גם מנוסח כסגיר לשאלה מקדימה שלא תמיד קיימת, וגם "מפלגה" היא נקבה, כך שהיו צריכים לכתוב "ברור שזו מרצ".
לסיכום: לא באנו להצחיק. זה אחוז החסימה שמפחיד.
יחד
מפלגת הימין הקיצונית של אלי ישי שינתה את סמלילה מאז הבחירות האחרונות, ובחודשים האחרונים חל עוד עדכון: מימין למעלה ממוקם הלוגו הראשון, ואילו השמאלי הוא הלוגו החדש.
לסיכום: הלוגו נראה כאילו עוצב באינטרנט בשני דולר, ומזכיר את הלוגו של רשת המזון החרדי ״אושר עד״. זהו קהל היעד?
הפסקת טרנד: ישר, צומת ומגן
סביר להניח שאף אחת מהשלוש לא יעברו את אחוז החסימה, אבל בחרתי בכל זאת לציין אותן מבחינה עיצובית.
״ישר״ השתלטה על המרחב העירוני בתל אביב, ובאופן מאוד מוזר היא דומה עיצובית ל"גשר". גם הם בחרו בריבוע נפרד על האות שי"ן, רק שאצלם הוא חלק מהאות, מה שהופך אותה למעין אות מוזרה עם חלל כחול במרכזה, וצבעוניות גנרית. מגן היא היחידה שבלוגו שלה יש מעבר צבע (gradient), עם ניסיון עקום להפוך את מגן הדוד לאות מ׳, ואז נוצר מגן דוד שבור בבסיסו.
ונקנח עם הפרובוקטור אורן חזן, שמנסה לשדר ממלכתיות עם גופן נכון בזווית הנכונה, אבל כמו אצל אורלי לוי-אבקסיס, כדי לייצר סימן קריאה (מה יש לכם פוליטיקאים עם סימני קריאה), נוצר מעין חיריק מתחת לו"ו.
לסיכום: עיצובים שנראים העתקים של שכפולים שמלווים אותנו שנים.
ש״ס
גם כאן השחור המעושן מקבל מנת-יתר, וכתם המברשת נמאס גם פה, אבל גם לש"ס - בדומה למרצ - יש יתרון יחסי בזכות הצבע שמלווה אותה בבלעדיות, והוא הצהוב. נעשה כאן שימוש רב מדי בגופנים שונים, אבל בסך הכל, לאחר הפארסה העיצובית של הבחירות הקודמות ב״קמפיין השקופים״, הפעם כנראה סטודיו רציני קיבל לידיו את האריה, וניסח סלוגן לא רע בכלל.
לסיכום: בניגוד לסקרים, דווקא במיתוג נרשמת עליית מדרגה.
דעם
המפלגות הערביות אינן מופיעות בסיקור הזה - כמו שקרה כאן לקראת הבחירות הקודמות - משום שקשה עד בלתי אפשרי למצוא קמפיינים ומיתוגים מסודרים שלהן. לא מדובר רק בערבים, חלילה; המצב זהה גם אצל "יהדות התורה", שלא מופיעה אצלנו. יוצאת הדופן היא מפלגת הנישה "דעם", ששילבה - הרבה לפני בני גנץ - את הכוכב בחלל הפנימי של האות מ', העברית והערבית, רק שאצלה זה מגיע עם צבע אדום סוציאליסטי לא מתפשר ולא מתנצל. הגופן היה בולט וייחודי, והכרזות חזקות ומדויקות.
ואז הגיעה מערכת הבחירות הנוכחית ומשהו השתנה. אני מבין את הסימן = שהצטרף ללוגו, אבל הוא בעיקר מזכיר את הלוגו של חדשות 12. גופן חדש ועגלגל החליף את ההוא הלא מתפשר, לאחד מעט מתנצל, רך וקליל בשני גוונים של ירוק. השינוי המבורך היחידי הוא החלפת שורת המיצוב מתחת ללוגו - מ״מפלגת פועלים״ בניחוח הסתדרותי ל״סולידריות ללא גבולות״ היותר עכשווי, נניח.
לסיכום: ניסיון לעדן את העיצוב הדומיננטי והבועט.
אז מה היה לנו?
במבט לאחור, נדמה שמיתוגי המפלגות הנוכחיים משקפים במידה רבה את הלך הרוח בחברה. עליית הלאומנות והפטריוטיזם מתבטאת בגוונים הכחולים, המעושנים ומאצ'ואיסטיים שהשתלטו אפילו על מפלגות שהעזו לומר פעם מלים מגונות כמו "שמאל" ו"שלום".
שני הקמפיינים המעוצבים ביותר, נכון לרגע זה, הם של ״העבודה״ ו״זהות״ של פייגלין.
אך בהשוואה לבחירות 2015, ועל אף השחור המעודכן והעשן הסמיך, לא באמת נמתחו כאן גבולות המובן מאליו, ואף אחד לא מעז להביא בשורה עיצובית. לא ציפיתי שבליכוד יקחו סיכונים, בסך הכל עובד להם חוסר העיצוב והמצע, אבל קיוויתי שנראה שינוי אצל מי שאין להן מה להפסיד, אל מול אימת אחוז החסימה.
מהי מידת ההשפעה של צבעים, גופנים וקומפוזיציות על החלטותינו בקלפי? אין לדעת בוודאות, קצת כמו עם פרסומות התעמולה בטלוויזיה, שעולות כל כך ביוקר ואיש כמעט אינו צופה בהן (לפחות לא מתחת לגיל 30).
אז אם זה מרגיע מעט את המעצבים שעמלים לילות כימים, אני ממליץ להם לקחת את הדברים בפרופורציות. אני משער שמידת ההשפעה היא בין אפסית לאחוזים בודדים. מעולם לא שמעתי על אדם שהצביע למפלגה רק בגלל הגוון הכחול, כמו שלא שמעתי על מישהו שקנה משחת שיניים רק בגלל הלבן בפרסומת. בשני המקרים זה לא אמין, ובשני המקרים הקמפיינרים חושבים שהם עושים מניפולציה על הבוחרים, כשלמעשה היא מופעלת עליהם עצמם. ובכל זאת, פסטיבל הקמפיינים שאנחנו נכנסים אליו בחודש הקרוב הוא צד ססגוני ויצירתי-בפוטנציה בחוקי המשחק הדמוקרטי. למרות הטינוף - הוורבלי והפיזי - הוא חלק מהכיף.
