ביום חמישי הקרוב תעבור המפיקה דניאלה בסל למצב טיסה של שלושה ימי מנוחה. בחודש האחרון היא התרוצצה יחד עם הבוס, מפיק תצוגות האופנה הוותיק מוטי רייף, בין הכנות לערב חגיגות 70 שנות אופנה ישראלית שנערך ביום שלישי האחרון, לבין שבוע האופנה של תל אביב שייפתח הערב. כבר תריסר שנים שהיא עובדת עם רייף. הוא הפרונט, החזון והמושך בחוטים – היא זו שאורגת אותם לצדו לכדי מציאות. עד היום העדיפה להישאר מאחורי הקלעים, מתרוצצת לצד רייף מסטודיו של מעצב לתצוגה בשמלות ערב ונעלי עקב, מנהלת ביד רמה את האירוע בעודה מפזרת לאוויר את חיוכה המעט מרוחק.
את התשוקה לאופנה ואדרנלין ינקה בסל בבית. היא נולדה וגדלה במילאנו לאם מעצבת טקסטיל ואב סוחר תכשיטים ויהלומים, שהיגרו מישראל בשנות ה-20 המוקדמות לחייהם. בגיל שש היגרה עם הוריה ואחיה הצעירים לאורלנדו, ומשם לחמש שנים בניו יורק. בגיל 12 שבה למילאנו והתחנכה במסגרות יהודיות מסורתיות: בית ספר יהודי, תנועת בני עקיבא, בית כנסת. גם היום היא שומרת בבית על כשרות ואת הספרייה הלבנה מעטרים פריטי יודאיקה וסידורי תפילה. כשסיימה במילאנו תואר ראשון בתקשורת וניהול, הגיעה לצומת דרכים ורצתה שינוי גיאוגרפי.
לאחר התלבטות בין ארצות הברית לישראל, בגיל 22 עלתה לבדה לארץ. בשנתיים הראשונות התגוררה אצל סבתהּ בהרצליה ומאז היא בתל אביב. אביה, שמואל, נפטר לפני שמונה שנים והוא קבור במילאנו ("הייתי ילדה של אבא"). אמהּ אורנה עלתה השנה בחזרה לישראל ומתגוררת בסמוך לבסל בצפון השקט של תל אביב. שלושת אחיה הצעירים מתגוררים בארצות הברית, קנדה ולאחרונה גם בישראל.
"תמיד היינו משפחה שמפוזרת בעולם", היא אומרת, "ועכשיו, עם החזרה לישראל של אמא שלי, פתאום יש לי שוב משפחה גרעינית כאן. הייתי פה 11 שנים בלי הורים ואחים, ועכשיו יש לי את האפשרות ללכת לאכול ארוחת שישי אצל אמא. אנחנו לא החברות הכי טובות, אבל עצם הידיעה שהיא פה ואני יכולה לקפוץ אליה כל יום, בהחלט קירבה בינינו. פתאום זה מרגיש בית".
אל תחום ההפקה זלגה בטבעיות עם הגעתה לישראל. בת דודתה היא המפיקה ועורכת הטלוויזיה מיכל אדלר, ששילבה אותה במחלקת האירועים של חברת "אבוט רייפ המאירי". עם עזיבתו של רייף את החברה היא המשיכה איתו, וכיום היא יד ימינו. בענף האופנה הם מוכרים כגוף אחד – מוטי ודניאלה, דניאלה ומוטי. "הפקה זה תחום שתמיד עניין אותי", מסבירה בסל, "אני חיה מהאדרנלין והיצירה המגוונת, שכוללת מוזיקה, וידאו, אופנה, אמנות. אתה עובד פרק זמן יחסית לא ארוך, ואז אתה נהנה מהאירוע, ואז יש בילד-אפ אחר. זה תחום שמצריך הרבה סבלנות ואנרגיה".
בטח יש נפילת מתח בין הפקות.
"בהתחלה היה לי קשה עם ההתרוקנות של הנפש. הטלפון מפסיק לצלצל ופתאום אף אחד לא זקוק לך. אז אני מתכנסת בבית, אוכלת וישנה טוב, ורואה חברים ומשפחה".
הפקה זאת עבודה דינמית עם שעות ארוכות. זה מרחיק מחזרים?
"בעבר זה הרתיע אנשים שניסו להתקרב אליי, אבל מי שמחליף איתי שתי מילים מגלה שאני לא מרוחקת או סנובית כמו שחושבים עליי. למרות השעות הארוכות, אני תמיד מוצאת זמן לזוגיות כי אני חייבת סביבי אהבה. הלב הוא החיים. נכון, זה לא פשוט לג'נגל הכול יחד, ואני מאוד אוהבת לעבוד ולא מוכנה לוותר על תחום ההפקות, אבל עכשיו אני בזוגיות שיש לה הרבה מקום בחיים שלי".
יש מחשבות על לפתוח משרד עצמאי בעתיד?
"לא. אני מעדיפה להקים משפחה, ושיהיה לי עולם משלי".
