לגור בארסוף, אבל לא בווילה: הצצה ראשונה לבניין הדירות היחיד ביישוב

עשר משפחות בארסוף זכו להגשים פנטזיה של רבים: לגור בדירה שכמעט מכל מקום בה נראה הים (המתפרס תחתיה במרחק של כמאה מטרים). בני המזל האלה לא מתגוררים בווילות פרטיות, כשאר תושבי היישוב היוקרתי, שנדמה כמועדון לחברים נבחרים, אלא בבית הדירות היחיד שבו, הבניין הגדול באזור, ששטחו הבנוי 5,500 מטרים רבועים. "הסוד הוא במיקום", מסביר האדריכל אסף גוטסמן, שתכנן את המבנה עם שותפו האדריכל עמי שמלצמן. "היישוב הוא על צוק עם גישה קשה, סביבו יש שמורות טבע ו-100 מטרים של שטח ציבורי עד לים. מלבד טרקטורונים המקום נטוש".

"התכנון הראשון הזכיר כפר יווני"

שורשיו של המבנה מצויים בחולות שמדרום לקיבוץ שפיים, לפני עשרות שנים. הקרקע יועדה במקור למלונאות, והיתה בבעלותו של היזם היהודי-שוויצרי ישראל בולג, שהתפרסם בארץ בעיקר בגלל "הבית המשוגע" שבנה ברחוב הירקון בתל אביב. בולג, שלא תלה תקוות גדולות בקרקע למלונאות, מכר את המגרש בתחילת שנות התשעים לקבוצה של רוכשים (הרבה לפני שהוטבע המונח "קבוצת רכישה"). לאחר שהועברה הבעלות החלה הקבוצה לקדם תוכנית לשינוי ייעוד הקרקע ממלונאות למגורים, כדי שיוכלו להקים בה את בתיהם. הקבוצה פעלה באופן מסודר: הקפידה על הצבעות על החלטות מכריעות, הקימה צוות מוביל, וב-1995 ערכה תחרות אדריכלים מוזמנים לתכנון הפרויקט.

שינויי הייעוד ממלונאות למגורים התגלה כפרויקט קשה, שהשלמתו התארכה לעשרים שנה (צילום: עמית גרון)

הצעתו של גוטסמן, אז אדריכל צעיר שהתמחה בתכנון בתים פרטיים, זכתה. "ראינו אצלו גישה נכונה, וגם ביקרנו בבית שלו ושל הוריו, שתכנן בכפר שמריהו", מתארת אחת מהדיירות בבניין, שהיתה ממובילות הפרויקט. "מצאנו בהם מחשבה יצירתית וגם התייחסות לשיטות בנייה".

למרות שהצעתו היתה המועדפת על המזמינים, גוטסמן בחר לגנוז אותה ולתכנן פרויקט שונה לגמרי. הלקוחות אימצו את השינוי. "התכנון הראשון הזכיר כפר יווני", הוא מספר. "הכוונה היתה שלכל אחד מהרוכשים יהיה בית של שלושה מפלסים, והבתים יהיו מאורגנים בשתי שורות מדורגות".

בניין משותף איפשר מרפסות גדולות ונוף רחב יותר לים (צילום: עמית גרון)

אבל כשנכנס לעומק התכנון, מצא שישנן בעיות של הסתרת נוף לבתים בשורה האחורית, והגינות שהוצעו לכל בית נותרו זעירות. "הבנתי שכדאי לעבור מקבוצה של בתים לבניין אחד שיש בו זרימה של תנועה כוללת, שניתן להשיג בו גם מרפסות גדולות, וגם לקבל מכל דירה נוף רחב לים".

שיוך הדירות נקבע בהגרלה

שינויי הייעוד ממלונאות למגורים התגלה כפרויקט קשה, שהשלמתו התארכה לעשרים שנה. לעיכוב גרמו, בין השאר, בעיות ניקוז, שדרשו פתרון כולל ביישוב. בביקור בבניין נחשפת לעין קריסת מצוק הכורכר הסמוך אליו, מה שמוכיח עד כמה האזור רגיש, ולא טופל באופן יסודי מספיק.

גם התהליך לקבלת אישורי הבנייה התארך. "הנס הגדול הוא שהבניין נבנה, כי השותפים היו בעלי דעה והיה קשה לקבל החלטות", מספרת הדיירת. לכן הוקם צוות מוביל עם זכות חתימה, שמטרתו לקדם את הפרויקט, לקבל חלק מההחלטות בעצמו, ובאחרות לשתף את שאר הדיירים. הצוות הורכב משלושה דיירים - מהנדס, עורך דין ויזם. שיוכן של עשר הדירות נקבע בהגרלה, שהעניקה זכות לבחירת הדירה לפי סדר.

גוטסמן מוסיף שנס גדול - לא פחות מכך שהדיירים שמרו ביניהם על יחסים טובים לכל אורך התהליך הממושך - היא העובדה שהם גם לא התפשרו על השקעה בחומרי הבנייה האיכותיים ביותר. 

לדברי האדריכל, הדיירים לא התפשרו על השקעה בחומרי הבנייה האיכותיים ביותר(צילום: עמית גרון)

אכלוס הדירות בבניין החל לפני כשלוש שנים והסתיים לפני כשנה. רוכשי הדירות, שהיו ברובם בשנות השלושים לחייהם כשהחלו את התהליך, התבגרו. הילדים עזבו את הבית, אך הם לא ויתרו על החלום לגור בדירה מרווחת ומפנקת, במרחק נגיעה מהים. כיום רובם בשנות החמישים והשישים לחייהם. "כשקבלתי את ההצעה להשתתף ברכישת הקרקע", מספרת הדיירת, "בעלי היה בארצות הברית וגרנו בבית פרטי. התקשרתי אליו ואמרתי לו: 'אתה זוכר שהבטחתי שאני מוצאת לך בית עם ים? מצאתי ואני קונה'. הוא ענה לי: 'אני סומך עליך'. בשבילנו זה חלום שהתממש".

היה שווה לחכות כל כך הרבה שנים עד שנכנסתם אל הדירה?

"הפרויקט לקח הרבה מאוד שנים מהחיים שלי, אבל עכשיו אני קמה בבוקר והלב מתרחב".

"יש בבית הרמוניה מיוחדת", אומרת אחת מהדיירות(צילום: עמית גרון)

אנחנו יושבים במרפרסת דירתה, משקיפים על האופק, כשמצנחי רחיפה חוצים את השמיים והמרחפים שולחים בנו מבט מקנא. "יש בבית הרמוניה מיוחדת", היא אומרת, "שקט כאן כמו ביום כיפור".

"הבניין הוא חלק מהנוף"

לא כל אחד בישראל זוכה לגור כמעט על שפת המים. כדי למנוע בנייה פראית לאורך החופים, ולמנוע את השתלטותם של גורמים פרטיים על רצועות החוף שמהן נותרו רק רבע ברשות הציבור, נחקקו חוקים בנושא. ראשון היה ב-1983, תמ"א 13, שאסר בנייה במרחק 100 מטרים מקו החוף. ב-2004 נחקק חוק נוסף בנושא, חוק שמירת הסביבה החופית, שהטיל מגבלות על מרחק של 300 מטרים מקו החוף והוקמה גם וועדה מפקחת (ולחו"ף). באופן עקרוני, החוק אוסר בנייה במרחק של 300 מטרים מקו החוף, וכל הליך בנייה בשטח שבמרחק 100 עד 300 מטרים מקו החוף עובר בדיקה מחמירה.

לגוטסמן אין ספקות ביחס בנייה בקרבה כל כך גדולה לים. "החוק של 300 מטרים, או 100 מטרים, הוא חוק גורף ויש בו בעיה", אומר האדריכל. "במקום הזה אני לא רואה בעיה. להיפך, הבניין הוא חלק מהנוף".

מבט מהצד. לא כל אחד זוכה לגור בקו ראשון לים (צילום: עמית גרון)

מכיוון הכביש נראה הבניין כמתנשא לגובה שתי קומות בלבד, והוא מציג חזות פשוטה. הגובה מעל מפלס הרחוב נקבע בתב"ע, כדי למנוע את הסתרת הנוף לשכנים בשורות האחוריות. אך בחזית המערבית, שפונה לים, ניצלו האדריכלים את המדרון הטבעי, וכך נוצרו לבניין שישה מפלסים.

חתך הבניין(תוכנית: גוטסמן שמלצמן אדריכלות)

המגרש הטרפזי, המתפרש על פני שלושה דונם, התגלה כיתרון: חלקו הצר פונה למזרח, ואילו חלקו המוארך פונה אל נוף הים במערב. לזווית החדה שיוצר הטרפז, המשפיעה על קווי הבניין, העניקו האדריכלים דגש עיצובי חזרתי, באמצעות קווים אלכסוניים, אופנתיים ודרמתיים, שמופיעים באופן אנכי ואופקי.

אולם המבואה המקשר בין הדירות הוא אלגנטי ומפתיע. מורגשת תשומת הלב שהשקיעו האדריכלים בעיצובו. האולם מתנשא לגובה שלוש קומות, נמתח לאורך כמה עשרות מטרים, ובחלקו התחתון מצויה בריכת השתקפות שחורה. "אמרתי להם שזה אלמנט חשוב שייתן עושר, ואם לא נעשה אותו אז יהיה פה פספוס", נזכר האדריכל. "למרות הבעיות (בתחזוקת אלמנטים) של מים בבניינים, הם הלכו על זה".

גשרים וגרמי מדרגות חוצים את האולם המקשר בין הדירות(צילום: עמית גרון)

בקצות האולם ישנן מעליות, והמרחב עצמו נחצה בגשרים ובמדרגות, הנושאים גם מערכות צנרת מוסתרות מהעין, אך נגישות לתיקונים. הגשרים והמדרגות, בדומה לפסי התאורה בתקרה ובקירות, מדגישים את הקווים האלכסוניים.

האולם מזכיר את רישומיו של פירנזי, האמן האיטלקי המהפכני בן המאה ה-18, שרשם מדמיונו סבך של גשרים ומעברים, שהשפיעו רבות על האדריכלים. לעומת הדחיסות הקלסטרופובית שפירנזי ביקש לייצג, כאן מערכת המעברים מעוצבת ומאווררת. עם זאת, גם האדריכלים עדיין הולכים לאיבוד במעברים שיצרו ומתקשים למצוא את יעדם. הדיירים כבר התרגלו.

מערכת המעברים מעוצבת אך מבלבלת אורחים. הדיירים כבר התרגלו(צילום: עמית גרון)

בשלב התכנון התלבטו האדריכלים אם כבר בכניסה לבניין רצוי לחשוף בפני הבאים את נוף הים. כשהבינו שמהלך כזה יגרום לכך שלחלק מהדירות יצומצם שדה הנוף, הם בחרו לתכנן אולם אטום, ואת החשיפה המרהיבה אל הים ואל האופק מקבלים הדיירים רק בדירותיהם.

להבטיח עמידות בלחות ומליחות

מרבית הדירות מתפרשות על פני שתי קומות, מיעוטן בנות קומה אחת או שלוש. שטחן הממוצע 400 מטרים רבועים. בכולן מסכי זכוכית לכל גובה ורוחב החזית, הפונים למרפסת רחבה הצופה אל הים, ומאפשרים לדיירים לנהל את חייהם בפנים או בחוץ, כשהנוף לא עוזב אותם לשנייה.

כדי ליצור הצללה ולחזק את הפרטיות במרפסות, תוכננו לאורך החזית המערבית פרגולות בטון שעוצבו גם הן עם קווים אלכסוניים, החוזרים ומופיעים בעמודי התמך. מאמץ אדריכלי הושקע בקביעתם של רוב העמודים במרפסות, וכך התאפשרה גמישות לשינויים פנימיים בדירות.

גם פרגולות הבטון תוכננו עם קווים אלכסוניים (צילום: עמית גרון)

חומר הבנייה העיקרי הוא בטון לבן (צילום: עמית גרון)

המקור לקווים האלכסוניים הוא במרקם של חומר הבנייה העיקרי שבו השתמשו - בטון לבן שנותר גלוי, ובו בולט המרקם של שבבי העץ שהותירו תבניות ה-OSB שבהן נוצק הבטון. האדריכלים כבר התנסו בטכניקה הזו בווילות קודמות שתכננו, בין השאר בקיסריה ובשכונת אפקה בתל אביב - טכניקה שהוכיחה גמישות לתיקוני פגמים, יתרון משמעותי ביציקות בטון חשוף (שבישראל מבוצעות לרוב באופן בעייתי).

בבטון החשוף בולט מרקם של שבבי העץ שהותירו התבניות שבהן נוצק הבטון (צילום: מיכאל יעקובסון)

היתרון החשוב ביותר בשיטת הבנייה שנבחרה היה העמידות הגבוהה במיוחד שלה, ולאורך שנים - דבר הנדרש לבניין סמוך לחוף הים, החשוף לתנאי מזג אוויר קיצוניים. בנוסף, כל פרטי הבניין - החל מהפלדה המגולוונת, דרך מסגרות הפתחים ועד לגופי התאורה החיצוניים - תוכננו כך שיעמדו בפני הרוחות, הלחות והמליחות הגבוהה, ולא יחלידו או יתפוררו.

כדי לשמור גם על כלי הרכב של הדיירים מפגעי הקירבה לים, בחניון התת-קרקעי תוכננו שלושה מקומות חניה לכל דירה. מקלט משותף משחרר את הדירות ממרחבים מוגנים דירתיים. חדר הכושר המשותף כבר פועל בהצלחה, אך בריכת השחייה החיצונית טרם הושלמה.

דירות כמו במשחק טטריס

בגלל הצורך לרצות את כל הדיירים בבניין באופן שוויוני, ובהתחשב בנתוני המגרש המיוחדים, כל דירה תוכננה אחרת, מהלך שהפך עבור האדריכלים למעין משחק טטריס ודרש השקעה גדולה והרבה סבלנות.

גם עיצובן הפנימי של הדירות שונה זו מזו. מתוך כוונה לשמור על עמדה אובייקטיבית כנותני שירות לקבוצה כולה, העדיפו האדריכלים, למרות שמשרדם מתמחה בנושא, שכל דייר ישכור את שירותיו של מעצב פנים משלו. כך נוצר מצב שבו חלק מהדירות עוצבו באופן מוקפד, תוך שימוש בפרטים מעולים, והן נראות כאילו נשלפו ממגזין; ובחלקן האווירה יותר ביתית, חופשית ונינוחה. הכל לפי אופיו של הדייר, וכישרונו היצירתי והעסקי של המעצב הנבחר. דבר אחד בכל זאת משותף לכל הדירות: הנוף הנפלא של הים.

פינה בדירה המוצעת בימים אלה למכירה (צילום: שי גיל)

נוף לים למכירה בסכום של שמונה ספרות (צילום: שי גיל)

כל הדירות מאוכלסות, וכמה מהמעוצבות שבהן הוצעו  לפרסום כאן ב-Xnet, אך בתנאי שלא ייחשף מיקומן המיוחד. עכשיו מוצעת למכירה אחת מהדירות, שלבעליה דירה נוספת בבניין, וכך יכולנו לפרסם את הפרויקט עם הצצה פנימה. זו דירה בת כ-400 מטרים רבועים בקומה אחת, הכוללת ארבע סוויטות ומרפסת בת 150 מטרים רבועים. על עיצוב הפנים שלה אחראי האדריכל דני רוזן, ומי שירצה לקנות אותה יצטרך להיפרד מסכום בן שמונה ספרות.

מבט מהמרפסת(צילום: עמית גרון)

"הסוד הוא במיקום... מלבד טרקטורונים המקום נטוש" (צילום: עמית גרון)

משרד "גוטסמן שמלצמן אדריכלות" נוסד ב-2002, עשור לאחר שגוטסמן פתח את משרדו העצמאי. תחילה התמחה המשרד בתכנון וילות לאלפיון העליון, אך עם השנים החל לתכנן גם מבני ציבור ומלונות. לפני הבניין המדובר בארסוף, תכנן המשרד ביישוב וילה שצופתה כולה בנחושת.

לאחרונה בונה המשרד את הבניין החדש של הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב; בוורוצלב שבפולין הושלם מתחם של מלונאות, מגורים ותעסוקה; ובקרוב יחלו בתכנון פרויקט הרחבתו של מוזיאון "בית ראובן", ברחוב ביאליק בתל אביב.

תוכנית המפלס התחתון, שבו חדר כושר ובריכה(תוכנית: גוטסמן שמלצמן אדריכלות)

אחת מקומות המגורים(תוכנית: גוטסמן שמלצמן אדריכלות)

והנה הצצה בלעדית לתוך הבית המשוגע ברחוב הירקון בת''א (צילום שירן כרמל)