עיצוב משרדים אטרקטיבי הפך לאביזר הכרחי בארסנל של כל חברה ישראלית שרוצה למשוך עובדים טובים לשורותיה – וגם להשיג תשומת לב תקשורתית, במיוחד בעידן האינסטגרם. תאגידי ענק כמו פייסבוק, גוגל ו-eBay שכרו קומות שלמות שעוצבו כמו פארק שעשועים לעובדים, ואחריהן באו עשרות חברות אחרות, שביקשו מהמעצבים בליל של צבעים, סגנונות, טרנדים, ציטוטים וגימיקים כמו חדרי מוזיקה ומשחקים (לא לשכוח שלושה סוגי קורנפלקס וארבעה סוגי אספרסו במטבח).
לאט אבל בטוח, התפישה הזו – שנראתה כה חדשנית לפני שני רגעים – נראית מיושנת, כשהיא מתפנה מהשטח לטובת מרחבי עבודה מאופקים, מינימליסטיים ובוגרים יותר.
הנה למשל מרכז הסטארט-אפים SNC בעיצוב קימל-אשכולות אדריכלים. לחצו:
כמו קודמתה, גם המגמה החדשה לא קשורה בהכרח למעטפת הפרויקט. האסוציאציה הראשונה היא מגדלי משרדים נוצצים, אבל מצאנו שתי דוגמאות לטרנד הנוכחי בשני מיקומים שונים לחלוטין: מגדל טרי במרכז תל אביב, ובניין משרדים סטנדרטי בראש העין. המכנה המשותף הוא דווקא בחיבור בין העיצוב לבין אופי החברה ודרכי עבודתה.
1. שקיפות ככל האפשר
משרדי PerimeterX במגדלי הארבעה בת"א
PerimeterX היא חברת היי-טק צעירה, המתמחה במניעה ובהגנה על אתרי אינטרנט מפני תקיפות זדוניות שהמקור שלהן הוא אוטומציה, ובין לקוחותיה נמנות חברות מוכרות כמו הום דיפו, לוריאל וחברת הביגוד קארטר'ס. אופיר אשכנזי, עידו ספרותי ועמרי אילוז הקימו את פרימטר איקס לפני ארבע שנים בסאן מטאו, קליפורניה, שם הם מתגוררים עד היום ומשם גם פועל מטה החברה, אך את מרכז הפיתוח קבעו בישראל. מה שהתחיל בחדר קטן בחללי העבודה של Wework צמח למשרד עצמאי, ובקיץ האחרון הפך למשרדים בשטח של כאלף מטרים רבועים בקומה ה-22 של "מגדלי הארבעה", צמד מגדלי זכוכית חדשים בכיכר גבעון בתל אביב.
"בחרנו במגדל הזה", מסביר אשכנזי, "כי הרגשנו שזה האזור החדש של ההיי-טק. רצינו קומה גבוהה עם נוף לים, מקום שאפשר לרדת למטה לקפה או למסעדה. מכיוון שרוב הלקוחות שלנו נמצאים בארה"ב, שעות העבודה פה מאוד ארוכות, ורצינו אור וסביבה שיהיה לאנשים נעים להיות בה גם אחרי שעות העבודה המקובלות".
את התכנון והעיצוב עשו ברנוביץ גולדברג אדריכלים בשיתוף עם פיצו קדם אדריכלים. "רצינו להתרחק מהמראה התעשייתי השולט במשרדי היי-טק", מספר אשכנזי, "כשכל המערכות חשופות על התקרה ויש פינות צבעוניות עם מנורות תלויות, והמון עיצוב - ובמקום זה לייצר חלל נקי ללא צבעים, כי העובדים הם שמכניסים את הצבע". התפישה הזו אכן מתאימה לצביון האדריכלי שמאפיין את קדם, ברנוביץ' וגולדברג: חומרי – אך מינימליסטי.
מוצרי מדף תעשייתים הופכים לאלגנטיים
שלושת בעלי החברה ביקשו שכל העובדים ייהנו מנוף פתוח של 360 מעלות, כלומר יישבו בחלל פתוח (למעט משאבי אנוש והנהלת חשבונות). גם חדרי הישיבות שקופים, מתוך עיקרון ש"אין שיח בדלתות סגורות. זה משפיע על התנהגות יותר תרבותית של העובדים אחד כלפי השני", מאמין אשכנזי. החדרים הסגורים מוקמו אפוא סביב גרעין הבניין, חדרי הישיבות מוקמו בחלל הפתוח, ועמדות העבודה המשותפות נפרשו בכל היקף הקומה לאורך קירות הזכוכית. האלמנט העיצובי הכמעט-יחיד הוא רשת של מסילות עם מחיצות ניידות, שמגדירות את חלוקת החלל בין אזורי עבודה ומנוחה לבין חללים סגורים ופתוחים. כך מתאפשרת חלוקה גמישה של החלל, ופתיחה או מיסוך של אזורי עבודה בהתאם לצורך.
המחיצות באות בשני סוגים: משטחי פוליקרבונט לבנים ואטומים, וסבכת פלדה לבנה המשמשת בימי שגרה ככיסוי של בורות ביוב וחצרות אנגליות. משטחי הפוליקרבונט מותקנים בתוך מסגרת ברזל ומחפים את קיר הבטון בכניסה, ואז ממשיכים כמערך של דלתות הזזה לחדרים הזקוקים לפרטיות. הרשת הלבנה מחפה את קירות הגרעין בכניסה ומשמשת למחיצות ניידות - באזורי העבודה הפתוחים וסביב חדרי הישיבות השקופים.
"הרעיון היה לקחת מוצרי מדף תעשייתיים ולהפוך אותם, בעזרת מניפולציות פשוטות, לאלמנטים אלגנטיים", מסבירה סיגל ברנוביץ את הבחירה במוצרי תעשייה זולים. "סבכת הפלדה נצבעה לבן ונפרמה לכדי דפוס גרפי, שהפך אותה מסורג פשוט לתחרה תעשייתית. לוחות הפוליקרבונט יוצרים חלוקה הרמטית יותר, שמאפשרת יותר פרטיות".
חומריות סגפנית
האלמנטים שמשלימים את הסקלה החומרית הם רצפת בטון מוחלק בהירה במיוחד, ומשטחי אלומיניום שמחפים את עמודי התמך, המטבח ודלפק הכניסה. בתקרה, שהושארה נקייה מכל המערכות החשופות, שוב מופיע מוטיב הרשת: התאורה (בתכנון אורלי אלקבץ) הופכת לשכבה נוספת של רשת מפרופילי אלומיניום לבן ותאורת לד. הרשת משתרעת מעל כל המרחב, בלי הבדלי פונקציה, כדי להדגיש את החלל ההמשכי. רק מעל אזור הקבלה מתחלף גריד האלומיניום בחופת אור, שבוקעת מעל תקרת רשת התחרה מהפלדה. אותה רשת פרומה שמחפה את קירות הגרעין ממשיכה כאן עד לתקרה, ויוצרת חלל כניסה מרשים, עטוף בגריד עדין ומואר.
אם רוצים בכל זאת קצת פרטיות, שקט ורכות (במידה מסוימת), אפשר להיכנס לאחד ה"בוטים" (מלשון Booth, תא טלפון), אותם כוכים שכל מרחב עבודה שיתופי יודע להציע כיום, ושמיועדים לשיחת טלפון אישית או עבודה בשקט. אלא שכאן, בניגוד לססגוניות המקובלת במקומות אחרים, הם זוכים לפרשנות עיצובית מצומצמת: הם בנויים לאורך הגרעין כקופסה מלבנית מעץ מעובד שנצבע בלבן, ובתוכם שולחן מרכזי לבן ושני ספסלים גבוהים שרופדו בקטיפה אפורה. סגירת הכוכים נעשית במחיצות הזזה, שחלקן אטומות ואחרות הן אותן מחיצות רשת – והפעם בצבע אדום.
הסגפנות הצבעונית נמשכת גם בבחירת הריהוט: שולחנות לבנים מפלדה באזורי העבודה, וספות רביצה מודולריות מרופדות אפור שפזורות בנונשלנטיות באזורי המנוחה, ולצדן מנורות עמידה דקיקות בשחור. כמו המחיצות, גם הספות ניתנות לשינוע בהתאם לצורך הארעי.
רק חריגה צבעונית אחת הרשו האדריכלים, והוא שימוש בצבע האדום (ציטוט מלוגו החברה) בשלושה רכיבים: מחיצת ההזזה של הבוטים, כיסאות אדומים בחדרי הישיבות, וגולת הכותרת - ספסל פלדה אדום, שנמתח לכל אורך החזית הפונה לרחוב הארבעה. הספסל הדקיק משתנה לאורך קיר המסך ומשמש כמקום ישיבה נמוך, כדלפק גבוה וכשולחן עבודה מול קיר הזכוכית.
"אנחנו מקווים לחדש טיפה בתחום שדי חוזר על עצמו", מודה אשכנזי. "פחדנו שהעובדים יחשבו שזה לא מגניב מספיק - לא טרנדי, אין קיר גרפיטי ונדנדות יורדות מהתקרה. אבל התגובות שלהם היו מדהימות. אנשים שבכלל לא חשבתי שזה אכפת להם באו להגיד כמה זו חוויה יוצאת דופן לעומת משרדים אחרים שהיו בהם".
2. כאן בונים
משרדי דנישרא בראש העין
דנישרא היא חברת בניין ותיקה ומשפחתית, שמנהלת, מפקחת ומבצעת פרויקטי בנייה גדולים, בעיקר בתחום התעשייה. את המשרדים החדשים שלהם בחרו למקם בקומה החמישית של מבנה תעשייתי השייך להם באזור התעשייה של ראש העין. הדיירת הקודמת, אגב, הייתה "בטר פלייס" של שי אגסי, שפרצה בקול תרועה רמה ולבסוף התאיידה.
עם תקרה גבוהה (4.5 מטרים), ובשטח של 950 מ"ר, מאכלסת הקומה את משרדי ההנהלה, מחלקת הבנייה והנהלת החשבונות. רבע מהשטח הוקצה לחללי עבודה פרטיים להשכרה. התכנון נמסר לעדי אופנהיים, מבעלי משרד האדריכלים Open mind art (בשותפות עם שי לבנון). לדבריו, התכנון מתבסס על בלוק בנייה סטנדרטי (40/20/20), "שממנו מתחיל כל בניין ישראלי, אבל במקום לבנות ממנו קירות רגילים, הוא הפך כאן ליחידת בסיס שממנה בנינו קיר משרבייה מודרני".
בעזרת אנשי מקצוע בחברה ביצע אופנהיים מניפולציות עיצוביות על הבלוק הסטנדרטי, ויצר שני מודולים שמהם הרכיב שדרה מרכזית של קירות משרבייה. אלה ניצבים במרכז החלל, בעזרת מסגרת ברזל נסתרת יצוקה בתוך הבלוקים. המשרבייה מתחילה כבר במסדרון החיצוני, עוברת דרך כניסת הזכוכית למשרד ונמשכת לכל אורכו, מסמנת את ציר התנועה המרכזי בחלל. הקיר המחורר יוצר משחקי אור וצל עם אור השמש שחודר פנימה, בחיזוק תאורת ספוטים מהרצפה.
הדופן השנייה של ציר התנועה המרכזי מסומנת באמצעות קוביות קורטן, שניצבות במקביל לקירות הבלוקים. האמת היא שלא מדובר בפלדה אמיתית, אלא בארונות אחסון שחופו בפורמייקה דמוית החומר המחליד והפופולרי. "כמובן שרצינו להשתמש בחומר האמיתי, אבל זה היה בלתי אפשרי פרקטית", מסביר אופנהיים את ההתפשרות החומרית. חיזוק מתועש לחומרי הבנייה האלה מגיע מרצפת בטון מוחלק, ותקרת בטון חשופה שנצבעה בשחור.
פרקט עולה על הקיר
השדרה המרכזית חוצה את החלל לכל אורכו. מקבילים לה שני צירי תנועה משניים, לאורך המשרדים הפרטיים בהיקף הקומה. במרכז חוצה אותם ציר תנועה שמעניק מבט רוחבי מצפון לדרום – הוא מתחיל בחדרי המשרדים, עובר בחדר הישיבות השקוף ומסתיים במרפסת הדרומית. במשרדים הפרטיים, בצד הדרומי של הקומה, ניכר בהם עיצוב מעודן ביחס לחלל הראשי. הם מופרדים בקיר זכוכית שמוסגר בשחור, וקירות משרבייה מבטיחים מיסוך נוסף מאזור הכניסה. מחיצות פנימיות (שהן הקירות היחידים כאן) מסתיימות בפאנל זכוכית ומחלקות את השטח לחדרים פרטיים עם תקרה מונמכת.
מעל שורת המשרדים השקופה ממשיכה, מנותקת, תקרת המערכות הגבוהה הצבועה בשחור. פרקט בהיר עולה מהרצפה לקיר האחורי, וכל חדר מרוהט בשולחן עבודה מברזל שחור, בשידת עץ ובשני גופי תאורה שחורים – גוף קיר לתאורת אווירה כללית ורכה, ופס תאורה טכני שחור, שנתלה מעל שולחן העבודה.
קירות הבלוקים וארונות "הקורטן" תוחמים את החללים הציבוריים, במרווח שבין השדרה המרכזית לשדרות המשניות. הארונות משמשים את המטבח הפתוח, את חלל העבודה השיתופי שמיועד למנהלי פרויקטים בהמשכו, וחדר ישיבות קטן בסוף השדרה. עוד ארונות מגדירים את החלל של אזור ההמתנה, חדר הישיבות הגדול והאזור הפתוח שמיועד להשכרה. רק בחדרי הישיבות, הדורשים יותר פרטיות, עוטפות מחיצות זכוכית ומסגרות שחורה את קירות המשרבייה וקוביות הקורטן. התוצאה היא קופסה חצי-שקופה, שמנותקת אף היא מתקרת הבטון.
משרדי הנהלת החשבונות מוסתרים מאחורי מסך נוסף של ארונות קורטן. לידם נמצא אזור הקבלה לקבלנים ולספקים, שיכולים להתקבץ סביב שולחן-בר שעוצב מפיגום בניין. "אין קירות במשרד הזה", מציין אופנהיים. "המסות והזכוכית מחלקים את החלל. כל החדרים מנותקים מהתקרה עם תקרות מרחפות וזה יוצר משהו מאוד אוורירי, כי בלוקים וקורטן הם אירוע מספיק מרכזי וכבד בחלל".
- אדריכלים אחראים: קרן אור-איתקין, נעה רתם
- קבלן ראשי: דנישרא
- יועצת תאורה: אורלי אברון אלקבץ
- נגרות אומן: WoodenArt
- אלומיניום: my desk
-------------------------------------------------------------------
ואיך נראה בניין ToHa החדש והעצום מבפנים? לחצו על התמונה:
