החרדית שעיצבה את שמלת הכלה של קורין גדעון: 'ההשראה מהיהדות'

לא מכיכר המדינה ולא מחו"ל. קורין הזמינה את שמלת הכלה ממעצבת אנונימית, ירושלמית חרדית ששמה ברוריה חריטן. כעת פונים אליה גם לקוחות חילונים

ברוריה חריטן. "מבחינתי, כל כלה היא יותר מאשר לתפור לזוכת האוסקר" (צילום: אלכס קולומויסקי)
ברוריה חריטן. "מבחינתי, כל כלה היא יותר מאשר לתפור לזוכת האוסקר" (צילום: אלכס קולומויסקי)

זה היה בחול המועד פסח. כל המשפחה בבית, ניחוח של אביב, חופש ועוגיות כשרות על השיש במטבח, המכוסה בנייר כסף. בדיוק אז הגיעו מנחת הטלוויזיה קורין גדעון והסטייליסט האישי שלה, איתי בצלאל, לביתה של המעצבת החרדית הירושלמית ברוריה חריטן. הם חיפשו שמלת כלה, קבעו איתה פגישה והקדימו בשעה וחצי. חריטן הייתה במקלחת. "יצאתי מהר מחדר האמבטיה וחיים, בעלי, בדיוק החליף חיתול להלל הקטן", היא נזכרת וצוחקת. הפגישה אמנם התקיימה באווירה לא רשמית, חריטן הייתה יחפה ולא מאופרת, אבל הסתיימה בהצלחה: כשגדעון התחתנה עם חילי סורוצקין במתחם אירועים בכפר חב"ד, היא לבשה שמלת כלה שעיצבה חריטן. החתן, שגדל במשפחה חרדית, לבש קיטל: חלוק לבן שמיועד למועדים מיוחדים כמו ראש השנה ויום הכיפורים.

"אין לי טלוויזיה, אבל יודעים מי זו קורין מעיתונים ומהפרסומת שהיא השתתפה בה. זה לא סוד שכמעצבת אופנה אני בעניינים"

 

איך הגיעה קורין גדעון, שהרבה מעצבות היו שמחות לתפור לה שמלה לבנה, למעצבת ירושלמית לא ידועה? ובכן, לפני חצי שנה, כשנודע שגדעון עומדת להתחתן, דבורה, חברה נאמנה של חריטן, תפסה יוזמה, ומבלי לספר לה פנתה לגדעון בהודעה פרטית באינסטגרם וביקשה שתתרשם מעמוד האינסטגרם של חברתה המעצבת החרדית. "ברוך ה' שקורין התייחסה", אומרת חריטן, "כי דבורה היא עוקבת מהשורה, עם 100 עוקבים. אבל קורין לקחה אותה ברצינות. באותם ימים עשיתי קטלוג פורץ דרך, לא סטנדרטי, אמנותי, שהקהילה החרדית הרימה גבות לגביו. לא כי הוא לא היה צנוע, חלילה. להפך. אבל המקום האמנותי הזה לא תמיד יורד לכולם בגרון. בקטלוג הצטלמה שון לוי, שהיא גם לא המיינסטרים של החרדים (לוי היא דוגמנית לא דתית שדִגמנה בחו"ל למוסקינו, סן לורן ועוד, מב"ל). ממש קטלו אותי בהודעות, ובגלל ההפקה הזו היו פחות פניות של כלות. דבורה לא סיפרה לי מילה על ההתכתבות עם קורין, ויום אחד קיבלתי טלפון מאיתי בצלאל שהוא וקורין רוצים לבוא אליי לסטודיו".

 

איך בכלל ידעת מי זו? יש לך טלוויזיה בבית?

"אין לי טלוויזיה, אבל יודעים מי זו קורין מעיתונים ומהפרסומת שהיא השתתפה בה. זה לא סוד שכמעצבת אופנה אני בעניינים".

 

 

ותודה לבוסית הקודמת

חריטן (29), בת שנייה בין תשעה ילדים להורים שחזרו בתשובה עוד לפני שנולדה, גדלה בירושלים והתחנכה בבתי ספר חרדיים של בעלז בשפה היידיש.

 

האהבה לעיצוב הייתה שם תמיד. "כבר בגיל ארבע־חמש עיצבתי וציירתי והייתי בחוגי תפירה ורישום. בגיל 18 למדתי לימודי חוץ בשנקר. בשנים הראשונות לא התעסקתי באופנה אלא עשיתי תואר ראשון במנהל עסקים בשלוחה החרדית של הקריה האקדמית אונו בירושלים. אמא שלי היא עורכת דין עם ראש פתוח, שחשוב לה שנהיה משכילים. עבדתי ברשות המסים והיה בסך הכל בסדר".

