"כשראיתי את עצמי בפעם הראשונה על המסך צחקתי. קצת שכחתי שזו אני. זה מעניין לראות את עצמך על המסך הגדול. הסרט שאני משחקת בו קצת עצוב ואני בדרך כלל לא רואה סרטים עצובים. הפעם היחידה בחיי שבכיתי בסרט הייתה כשטינקרבל נפרדה מהמפלצת".
המשפחה שלי
----------------
אני: אמילי גרנין, בת 9, לומדת בכיתה ג'.אמא: יוליה טגיל (37). אמא היא שחקנית בתיאטרון ומורה לתיאטרון. כשהייתי קטנה היא לקחה אותי לראות הצגות שלה וגם הצגות ילדים. אמא שלי כיפית ומצחיקה אותי.
אבא: סטס גרנין (36). אבא מתכנת מחשבים. הוא מצחיק, חמוד וכיפי. אמא ואבא לא גרים יחד, הם גרושים, אבל חברים טובים ומתקשרים ביניהם ואבא גר ממש לידנו.
אחים ואחיות: יש לי אחות אחת בת שנתיים - סשה. היא מצחיקה, חמודה, חברותית ואוהבת לשחק איתי, אבל קשה להיות אחות בכורה. צריך לעזור הרבה. אני אוהבת להתחפש בבית, לעשות דמויות ולהצחיק את סשה.
פגישה מרגשת עם לוסי דובינצ'ק(צילום: אלבום פרטי)
עוד ישראלים קטנים:
>> נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק
>> בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף"
>> נבט, בת 7, מחוות בולוטין: אבא ואמא מצילים חיות בר
>> לין חלבי, בת 7, מדליית אל כרמל: חולמת לעוף לסוריה ולהציל ילדים
משמעות השם שלי: אמילי – שם שנשמע טוב בכל השפות.
ארוחה משפחתית: כל אחד מאתנו אוכל בנפרד - מתי שהוא רוצה. בבוקר אני אוכלת עם אמא ולפעמים בערב אנחנו אוכלות כולנו יחד. לפעמים אני הולכת לסבתא רבה שלי (אמא של סבתא) ואוכלת אצלה פסטה וקציצות. בחגים אנחנו כל המשפחה יחד, גם הדודים.
המטלות שלי בבית: להכין לאחותי שוקו, לסדר את החדר ולאסוף את הצעצועים כשמסיימים לשחק.
הילדוּת של אמא ואבא: אבא עלה לארץ ממוסקבה בגיל 7 ואמא עלתה לארץ מאוקראינה בגיל 13. כשהייתה קטנה, אמא שלי למדה בחוג התיאטרון השכונתי. היא שיחקה גם בהצגות ילדים.
המשחק ואני: אני אוהבת לשחק. זה כיף מאוד ומעניין להיות פתאום מישהו שאף פעם לא היית. אני מרגישה שאני עושה משהו שאני טובה בו. כשאני משחקת אני מרגישה כמו הדמות ולא כמו אמילי. אני עושה הבעת פנים נכונה, זזה נכון, מקשיבה לבמאי, עושה מה שאומרים לי וחושבת איך הדמות צריכה להיראות.
בצילומים לפרסומת "קניה חכמה": "סידרו לי את השיער מלא זמן ולא יכולתי לזוז"(צילום: אלבום פרטי)
הקריירה שלי: התחלתי לשחק בגיל ארבעה חודשים. אמא שלי הייתה מלבישה וביקשו ממנה שאצטלם. בגיל תשעה חודשים שיחקתי את הבן של לוסי דובינצ'יק בסרט 'דואט לרצח'. אחר כך הצטלמתי להרבה פרסומות. למשל, פרסומת לבריכות שצילמנו בתוך בריכה והיה ממש כיף; פרסומת ל"קניה חכמה" באינטרנט - שיחקתי שם ילדה שהתחשמלה ממסלסל שיער שנקנה באינטרנט. סידרו לי את השיער מלא זמן ולא יכולתי לזוז. זה היה גם מצחיק; פרסומת לסלקום TV ברוסית - בפרסומת הזו זזתי ודיברתי והייתי הרבה יותר חופשייה; בגיל שבע וחצי הייתי יובל שרף הקטנה, בפרסומת לקניוני עופר. היא אמרה לי שאני ממש קופי היא.
אודישנים: לאודישן לסרט 'גאולה' הגעתי אחרי שאמא רשמה אותי לסוכנות. מאוד התרגשתי, פחדתי שלא אתקבל, אבל בסוף התקבלתי. אני משחקת שם ילדה חולה שאבא שלה, שחזר בתשובה, חוזר לנגן בלהקה כדי לאסוף לה כסף לטיפולים. רציתי גם לשחק בהצגה 'גוליבר' של תיאטרון "גשר" – איפה שאמא משחקת לפעמים. עשיתי אודישן, אבל לא התקבלתי. הם חשבו שאני שקטה מדי וביישנית. הייתי רוצה מאוד לעשות הצגות כי זה נראה כיף, עם הרבה תפאורה ודברים חדשים, אבל זה קשה.
ימי הצילומים: בצילומי הסרט היה כיף. הצוות היה מקסים וכל הזמן פינקו אותי ונתנו לי מתנות. הכי התחברתי ליוסי הבמאי ויונתן המפיק - הם ממש חמודים. בצילומים האחרונים היה לי הכי קשה. היה שרב והביאו מאוורר ענקי שהעיף את כל האבק. צילמנו בבית החולים ופגשתי ילדים חולים. זה לא היה נעים. אני לא אוהבת להיות בבית חולים. פחדתי. עבדתי הרבה עם אמא על הטקסטים. היא הסבירה לי על ילדים חולים, איך צריך לעשות את הדמות, מתי היא בוכה, מתי כועסת.
החברות באות לפרמיירה של הסרט. "הבנים בכיתה לא האמינו לי". (הצילום באדיבות בתי קולנוע לב וטרנספקס הפקות)(צילום: איציק בירן)
הבית שלי
-----------
הישוב: פתח תקווה. אין בה מה לעשות כל כך.
הבית: אנחנו גרים בבניין לצערי. אני רוצה לגור בבית פרטי, בוילה. אנחנו גרות בקומה שלישית ואחרונה – יחד עם סבתא שלי מרינה, אמא של אמא, שהיא חכמה ומצחיקה. יש לנו גג, שהוא כמו חצר עם המון צמחים, ירקות ופירות שסבתא מגדלת: פלפל חריף, בטטה, תפוזים סינים, רימונים, נענע, רוזמרין ועוד סוגים שונים של פרחים. סבתא לא מרשה לי לקטוף תפוז סיני עד שכל העץ לא מלא. יש לנו גם בריכה מתנפחת, מטבח, שולחן ובובות. אבא גר בבניין לידנו, בקומה ראשונה.
החדר: בבית של אמא יש לי חדר פצפון. אני ישנה עם אחותי. יש לנו שתי מיטות, אחת ליד השנייה, שני מדפים וארון עם מראה (הבגדים שלה למעלה ושלי למטה). המקום האהוב עלי בחדר הוא המיטה הנעימה. אצל אבא יש לנו חדר יותר גדול, עם מיטת קומתיים ופסנתר. פעם אני ישנתי למעלה ואחותי למטה ועכשיו, שתינו ישנות למטה וכל הבובות שלנו למעלה, כי אנחנו אוהבות לישון יחד.
בית הספר שלי
------------------
שמעוני – בית ספר טוב וחינוכי. יש שם מקצועות מעניינים.
מה מיוחד בביה"ס שלי? בכל יום שישי ילד אחד שמציג את עצמו. אני עדיין לא הייתי. יש לנו מועדון שיעורי בית – אליו באים כל התלמידים שלא עושים שיעורי בית, כדי להשלים. יש שם בנות שירות שעוזרות לכל מי שקשה לו.
המקצוע שאני הכי אוהבת: כתיבה יצירתית ושפה, כי אני אוהבת לכתוב סיפורים. עד עכשיו כתבתי חמישה לפי תמונות שנתנו לנו.
המורה האהובה עלי: המחנכת דבורה, שלימדה אותנו גם בכיתה ג'. היא מחייכת הרבה, מחמיאה לכולם בכל שיעור, נותנת חיזוק חיובי ואומרת שאנחנו מקסימים ושלא הייתה לה כזו כיתה אף פעם. היא אמרה לי שהיא אוהבת את זה שאני משחקת בסרטים – שזה מיוחד.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם יהיו טובים, חכמים וצנועים ושלא יצעקו כל הזמן. מורה שצועק זה לא נעים לילדים.
אוהבת ללמוד? קצת.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם יעשו את השיעור דרך משחק או סרטון. המורה למדעים עושה את זה הרבה. היא מכינה מצגת עם משחק שקשור לנושא. גם המורה לאנגלית יוצרת שירים מהמשחקים שיש במחשב.
שיעורי בית: לא אוהבת, אבל מכינה - במועדון שיעורי הבית או בבית.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני הולכת לסבתא רבה לודמילה – אמא של סבתא. אנחנו משחקות בבית קפה ואולפנים ופרסומות. אני מצלמת אותה בטלפון. לפעמים היא לא עושה נכון, לא מקשיבה ומתחילה להשתולל ואז אני מסבירה לה שהיא חייבת להקשיב. פעם אחת לקחתי ממנה איפור, שמתי בקופסא של קרמים וצילמתי אותה לפרסומת. לא היה לה טקסט והיא הסתדרה.
הכי אוהבת לעשות בעולם: לשחק עם החברות שלי, לחגוג חגים, לעשות עם אמא יום כיף, לצאת לאנשהו ולהיות עם החבר של אמא – דור. הוא מצחיק, חמוד מעניין, מבדר וחברותי.
מאכל אהוב: מוקפץ, קוסקוס עם מרק, צ'יפס, המבוגר, שניצל, פסטה, אורז, עוגת גבינה, פיצה והכי - מוקפץ.
טלוויזיה: לא רואה. רק אצל סבתא אני לפעמים צופה בערוץ הופ לקטנטנים.
מחשב: אוהבת לשחק 'מיק-מק'. לדמות שלי קוראים אמוצ'קה. חבר של אמא המציא את השם. רצינו לקרוא לה אמילי או גאולה, אבל היה תפוס.
בצילומי הסרט "גאולה": צילמנו בבית חולים וזה היה עצוב. (הצילום באדיבות בתי קולנוע לב וטרנספקס הפקות)(צילום: בועז יהונתן יעקב)
הכי אוהבת לעשות עם אמא: ללכת יחד למסעדה – בפתח תקווה או בתל אביב. אנחנו מדברות על בית הספר או על העבודה של אמא. לטייל יחד, לבלות בקניון ולעשות כיף.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: לנסוע לצפון לדוד שלי, שהוא בן דוד של אבא. הוא גר במגדל העמק.
הכי אוהבת לעשות עם אחותי: אנחנו משחקות עם בובות, בבית בובות שלנו או בגן. אחותי היא הגננת, אני המנהלת והבובות - ילדים. לפעמים אנחנו רבות, בעיקר על מי תעשה מה. לפעמים היא מסכימה איתי ולפעמים לא.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר חברים, כי זה כיף ולא משעמם. אם ההורים לא יהיו חברים הם יצעקו, אבל חשוב שהם גם יחנכו.
החברה הכי טובה: ירדן ועוד ירדן, אסיה וליאן. הן מעניינות ומצחיקות וכשאני בריב הן עוזרות לי ומגנות עלי. אנחנו אוהבות לשחק 21, חיי שרה, תופסת וחמור באמצע. ירדן השנייה באה לראות את הסרט שאני משחקת בו. היא אמרה שאני מדהימה ושזה מגניב ויפה. החברים לכיתה לא האמינו לי בהתחלה שאני משחקת בסרט. במיוחד הבנים. השבוע ראינו טריילר והם היו עם פה פתוח.
החלום שלי: לקבל אוסקר בחו"ל, אבל אני לא אשיג אותו, למרות שאני משחקת בסרטים ובפרסומות. מישהו שראה אותי בפרמיירה של הסרט 'גאולה' הציע לי להשתתף בעוד סרט. היה ממש כיף. אמרו לי שאני משחקת ממש יפה ושאני חמודה ומדהימה. פגשתי גם מישהו שאני מעריצה מהסרט 'קופה ראשית' והוא אמר לי שהוא מעריץ אותי!
מתוך הסרט "גאולה": "אמרו שאני משחקת ממש יפה ושאני חמודה ומדהימה". (הצילום באדיבות בתי קולנוע לב וטרנספקס הפקות)(צילום: בועז יהונתן יעקב)
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: שאני אגיד משהו ויהיה לי אותו באותו הרגע - להפוך לחד קרן, לעטלף, לנמר ולארנב. כך אני גם אוכל לקבל את האוסקר.
כשאהיה גדולה: אני אהיה מתכנתת מחשבים כמו אבא. אני אוהבת מחשבים וזה מעניין. אני רוצה לתכנן משחקים ואפילו המצאתי משחק: עטלף שעובר בין מכשולים ואסור שמכשול יפגע בו.
מתי כועסים עלי? כשאני לא עושה משהו שאומרים לי לעשות בפעם הראשונה, לא הולכת לישון בזמן או שאמא מגלה שלא הכנתי שיעורי בית. וגם שאני חופרת או לא מקשיבה.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשטסתי עם אבא, אמא ואחותי לפראג. אחותי הייתה בת 4 חודשים ואני בת שש וחצי בערך. טיילנו, הלכנו למסעדות, אכלנו הרבה דברים, ביקרנו בגן חיות והלכנו לבקר חבר של אבא. היה ממש כיף. הייתי רוצה שזה יקרה שוב. אני רוצה לטוס לסין או לצרפת כי שם דיסנילנד. אני הכי אוהבת את מיקי מאוס ואת הסרט 'אמיצה' – היא דומה לי – גם ג'ינג'ית וגם יש לה בעיות עם אמא, כמו שלי לפעמים יש.
חיות: יש לי חתולה קצת תוקפנית, קוראים לה מרוסיה. היא לא אוהבת חיות בכלל, רק בני אדם וגם אותנו אוהבת בקושי.
חוגים: אין לי חוגים. משחק אמא מלמדת אותי ואני מנגנת על פסנתר מגיל שמונה ושרה במקהלה של בית הספר.
הייתי רוצה לחיות ב: פראג. מקום טעים ומעניין. הייתי מטיילת ואוכלת הרבה. האוכל שם מאוד טעים. יש שם מרקים טובים, צ'יפס וגלידה ענקית עם עוגייה בצורת דובי.
לגדול או להישאר ילדה לנצח? לגדול. אי אפשר להישאר ילדה לנצח. זה לא כיף. כשאתה גדל, אתה עובר משהו חדש ואתה לומד.
ההמלצה שלי לספר: 'מדיקן' - סיפור מעניין ומרתק על שתי אחיות - אחת שובבה ואחת צנועה ו'הרפתקאות דוד אריה בערבות רומניה' – ספר מצחיק, מעניין ודמיוני. אני אוהבת שאמא קוראת לי ספר בלילה.
טקס שינה: קודם אני מתקלחת ואז אני יכולה לאכול. לפני השינה אמא מקריאה לי סיפור. אצל אבא – אני ישנה עם אחותי ואנחנו מדברות לפני השינה.
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים ?
ילדים בגילאי 7-9, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם. שלחו אלינו למייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אהבתם את אמילי? הכירו גם את אלירן בן ה-6, אלוף הארץ בשחמט.
"אני מרגיש חזק. ידעתי שאני הולך לנצח". לחצו על התמונה כדי להכיר את אלירן (צילום: שחר שילון אנקורי)
