הפוסט הזה עלול לבאס אתכם. כמו תמיד עם טרנדים – מגיע שלב בחיים, בו מגלה אדם שחשקיו הכמוסים לפריט מעוצב מסוים או גוון מיוחד למטבח המתוכנן אינם פועל יוצא של יצירתיות ומקוריות, אלא נהייה עדרית תת-הכרתית אחרי מגמה עיצובית, שהתגנבה לה, כמו שאלו יודעות לעשות, מכיוונים שונים ומגוונים.
לכבוד צאתה של 2018 סימנו את ששת הטרנדים הבולטים בסביבה. זה שהם בולטים לא אומר שהם פסולים, נהפוך הוא! בשירות נדיר לקוראותינו וקוראינו אסביר מדוע כן, מדוע לא, ונשמח גם ללמוד מה דעתכם בעניין.
1. ספריות ברזל שחורות
דומה שהטרנד הזה הגיע לנקודת רתיחה. אין בית מעוצב, בין אם זו דירה עירונית קטנה או וילה רחבת ידיים, שאין בו ''אלמנט'' מדפים עשוי פרופיל ברזל שחור דק (20-22 מ"מ, אין בעד מה), לעתים עם מדפי עץ. זו יכולה להיות ספרייה מהרצפה עד לתקרה או רהיט כניסה שנותר חציו ריק חציו מלא, המשמש כעין פרגוד המפריד בין המבואה לבין הסלון.
הפריט כה נדרש (ובצדק, הוא יפה מאוד) שגם חנויות קטנות ורשתות מייצרות אותו. לרוב יימצאו עליו מעט ספרים, כמה חפצי נוי (אגרטלים) ועציצים – אחד שנופל מלמעלה וסוקולנטים, כמיטב הטרנד.
למה כן?
כי עבודה בחומר חזק ויציב כמו ברזל מאפשרת לקבל מדפים דקים ועדינים, ועמודים עדינים אף יותר. ספריות הברזל הן שילוב של ניגודים: חומר תעשייתי וחזק עם קווים עדינים ודקים. שילוב של עץ בתוכן גם הוא מקסים: הברזל הקר, השחור, התעשייתי, עם העץ החם, הטבעי והאקספרסיבי יוצרים שילוב עכשווי ויפה. בזכות אפשרויות המשחק עם החומר אפשר לתכנן רהיטים שהם גם אסתטיים וגם פרקטיים, שמאפשרים הצצות מכמה כיוונים. הפרופילים הדקים מוסיפים נוכחות ושקיפות בו זמנית.
למה לא?
כי באמת, זה בכל מקום. אבל קודם כל – כי ברזל זה יקר רצח, וככל שהרהיט יהיה יותר א-סימטרי, יותר תפור לפי מידה ופחות מוכן מראש, מחירו יאמיר. ספרייה גבוהה מעץ היא בפני עצמה פריט יקר, וברזל יכפיל את המחיר. בואו נאמר שספרייה ברוחב שלושה מטרים ובגובה התקרה תעלה בשקט יותר מ-30,000 שקלים. ככל שהפרופילים של הברזל יהיו דקים יותר, המחיר יעלה.
שנית – האבק. כמה שלא ננסה להדחיק ולדמות לאחינו האירופאים – במדינה ים-תיכונית כשלנו ספריית ברזל משמעה בעיקר "להעביר סמרטוט" כל שני ורביעי. לא חראם?
לבסוף נשאלת השאלה – כמה שחור יכול אדם לבחור? מינון גדול מדי של שחור יכול להכביד ולחנוק את החלל. זו שאלה טובה גם לסעיפים הבאים.
לאחר שתצביעו, לחצו על החץ ותוכלו לראות את תוצאות הסקר עד כה:
2. ריצוף/חיפוי בצורת "פישבון" (אדרת דג)
הפרקט מזמן תפס בישראל, למרות מזג האוויר הנוח, שלא מחייב רצפה חמימה לדרוך עליה בחורף. הכיוון החדש הוא ריצוף בדוגמה של אדרת דג, "פישבון" (fishbone), דוגמה המוכרת מטקסטיל, בין היתר. פרקט כזה הפך לתו תקן בבתי יוקרה, ומי שזה יקר לו מדי מתפשר על קרמיקה: נדמה שבחדרי רחצה לבנים כמעט לא נותר קו ישר לרפואה.
למה כן?
שינוי כיווני הריצוף הוא דרך מקורית להכניס עניין בקירות פשוטים ולבנים. החומר פשוט, הצבע נייטרלי ועל-זמני (אם יש באמת דבר על-זמני, אלו הם קירות חדרי רחצה לבנים) והמקצב של החיפוי מכניס פרטים, מקוריות ו.. זווית חדשה להסתכל על הדברים.
למה לא?
שוב אותה התשובה: זה יקר. גם ככה עבודה עם אריחי "סאבוויי" קלאסיים, שגודלם 15X7.5 סנטימטרים, יקרה יותר מריצוף או חיפוי באריחים סטנדרטיים, מפני שהם קטנים יותר והעבודה עליהם מרובה יותר. היא דורשת יותר זמן, יותר דיוק, יותר ספייסרים (הפלסטיקים הקטנים בצורת צלב, שהרצפים תוקעים בין אריח לאריח כדי לשמור מקום לרובה), יותר רובה והרבההה יותר סבלנות. אז גם לשים אותם באלכסון? לא פעם אני אומרת ללקוחות שאם קבלן נותן להם הצעת מחיר למטר ריצוף כזה שהיא פחות מ-500 שקל – שלא ייקחו אותו, כי זו הפעם הראשונה שהוא עושה את זה והוא ידפוק להם את העבודה.
הסיכוי להצליח בריצוף הזה, בעיקר על קירות, קטן יותר. אם בנוסף יש תאורה קרובה לקיר – האור שנופל עליו יבליט את הפגמים, אם האריחים הונחו באופן לא שווה, לא שטוח, או עם רווחים לא שווים ביניהם. כשמשהו מורכב מהרבה יותר פרטים – זה יפה, אבל גם יש יותר מקום לטעויות.
לאחר שתצביעו, לחצו על החץ ותוכלו לראות את תוצאות הסקר עד כה:
3. חלונות (אלומיניום) שחורים
בד בבד עם הטרנד הסקנדינבי שמצווה שחור, לבן, עץ ו"נגיעות של צבע", הגיעו החלונות השחורים (ואיתם המטבחים השחורים, נגיע אליהם עוד מעט).
למה כן?
כי זה מתאים לבתים שיש בהם פריטים שחורים. שחור הוא הנייטרלי החדש כבר הרבה זמן. יתרון קטן אך חשוב לכאלו שזה מטריף אותן – בחלונות שחורים לא רואים את הגומיות השחורות שנמצאות בין הזכוכית למסגרת האלומיניום! כי הן שחורות! וגם החלון! זה באמת פרט מבאס בחלונות לבנים (על גומיות לבנות רואים בארץ, לא תאמינו, קקי של זבובים. תמיד), וכך פתרנו אותו באלגנטיות.
למה לא?
בגדול? אבק וארגזי תריס. בית שיש בו תריסים חשמליים שאינם נסתרים יקבל ארגז תריס בצבע החלון והתריס, וזה אומר מלבנים שחורים ענקיים "תלויים" בכל כובדם מעל לחלונות. זה די "בומבה" כמו שאני אומרת ללקוחות שלי. כתם שחור גדול על הקיר לא בא טוב בעין.
מעבר לכך, התריסים יקבלו את אותו הגוון, ותריסים שחורים זה כהה ומחשיך. לפני יומיים ביקרתי את חברתי ליאת בדירתה החדשה, וכה שמחתי לראות, לראשונה אחרי המון זמן, ארגזי תריס לבנים. הם השתלבו ללא הפרעה בקירות והיו בעיקר.. שקטים. זה היה מרענן ממש.
וכן, אי אפשר להתעלם מהצד הפרקטי של הדברים (מי ינקה את זה?? שואלים קוראים מודאגים על בתים עם חלונות זכוכית ענקיים. אז תשאלו גם על משטחים שחורים ענקיים או תריסים). אנחנו מדינה מוכת אבק. אפילו בתוך הגשם, כשהוא יורד, יש המון אבק ובוץ. על שחור רואים כתמים, ולכן כתמי אבק בהירים יבלטו על תריסים שחורים ועל ארגזי תריס, ואילו על גווני ביניים כמו אפורים למיניהם – פחות.
לאחר שתצביעו, לחצו על החץ ותוכלו לראות את תוצאות הסקר עד כה:
4. מטבחים שחורים
יחד עם סקלת ה"שחור-לבן-עץ" צצים כפטריות אחר הגשם מטבחים שחורים. למעשה, הסנונית הראשונה של צבעים טרנדיים, במחלקת האמיצים במיוחד, לטעמי, היא המטבח. מעין "נייר לקמוס" לטרנד. לפני עשור היו אלו מטבחים צהובים, אחריהם אפורים, ועכשיו סביבנו לא מעט מטבחים בכחול מעושן או כחול כהה (להם יוקדש פוסט נפרד בקרוב), קצת ירוק בקבוק עמוק וגם – שחור.
המטבח השחור הולך טוב עם לבן. לפעמים עם משטח לבן עם גידים שחורים (שיש קררה אמרנו? בטוח אמרנו פעם), לפעמים עם משטחים שחורים, כדי ללכת עם השחור עד הסוף. וטרנד או לא טרנד – אני מכבדת אנשים שהולכים עם דברים עד הסוף.
לעתים נוסיף למטבח ידיות שחורות או ידיות מוזהבות. הוא יתאים גם לסגנון המודרני (דלתות פורמייקה חלקות או דלתות עם ידיות אינטגרליות) וגם לסגנון שנות העשרים, נקרא לו הסגנון הניו-יורקי, כזה עם מסגרות בולטות וקצת פיתוחים (רק בבקשה, לא "כפרי". אולי כפר ביער השחור). במיטבו הוא לא חושש להיות גדול ובולט, במרעו הוא גדול ובולט מדי.
למה כן?
אם שחור זה מרזה - לא עדיף להתחיל כבר מהבישול? ובאמת: זה מרשים, זה בהחלט הנייטרלי של התקופה שלנו, ואם תעשו ארונות עד לתקרה זה גם מגביה. אפשר לחבר את המטבח לכיסאות בפינת האוכל, תמיד תמצאו דברים שיתאימו לשחור, וכי כנראה ממש בא לכם. מבחינתי זו תמיד סיבה מספיקה.
למה לא?
יאמרו המתנגדים – כי זה יימאס. והנה אסתור את עצמי בעודי כותבת: הטיעון "ומה אם זה יימאס עלי?" הוא תמיד קולו של הפחד. להעדפתי, את הקול הזה יש להזיז אחר כבוד הצידה, ולשעוט קדימה. כתבתי על כך בפוסט על לקיחת החלטות. אם מגיעה אלי לקוחה ואומרת "תמיד חלמתי על מטבח בצבע X" או "ממש בא לי מטבח בצבע X" – זה יהיה הצבע! הרי הכל יימאס! לבן – לא יימאס? ברור שכן. ולכן חשוב לעשות היום את מה שהכי בא לך.. היום! אז מה אם "רואים את זה בכל מקום?". זה ממש לא כל מקום. זה רק במדור הבתים הכי יפים ב-Xnet.
ולמה באמת לא? שוב, טיעון האבק והכתמים. כן, מצבעים כהים דווקא יותר קשה להסיר כתמים וכן, יותר רואים אבק. כמובן, אם אתם מנקים בלאו הכי – לא יראו אבק. מעבר לזה, שחור זה לא באמת צבע. לא חבל לשים לא-צבע איפה שאפשר להכניס צבע, אפילו קצת? השחור אכן דומיננטי ומושך תשומת לב – לטוב ולרע. כל בית ומה שמתאים לו.
לאחר שתצביעו, לחצו על החץ ותוכלו לראות את תוצאות הסקר עד כה:
5. צבע השנה – כתום שונית
אחרי כל השחור הזה חייבים לסיים עם קצת צבע. אולי יצא לכם לראות את ההכרזה על "צבע השנה" של פנטון (אם יש לכם קשר/חיבה לעיצוב וחיבור לאינטרנט, סביר שנתקלתם בפרסומים). ובכן, קבלו את "ליבינג קורל", גוון כתום-שונית חי ובועט.
הבחירה קצת עצבנה ארגוני טבע שטענו שהשוניות בעולם הן הכל מלבד חיות ובועטות, אבל את חברות האופנה והעיצוב היא דווקא שימחה: כמו כל "תחזית", היא מביטה בו בזמן לאחור ולפנים. את הכתום הזה ראינו סביבנו בשנים האחרונות, בעיקר לצד ורוד פודרה, ירוק כהה ובורדו (התכוונת "מרסלה", גוון השנה של פנטון לשנת 2017?) והוא מספק תשובה החלטית לשאלה "איזה כתם צבע כדאי לי להוסיף לבית השחור-לבן-עץ שלי''? אני מחבבת תשובות החלטיות.
נכון, זה בעיקר טריק שיווקי ומיתוגי, אבל הוא לא רע. בטח עבור פנטון, חברה אמריקאית ותיקה, שמתמחה במניפות צבע שמיועדות בעיקר לדפוס, אך גם לתעשיות הפלסטיק, הטקסטיל והצבע. בכל סוף שנה, קצת לפני חג המולד, מבשרים לנו בפסטיבל תקשורתי מרהיב על "צבע השנה" שעומד להגיע. לעומת בחירות מעט הזויות בשנים האחרונות (מה זה הירוק רעל של השנה שעברה?!) דווקא הגוון הזה מתאים לצבעוניות השלטת בעיצוב הפנים בשנים האחרונות: הוא משתלב טוב לצד גוונים נייטרליים ורגועים של ורוד פודרה, ירוק מרווה ואפילו כחול פטרול, שמקיפים אותנו.
רואים את הכתם הכתום-אדום הזה לצד הספה הוורודה? זה הגוון. במינונים נמוכים הוא עובד אחלה, בגבוהים הוא מעט מוגזם לטעמי. הוא יכול להיות תוספת מרעננת לפלטת צבעים שקטה ואפרפרה. לא ברור למי בדיוק פנטון מכוונים מלבד לעוקבים שלהם, אבל הכתום הזה יכול לענות על שאלות שכלל לא ידענו ששאלנו.
למה כן?
כי זה סוגר את הפינה הצבעונית בעולם צפוי ומונוטוני של שחור-לבן. אפשר למצוא אותו בפריטים בחנויות עיצוב והוא יתחבר לא רע לגוונים הנייטרליים שכבר שולטים בבית. כל בית צריך זריקת צבע נועזת. אבל מספיק אגרטל. גג - הדום. או גג אדום!
למה לא?
כי מי אלו פנטון ומה להם ולחיים שלי? הצבע הזה לא שונה מכל גוון כמעט-יסוד שנכניס הביתה כדי "לשבור את השגרה". יופי שחברה מסחרית החליטה שהוא "צבע השנה", אבל אנחנו לא קורבנות אופנה שרצות וקונות דברים לפי הכרזה. יש גם טעם אישי, והחיבור לצבעים הוא בהחלט אישי (במיוחד אם אתם אוהדי בני יהודה).
6. קורות עץ לבנות וגג לבן משופע
במחלקת הסגנון הכפרי, שהיה רוצה לעמוד בסתירה לסגנון העירוני התעשייתי (של המטבחים השחורים), נמצאים גגות הקורות הלבנות. אבל נשאלת השאלה מה זה "כפרי". כשישראלי אומר "סגנון כפרי", הוא מדמיין משהו שבין אחוזה בדרום איטליה/צרפת לבין וילה אמריקאית משלהי המאה הקודמת.
ההשראות מגיעות מפינטרסט, שנשלט על ידי נשים אמריקאיות, ובגלל שאמריקה מתקשרת לנו יותר לצרכנות מאשר לסטייל, אנחנו מכניסים פנימה, במיש-מש מקומי, גם השראה אירופאית "קלאסית" בדמות תריסי עץ, מטבחים משויפים וכבדים (ולפעמים מטבח שחור, כי למה לא) וגגות רעפים משופעים.
אם זה לא בהרי ירושלים או רמת הגולן, גם טרנד גגות הרעפים זר לחלוטין למזג האוויר הים-תיכוני ולזהות האתנית של חצי מדינה, אבל אירופה, הו אירופה. ותוסיף לי עם זה קמין בבקשה.
למה כן?
גגות רבים הם תולדה של ירושה: קיבלנו את הבית של סבא, כשעוד התגעגע לאירופה, עם תקרת עץ כהה – והדרך הזולה והפשוטה לעדכן אותה היא לבן. כמו רצפות העץ הלבנות בפינטרסט. לבן זה בהחלט פחות כבד ופחות זקן מעץ. זה מגביה את התקרה, לא רואים עליו אבק (אם ננקה פעם בשנה, כן?) והשילוב יוצר מרחב מואר ומרשים.
למה לא?
נתחיל מהצד הפרקטי: קשה לחמם בית עם תקרה גבוהה, וכן, גם בלבנט צריך לחמם בחורף. יוצא שזה מאוד לא ירוק. תקרה כזו גם מקשה על התקנת תאורה, ולמרות שגם זה טרנד שכמעט נעלם, לא תמיד מעצבות יודעות כיצד להתמודד עם תאורה שמגיעה מלמעלה ומלווה את הקורות האלו, במיוחד כשהן לבנות. אולי בגלל שלא גדלתי בבתים כאלו (או באירופה) אני תמיד מרגישה שה"חלום" הזה של לחיות באחוזה מתנפץ על סלעי המציאות של לחיות בישראל. מפריע לי שאין ממש קשר בין הבנייה לבין הסביבה או ההיסטוריה המקומית, ואישית אני מעדיפה לחיות בבית עם גג שטוח. ברגעים אלו ממש, אגב, אני כותבת תחת גג רעפים ולו קורות עץ כבדות ויפות (אבל לא לבנות!). מצד שני, הוא שכור..
לאחר שתצביעו, לחצו על החץ ותוכלו לראות את תוצאות הסקר עד כה:
-----------------------------------------------------
רוצים לראות את כל הבתים שהופיעו בפוסט בהרחבה? לחצו על התמונה:
