מעצבת האופנה עדן אייזיק לא שוכחת את הימים שבהם היתה חוזרת בוכה מסיבוב קניות כנערה שמנה, שמגלה למרבה הכאב כי המצאי בחנויות מדיר אותה ועוד נערות ונשים רבות במידותיה. לפני כשנתיים, בגיל 23 הצעיר, היא הקימה את מותג הפלאס סייז Eddie, אליו הצטרפה בשנה שעברה גם אמהּ, מעצבת האופנה ורד אייזיק. עם לקוחות מפורסמות כמו נטע ברזילי, שני קליין וניצן שייר, הבנות לבית אייזיק רואות במותג שהקימו מעבדה להעצמה נשית, או כפי שמציינת האם ורד, 50, "נשים שמגיעות לכאן מקבלות סטיילינג טיפולי. אנחנו מרפאות לנשים שמנות את הנשמה".
בעידן שבו חוויית קנייה היא מוצר שמאפיל אפילו על הבגד עצמו, בנות Eddie רואות בעצמן יותר מסטודיו לבגדים. "אתה רואה איך נכנסת לכאן בחורה סגורה ומפוחדת, ולאט לאט היא מתקלפת מהחששות שלה, מתחילה למדוד בגדים מול המראה ומגלה את עצמה מחדש", ממשיכה ורד, "אחרי שנים שהיא נכנסה לחנויות בגדים ולא מצאה כלום, היא מבינה שהשד לא כזה גדול ושמותר לה גם ללבוש חצאית קצרה או חולצה עם כתפיים חשופות. עבורי זה אושר גדול לראות את השינוי שחל בהן".
אייזיק האם מכירה מקרוב את התהליך של שינוי וקבלה עצמית, כמי שהתמודדה עם הקשיים שבהם נתקלה בתה עדן לאורך השנים, וגם כמי שעברה בעצמה דרך דומה. "נדרשו לי המון שנים להגיע להשלמה עם הגוף שלי ולקבל את עצמי לבושה ועירומה מול המראה", משתפת עדן, הבכורה מבין שלושה ילדים. "אמא שלי תעיד שקניית בגדים היתה סבל מתמשך. הייתי יוצאת מהקניון בוכה בדיכאון על ההשפלה שעברתי. את לא מוצאת מידות על הקולב בחנות, ואז בתא המדידה כלום לא עולה עלייך, ואם כן, כשאת יוצאת את לא אוהבת את מה שאת רואה במראה. האידיאל סביבי היה להיות רזה, וכנערה את מרגישה חריגה. לא יכולתי להסתכל על עצמי במראה ולאהוב את עצמי. אז ניסיתי דיאטות, שומרי משקל, לא לקחת אוכל לבית ספר או לא לאכול ימים שלמים – וכלום לא עזר. לא היו לי אז את הכלים שיש לי היום".
ורד: "חוץ מבכי, לא היה שום דבר. אני זוכרת שביום ההולדת ה-15 של עדן, יצאנו לקניות ולא מצאנו לה בגדים. ברשתות האופנה שום דבר לא עלה עליה, ועדן בחיים לא היתה נכנסת לרשתות למידות גדולות כמו 'עונות', שחלילה לא יראו את הלוגו. אז גם לא היו מעצבות צעירות, ומה שכבר היה, היה מאוד בוגר בשביל נערות".
שקלת לעבור ניתוח?
"כשהייתי בתיכון – התקופה הקשה ביותר שלי – ניתוח לקיצור קיבה לא היה פופולארי כמו היום. עכשיו אני במקום אחר. אין לי עניין בניתוח, אני אוהבת לאכול וזה חלק ממני. אם אצטרך עכשיו להפסיק לאכול – אני אהיה אדם עצוב. אז יש תקופות שאני מקפידה יותר על המשקל, יש תקופות שפחות, אבל אני אוהבת את עצמי כמו שאני".
נטע ברזילי אמרה לאחרונה בראיון ל"חדשות 2" שאת תקופת הנעורים שלה היא בילתה בטרנינג שחור. את שותפה לתחושה הזו?
עדן: "היו לי הרבה טרנינגים, זה הדבר היחיד שעלה עליי".
ורד: "היום יש הבנה אחרת לגבי פלאס סייז. אם לפני עשור היית אומר למישהי במידה 50 שהיא תלבש שמלה שקופה, היו מסתכלים עלייך כמו משוגע".
איך נוצר הקשר שלכן עם נטע?
עדן: "הסטייליסט איתי בצלאלי (שאחראי על המלתחה של ברזילי, א"י) יצר איתנו קשר לאחר האירוויזיון והגיע לאסוף עבורה בגדים. היא מאוד אהבה אותם והם יושבים עליה מהמם. אם היא היתה מפורסמת בתקופה שלי כנערה – העולם היה נראה אחרת לגמרי. בזמני לא היה מודל לחיקוי על גבול הבריא שלא בגזרה של דוגמניות במסלולי תצוגות, המראה הלא מושג. איזה כיף לילדות צעירות שיש מישהי כמו נטע, שהיא לא מידה 34 והיא מצליחה ויפה, והכול בסדר".
ורד: "המידה שלה לא רלוונטית. הכישרון שלה הוא מה שהביא אותה לניצחון. היא אישה יפה מבפנים שעושה שירות נהדר לעולם, ולמידות הגדולות בפרט".
"אני צעירה שרוצה ללבוש חשוף גם במידה 48 או 50"
Eddie הוא מותג פלאס סייז כחול-לבן עם אפליה מתקנת. המידה הקטנה ביותר על הקולבים היא 46 והגדולה היא 56. "יש לקוחות ששואלות מתי יהיו מידות 36 או 38, וטוענות שזו ממש חוצפה שאין למידות קטנות", אומרת ורד. סגנון הלבוש צעיר וצבעוני, ופונה לטווח גילאים רחב שמרכזו הוא נשים בנות 40-25. הגזרות הצמודות שלא חוששות לחשוף מעט מהבטן, הן אנטיתזה לדימוי ה"אוהלים" הישן שהיה לבגדי נשים במידות גדולות.
טווח המחירים מתחיל ב-359 שקל לחולצה ומגיע עד 1,100 שקל לבגד לערב. "המחיר מורכב מהתעקשות שלנו על ייצור בישראל, לצד הצורך ביותר בד במידות גדולות. אתמול, לדוגמה, פרשנו שמלה של שישה וחצי מטרים, וזה מייקר הכול. זה לא מטר וחצי בד אצל מעצב רגיל. על זה יש להוסיף מחיר תפירה בישראל, שאינו זול. זו לא תפירה בדולר בבנגלדש".
לצד הבת עדן שהקימה את המותג והאם ורד שהצטרפה אליה לאחר שהחזיקה במותג אופנה עצמאי הנושא את שמה, גם האב שרון עובד בענף הטקסטיל והוא גזרן בבית מלאכה הנמצא קומה מתחת לסטודיו של השתיים בדרום תל אביב, אליו הן מגיעות בכל בוקר מביתן בנס ציונה. "נכנסתי לעיצוב אופנה מתוך מצוקה אישית, של בחורה צעירה שאין לה איפה לקנות בגדים", מודה עדן, "חיפשתי בגדים שהם יותר סקסיים, אדג'יים, נועזים. אני צעירה שרוצה ללבוש חשוף גם במידה 48 או 50. למידות גדולות אין את המבחר הזה, וזאת למרות שבחמש השנים האחרונות יש בענף שינוי ופריחה מטורפת".
היו מקומות שבכל זאת מצאת בהם בגדים לקנות?
"זה היה סיוט. בארץ כמעט לא הצלחתי למצוא מכנסיים שמתאימים למבנה הגוף שלי. היום אפשר להזמין אונליין מאסוס, אז המבחר גדול יותר. לפעמים מצאתי פריטים מעטים במותג עונות או ב-H&M".
את שותפה למאבק שניהלה בעבר קבוצת הפייסבוק "מלכוד 42 " נגד רשתות אופנה בדרישה להרחיב את טווח המידות?
"בתור צרכנית ולא בעלת עסק, אני חושבת שמגיע לכל לקוחה להיכנס לאחת מרשתות האופנה הגדולות בארץ ולמצוא בה מידות שמתאימות לה, גם אם זה אומר שצריך לפתוח מחלקת פלאס סייז, כמו שיש בחלק מחנויות H&M. יש קהל שצמא לקנות ואין לו איפה. מצד אחד, אין מספיק רשתות למידות גדולות, ומצד שני – לא לכולן יש תקציב לקנות אצל מעצבות. חלקן גם לא עושות בגדי בייסיק. אצלנו, לדוגמה, לא תמצא טי שירט או מכנסי ג'ינס".
אולי רשתות אופנה לא מציעות קולקציות ייעודיות, כי אין מספיק שוק למידות גדולות. המותג אמילי סגר את שעריו, לאחרונה גם is:about נסגר, והשבוע התפרסמו ידיעות כי המותג הוותיק ml נקלע לקשיים. אולי אם מותגים למידות גדולות היו הצלחה מסחררת, הם לא היו נסגרים?
"אני לא יודעת למה המותגים האלה קרסו, אבל אני יכולה לומר שיש קהל שצמא לזה. לקוחות שבאות לכאן, לא יודעות לאיזה סטנד לרוץ קודם".
ואיך נראית אנדריאה זקרמן מ"בברלי הילס" בגיל 58?