"הייתי מתעוררת בחמש בבוקר, עולה על אוטובוס לתל־אביב וחוזרת בערב. מצאתי את עצמי ברחובות יפו, בוכה מגעגועים לילדים שמחכים לי בבית"

 

את בעלה חיים (30), העובד במכירות, לומד תורה וסטודנט, חסיד בעלז שלא תתפסו אותו בשבת ובחג ללא שטריימל, הכירה בשידוך כשהייתה בת 18. "התארסנו אחרי שלוש פגישות. כנהוג, לא נפגשנו במשך שנה תמימה וזהו – נפגשנו בחתונה. אני זוכרת מקרה מצחיק שבו הייתי על אוטובוס, הוא היה בתחנה ורק עשיתי לו שלום מהחלון מבלי להגיד מילה או לרדת לראות אותו, כי זה היה הכלל: לא נפגשים ואפילו לא מדברים בטלפון.

 

היום חיים הוא שותף לכל דבר, ויש ביניהם שיתוף פעולה מלא בכל מה שקשור לבית ולילדים. "בלעדיו לא הייתי מתקדמת צעד, וחשוב לי להגיד את זה, כי זה ממש כך". בדירתם הצנועה שבשכונת הגבעה הצרפתית הם מגדלים את שלושת ילדיהם: יהודה (שמונה), תמר (חמש) והלל (שנה).

 

איך עשית את הההסבה מרשות המסים לאופנה?

"אחרי הלידה של תמר הייתי בסוג של דיכאון ואמרתי לעצמי שאין – אני לא חוזרת לאותו מקום. זה הזמן שלי לעשות את מה שאני הכי אוהבת. אני הולכת עם הלב שלי. אמרתי לחיים שאפילו אם אמצא עבודה באילת - אלך לשם. אני לא רואה בעיניים".

 

היא ראתה באינטרנט מודעה של מעצבת שמלות הכלה ג'ולי וינו, שחיפשה עובדת לסטודיו בתל־אביב. "היא הזמינה אותי לריאיון, שיבצה אותי כתופרת במתפרה, קלטה אותי ואחרי יומיים הפכה אותי למודדת ראשית, כך שעבדתי מול הלקוחות והפכתי להיות זו שנותנת את ההוראות למתפרה. היא זו שהעניקה לי את ההזדמנות הראשונה. היא סמכה עליי ושלחה אותי לנחלת בנימין לרכוש בדים. יותר משנה עבדתי שם: הייתי מתעוררת בחמש בבוקר, מכינה הכל לילדים, עולה על אוטובוס לתל־אביב בשש וחוזרת בערב. זו הייתה תקופה לא קלה: לפעמים, אחרי יום ארוך, מצאתי את עצמי ברחובות יפו, שם היה הסטודיו שלה, בוכה מגעגועים לילדים שמחכים לי בבית, עובדת בפרך, והידיעה שאני שוב צריכה להיות על האוטובוס בשש בבוקר הייתה לא פשוטה".

 

מרגלית, בתו של אריה דרעי, בשמלת כלה שעיצבה חריטן (צילום: מתוך האינסטגרם של brurya_haritan_@)
    מרגלית, בתו של אריה דרעי, בשמלת כלה שעיצבה חריטן(צילום: מתוך האינסטגרם של brurya_haritan_@)

     

     

    סטייליסטים ניגשו אליי

    תוך כדי העבודה אצל וינו, חריטן קיבלה הזמנות לתפירה אישית מדמויות מוכרות בציבור החרדי. "משפחת דרעי הייתה הפרויקט הפרטי הראשון שלי. הבנות של יפה ואריה למדו איתי, וכשהבת מרגלית התחתנה, הן פנו אליי. כך, בהדרגה, הפכתי לעצמאית, עד שראיתי שאי־אפשר לשלב את זה עם עבודה כשכירה, כי קיבלתי עוד ועוד הזמנות, ולמעשה זו הייתה המטרה הראשונה שלי, להיות עצמאית".

     

    איך הגיעו אלייך לקוחות?

    "מפה לאוזן. והיו לי אולי 200 עוקבים באינסטגרם (והיום כ־8,000, מב"ל). אחרי השמלה למרגלית דרעי, שמי הגיע אל משפחת לאו, וממנו למשפחה של רב הכותל, הרב רבינוביץ'. בתוך המשפחות הללו היו הרבה לקוחות חוזרות, כי ככה זה בעולם החרדי. מתוך כבוד ללקוחות שלי אני לא מעלה תמונות שלהן, ועד היום אני מעלה רק מה שהכלות יוזמות מעצמן, שולחות ואומרות לי שאפשר להעלות. אבל התמונות כן הגיעו לתקשורת וצעד אחר צעד התפרסמתי בקרב הקהילה".

    "כל המעצבים רצו להלביש אותה ואפילו לשלם על כך. היא שאלה כמה לשלם ומובן שהיא קיבלה הנחת סלב. היא גם השאירה לתופרת טיפ מכובד"

     

    עם זאת, חשוב לה להדגיש: "אף פעם לא היה לי עניין להתבלט. מבחינתי, כל כלה היא יותר מאשר לתפור לזוכת האוסקר. אני כל כך שקועה בלתת לכל כלה את תשומת הלב המרבית ולהיות שם בשבילה עד לרגע החתונה עצמו, שההתעסקות בדברים שמסביב היא חסרת חשיבות".

     

    מתי הרגשת שאת על הגל?

    "אני אף פעם לא מרגישה על הגל, גם לא עכשיו, כשפתאום התקשורת מזכירה אותי. אני תמיד מרגישה שאני צריכה להוכיח את עצמי ולהיות הכי טובה. צריך להבין שהעבודה קשה מאוד, אין תגמול מספיק גבוה באופן יחסי לעלויות ואין פנאי להתלהב מכל דבר".

     

    כעצמאית, את בטח נדרשת לעבוד מסביב לשעון. איך את משלבת גם הורות לילדים קטנים?

    "הסטודיו הוא הבית שלי וזה מאוד מאפשר. יש לי כניסה נפרדת ללקוחות, וכשהילדים במסגרות אני עובדת, ואז שוב בערב. אני לא מוותרת על יציאה לפחות פעם בשבוע עם חיים, על יוגה פעמיים בשבוע, על ריצה פעמיים ביום, כולל ביום שישי. בלי תמיכת המשפחה אני לא יודעת מה הייתי עושה. אין שינה ויש חרדות בלילות, אני מעריכה כל עזרה שאני מקבלת. תחשבי איזו חברה נדירה יש לי שיצאה מאזור הנוחות שלה ופנתה לקורין".

     

    בואי באמת נחזור לקורין. איך היה המפגש איתה?

    "כיוון שמדובר בעיצוב אישי, זה היה כרוך בכמה מפגשים. קורין היא אישיות והיא לא צריכה הרבה – הנוכחות שלה עושה את העבודה. היא יודעת מה טוב לה ושלמה עם הגוף שלה, והיה לה קו ברור. היא הייתה חלק בלתי נפרד מתהליך העיצוב. השמלה מתוחכמת מאוד: היא גזורה באופן אלכסוני מיוחד בשפע של בד. אלו כיוונים שונים של גזירות וטכניקות מטורפות עם בדי משי ברמה הכי גבוהה. גם הבחירה של הבד הייתה משותפת".

     

    איך היה המפגש בין מעצבת חרדית לחילונית מתעשיית הבידור?

    "העולם החילוני לא זר לי. הרי ההורים שלי הם חוזרים בתשובה, אז המשפחה המורחבת לא דתית. ביני ובין קורין נרקמה מערכת יחסים חמה. היה לה ברור שהיא רוצה שהשמלה הראשונה שלה תהיה צנועה בלי כל קשר לרקע של בן זוגה. אגב, לא דיברתי עליה ועל השמלה שלה לפני שעברה החתונה, כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מהעין".

     

    בעקבותיה מגיעות אלייך גם כלות חילוניות?

    "לחלוטין. כבר כשהיא דיברה על זה בתקשורת לפני החתונה, התחילו פניות. הגיעו אליי מקצה הארץ וגם מהעולם, ובוודאי שעכשיו, אחרי החתונה, עם כל החשיפה זה מתעצם, וזה חיזק את המעמד גם בתוך המגזר שלי. אין מה לעשות, כשסלב לובשת את השמלה שלך זה עושה את העבודה".

     

    אי־אפשר לא לשאול האם היא שילמה לך, או שהסתפקת בחשיפה.

    "כל המעצבים רצו להלביש את קורין ואפילו לשלם על כך. כשהיא הגיעה אליי היא שאלה כמה היא צריכה לשלם. מובן שהיא קיבלה הנחת סלב וחשפה אותי, ובגדול, והרגשתי מוחמאת מהמעמד. היא גם השאירה לתופרת שלי טיפ מכובד וזה הכי שימח אותי".

