רומא, רפסודיה בוהמית או RBG? האוסקר לפוסטר הטוב של השנה
גם אם 2018 לא הייתה שנת שיא בכרזות הקולנוע, היא הניבה יבול מרשים שמנציח את הסרטים הטובים של השנה בפורמט דו-ממדי. הנה המצעד - והזוכה הגדול בסופו
נתחיל מהסוף: בעיצוב הכרזות לסרטים שמועמדים לאוסקר 2019, ניכרים סימני שעמום ובנאליות די רציניים. אם בשנה שעברה הבחירות וההתלבטויות בין המועמדים היו קשות, השנה התיקייה הכי עמוסה במחשב שלי הייתה ״הפיהוק הגדול ביותר״.
סרטי איכות אינם נמדדים דרך עיצוב הכרזות שלהם, וראייה לכך היא שלא מעט סרטים טובים, שאולי אפילו יחזרו עם פסלון הביתה, לא נכללים ברשימת הפיינליסטים שלי. ובכל זאת, האסופה שלפנינו מרכיבה את הפוסטרים הטובים ביותר לסרטים המועמדים לפסלון המוזהב. לכולם קומפוזיציות מעניינות, חשיבה מקורית מאחורי העיצוב, וכך גם הארט, עיבודי המחשב, הטיפוגרפיה וזוויות הצילום המוקפדות. יוצרי הסרטים האלה לא לקחו את איכותם כמובנת מאליה, ובחרו להשקיע מחשבה נוספת גם בכרזה המייצגת שלהם כדי להגיש חווייה הוליסטית. גם השנה, בונוס ישראלי מחכה לכם בסוף המצעד.
אם בעבר לכל סרט היה פוסטר מייצג אחד, בשנים האחרונות מתפרסמות כמה גרסאות רשמיות מטעם חברת ההפצה: "גרסת הבקרוב״, "גרסת תאריך הקרנת הבכורה״, והגרסה הסופית שמלווה את הסרט ברחבי העולם. על זה תוסיפו, לעתים, סדרות של פוסטרים לכל אחת מהאופציות הנ״ל, במטרה לגרות את הקהל, וכמובן את האדפטציות של משרדי עיצוב מקומיים שמעבדים לשפות שונות. התוצאה היא חגיגת עיצוב עשירה של פרינט וקריאייטיב, ולכן יש כאן סרטים שהכרזות שלהם מופיעות יותר מפעם אחת.
ואלה הם המועמדים בקטגוריות השונות, ובסוף נגיע לפוסטרים הטובים ביותר במכלול:
קטגוריית הזווית והצילום הטובים ביותר
1. ואן גוך בשערי גן עדן. מבט חוזר לעיניו העצובות של השחקן וויליאם דפו, שמגלם את הצייר ההולנדי ואן גוך, ממוקם בשליש התחתון של הפורמט. קיר צהוב גדול וריק כמו קנבס ענק, שמחכה שימלאו אותו. החלטה מקורית, לאחר שגם בשנה שעברה היה סרט שעסק בוואן גוך - ״לאהוב את וינסנט״ (עם פוסטר משעמם).
2. האם תוכלו לסלוח לי? השחקנית מליסה מקארתי בחלל דחוס, מעט אפלולי, מוקפת במכונות כתיבה, במעין כאוס מעורבל, שחושף טפח אחר טפח של מידע ככל שאנחנו מתקרבים אל אלומת האור, ואל דמותה בפוסטר. חשיבה מעניינת: לא למקם את מרכז ההתרחשות (הדמות הראשית) במרכזו של הפוסטר, שמייצר עניין קומפוזיציוני.
3. כפר נחום. הסרט שמייצג את לבנון בקטגוריית הסרט הזר, מציג פוסטר שמצולם מזווית כמעט בלתי אפשרית: גובה אפס, מאספלט הכביש. התנועה היא אל מרכז הכרזה, כשגב הילדים מופנה אל הצופה. כרזה מושכת שמצליחה לעורר סקרנות.
4. המשפחה שלי. גם בסרט הזה, שזוכה בקטגוריית התרגום האומלל של השנה, הכרזה מראה את הגב של השחקנים. המעצב עשה בחירה נבונה בצילום, בזווית ובקומפוזיציה א-סימטרית, כשההתרחשות ממוקדת בבסיס הכרזה.
5. סולו חופשי. אחד הפוסטרים המושכים של השנה, עם זווית שתכניס הרבה צופים לפחד גבהים קל. אך גם הכרזה הזו, כמו רבים מחברותיה השנה, לוקה בטקסטים ארוכים ומיותרים מדי - במקרה הזה, הם מסתירים את אחת מנקודות החוזק של הכרזה (קרקעית הוואדי), מה שדווקא היה מעצים את אפקט הפחד.
6. יצירה ללא מחבר. זה לא הפוסטר הרשמי של הסרט הגרמני, אבל הוא ללא ספק אחד המשובחים השנה. כרזה מעט מטושטשת, שנראית כמי שצולמה בחטף, כשהפוקוס בעדשת המצלמה מכוון לנקודה מאד קטנה בפריים: עינו של השחקן. גם כאן הקומפוזיציה לוכדת את תשומת הלב ומייצרת עניין, כשההתרחשות אינה במרכז הכרזה.
והזוכה הוא:
רומא. צילום מופלא של אחד הסרטים הגדולים של השנה. כרזה בקומפוזיציה נקייה, עם צילום כמעט בלתי אפשרי (נגד השמש - הדמויות היו צריכות לצאת שחורות ממש). במבט ראשון לא מצליחים להבין מה רואים, וככל שמתקרבים הפרטים מתגלים והרגש גואה. כרזה נוגעת ללב.
קטגוריית האיור הטוב ביותר
השנה עלו לגמר רק ארבעה סרטים, כשמתוכם רק סרט אחד (!) מאויר. הגיע הזמן שחברות כמו פיקסאר, דיסני, מארוול וחברותיהן בקטגוריית ״סרטי המדע הבדיוני״, המציגות מדי שנה שפה חזותית וקומפוזיציות זהות ומשעממות לחלוטין בפוסטרים, יוכיחו יצירתיות לא רק בעשיית סרטי אנימציה מעולים, וישקיעו מעט יותר גם בכרזות.
1. אי הכלבים. סרט האנימציה המסקרן של ווס אנדרסן (מלון "גרנד בודפשט", "משפחת טננבאום"), שנעשה בשיטת "סטופ מושן", מציג כרזה מאוירת בסגנון אפלולי ורווי פרטים קטנים שמזכיר "מנגה". הטיפוגרפיה היא חלק מרכזי בכרזה, ובאופן הרמוני מתמזגת בתוכו. צירפתי חלק מסדרת הפוסטרים שליוותה את הסרט, עם הדמויות השונות מתוך הסרט על פני טקסטורות יפות.
2. RBG. יוצרי הסרט התיעודי על שופטת בית המשפט העליון האמריקאי, רות באדר גינסבורג, בחרו באופן מעט בלתי צפוי לאייר את דמותה בסגנון ריאליסטי. על רקע שחור, גלימתה מתמזגת ופניה המוכרות קופצות קדימה, יחד עם טקסטורת הצווארון של חליפתה. שאפו על הבחירה הלא שגרתית ועל הביצוע האינטליגנטי.
3. סגן הנשיא. הנה שני פוסטרים שאוירו באותו סגנון מינימליסטי, של משטחי צבע וקטוריים גדולים, החושפים גשטאלטים של צורות שמשלימות את האינפורמציה. למרות קומפוזיציה עוצמתית וטיפוגרפיה גדולה ולא מתפשרת, שום אלמנט לא הולך לאיבוד. שני הפוסטרים המושכים הללו כמעט ראויים לזכות בפרס שלנו בקטגוריית האיור.
