"נכנסתי לאלם של כמה שבועות", נזכר האדריכל משה כץ (40) בתגובה הנפשית והפיזית שלו לכתב התביעה, שהונחת עליו ממי שהיה המעסיק שלו, האדריכל גיא מילוסלבסקי. בזירה הישראלית, לא זכור שאדריכל ותיק ומבוסס תובע אדריכל צעיר שעבד אצלו, בדרישת פיצויים כה גבוהה: 400 אלף שקל (מחולקים לשתי תביעות של 200 אלף שקל כל אחת) - סכום שמסוגל למוטט אדריכל צעיר שהקריירה העצמאית שלו עדיין בחיתוליה.
גודל התביעה כגודל הפנטזיה המשותפת: לבנות את המגדל הכי גבוה בארץ. הפרשה, שמתגלגלת בשנה האחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מתמקדת בשאלה מי ראוי לקרדיט על תכנון המגדל הגבוה ביותר בישראל, שנקרא "מגדל בין ערים", במפגש הערים תל אביב, גבעתיים ורמת גן. בתוך כך היא מציפה סוגייה של מריבות קרדיטים בין אדריכלים - חלקן ארוכות-שנים, אך נשארות בדרך כלל כפולקלור פנימי מבלי לעשות כותרות.
אין מחלוקת על כך שכץ עבד על הפרויקט במשרד. התביעה נסובה על הטענה שכץ הציג עצמו בדיעבד כמתכנן הבלעדי של המגדל, מבלי להזכיר את המשרד שבו עבד, ולכן הוא נתבע לפצות את המשרד ב-200 אלף שקלים. כץ מכחיש, וטוען מצדו שדווקא הקרדיט לו לא ניתן.
מה אמור להיות במגדל הזה? 400 מטרים גובה, 100 קומות (ועוד שש מתחת לאדמה), בריכת שחייה עם נוף עוצר נשימה על הגג, מלון בן 900 חדרים (הגדול במדינה), שטחי מסחר בקומות התחתונות, ובעיקר שטחי משרדים ותעסוקה עצומים – ובסך הכל 121,500 מטרים רבועים בנויים.
העובד המוערך הפך לאויב
את שאיפותיו הגדולות של האדריכל הצעיר, הוא לא טורח להסתיר. גם דרכו המקצועית אינה שגרתית. את לימודי האדריכלות החל באוניברסיטת פירנצה, דרכה השתתף כסטודנט בביאנלה בוונציה (2004), וסיים אותם ב"בצלאל" ובהצטיינות. שבע שנים עבד במשרדי אדריכלים ישראליים, שהאחרון שבהם היה מילוסלבסקי, ואז בחר לעבור לברלין ולעבוד במשרד Blumers Architekten, כמתכנן המתמחה בשלב הרעיוני של הפרויקט. בינתיים התחתן, התגרש, וחזר לעיר ילדותו חיפה, קרוב להורים.
בתקופה הקצרה שבה עבד ב"מילוסלבסקי" (כשנה, במהלך 2014-2015), הספיק לקבל לידיו את פרויקט הדגל של המשרד. אורי מילוסלבסקי, שותף במשרד (ואביו של גיא מילוסלבסקי), לא מכחיש את הזיקה ההדוקה של העובד לפרויקט: במסמך שהגיש לרשם המהנדסים והאדריכלים, כתב כי כץ היה "אדריכל מנהל הפרויקט, מלווה את הפרויקט משלב התכנון הראשוני ותב"ע, עבודה עצמאית ובשיתוף". גם אחרי עזיבת העובד נשמרו יחסים מצוינים בין הצדדים, כפי שיעיד תמליל שיחה בין גיא מילוסלבסקי לכץ, שהוגש כנספח בכתב ההגנה. "הייתה לי איתך חוויית עבודה נהדרת", אומר הבוס לעובד-לשעבר. "תבוא לבקר, תבוא לבקר, תבוא לבקר - אני אומר לך עשר פעמים, תבוא לבקר".
האידיליה התנפצה באחת, אחרי שבמשרד נחשפו לסרטון באתר האינטרנט העסקי של כץ, המציג את המגדל כעבודה שלו בלבד מבלי להזכיר את המשרד שבו עבד. מילוסלבסקי טען, בתביעה שהגיש בנובמבר אשתקד, שלא מדובר רק בהפרת זכויות יוצרים אלא גם בהפרת מחויבות לשמירת סודיות.
הממצאים שעליהן מושתתת התביעה – צילומי המסך של האתר והסרטון של כץ - מטושטשים ובלתי קריאים; הסכם הסודיות שכץ חתום עליו לכאורה – אינו מצורף לנספחי התביעה. ואולם, מילוסלבסקי לא עצר שם, ובמחשבה שנייה ביקש מבית המשפט להכפיל את סכום התביעה ל-400 אלף שקל. השופטת רחל ברקאי דחתה את הבקשה, בנימוק ש"התרת תיקון סכום התביעה יש בו כדי להלך אימים על המשיב, ובית המשפט לא יתן לכך יד". היא חייבה אותו לשלם לכץ 5,000 שקל על הוצאות הבקשה; כץ טוען שלא קיבל את הכסף עד היום.
כך נראה המגדל בסרטון יוטיוב של משה כץ - צריך קרדיט או לא?
גיא מילוסלבסקי, כיצד הגעת לתבוע אדריכל צעיר ב-200 אלף שקל בטענה שלא העניק לך קרדיט?
"פרויקט 'מגדל בין ערים' נמצא במשרד כמעט עשור. מגיע למשרד אדריכל לתקופה של 11 חודש כחלק מצוות תכנון של אדריכלים, יוצא מהמשרד, פותח לו אתר אינטרנט, ושם את כל הפרויקטים שעבד עליהם במשרד כפרויקטים שלו. תגיד לי אתה, האם מצב כזה הוא דבר הגיוני? הוא התעסק עם מוניטין של משרד. בעיניי, המוניטין שלי למה שהוא עשה שווה שני מיליון".
למשה כץ נודע על התביעה במקרה: "לילה אחד קיבלתי בשעה שתיים טלפון מידידה, ששאלה אם הכל בסדר איתי. היא ראתה באינטרנט שמילוסלבסקי תובע אותי על 200 אלף שקלים. לא קיבלתי שום תביעה והייתי בשוק. כנראה שהאתר שאליו היא נכנסה קיבל עדכון אוטומטי על תביעות, לפני שהתביעה בכלל הגיעה אליי. זאת סטירת לחי. במשרד של מילוסלבסקי השקעתי את הנשמה, עם הרבה רצון טוב, והדבר האחרון שציפיתי היה לקבל תביעה".
הזמן החולף לא שיכך את זעמו של המעסיק; ההיפך הוא הנכון. בזמן הכנת הכתבה, שוחחנו עם מילוסלבסקי כדי לשמוע את גרסתו לפרשה. זה היה בערב יום הכיפורים, ושאלנו אותו אם ברוח ימי הסליחות הוא ישקול למשוך את תביעתו ולהגיע להתפייסות. הוא ענה שאם כץ יבוא ויבקש את סליחתו, ייתכן שיחזור בו. ימים ספורים אחרי החג קיבל כץ תביעה נוספת ממילוסלבסקי, גם היא על סך 200 אלף שקלים – ובסך הכל 400 אלף שקל, כפי שביקש מראש לעשות ונהדף. השופטת ברקאי מטפלת גם בתיק הזה, שיידון אצלה ביום שלישי הבא.
איך הגיע הפרויקט מהעירייה למשרד?
"מילוסלבסקי" הוא משרד אדריכלים ותיק מאוד, גם אם לא בולט במיוחד. גיא מילוסלבסקי, דור שלישי במשרד שסבו ייסד ואביו המשיך, הרחיב את העסק ופתח סניף בצפת וסניף בבני ברק. תוכנית בניין העיר (תב"ע) של "מגדל בין ערים" היא, ככל הנראה, המאתגרת והיוקרתית ביותר שנחתה אי-פעם על שולחנות המשרד. בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet, נשאל מילוסלבסקי כיצד בעצם הגיע הפרויקט אליו. "זה היה מכרז של עיריית תל אביב", השיב.
היה מכרז של עיריית תל אביב?
"כן, כן, כן".
בעירייה זוכרים אחרת. שם מבהירים כי עבודת התכנון כלל לא נמסרה למילוסלבסקי, אלא ניתנה בסוף העשור הקודם למשרד האדריכלים של אמנון ניב ואמנון שוורץ. צמד האדריכלים הוותיק תכנן מגדלים רבים, בהם "מגדל משה אביב" ברחוב אבא הלל ברמת גן (מרחק הליכה מהמגרש של "מגדל בין ערים"), שהיה במשך כמה רגעים המגדל הגבוה ביותר במדינה.
ניב הלך לעולמו ב-2011, ושותפו שוורץ (80) הצטרף למשרדם של האדריכלים אורי וגיא מילוסלבסקי, כשהוא מביא עמו את הנדוניה הנחשקת. למעשה, גיא מילוסלבסקי מנהל את מאבק הקרדיטים נגד כץ, מבלי שכתב התביעה יזכיר את שוורץ כשותף בתכנון או כבעל צד בפרשה.
קרקע ציבורית. ללא מכרז, ללא תחרות
בניגוד לרוב המגדלים שנבנים בישראל, "מגדל בין ערים" הוא מיזם ציבורי. היזם הוא עיריית תל אביב-יפו. חרף העובדה הזו, ולמרות ההיקף החריג של הפרויקט – מבנית, כספית, השקעתית, נופית וסביבתית – בחרה העירייה למסור אותו ללא מכרז או תחרות לצמד אדריכלים מבוגרים, שאחד מהם הלך לעולמו כשאת מקומו תופס אדריכל שטרם בנה גורד שחקים או פרויקט דומה במורכבותו. כמו בכיכר אתרים, שם מקדמת העירייה פרויקט מגדלים עצום ושנוי במחלוקת ללא תחרות אדריכלים וללא שיתוף ציבור אמיתי, גם כאן לא הפנימה העירייה ערכים של שקיפות ומקצועיות.
איך קורה שבמגדל הגבוה ביותר שהיא מקימה, ואולי הגבוה ביותר שתקים אי-פעם, מוותרת העירייה על תחרות אדריכלים פומבית, בשעה שהיא כן נוהגת לערוך אותן בפרויקטים קטנים, בינוניים ואפילו גדולים? רק בחמש השנים האחרונות היא התניעה תחרויות אדריכלים לתכנון מרכז ספורט על חורבות הדולפינריום, חידוש כיכר רבין, מתחם עירוב שימושים במחנה הקריה, בניין משרדים חדש לעירייה במתחם סומייל, מרכז תרבות במתחם השוק הסיטונאי (שבינתיים בוטל), אכסנייה בנמל תל אביב, גשר יהודית מעל נתיבי איילון, פארק החוף הסמוך לשדה דב, פארק לחיבור חוף הים ודרך נמיר, וגם תחרות למתקני הצללה. ובכלל, הנוהג הארצי הוא שכל תב"ע ותוכנית מתאר משמעותית נמסרות למי שזכה במכרז פומבי, או למצער בתחרות מוזמנים.
מיזם המגדל כבר עורר התנגדויות רבות, הן מצד תושבי האזור - שחוששים (בצדק) כי הפרויקט המגלומני יחסום עוד יותר את התנועה הפקוקה באזור, מהצל שיוטל עליהם וממשטר רוחות חדש שייצור סופות בלתי נשלטות בשכונות הסמוכות – אך גם מצדו של אדם מפתיע. זהו האדריכל עודד גבולי, מהנדס עיריית תל אביב-יפו (שפרש רק לפני כשבועיים מתפקידו, אחרי הבחירות האחרונות).
פרדוקסלי ככל שזה יישמע, אין זו הפעם הראשונה שבה עירייה או יזם מגישים פרויקט – ומתנגדים להם. התנגדות כזאת נועדה להשיג יותר אחוזי בנייה, באופן הגיוני או לא הגיוני, כשלפעמים המהלך מצליח ולפעמים לא. גבולי דרש להגביה את המגדל העתידי ל-120 קומות, בנימוק שחייבים להגדיל את הכנסות המיזם, בין השאר כדי לממן את פרויקט קירוי האיילון – פנטזיה שאפתנית נוספת שעיריית תל אביב-יפו מקדמת במקביל.
שניים רבים, השלישי לוקח?
השופטת ברקאי תפסוק מי זכאי לקבל את הקרדיט על תכנון המגדל – העובד או המעסיק או שניהם גם יחד - אך נדמה שקטטת האגו הזו עוד תתברר כטרחנות ארכאית. העירייה, מצדה, בכלל לא מבטיחה שהתכנון הסופי יהיה נאמן לתוכניות של מילוסלבסקי-אדריכלים, עם ההדמיות הגרנדיוזיות שהמשרד הפיץ בקול תרועה לכל רחבי התקשורת הישראלית. למרות הדיווחים הנלהבים בעיתונות, איש אינו מקדם כרגע את תכנון המגדל. לפני חודשיים הסתיים רק שלב התב"ע, שקובע בעיקר את ממדיו ותכולתו של המגדל, ותכנונו המפורט של גורד השחקים, לרבות עיצובו, יבוצעו רק בשלב הבא.
בעירייה לא מכחישים כי הפרויקט עשוי להימסר לאדריכל עם ניסיון מוכח בפרויקטים מורכבים כאלה, גם בהיבטים טכנולוגיים וסביבתיים. "אין עדיין צפי לתכנון והקמת המגדל", נמסר ל-Xnet מדוברות העירייה. "העירייה בוחנת בשיתוף רשות מקרקעי ישראל את האפשרויות לשיווק הקרקע, כאשר היזם שיזכה במכרז הוא זה שיבחר את האדריכל לתכנון המגדל, אשר ייבחן על ידי מהנדס העיר והוועדה המקומית בשלב אישור תכונית עיצוב אדריכלי". על סמך הפרקים הקודמים בסאגת אדריכלות המגדלים הישראלית, ייתכן שהאדריכל הסופי לא יהיה ישראלי.
''אני לא רואה תסריט שאני מפסיד''
איום כספי של 400 אלף שקל אינו דבר של מה בכך לאדריכל עצמאי צעיר. "הבנתי שאני נגרר להוצאות של 100 אלף שקלים רק על עורך דין והשקעת זמן", מספר כץ. "מדובר בזמן כמעט אינסופי שצריך להשקיע, וזה גם תלוי עד כמה המשפט יתארך. אני משלם בשלבים, ועד היום שילמתי 50 אלף שקלים מחסכונות שחסכתי לפתיחת העסק החדש ולקניית מכונית".
בין העדכונים על התפתחות המשפט, הוא מנהל את סדר היום סביב עבודתו כאדריכל עצמאי, בפגישות עבודה ובתכנון פרויקטים על המחשב, ובמקביל מנחה קורס סטודיו בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. למרות הלחץ, הוא מנסה לשדר שהעסקים כרגיל: "התביעה הזו היא חלק מהחיים ואני בעוצמות אדירות, המון מוטיבציה, אני ממש אריה בקטע הזה. התביעה כבר לא פוגעת בי וביצירתיות שלי. באופן כזה או אחר אני מודה לאירוע הזה, כי הוא גרם לי להתמודד עם דברים, כמו המחשבה שאני שולט בכל, ואז מגיע אירוע שאני לא שולט בו. הוא גרם לי לצמיחה תודעתית וחיבר אותי לכוח הפנימי שלי".
ואם תפסיד?
"אני לא רואה תסריט כזה. אני רואה תסריט שאני זוכה בגדול".
ואיך ייראה בית הכנסת הגדול בתל אביב? אחרת לגמרי. לחצו:
