בשנת 1991 עלתה הדוגמנית אניה מרטירוסוב עם משפחתה מטשקנט, אוזבקיסטן, היישר לחינוך הממלכתי-תורני בבני ברק. בבית הספר לבנות בלבד היתה תלבושת אחידה של חצאית כהה וארוכה וחולצת תכלת מכופתרת, והמסגרת הדתית היתה אנטיתזה לבית החילוני שבו גדלה ולבגדים הצבעוניים שהכירה מברית המועצות לשעבר.
את זיכרונות ההגירה איגדה מרטירוסוב לקולקציית קפסולה חדשה שיצרה למותג האופנה הישראלי אתא יחד עם מעצבת הבית יעל שנברגר. השתיים דוהרות על הטרנד הפוסט-סובייטי שנסק לפני כשלוש שנים בזכות מעצבים כמו גושה רובצ'ינסקי הרוסי ודמנה ווסאלייה הגיאורגי, שהפכו את הטעם הרע באופנה לאחד הנחשקים בקרב דור המילניום. הקפסולה "1991" אומנם מצטרפת באיחור למגמה העולמית, אך היא מביאה פן אחר של החיבור לאמא רוסיה דרך פילטר חוויות ההגירה של מרטירוסוב בת ה-33, שמשותפות גם ללא מעט מבני דורה שעלו ארצה כילדים והתבגרו אל תוך כור ההיתוך של החברה הישראלית.
"עליתי לישראל בגיל חמש וחצי, כך שהזיכרונות שלי מאוזבקיסטן מעטים מאוד", אומרת מרטירוסוב, "אני זוכרת הרבה בדים צבעוניים מרוסיה, אבל בבית כמעט לא השקיעו בלבוש. אמא שלי היתה טבחית ורוב הזמן לבשה מדי טבח לבנים, ואבא שלי היה איש צבא שהקפיד על מדים מסודרים ומדוגמים. לקחתי ממנו את ההקפדה. כבת אמצעית בין שני בנים, תמיד הייתי מסורקת ומדוגמת ועם עמידה יציבה".
לדבריה, טעם רוסי הוא בהחלט שפה עיצובית שהיא מזהה בקלות. "באופן חד משמעי, יש טעם רוסי, אבל פחות קל לשים עליו את האצבע. מי שרוסי מזהה אותו בקלות", היא מנסה להסביר, "אותה 'רוסיות' באה לידי ביטוי בלבוש, בהתנהלות. אני וחברות שלי, ה'לובות' (כינוי לחבורת בלוגריות שמרטירוסוב היתה חלק ממנה בעבר, א"י), היינו מזהות נשים רוסיות מטופחות ברחוב. יש את הבדיחה שלרוסיות יש תמיד שקית ביד, ובפנים יש להן מסרק ופן".
את זוכרת קשיי הסתגלות בחברה הישראלית?
"שלחו אותי לבית הספר עם בנציק, סרט פפיון, שזה כמו שמלת נשף על הראש. היו לי שמלות רוסיות עם סרטי תחרה, שלא התחברו לתרבות הישראלית, בטח לא במקום כמו בני ברק. כמובן שהיתה גזענות ואמירות של 'רוסייה מסריחה, תחזרי לרוסיה', שהגיעו מהבנות האחרות בבית הספר וגם מכיוון המורות. עם זאת, הרגשתי שהתאקלמתי די מהר וקלטתי את העברית מיד".
מיהרת לוותר על הסממנים הגלותיים והרוסיים מהבית?
"אני מאמינה שיש לנו אינסטינקט חייתי להיות חלק מקומונה, להקה, קבוצה. אתה לא רוצה להיות חוצן, למרות שהיום להיות מוזר זה הדבר הקוּלי יותר. כילדה, אני זוכרת שניסיתי לחקות, אפילו בלבוש הדתי אחרי בית הספר, את הבנות האחרות שלמדו איתי, כמו סרפנים שנורא רציתי או חצאיות מקושטות. לא היה בבית כסף לקנות אז הייתי מאלתרת, אבל תמיד יצא לי מכוער".
היום את מפצה את עצמך?
"אני בתהליך הסתכלות פנימה. כבר אין בי צימאון לאישור מבחוץ. אני מאוד בטוחה בעצמי".