והזוכה הוא:
הבלדה על באסטר סקראגס. כרזת הסרט של האחים כהן מאוירת במבט לא שגרתי. כל אחת מהדמויות מאוירת על פני שביל שיוצא מתוך הלוגו הקליגרפי של הסרט, ורק במבט נוסף מבחינים, כי הכל מאויר על פני כריכת עור של ספר (שמככב גם הוא בסרט).
קטגוריית הפוסטר הטיפוגרפי הטוב ביותר
1. רפסודיה בוהמית. הפוסטר המקדים להקרנות ברחבי העולם היה טיפוגרפי נקי, ורמז על מיתוגו של הסרט בצבעוניותו הסגולה-וורודה ובנראותו המינימליסטית. הבחירה בציטוט מתוך השיר, ולא בשם הסרט, היא לא רק מקורית, אלא מעלה חיוך ומשמיעה זמזום מוזיקלי באוזניים. הבחירה באותיות סנסריפיות גדולות (Uppercase) כשהריווח בין השורות קטן מאוד, מייצרת גוש טיפוגרפי עוצמתי, שמאפשר לחשוף בתוכו סצנה מתוך הסרט.
2. אי הכלבים. כנהוג בסרטים אסיאתיים בוחר ווס אנדרסן, שסרטו מתרחש ביפן הדיסטופית, להשתמש בגופן יפני. הגופן הופך לחלק בלתי נפרד מעיצובו ומכוחו החזותי של הפוסטר.
3. סגן הנשיא. כמו בפוסטרים המאוירים של הסרט הזה שראינו קודם, גם בפוסטרים הטיפוגרפיים הבחירה היא בגודל ובעוצמה. ארבע אותיות תופסות כמעט חצי משטח הפוסטר, ועובדות באופן הרמוני עם צילום הדיוקן של כריסטיאן בייל (שמגלם את דמותו של דיק
צ׳ייני, סגן נשיא ארצות הברית). המתח בין הגדלים עם שאר הרכיבים הטיפוגרפים בפוסטר, יכולים ללמד איך מייצרים היררכיות
נכונות ועבודה עם גריד מדויק.
4. המועדפת. הוא עמוס, יש לו גריד משוגע, הוא מכיל פסקאות בריווחים משתנים וגדלי גופנים אחרים, וכולו מעוצב על טהרת ה״ריווח בלוק״ שבחוגים מסוימים נחשב לפשע - אבל יחד עם הבחירה בשחור לבן, והדיוק של הגופן הקלאסי, גורמים לו להיות לירי ממש. פוסטר טיפוגרפי יפהפה בעיניי.
והזוכה הוא:
RBG. מתכתב עם השפה הגרפית המאוירת של הפוסטר הקודם שראינו למעלה, רק שהפעם מעצימים את המינימליזם שלו תוך הדגשת צווארון גלימתה המפורסם של רות באדר גינסבורג. השימוש הטיפוגרפי משלים את עבודת האיור הנפלאה, כך שאפשר לדמיין את נוכחותה של חליפת השופטת גם ללא פניה או גופה של הדמות.
קטגוריית עיבוד המחשב הטוב ביותר
1. רפסודיה בוהמית. הפוסטר הרשמי של הסרט מראה את השחקן ראמי מאלק בדמותו ובעמידתו האייקונית של פרדי מרקיורי, סולן להקת "קווין", על רקע אצטדיון וומבלי בלונדון. הכרזה המינימליסטית - ללא כותרות משנה או סופרלטיבים מיותרים - מבטאת את עוצמתו של הזמר באחד מרגעי השיא של הסרט.
2. Border. הפוסטר לסרט השוודי, שמועמד לפרס האוסקר על איפור, הוא לא פחות ממהפנט. הוא משלב עיבוד מחשב מטורלל שמתבסס על עשרות צילומי טבע ופורטרט אחד גדול. יצירת מופת.
3. הכנסייה החדשה. עוד תרגום אומלל (First Reformed), אך נתמקד בפוסטר: רואים את השחקן הראשי, איתן הוק, כשפס אש חוצה
את פניו ומחלק את הפוסטר לשניים. האש חושפת בעדינות סצנה מתוך הסרט, והופכת את הקריאה של הפוסטר לשניים: מרוחקת וקרובה, כאשר כל קריאה חושפת אינפורמציה אחרת. מינימליסטי, אך עשיר.
