התחרות קשה, אך החלטנו: האוסקר על הפוסטר הטוב ביותר הולך ל...

טקס האוסקר, שחוגג השנה 90, השתנה לא מעט עם השנים: בטקס הראשון היו רק 12 קטגוריות (מתוכן שתיים עבור "הבמאי הטוב ביותר" - הקומי והדרמטי), קטגוריות שונות בוטלו עם השנים (כמו "עוזר הבמאי הטוב ביותר" או "בימוי הריקוד הטוב ביותר"). כבר מזמן הצעתי כאן עוד שינוי, בדמות קטגוריה נוספת - "הפוסטר הטוב ביותר". בסופו של דבר, הכרזה היא חלון הראווה של הסרט, הרבה לפני מעצבי התלבושות והארט. עד שאקבל פנייה רשמית מהאקדמיה האמריקאית לקולנוע, הנה הדירוג שלי לפוסטרים הטובים ביותר של הסרטים שמועמדים השנה לאוסקר (ובונוס ישראלי בסוף):

קטגוריית הצילום הטוב ביותר
והמועמדים הם:

''קרא לי בשמך'' - בחירה מצוינת של צילום נהדר מתוך הסרט, שמייצרת קומפוזיציה מבריקה. כשהעין מתמקדת במרחק - הפוסטר מקבל נופך תלת ממדי

''שעה אפלה'' - תקריב מהפנט עם קומפוזיציה מדויקת, כשכל הפרטים האיקוניים של ווינסטון צ׳רצי׳ל ממוקמים מסביב לכותרת וגורמים לעינים להתרוצץ מסביב

''אני, טוניה'' (הגרסה הצרפתית) - פרטים קטנים כמו טיפוגרפיה אלכסונית, מרחק מהמצלמה ורגליים פשוקות (שאומרות הכל על הדמות), יצרו פוסטר חד, שלוכד תשומת לב

''צ׳אדוויק בוסמן הוא המרשל'' - עם מבט חודר, כשכל דמותו של בוסמן כלואה בתוך הפוסטר וטיפוגרפיה נקייה וחדה מתחתיו ועליו - זהו פוסטר מבריק

''דנקירק'' - בחירה מושלמת של סצנה מתוך הסרט ושימוש עדין בטיפוגרפיה שחוצה את הפורמט לשניים וכמו משכפלת את הפוסטר לשתי קומפוזיציות צילומיות מבריקות

''חוטים נסתרים'' - לא רק שהגב חשוך ומופנה חלקית אל הצופה, גם פרצופה של הדוגמנית נחתך מהפריים. הקומפוזיציה הופכת פוסטר פשוט לכאורה למרתק

והמנצח הוא: פרויקט פלורידה 

אחת המגמות הבולטות השנה בפוסטרים היא היציאה מהפריים. במקרה של ''פרויקט פלורידה'', בבימויו של שון בייקר, היציאה מהפריים נעשית בריצה. בחירת פריים אחד, שיהפוך לדימוי הראשי של הסרט, היא לא רק אמנות אלא תורה ממש. זו צריכה להיות מאית שנייה שתעשה את העבודה. הריצה של מוני בת השש, כשכמעט כל קצות גופה נחתכים החוצה, שערה מתבדר ברוח, מאחוריה קשת בענן, ופילטר צובע הכל במעין רכות נעימה - הופכים את הפוסטר הזה למסקרן. ספק בורחת ספק רודפת, היא רצה לכיווננו אבל אנחנו לא רואים את המבט בעיניה. אלמלא הטיפוגרפיה שסוגרת עליה בצדדים, הפוסטר היה יכול להיכנס לרשימת הפוסטרים הטובים ביותר שלי (הקטגוריה האחרונה בפוסט).

פרויקט פלורידה - הצילום הטוב ביותר

————————————

קטגוריית העיצוב הטיפוגרפי הטוב ביותר
והמועמדים הם:

''אבקוס: קטן מספיק לכלא'' - כאן לא הסתפקו בצילום נהדר, אלא השתמשו בעיצוב גרפי שמצטט חשבונייה. הקווים, ספק משפדים ספק מושחלים אל תוך הלוגוטייפ של הסרט, מוסיפים לעניין

''קוקו - לסרט המדובר של דיסני נעשו עשרות פוסטרים, בסדרות שונות. דווקא הגרסה הטיפוגרפית והמאוירת הזו מוכיחה שאפשר לוותר על הקומפוזיציות הקלישאתיות והרינדור התלת ממדי המוכר

''הרואין'' - עיצוב אמיץ לסרט אמיץ. הבחירה בעיצוב טיפוגרפי נטו באה לידי ביטוי באופן טוטאלי: מאייקון הפרס הממוקם בראש הפוסטר, ועד לקצהו של חוד המזרק - פשוט, נקי וחזק

 

''ליידי בירד'' - על פניו סידור טיפוגרפי פשוט למדי, אבל הצלב והציטוט הגרפי של חלון הויטראז׳ שממסגר את הפוסטר הופכים אותו לבלתי צפוי

והמנצח הוא: פלא 

בקטגוריה הזו זכה פוסטר עם עיצוב טיפוגרפי שנראה פשוט, כמעט לא יוצא דופן. אבל לעצב פשוט ומדויק לפעמים הכי קשה. הפוסטר של "פלא", בבימויו של סטיבן צ'בוסקי, ריק לחלוטין בחציו העליון - בחירה נועזת שמוכיחה שהריק יכול להיות חשוב יותר מריבוי מידע שתפקידו למלא את הפורמט. איכותו של הפוסטר אינה רק בסידור האינפורמציה בלבן כמעט נעלם בחציו התחתון, אלא בזכות השימוש הנבון בקסדה של גיבור הסרט אוגי, שהופכת לאות O בלוגוטייפ. יחד עם המבט למצלמה, החיוך המבוייש והרקע הנקי מאחור, זהו פוסטר איקוני שראוי לסרט שנקרא "פלא". 

פלא - העיצוב הטיפוגרפי הטוב ביותר

————————————-

קטגוריית האיור הטוב ביותר
והמועמדים הם:

''צורת המים'' - זהו הפוסטר הפחות מוכר של הסרט, אבל הטוב מבין השניים. באיור מונוכרומטי וסופר ריאליסטי, כשהטיפוגרפיה (כולל שם הסרט) הופכת לשולית ממש, נוצר פוסטר עדין ומופלא

''תברח'' - גם לסרט הזה נעשו כמה גרסאות, כשזו אחת המוצלחות שבהן, עם איור בשחור לבן, קומפוזציה מבריקה ושימוש נבון בטיפוגרפיה שלא גונבת את ההצגה מול העדינות האיורית

''פרדיננד'' - לעיתים פוסטר ה''בקרוב'' יותר מעניין מהפוסטרים הרשמיים של סרטי האנימציה, שנוטים לבנאליות. למרות אפס ההתרחשות בפוסטר, האיור המטורלל של כלי הפורצלן הופך אותו ללא פחות ממהפנט

''בייבי דרייבר'' - שימוש נבון בכל מרכיביו של הסרט (הרכב, האקדח והכדור שנורה ממנו). הצבעוניות הכמעט מונוכרומטית, הקומפוזיציה והשימוש הפשוט בטיפוגרפיה, מייצרים את אחד הפוסטרים המאוירים הטובים השנה

 

''כל הכסף שבעולם'' - מלבד הניקיון והקומפוזיציה הפשוטה, נעשה שימוש באיור ריאליסטי של אוזן עשויה משטרות כסף, שהופך את הפוסטר לתלת ממדי ממש

''כל הכסף שבעולם'' - פוסטר מאויר נוסף לאותו סרט, ושוב: השימוש בהיפר-ריאליזם מוכיח שתלת ממד ניתן לייצר לא רק דרך צילומים. שלושה מבטים בכיוונים שונים, טיפוגרפיה נעלמת בבסיסו וקו הצל האלכסוני שחוצה את הפוסטר, הופכים אותו למבריק

והמנצח הוא: איקרוס 

זהו מקרה שבו לא רק האיור נהדר, אלא כל מרכיביו המדויקים: מהאיור שמצליח ממבט חטוף לספר לנו כמה דברים על הסרט, הקומפוזיציה האיורית שחוצה את הפוסטר, הרזון הצבעוני והשימוש הנבון בטיפוגרפיה - המכלול הופך את הפוסטר של "איקרוס" מבית נפליקס לטוב ביותר בקטגוריית האיור.

איקרוס - האיור הטוב ביותר

————————————

קטגוריית עיבוד המחשב הטוב ביותר
והמועמדים הם:

The Greatest Showman - בין איור לצילום, בין פנטזיה למציאות, ובעזרת שימוש נהדר בהשתקפות כחור הצצה לעולמו של הגיבור, זוהי עבודה מבריקה

''היפה והחיה'' - דיסני מוכיחים שאם רוצים, אפשר להיות פחות בנאליים. הגשטלט של בל, שנוצר בתוך דמותו של החיה, הנקיון הצבעוני, הפרופורציות ועיבוד הצילום התלת ממדי - יצרו פוסטר פשוט אבל חכם

פוסטר נוסף של הסרט עלה לגמר בשל הדמויות החשוכות וקרן האור שהופכת להיות האלמנט הדומיננטי והמאחד 

''המשחק הגדול'' (הגרסה היוונית) - לעיתים כל מה שפוסטר צריך כדי להיות טוב הוא קונספט מדויק, עבודת מחשב מקצועית, קומפוזיציה שמייצרת תנועת עיניים ושחקנית אחת שמישירה מבט

''צורת המים'' - הנעל שנשמטת, הפטרן הגרפי של גלים, הלקוח ממסורות אסיאתיות, המבט והעוצמה שבשקט, הפכו את הפוסטר הזה למעניין וטוב

והמנצח בקטגורית עיבוד המחשב הוא: דנקירק 

הפוסטר הזה הוא לא רק עיבוד מחשב מרשים. יש כאן כיאורוגרפיה נהדרת: מהמטוסים שטסים כלפי המתבונן, הים שנע לצדדים, עיני החייל שמביטות מעלה, ענני העשן הפונים בזוויות מנוגדות לתנועת המטוסים והלוגוטייפ שהוצב על קו האופק, חוצה את הפריים אך מתמזג בתוכו - זו הסינרגיה שהופכת את הפוסטר הזה לטוב ביותר בעיני. 

דנקירק - עיבוד המחשב הטוב ביותר

————————————

קטגוריית סדרת הפוסטרים הטובה ביותר
והמועמדים הם:

''בייבי בוס'' - השימוש באותו פריים, רק עם התרחשויות שונות, מייצר סדרת פוסטרים חכמה, מקורית ובעלת ההומור האופייני של הז׳אנר

''לוגאן'' - סדרת פוסטרים שמציגה עיבוד מחשב יוצא מהכלל, עם דגש עם אייקון חזותי אחד מוביל. כל אחד מהפוסטרים מהפנט בעוצמתו, וביחד הם מוכיחים שאפשר לחזור על הצלחה

''העיתון'' - זה לא רק השימוש המפתיע בפונט הלווטיקה (אחד הטרנדים החזקים השנה). זה החיבור בין הפוסטרים, המחשבה על ה''ביחד'' וה''לחוד'' של כל אחד מהם, שיצר סדרה מבריקה

והמנצח בקטגורית סדרת הפוסטרים הטובה ביותר: פלא 

סדרת כרזות ה''בקרוב'' של הסרט, שמציגה את הדמויות השונות, ראויה בקלות גם לפרס האיור המקורי והטוב השנה. יש כאן החלטה לעבוד עם סגנון כביכול עילג ופחות מסחרי, מאוד גרפי, מנוגד לצילומים ולטיפוגרפיה החדה שבהם נעשה שימוש בפוסטרים הרשמיים של הסרט, לאחר השקתו. הקלילות האיורית, ההומור ואיקוניות הפרצופים, הופכים את הסדרה הזו (וכל פוסטר ממנה בנפרד) לעל-זמנית ממש.

————————————

קטגוריית הפוסטר הטוב ביותר לשנת 2018

 (פוסטרים שמשלבים עיצוב טיפוגרפי, איור, צילום וקומפוזיציה מעולים)
והמועמדים הם:

''קרא לי בשמך'' - הצילום, הניקיון, הקומפוזיציה האלכסונית שנוצרת בזכות המבטים וההתמזגות של הדמויות למעין ''כתם'' אחד בבסיסו של הפריים כבר הפכו את הפוסטר הזה לאייקון עיצובי, עם אין ספור חיקויים בעולם

''שעה אפלה'' - הדמות שנחתכת מהפריים, התנועה שממשיכה החוצה, השחור העצום על רקע סימן הניצחון של האצבעות - קשה להישאר אדישים למכלול 

''לברוח'' - עם בחירה בלתי צפויה בסגנון ''זירוקסי'' בפוסטר שנראה כאילו נוצר בשנות ה-70, עיצוב טיפוגרפי וקונספט מבריקים -  זהו מכלול חף מטעויות, שיוצר את אחד הפוסטרים החזקים השנה

''אני, טוניה'' (הגרסה הצרפתית) - שוב דמות שיוצאת מחוץ לפריים ובכך מדגישה אלמנט שולי, כביכול, שהופך להיות מוקד ההתרחשות. הסיגריה המכובה על נעל ההחלקה היא בחירה נכונה שמגלה הומור עצמי

''שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי'' - בחירה מצוינת של צילום מהפנט בעדינותו ובעושר פרטיו,  קומפוזיציה ועימוד טיפוגרפי נהדרים, לוגו עם שילוב של שלושה גופנים שונים וכמה סגנונות - יוצרים עוד פוסטר מבריק

''פלא'' - עוד פוסטר מבית היוצר של הסרט המופלא הזה, עם עיצוב פשוט וחד. הניקיון והריק מדגישים ומפארים את הדמות הקטנה, שהסידור הטיפוגרפי כאילו מסתיר אותה, בבחירה לא צפויה

Roman J.Israel, Esq - הגופן הלווטיקה מככב (שוב) בפשטותו, הצילום נקי, המבט (שוב) מופנה מהמצלמה, ועם זאת - הפוסטר מצליח לסקרן וליצור מסתורין סביב הדמות

והפוסטר הטוב ביותר לשנת 2018 הוא: ''העיתון''

הקומפוזיציה מופתית: כשהעיניים יורדות במורד המדרגות והכותרות (שימו לב, כאן החליטו שאין צורך בשמותיהם הפרטיים של כוכבי הסרט), מתגלות הדמויות שעולות בהן, והמבט יורד שוב לשם הסרט. השימוש במדרגות כגריד של שורות שהאותיות יושבות עליהן, כמו דף של עיתון; הפרופורציות החזקות בין גודלן של הדמויות לעומת הפורמט; וזווית המבט של הצופה, כמו מרחף באוויר - מזכים את הפוסטר הזה, בעיני, באוסקר של הפוסטרים השנה.

''העיתון'', בבימויו של סטיבן ספילברג - הפוסטר הטוב ביותר לשנת 2018

————————————

בונוס: הפוסטר הישראלי הטוב ביותר - המוזיאון

''המוזיאון''. עיצוב: להב הלוי, צילום: יובל יאירי, 2010

לעיתים נדירות אני נתקל בפוסטר ישראלי שעוצר את נשימתי, לא פחות. להב הלוי, מהמעצבים הגרפיים המוערכים בישראל, עיצב השנה את הפוסטר לסרט "המוזיאון", של רן טל. הלוי בחר בעבודת אמנות שתופסת את מלוא הפורמט, מכוסה חלקית בניילון. סרטי הדבקה, הלוגו והטיפוגרפיה של מפעל הסרטים חובקים את התמונה מצד לצד, ומשדרים לא רק את הישראליות (זה ללא ספק פוסטר מכאן), אלא גם טוטאליות עיצובית. דרך הקווים האופקיים נוצרת תנועה, במה שנתפס ברגע הראשון כדימוי סטטי. הפארטצ'יות הישראלית של עטיפת הניילון, שספק נקרע ספק לא הודבק כראוי, חושפת לא רק חלק מיצירת אמנות, שכולה עירום נשי, אלא גם את הלוגו של הסרט - כמו חור הצצה אל סיפור עמוק מהנראה לעין. יש בפוסטר של הלוי נסתר, גלוי וגילוי בו זמנית - וגם הזמנה: לתלות אותו על הקיר, כמו יצירת אמנות.

------------------------------------------------

עוד לקראת האוסקר: לחצו על התמונה לסיפור על העיצוב האדריכלי של ''צורת המים''

מעצבי הסרט ''צורת המים'' עשו שימוש מבלבל בצבעים. לחצו לכתבה המלאה (צילום: באדיבות פורום פילם)