"באיטליה מאוד חשוב לך מה חושבים עליך"
ב-12 השנים האחרונות היא צמודה לרייף. "מוטי הוא משפחה וממלא המון פונקציות בחיים שלי", היא אומרת, "מערכת היחסים בינינו היא שילוב בין חברות טובה, כבוד הדדי והערכה גדולה. אנחנו הרבה פעמים יחד 24 שעות מסביב לשעון והוא חלק אינטגרלי מחיי. כמו נישואים אפלטוניים". על ההבדלים ביניהם היא אומרת: "אני שקולה, מסודרת, מאורגנת, אסרטיבית, מוטי הוא החולם ומוביל החזון. כיף לי לתת לו ליצור, כי אני מעריכה את החשיבה הרוחבית שלו, שאין לאף אדם שאני מכירה".
מכל הפרויקטים שעליהם חתומים רייף ובסל, והצוות שעובד בצמוד אליהם, שבוע האופנה בתל אביב שייערך השבוע בפעם השביעית בגלגולו המחודש, הוא המורכב מכולם, עם 21 תצוגות אופנה שונות שייפתחו בתצוגת הפרידה של גדעון אוברזון הערב. "אני מאוד מחכה לתצוגה של אוברזון, לראות איך הוא בוחר לסכם קריירה ויורד מהבמה, איך הוא רוצה שיזכרו אותו ואת העשייה שלו", היא אומרת, "שתי תצוגות נוספות הן של ויקטור (ויוי) בלאיש, שמתכנן משהו שונה לגמרי מהסגנון שלו, ותצוגת הנעליים של שורש, עם מעצבים צעירים שטרם יצא לי להכיר".
עם השנים נוצרו לך קשרים חבריים באופנה?
"אני אדם מאוד פרטי ולמעט בודדים, רוב החברים שלי לא קשורים לתחום. אני לא חיה את התעשייה והניתוק חשוב לי. זה משאיר אותי שפויה".
ובכל זאת, בהרבה מהאירועים את מוקפת דוגמניות, מעצבים, אגואים – זה מקרין על הדימוי העצמי שלך? המראה שלך?
"אני מאוד שלמה עם מה שיש לי ועם המראה שלי. אני לא מרגישה פחות טוב ממישהי אחרת בגלל המשקל שלי. יש לי גנים טובים, אני עושה ספורט, ותמיד תראה אותי עם סנדביץ' ביד", היא מחייכת, "מה גם שקשה לי עם דוגמניות רזות מדי שלא נראות בריאות. במהות שלי אני מאוד עם רגליים על הקרקע, לובשת ג'ינס וטי שירט. בכל הקשור ללבוש, אני רוצה שיהיה לי נוח, כי לפעמים אני יוצאת מהבית בשבע בבוקר וחוזרת בשתיים לפנות בוקר. תמיד אעדיף ללבוש בגד שמחמיא לי, ללא קשר אם הוא טרנדי או לא. אני מאמינה שאת נראית הכי טוב כשנוח לך".
אני תוהה כמה נוח לך לרוץ בשבוע האופנה על עקבים גבוהים?
"לגיטימי בעיניי להתלבש טוב עבור האירוע והלקוח. בשעות שלפני האירוע אני עם סניקרס או כפכפים, אבל כשהאירוע מתחיל אני מתלבשת בצורה מכבדת. עקבים זה משהו שגדלתי עליו, הייתי הולכת לבית הספר על עקבים".
עד כמה הילדות במילאנו חידדה אצלך את ההבנה וההכרה של חשיבות האופנה?
"גדלתי בסביבה עם חשיבות לאסתטיקה והבנה שאני צריכה להתלבש יפה ולהיראות טוב. במילאנו, את חיה כשסביבך נשים לבושות בצורה מתוקתקת מכף רגל ועד ראש. היום קצת התקלקלתי. היה לי הלם תרבות כשהגעתי לישראל. באיטליה מאוד חשוב לך מה חושבים עליך, באיזה מעמד מקטלגים אותך ואיזה מותגים אתה לובש. כאן זה אחרת: אנשים יורדים למכולת עם פיג'מה וכפכפים, ומבחינתם הם הכי יפים. זה פושט ממך דברים, כי פחות חשוב לך מה אחרים חושבים. אני זוכרת שהייתי יורדת למכולת, כולי מסודרת, ומזועזעת שאנשים בטרנינג. היום אני משלבת בין שני הצדדים האלה: ביומיום אני לא מתאפרת ומשקיעה, ויש הרבה רגעים שאני אוהבת להתלבש ולהיראות במיטבי".
איפה את רוכשת בגדים?
"הרבה בניו יורק, אליה אני נוסעת לא מעט, ובייסיקים בזארה וקסטרו. אני לא קונה אונליין, לא יודעת להזמין במחשב וגם לא יודעת איך זה מגיע. בנוסף, אני אוהבת מעצבים ישראלים כמו עידן לרוס, גדי אלימלך ושי שלום".
שאלה לסיום: מה לא תלבשי לעולם?
"משהו סופר צמוד או צבעוני. הארון שלי מורכב משחור, אפור ולבן".
בחתונה של אחותך, שנערכה לאחרונה, ראיתי שלבשת שמלה צבעונית.
"זה היה שחור עם פרחים אדומים", היא מדייקת, "לפרסים יש מנהג שלא לובשים שחור לחתונה, אז השקעתי בפרחים".
ומי הדוגמן הישראלי הצעיר שמככב בבית האופנה האיטלקי גוצ'י?