4. שחקן מס' 1. לא מעט סרטי מד"ב חולים במניירות עיצוביות שלקוחות משפות גרפיות פופולריות בשנות ה-80. גם הפוסטר הרשמי של הסרט הזה, בבימויו של סטיבן ספילברג, חוטא באותה מניירה - אבל לא בכרזה הזו, שמשתמשת בקומפוזיציה נהדרת המתארת היטב את עולמו של הסרט.
5. שחור על לבן. פוסטר יפהפה עם עיצוב גרפי שמשלב את דגל אמריקה בשחור לבן, צילום של הדמות הראשית שבוקעת ממנו, יחד עם טיפול טיפוגרפי מדויק.
והזוכה הוא:
המועדפת. קומפוזיציה מפתיעה שיוצרת מתחים בין רכיבים גדולים וקטנטנים, בשפה קוהרנטית שמתכתבת עם שאר הפוסטרים של הסרט. עבודת עיצוב ועיבוד ללא רבב.
הגענו לגמר! הפוסטר הטוב ביותר
1. שחור על לבן. על פניו, אין כאן חדשנות עיצובית או מתיחת גבולות. אלא שהפוסטר מיטיב למסור למתבוננים את סיפור הסרט של ספייק לי, ולא מוותר על מעט הומור עצמי (מה שחסר לרוב המועמדים).
2. רפסודיה בוהמית. הנה הוא שוב, הפעם כאחד הפוסטרים החזקים של השנה, עם תקריב של דמותו של פרדי מקיורי. ללא פחד מגודל ומעוצמה, ולמרות השם ״קווין״ שמשובץ במשקפיו, זה פוסטר שפשוט צועק: ״פרדי!״ (שבעיניי היה צריך להיות גם שם הסרט, כי הוא לא עוסק בקווין, אלא בסולן שלה).
3. האם תוכלו לסלוח לי? - והפעם, פוסטר ה"בקרוב״ של הסרט (הז׳אנר היותר יצירתי בנישה שבה אנחנו עוסקים היום), שהופך את הפורמט לדף נייר היוצא מתוך מכונת כתיבה, כשהדמות הראשית עומדת עליה, ושם הסרט כאילו הוקלד על גבי דף הנייר. עבודה יפהפייה ורגישה.
4. Hale County This Morning, This Evening. הפוסטר לסרט התיעודי הזה מגלה צילום נפלא, מעט אסקפיסטי, עם טיפוגרפיה עדינה ומדויקת, בתוך קומפוזיציה שבה העיניים לא מפסיקות לזוז על גבי הפורמט.
והזוכה הוא:
המועדפת. אמה סטון במבט חודר אל המצלמה, כשמאחוריה מתקיימת התרחשות נוספת, וכך אנו עדים לפתרון יצירתי בתוך פורמט פשוט אך חדשני, שנותן תחושה שאנחנו עדים לסצנה שלמה המגולמת על גבי פוסטר. יש כאן שימוש נבון, עדין ואינטליגנטי בעיצוב. הירידה לפרטים והאביזרים המפוזרים למרגלות הדמות הראשית, יחד עם הקומפוזיציה והטיפוגרפיה המדויקת, זיכו אצלי את הפוסטר הזה בפרס הנכסף.
הבונוס הישראלי
Skin. זהו הפוסטר הרשמי לסרטו הקצר של הבמאי הישראלי גיא נתיב, המועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט העלילתי הקצר.
עוצמתי, פשוט וחכם, בשחור לבן, ועם טיפוגרפיה לא מתאמצת, בקומפוזיציה שמחלקת בתבונה את הפורמט לשניים, באמצעות חיתוך של שתי תמונות הילדים שמשלימות סיטואציה אחת. לו הייתי אובייקטיבי, ואני לא, הוא היה משובץ בקלות בקטגוריית הפוסטר הטוב של השנה.
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com
