חמישה ימים אחרי שהודחה בשיאו של גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון", מאיה בוסקילה פותחת את דלת דירתה בפנים זוהרות. מי שציפה שהיא תהיה בסוג של דיכאון, מוזמן להתעדכן: בוסקילה מאושרת. למרות הימים שחלפו, היא עדיין נראית כאילו היא מרחפת כמה סנטימטרים מעל האדמה. אין אירוויזיון, אבל יש חזרה מטאורית לתודעה פלוס כמויות של אהבה שהיא מקבלת בכל מקום. "אני יוצאת לרחוב ואנשים אוהבים אותי", היא מתרגשת.
לא לקחת ללב את ההפסד?
"ידעתי שזה נגמר עוד לפני שהתחלתי לשיר. ראיתי את הווייב. אנשים נורא רצו שאזכה ואהיה על הבמה באירוויזיון, אבל לקהל יש נטייה לסמוך על אנשים מוכרים: 'אה, היא תסתדר גם בלעדינו'. הכל לטובה. אני שמחה שאם זו לא אני, זה קובי (מרימי). הוא זמר מדהים".
עמדת כל שבוע מול עם ישראל, לצד זמרים אלמוניים, כשקולגות שלך מעבירים עלייך ביקורת וחותכים אותך לחתיכות. לא קשה?
"מלחיץ, לא קשה. אני לא אדם תחרותי ומבחינתי זו לא הייתה תחרות. את השופטים לא ראיתי בכלל. החלטתי בשלב מאוד מוקדם לא לקחת ללב מה שהם אומרים. את באמת חושבת שאני אמורה לקחת ללב אם אני כוס התה של אסף אמדורסקי או לא? אנשים נתקעים על כל מיני דברים קטנים בחיים. אני מסתכלת על המאקרו, לא על המיקרו".
למה בכלל לעמוד שם? למה לשים את עצמך במצב הזה?
"נורא רציתי לעשות אירוויזיון, וידעתי שבסופו של דבר ההשתתפות תביא לי הרבה יותר מזכייה. הקהל נחשף אליי, אנשים נזכרו שאני שרה. ילדים שלא הכירו אותי פתאום פגשו אותי על המסך. בסדר, אז לא ניצחתי, אז יש חלומות שלא מתגשמים, אבל אם אתה לא מנסה, אתה בבעיה יותר גדולה מאשר אם תנסה ותיכשל".
שנתיים אמא במשרה מלאה
בגיל 41, בוסקילה מחזיקה ברזומה של יותר מ־15 שנה בשוק המוזיקה והבידור הישראלי. ההגעה שלה ל"הכוכב הבא" (קשת 12), לצד זמרים וזמרות חסרי כל קילומטרז', הייתה חריגה מלכתחילה. במשפחה שלה, היא מספרת, לקחו את זה קשה. "כולם השתוללו: 'מה זאת אומרת את הולכת ל'כוכב הבא'? מה, את משוגעת? למה לך לעשות את זה? להתחרות עם ילדים קטנים? את צריכה להיות שופטת'. ואז אמרתי להם: 'אבל אני לא. אני לא שופטת. אז מה? לשבת בבית?'" .
ההקשבה לקול הפנימי, יחד עם ניתוח מפוכח של מצב הקריירה הנוכחי שלה, החזירו אותה לפריים טיים במלוא הכוח. ויכוחים אם היא מתאימה לייצג את ישראל באירוויזיון התלהטו בטוקבקים ובקבוצות סגורות. על דבר אחד אי־אפשר להתווכח: הקריירה של בוסקילה נמצאת כרגע בשיא, עם אלבום שמיועד לצאת בשנה הקרובה, הופעות מלאות (ההופעה הקרובה: ב־16.4 בזאפה תל־אביב) וסינגל חדש שיֵצא בקרוב. "לקחתי ריזיקה ענקית, וזה השתלם לי", היא מסכמת. "היומן מלא שנה קדימה".
הקריירה שלה, כאמור, ידעה עליות ומורדות, שהיו קשורים גם לחייה האישיים. ב־2011 היא התחתנה עם מתן כהן, איש שירות הביטחון, ילדה את לני, כיום בן שש, והתגרשה מכהן כשלני היה בן חמישה חודשים. בוסקילה החליטה להישאר עם לני בבית ולהקפיא את הקריירה כדי להיות אמא במשרה מלאה. "שנתיים לא יצאתי לעבודה. אנשים אמרו לי: 'חבל, את תיעלמי, ישכחו אותך', והכל היה נכון".
איך מחזיקים בית בלי לעבוד במשך שנתיים?
"עבדתי לפני, עשיתי כסף והתנהלתי נכון. כשהתחלתי להוציא חסכונות, הבנתי שאני קצת מגזימה. אבל באותו רגע רק רציתי להיות עם לני. היה לי מאוד קשה לעזוב אותו בלילות, לא הייתי מסוגלת. קיבלתי החלטה שבעיני אחרים הייתה התאבדותית, ובעיניי זו ההחלטה הכי טובה שהחלטתי. לא מתחרטת עליה לרגע".
ההתמודדות של בוסקילה בשנים האחרונות לא התמקדה רק בזירה המקצועית. זמן קצר לאחר גירושיה, עזב מתן כהן, בעלה לשעבר ואביו של לני, את הארץ. לפני שנתיים פרסמה בוסקילה פוסט באינסטגרם עם צילום מסך מהודעת תמיכה מהגרוש, וכתבה: "הנה, זה אפשרי להישאר חברים טובים אחרי כעס. אז בוקר טוב, היום אני מחייכת מהלב. מתן, תודה".
המון גרושים וגרושות חיזקו אותך בעקבות הפוסט הזה, על כך שהסכמת להתפייס עם בעלך לשעבר למען האושר של לני.
"שמתי את האגו שלי בצד. ראיתי מול העיניים שלי רק את לני. לני רצה אבא. לא משנה מה היה ביני ובין מתן. רציתי לתת לו את האפשרות שזה יקרה באמת. זה בא ממני".
מתן עבר לארצות־הברית והקים משפחה חדשה. לא כעסת?
"היו פה שנה וחצי של כעס מטורף, ואז נרגעתי והבנתי שזה שלו, לא שלי. הוא הפסיד ילד מהמם. ילד מושלם".
היום הוא מעורב בחיים שלו?
"לא. זו החלטה שלו. אני נתתי את כל האופציות בעולם כדי שזה יקרה. טסתי לכל מקום שבעולם שהוא היה בו, שלני יהיה איתו. אני מאמינה שמה שמתן יצטרך לקבל מתוך הדבר הזה, זה מלני, לא ממני. או שלני יסלח לו או שלא".
לני שאל לפעמים "איפה אבא"?
"הוא התחיל לשאול ממש מאוחר. עכשיו הוא מבין הכל ואפילו לא שואל, לצערו של מתן. הוא קורא לעוזי 'אבא'".
"אני לא פמיניסטית"
"עוזי" הוא עוזי אזולאי. בן 46, איש עסקים מתחום הנדל"ן ובן זוגה של בוסקילה. אזולאי הוא השכן בדלת ממול במגדלי היוקרה שבהם מתגוררת בוסקילה בתל־אביב. הם כבר שנה ביחד, "ואנחנו עדיין מאוהבים. זה מדהים גם אותנו". אזולאי ליווה אותה לאורך כל התחרות, כשהוא אחראי על לני ומחזיק את הלב של בוסקילה בעדינות אך בלי כוונה לשחרר.
לני מקבל חינוך פמיניסטי?
"לא, כי אני לא פמיניסטית. זה נורא מעצבן אותי שאומרים שגברים ונשים הם אותו דבר".
פמיניזם היום אומר שצריכה להיות אותה נקודת התחלה לו ולך. שאסור להפלות אותך כי את אישה, שאת אמורה לקבל אותו שכר על אותה עבודה.
"ברור שאני מסכימה לזה, למה אותו שכר? אולי אפילו יותר? יש מקומות שבהם אני מאד פמיניסטית ויש מקומות שבהם אני לא. אני אומרת לנשים: 'תיזהרו במה שאתן מבקשות, שוויון זה לא הכל'. אני לא יכולה לראות את עוזי שוטף את הבית או תולה כביסה".
למה?
"כי אני לא אמשך אליו".
זה מוריד מערכו שהוא תולה כביסה?
"זה מוריד מהליבידו שלי".
מי החליט שלתלות כביסה זה נשי?
"אחותי, אין מה לעשות, הם הציידים, אנחנו המלקטות! מאז קום העולם ועד היום הזה. אנחנו הבאנו את הגברים למקום שהגבריות שלהם קצת נפגעה, וכשהגבריות נפגעת, אל תצפי אחר כך לגבר בבית או במיטה. תחשבי על זה, תהיי אמיתית עם עצמך. אני מעדיפה שהוא לא יעשה שום דבר בבית. באמת. הוא מבלגן. אני גם לא אכריח אותו לעשות משהו שלא נוח לו".
בכל הנוגע למהפכת MeToo#, בוסקילה שינתה את עמדתה. "בהתחלה חטאתי בחטא היוהרה. אמרתי: מה, היא לא יכולה להגיד 'לא'? מה הבעיה שלהן? היום אני יודעת שזה אחד הדברים הכי חשובים שקרו בעולם. לא, היא לא יכולה להגיד 'לא'. יש בחורות שמפחדות ומתאבנות ונהפכות לגוש קרח. לא הבנתי את זה".
קרה לך שהוטרדת?
"קרה לי, אבל אצלי 'לא' זה 'לא'. אנשים תמיד ניסו, אבל אם מישהו יפגע בי, אני יכולה להעיף עליו משהו. אני חושבת שצריך להעלות הילוך ב־MeToo#, להגביר עוד יותר. הנושא הזה צריך להיות כמו שואה, להזכיר כל שנה".
הראיון המלא עם מאיה בוסקילה בגליון החדש של "לאשה", השבוע בדוכנים