    "אין לי קטע כזה של לעקוב אחרי בגדים של קייט מידלטון או מישהי אחרת. אני אוהבת להיות מושפעת מאלמנטים יהודיים שעליהם גדלתי, למשל קליעת חלות"

     

    נראה שלא ניצלת את ההזדמנות הזו עד הסוף. לא העלית רגעים מיוחדים לסטורי, למשל.

    "כי אני לא כזו. כשאנשים שמעו, כולם הציעו לי לקחת חברת יחצנות שתמנף את זה. האמנתי שזה יקרה טוב ומדויק גם בלי המאמץ הזה. אני לא במקומות הללו. אמרתי לעצמי: אתן את הלב שלי ואגשים את החלום שלה, ומשם יבוא הפרגון. וכך היה. מובן שהגעתי לחתונה והרגשתי מאוד שייכת. היא נתנה לי יחס מיוחד והיה מרגש. אני לא רוצה להיכנס לפרטים ושמות, אבל כן - ניגשו אליי במהלך החתונה כמה אושיות אופנה מפורסמות וסטייליסטים, ודיברו על לקוחות שלהם ועל פרויקטים עתידיים שהם ישמחו אם אשתתף בהם. מובן שאשמח להיות חלק".

     

    באופן כללי, מאיפה את מקבלת השראה לעיצובים שלך?

    "מהיהדות. למשל, עשיתי פרויקט שההשראה שלו הייתה מסרטוני קליעת חלות. אין לי קטע כזה של לעקוב אחרי בגדים של קייט מידלטון או מישהי אחרת. ההשראות שלי באות מהאמנות, ואני אוהבת להיות ייחודית ולא מושפעת מבחוץ אלא מבפנים - מאלמנטים יהודיים שעליהם גדלתי. התעשייה בארץ מאוד תחרותית וקשה, ולכן יש רק אנשי אופנה בודדים שיש להם קו ייחודי משלהם. אני אוהבת את העיצוב של גדי אלימלך, ויוי בלאיש, קארן אוברזון, ג'ולי וינו".

     

    איך מקבלים בחברה החרדית את הפתיחות שלך?

    "כפי שאמרתי, כשאני מעלה תמונות של הפקה אמנותית, לא תמיד זה מתקבל באהבה. יש תגובות כמו: 'מה קרה לך? השתגעת?' וכן, יש מי שדואג גם לשלוח לי הודעות אישיות, לפעמים מתוך דאגה. את הקטלוגים שלי אני פחות מפרסמת ברשת, ויותר באופן אישי פרונטלי. אני שיווק מהלך על שתיים, הולכת עם קטלוגים ומחלקת למי שנקרה בדרכי. אני נוסעת עם חברות לחו"ל עם ערימה של קטלוגים, וכשהן תוהות מה אני עושה, אני אומרת: אף פעם אי־אפשר לדעת על מי תיפלי. והיו דברים מעולם. פעם, בשיחה על הדרך ברכבת ברומא, נקשרתי לדמות מעניינת בתעשיית האופנה האיטלקית".

     

    יש לך חלום להלביש מישהי מסוימת?

    "אני הכי לא מחפשת את הזוהר, אלא את הדיוק. באות נשים בלי פרופורציות, או כאלו שיש להן רגשי נחיתות לגבי הגוף שלהן, בעיות של א־סימטריה או מידות גדולות. מבלי להישמע יומרנית, זה הוואו בעיניי".

     

    ומה את אוהבת ללבוש בעצמך?

    "זארה. הכי פשוט והכי קלאסי. גם כשיש אירוע במשפחה, אני לא תופרת לעצמי".

     

    "אני לא תופרת לעצמי" (צילום: אלכס קולומויסקי)
      "אני לא תופרת לעצמי"(צילום: אלכס קולומויסקי)

       

      ברוריה מסבירה: מה הכי אופנתי בעיצובי שמלות כלה במגזר החרדי?

      • בלי החלפות: שמלה אחת בלבד לאורך כל הערב.
      • הרבה בד: בעיקר סאטן ומשי, בגוני ניוד.
      • קומות: "זה טרנד", מסבירה חריטן, "ויש לזה ביקוש גדול".
      • מינימליזם: קו נקי, בשונה משמלות עוגת המרנג של פעם

       

       

      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: לימור ריחנה)
      הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי פרנקו, סגנון: לימור ריחנה)
       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד