כך זה נראה כשאדריכלי האלפיון מתכננים בית ספר לחינוך מיוחד

בבית הספר "חורב" בדרום העמוק של תל אביב, שהוא בית ספר ניסויי לחינוך מיוחד, האדריכלות היתה כוח מניע שהוביל שינוי חינוכי. "הגישה שלי השתנתה בעקבות הבניין", אומרת גלית ליאור, מנהלת בית הספר בשמונה השנים האחרונות.

המבנה החדש נחנך רק לפני שלושה חודשים, בתחילת שנת הלימודים הנוכחית, וכבר עכשיו מורגש השינוי שהוא מחולל. "פחדנו מוונדליזם, מאוד פחדנו מאלימות ומאיבוד שליטה", מספרת ליאור על המשכן הקודם ברחוב לח"י הסמוך. "לפי השיטה הביהביוריסטית, בסביבה של בעיות התנהגות הכל צריך להיות צפוף ומדוד. לא נתנו לתלמידים להיות במסדרונות או לבד בכיתה, בהפסקות בית הספר היה נעול והם הורשו להיות רק בחצרות".

המעבר הביא עמו רוח של שינוי. "אמרתי שצריכים להיות אמיצים ולנסות אחרת, כי עכשיו המרחב מאפשר זרימה נכונה וטבעית", מספרת ליאור. "זה הרחיב את השפה הטיפולית - לסמוך על הילדים, כך שהם ישמרו ויקחו אחריות על הסביבה שלהם. עשינו שינוי תפישתי. לחלוטין. מקצה לקצה".

בבית הספר, השייך לחינוך הממלכתי דתי, יש 13 כיתות (א'-ח') שבהן לומדים כ-90 תלמידים. כולם בנים, בעלי אינטלגנציה תקינה, שמתמודדים עם בעיות רגשיות והתנהגותיות ועם קשיי קשב וריכוז. הם הגיעו לבית הספר מתוקף החוק, ולאחר שעברו ועדת השמה.

תקציב ההקמה היה צנוע. "הסוד היה להשקיע במקומות החשובים", אומרים האדריכלים (צילום: מורן פלמוני אדריכלים יפתח וקס אדריכלים)

מתכנני בית הספר, מורן פלמוני אדריכלים ויפתח וקס אדריכלים, הגיעו לפרויקט עם תיק עבודות רחוק מהמציאות החינוכית המאתגרת בלב שכונת ליבנה, הסמוכה לשכונת הארגזים. הם ידועים כמתכנני האחוזה של איל ההון רומן אברמוביץ' בנווה צדק, ובית הספר, אם משווים, נבנה בתקציב מצומצם של כ-5,500 שקלים למטר רבוע. "הכל כאן היה על הקשקש", אומרים האדריכלים, "הסוד היה להשקיע במקומות החשובים". ייתכן שדווקא בזכות התמחותם  בלקוחות האלפיון העליון, זכו הילדים בסביבה שמעוררת תחושת גאווה.

להשתלב במרחב הציבורי

כלפי חוץ, בית הספר, הבנוי בצורת ר', יושב על פינת רחובות ללא גדר, דבר שתורם לנוכחותו והשתתפותו במרחב הציבורי. החזיתות "מאווררות", וחלק ניכר מהן מורכב מעמודונים בגווני ירוק וצהוב, שמשווים לבניין מראה פתוח בהרבה ממה שאפשר לדמיין בבית ספר שבו לומדים תלמידים עם בעיות התנהגות. אפילו חדר המנהלת נמצא בקומת הרחוב, עם חלון הפונה בדופן אחת אל רחבת הכניסה ובדופן השנייה אל הרחוב, כאילו היה חלק מהמרחב השכונתי.

בית הספר אינו מוקף בגדר ומשתלב במרחב הציבורי (צילום: עמית גושר)

העמודונים הצבעוניים מאפשרים מבט החוצה, למרות שבית הספר מסוגר (צילום: עמית גושר)

בפנים מתקבלת אותה תחושה אוורירית. כמעט מכל פינה נשקפים בעיקר שטחי חוץ פתוחים, מסדרונות רחבי ידיים מאפשרים מבטים אל חצרות המשחקים, או על המתרחש ברחוב, מבעד לאותו תריסול עמודונים צבעוני. החופש התנועתי רב, גם אם בפועל המבנה מסוגר ושומר על התלמידים בתוך תחומו המוגדר. בזמן שיעורים חלק מהשקיפות נעלם, כשהווילונות בכיתות מוגפים כדי להבטיח שתשומת הלב של התלמידים תהיה מכונסת אל המתרחש בכיתה.

לפזר שימושים בין הקומות

בשל בעיות ההתנהגות של התלמידים נדרשת מהצוות ערנות מיוחדת. בשונה מבתי ספר שבהם כל שימושי הסגל - חדר המנהלת והסגניות, חדר המורות, יועצת, אחות וכדומה - מרוכזים במרחב אחד, ב"חרוב" הופרדו השימושים הללו כדי לבזר את נוכחות הצוות במרחב הבית ספרי. המנהלת ושתי סגניותיה, לדוגמה, לא יושבות באותה קומה.  

אולם הספורט מרוחק מכיתות הלימוד (צילום: עמית גושר)

בין חדרי הסגל לאזורי הפעילות שאינם בכיתות הלימוד יש חלונות פנימיים, למשל החלון שמתווך בין חדר המורות לבין אולם הספורט. כך, הצוות החינוכי יכול ללוות את התלמידים גם כשהם לא נמצאים בפעילות ישירה עמם; בקצה כל גרם מדרגות, שניים פנימיים ושניים חיצוניים, נמצא איש סגל שמווסת את התנועה המהירה של הילדים בהפסקות; לאורך המסדרונות אין ספסלים או פינות ישיבה אינטימיות, מחשש לאזורי התקהלות חבויים מעיניו של הצוות; ובכל שכבה ישנו חדר רגיעה - "כלי קיצון", כדברי הצוות - אך נחוץ במקרה שאחד הילדים שרוי בהתקף זעם.

המסדרונות רחבים ואין בהם פינות ישיבה, כדי למנוע התקהלות נסתרת מעיני הצוות (צילום: עמית גושר)

גם אולם הספורט, חדר המוסיקה, כיתת התיאטרון, חדר הקדרות עם התנור, חדר העריכה לווידאו-תרפיה, חדר האחות וחדר הפסיכולוגית פוזרו בין השכבות, ובמרחק מכיתות הלימוד, כדי להעלות את חשיבותן של הפעילויות האלה ולמצב אותן כאירוע המתרחש בנפרד ומחוץ למרחב הלמידה.

"היינו מעורבים בתהליך התכנון מההתחלה, וגם למדנו מכך", מתארת ליאור, כשקולות תיפוף עולים מחדר המוזיקה שנמצא בקומה מעל חדרה ועדיין לא נאטם לרעש. "אני ביקשתי שערים גבוהים בכל גרם מדרגות (כך שאפשר יהיה לחצוץ בין הקומות ולחלק את בית הספר לשטחים קטנים ומדודים לפי גילאים). על הנייר זה נראה לי מפחיד שיש מדרגות מאחורה, מלמעלה, מלמטה. מה זה כל המדרגות האלה?! היום אני מתחרטת עליהם".

להצמיד לכיתות חצרות אנגליות

בין שלוש הקומות של בית הספר מגשרים גרמי מדרגות, אך מכיוון שהקומה התחתונה חפורה מתחת למפלס הרחוב, וקומה אחת נמצאת מעל קומת הרחוב, בדרכם אל כיתות הלימוד הילדים עולים או יורדים קומה אחת בלבד. בקומה התחתונה לומדים תלמידי א'-ג', במפלס הרחוב תלמידי ד'-ו', ובקומה העליונה - השכבה הבוגרת, תלמידי ז'-ח'.

הכיתות עצמן קטנות, כ-30 מטרים רבועים (לעומת כ-50 מטרים רבועים בבית ספר "רגיל"). אך לכל כיתה הוצמד חדר ספח ללמידה פרטנית, אם היא נדרשת לאחד הילדים. אך כאן היא אינה מנותקת מהסביבה הלימודית המשותפת.

בזכות החצרות הגדולות התלמידים נהנים מחופש תנועתי רב (צילום: עמית גושר)

"זו פעם ראשונה שלבית ספר בתל אביב יש כיתות במפלס מינוס אחד", אומר פלמוני, כשהוא עובר דרך אחת הכיתות הנמוכות אל החצרות "האנגליות" שנחפרו לאורך החזית.

החצר "האנגלית" לאורך החזית בקומה החפורה מתחת למפלס הרחוב (צילום: עמית גושר)

"היינו בקשר עם המנהלת והצוות, ובית הספר נתפר לפי מידות וצרכים. זה מאוד משמעותי שיש להם את החוץ הזה, הוא אמנם קטן, אבל יש בו אור וירוק, ובעיקר פרטיות". בסביבה של חינוך מיוחד, היתרון של מרחב חוץ הצמוד למרחב הלמידה ברור. אם ילד צריך להירגע או להיות לבדו, הוא יכול לצאת החוצה לכמה רגעים, מבלי להפריע לשאר התלמידים ומבלי להחמיץ את הנעשה בכיתה.

המגרשים השכבתיים משמשים בעיקר למשחקי כדורגל (צילום: עמית גושר)

המתכננים גם השכילו להצמיד לכל שכבת גיל את שטחי החוץ שלה - מגרש גדול, שלרוב משמש כמגרש כדורגל. "כך הילדים הקטנים לא צריכים להאבק עם הגדולים על המגרש", מתאר פלמוני. בצמוד למגרש מוקמו השימושים השכבתיים, המותאמים לצרכים של כל שכבת גיל בנפרד. "השכבה של הילדים הקטנים מוגנת", מתאר וקס, "וצמוד אליה יש חדר עבודה עם בעלי חיים. הילדים יכולים לשחק איתם בחצר מבלי שהחיות יברחו החוצה".

לשכבה הצעירה יש גם פינות מותאמות למשחקי קופסה וקלפים; מרכז המגרש השכבתי עשוי משטח רך, שמגן על התלמידים הצעירים מפגיעות; ועל דופן החצר המונמכת מטפס קיר תבלינים שממנו קוטפים הילדים מרכיבים נחוצים לבישול בשיעורי כלכלת בית, המתקיימים צמוד לקיר הירוק.

לשתף פעולה עם החינוך הרגיל

"חורב" הוא בית הספר הראשון שנבנה במתחם חינוך חדש, המוקם בין רחוב הבושם לרחוב הרנ"ה, ויכלול בעתיד בית ספר יסודי נוסף, אשכול גנים, אולם ספורט וספרייה (בנייתה של האחרונה כבר הושלמה, אך היא טרם אוכלסה). כדי למסך את החניון הגובל עם המתחם, תישתל לאורך הדופן הדרומית של הבלוק שדרת עצים.

מתחם החינוך מזמין שיתופי פעולה בין תלמידים בשני בתי ספר סמוכים זה לזה. "ביקשנו ודרשנו שיבנה לידנו בית ספר רגיל", מספרת ליאור. "אני מאוד מאמינה בשיתופי פעולה. יש לנו הרבה מה לתת ויש מה לקבל, יש הדדיות. אנחנו יכולים לתת כלים משלנו לעיצוב התנהגות, והילדים שלנו צריכים ויכולים להשתלב בכל מיני מסגרות. היום אין לנו צוות שיכול לקחת אותם למקום אחר להשתתף בפעילות, אבל בעתיד זה יהיה פשוט, נצטרך רק לפתוח את הדלת".

תוכנית המתחם החינוכי. "חורב" הוא המבנה שצורתו ר' משמאל(תכנית: מורן פלמוני אדריכלים יפתח וקס אדריכלים)

אדריכל מורן פלמוני(צילום: תומי הרפז)

אדריכל יפתח וקס(צילום: שרון שטלברג)

בין שתי החצרות של בתי הספר יעבור גשר שיחבר בין הספרייה לבין בית הספר העתידי. הספרייה כבר בנויה, ובעתיד תשמש הקומה התחתונה שלה כמועדונית לפעילות לאחר שעות הלימודים, אך בינתיים הספרייה ריקה משום שהיא שייכת לבית הספר העתידי. מדוע שני בתי הספר לא יכולים לחלוק ספרייה אחת? "במשרד החינוך לא היו מוכנים לזה", מסביר פלמוני. "כי צריך את ההפרדה בין חינוך רגיל לחינוך מיוחד, אבל במקרה שיום אחד הפדגוגיה תאפשר את זה, התכנון יאפשר את החיבור".

לדברי וקס, "בית ספר חורב הוא שלב ראשון בפרויקט הכולל של מתחם חינוך 'ליבנה', שיכלול בית ספר יסודי , אשכול גנים ואולם ספורט. שדרת הולכי רגל תקשר בין המבנים ותאפשר חיבור ורצף של שטחי ציבור לטובת השכונה כולה. המחשבה היא לאפשר, לאחר שעות הפעילות, שימוש בחצרות לטובת התושבים".

להפיץ את הבשורה הפדגוגית הלאה

בינתיים הגישה ליאור את בית הספר לפרויקט M21 של משרד החינוך, לקידום מרחבים וסביבות למידה חדשניות. היא מקווה לזכות במכרז ולקבל תקציב למימון ספרייה על כל מרכיביה. בית הספר גם מנסה לגייס תקציב לחלונות ויטראז' שיותקנו בחלל שמשמש כבית כנסת.

בשנת הלימודים הקודמת, עוד לפני השינוי האדריכלי, זכה בית הספר בפרס החינוך הממלכתי דתי. צוות בית הספר מוביל חדשנות פדגוגית, שבמסגרתה מותאמת לכל תלמיד גם תוכנית העצמה אישית, מתוך מגוון מסלולים כמו ימאות, וטרינריה, מחשבים, קולנוע, אמנות פלסטית, מקהלה ועוד. בבית הספר גם פותחה ומיושמת תוכנית מיוחדת, "כישורים חיים", לעבודה חינוכית ולימודית עם בעלי חיים.  

לכל שכבה צבע משלה. אבל "הליבה היא הפדגוגיה", אומרת המנהלת (צילום: עמית גושר)

"אני מקווה שנוכל להוציא את הבשורה הפדגוגית הלאה למערכת החינוך", אומרת ליאור, "מדברים על זה שנים, ומה שהמערכת לא מבינה זה שלא משנה בכמה מחשבים, לוחות חכמים ומקרנים חדישים ימלאו את הכיתות, אם לא עושים עבודה עם הצוותים, אם לא כותבים מחדש מערכי שיעור, אי אפשר להביא לשינוי, זה לא יעזור. הליבה היא הפדגוגיה".  

מתכננים: מורן פלמוני, יפתח וקס אדריכלים

אדריכל אחראי: זהר שמש

אדריכלות נוף: קו בנוף

ואיפה בדיוק יגור רומן אברמוביץ' בתל אביב? כל הפרטים כאן:

 

לשימוש הכתבה בלבד מלון ורסנו רומן אברמוביץ (צילום: דור נבו )