"תמיד אמרתי שאפסיק לדגמן כשזה יפסיק לרגש אותי"
כבר 16 שנה שאי אפשר להימלט ממרטירוסוב, 181 סנטימטרים גבעוליים ונוכחות ממגנטת. מאז החלה לדגמן בגיל 17 היא עשתה את כל הדרך הארוכה על המסלול ומחוצה לו, עד שהפכה לאחת הדוגמניות העסוקות ביותר בישראל. לא היתה תצוגת אופנה בלעדיה, מעצבים כמו אלון ליבנה ורונן חן סימנו אותה כמוזה, ואין מגזין שהיא לא כיכבה בו, בין אם על השער או בכתבת אופנה. לא אחת עמדה במרכז שערוריות בנושא דימוי גוף ורזון, והואשמה בעידוד הפרעות אכילה בעקבות תמונות שהעלתה בחשבון האינסטגרם שלה, שם הציגה את גופה הצנום. "זה מבנה הגוף שלי", היא שבה ואומרת, "גם אמא שלי נראית כך".
בזמן שדוגמניות אחרות דילגו להנחיה, משחק, איפור או לימודי נטורופתיה – מרטירוסוב נותרה הדוגמנית הנצחית. מלכת המסלול, שבשיאה דהרה עם אותו מבט זועם בעיניים ב-21 תצוגות בשלושה ימים של שבוע האופנה בתל אביב. בין לבין הספיקה להביא לעולם שתי ילדות, איימי בת ה-9 ואליס בת ה-7, המתגוררות איתה בצפון הישן של תל אביב, ומככבות באופן קבוע לעיני 41 אלף העוקבים בחשבון האינסטגרם שלה. בשנתיים האחרונות היא מנהלת זוגיות צמודה הרחק מאור הזרקורים, החלטה מובנת ממי ששמה נקשר לא פעם עם דמויות מהביצה התל אביבית כמו השף אסף גרניט או סוכן השחקנים רועי הולנדר.
הקולקציה עם אתא מגיעה שלוש שנים וחצי לאחר שיתוף הפעולה שלה עם המעצב רונן חן. הרומן בינה לבין אתא החל דרך שיתופי פעולה מסחריים לקידום באינסטגרם שלה, המשיך כלקוחה מסורה ומגיע עכשיו אל נקודת השיא בקפסולה. אם בחיבור עם חן הביאה מרטירוסוב לשולחן את טעמה האישי, כאן היא מביאה את הקרביים. "זאת קולקציה יותר רגשית ואישית. אני מרגישה שמשהו בי התבגר וקיבל ביטחון בסגנון שלי ובמי אני", היא מסבירה, "יש משקל גדול על הסיפור שלי, מאיפה הגעתי ומי אני".
"עברתי תהליך התבגרות והתחדדות. אני יודעת להבחין היום בין עיקר לתפל בחיים האישיים והמקצועיים שלי", היא ממשיכה, "למשל, בכל נושא האינסטגרם. בתור מישהי שעובדת עם הכלי הזה, קל מאוד ללכת לאיבוד, כשכל היום 'זורקים' עלייך מוצרים ושיתופי פעולה. מהר מאוד את יכולה להגיע למצב שאת כבר לא יודעת מי את, מה את באמת אוהבת. האותנטיות הולכת. חייבים להתמקד ולוותר לפעמים על הרבה כסף כדי להתרכז בשפה שלך. באינסטגרם מזהים זיוף מאוד מהר".
גם מדוגמנות קצת נעלמת בשנתיים האחרונות.
"תעשיית האופנה השתנתה. פעם דוגמנית היתה דוגמנית. היום כדי להיות דוגמן אתה בסך הכול צריך הרבה עוקבים באינסטגרם".
ואת נשארת רק דוגמנית. מקצוע נעלם.
"נכון, רק דוגמנית. פעם היינו מתאבדים על הפקות אופנה – היה מסר, סיפור, הכול היה טוטאלי. היית מחכה למגזין שיצא בהתרגשות. היום יש לך בסטורי צילומים מאחורי הקלעים, באינסטגרם מפרסמים את השער, ועד שהמגזין יוצא כבר כל ההפקה בחוץ. זה פחות מרגש. תמיד אמרתי שאפסיק לדגמן כשזה יפסיק לרגש אותי".
האם מגמת "הנשים האמיתיות" פגעה בעבודה שלך?
"אני לא אוהבת את צמד המילים 'נשים אמיתיות' – מה, אני לא אישה אמיתית? אני זוכרת שבשבוע האופנה האחרון שנעשה על טהרת הנשים האמיתיות, היתה לנו הדוגמניות שיחת מרמור על הנושא. אני חושבת שהמונח לא נכון, כי אני מאוד שמחה על השינוי שהתעשייה עוברת בקבלת נשים".
יכול להיות שפשוט אין יותר שוק למראה שלך?
"אף פעם לא הייתי מיינסטרים של דוגמנית בלונדינית עם עיניים כחולות – הייתי המעט מוזרה. מי שלוקח אותי לעבודה יודע מה הוא מקבל, את הדוגמנית שלאורך השנים כונתה בכל מיני שמות: המוזרה, המכוערת, האנורקסית, מה לא. אני חושבת שיש מקום לכולם. לא אשאר לנצח אניה בת 20. יש דברים נוספים שאני רוצה לעשות בחיים, כמו להתפתח באמנות".
"לפני שהילדות יוצאות מהבית, יש מסדר"
את שני הבתים ביניהם היא מדלגת, שלה ושל בן זוגה (הנמצאים במרחק הליכה קצרה זה מזה באותו רחוב), מקשט אוסף ציורים של ג'ירפות מהסדרה Army of Giraffe שמרטירוסוב מציירת בתקופה האחרונה. לדבריה, היא מציירת מילדות. לאחרונה כאשר שתי בנותיה נסעו לחודש לבקר בארצות הברית, לשם עזבו אמהּ ואחיה, מצאה את עצמה מחפשת תעסוקה. היא החלה לצייר ג'ירפות בצורות ובגדלים שונים, ולאט לאט יצרה "צבא של ג'ירפות, כשאני הג'ירף הראשי", היא מחייכת. בקרוב, היא מקווה, תוצג תערוכה ראשונה מעבודותיה בגלריה לאמנות.
"צבא" היא מילה שכיחה בלקסיקון של מרטירוסוב. אביה, שעזב את הבית כשהיתה צעירה, היה איש צבא; במלתחה שלה אפשר למצוא כמה פריטים "בסגנון צבאי שאני אוהבת"; והחיים עם שתי בנותיה הצעירות מזכירים בסיס צבאי. "אני אחראית למה שהן לובשות, ואני מעורבת בבחירות שלהן. לפני שהן יוצאות מהבית לבית הספר, יש מה שנקרא מסדר: בגדים, תיקים, שיער. הן עומדות אחת אחרי השנייה ואני מסדרת להן את השיער. גם אני גדלתי ככה. גם כשהן הולכות לבקר את אבא שלהן, הן יוצאות מכאן עם סטים מוכנים. הכול מאוד מ ס ו ד ר. שלוש בנות בבית אחד, חייב להיות סדר".
את מתערבת בבחירות הלבוש שלהן?
"אני קונה להן על פי הנחיות שלהן. למשל, צבעים. איימי הגדולה לא תלבש פרחוני, צבעוני או שמלות. אבל הבחירות הן שלי. היא כבר כל כך גבוהה, שהיא לוקחת בגדים מהארון שלי".
איך היית מגדירה היום את סגנון הלבוש שלך?
"בייסיק. אני מאמינה שאישה יכולה להסתדר עם חמישה פריטים בארון: מכנסי ג'ינס, חולצת טי פשוטה בדוגמת פסים, שמלת ערב שחורה, מעיל טוב וסניקרס. כל השאר זה בונוס. לפעמים אני אומרת לעצמי: חיים שלמים לא אלבש את מה שיש לי בארון, והסיבה היחידה שאני שומרת את הבגדים היא עבור הדור הבא. אם אמא שלי היתה שומרת לי את כל מה שהיה לה, היתה לי היום מלתחה מרהיבה".
ומה גילינו על ג'ני צ'רוואני-מאנה מול המראה באמבטיה?
