מעבר לברושים בגן המשחקים: שרידי אמת מים בת אלפיים בפארק שכונתי

הבנאים הרומאים של אמת המים לירושלים לא ידעו, לפני אלפיים שנה, שיום יבוא ומתקן הולכת המים השאפתני שלהם יהפוך למוצג ארכיאולוגי אסתטי בגינה שכונתית.

הרומאים, שהיו מוכרחים לאתר מקורות מים לירושלים המתרחבת תחת שלטונם, מצאו פתרון: הזרמת מים בכוח הכובד מבריכות שלמה, שמדרום לבית לחם, לעיר העתיקה. שתי אמות הם בנו - אמה עליונה שהתפתלה לאורך 13 קילומטרים; ואמה תחתונה, מוקדמת יותר, וארוכה יותר - בת 21 קילומטרים.

נתיבי אמות המים הרומאיות (צילום: מיכאל יעקובסון)

קטע האמה שנחשף ומוצב לראווה בלב אזור המגורים החדש של שכונת ארנונה, הוא רק חלק זעיר מאמת המים העליונה, שהשימוש בה הסתיים לפני כאלף שנים, ורק שרידים בודדים נותרו ממנה (האמה התחתונה פעלה עד לפני כ-90 שנה - ממש לאחרונה, בפרספקטיבה היסטורית - כשהבריטים הביאו משאבות חשמליות למקורות הירקון וביטלו את הצורך באמה העתיקה, שהוזנחה ונהרסה.

(מפה: מינהל שימור- רשות העתיקות)

האמה העתיקה התבססה על שלוש טכנולוגיות בנייה שבהן השתמשו הרומאים, בהתאם לתנאי השטח. חלק מקטעי האמה נחצבו בסלע; חלק נבנו בתעלה שאותה קירו בלוחות אבן; וחלק היו צינור שהורכב מחוליות אבן עליהן נותרו כתובות שחרטו אנשי הלגיון הרומאי, מה שמעיד על התקופה שבה הוקמה האמה העליונה.

באחד הקטעים, המוצגים בגן, ניתן לספור חמש או שש שכבות של טיח. שרידים אלה מעידים על השימוש הרציף והממושך שהיה לאמה, לאורך מאות שנים.

כך נחשפו שרידי האמה העתיקה

לא מיד בכניסה לגן הציבורי מתגלים שרידי האמה העתיקה. קודם נחשפים מתקני המשחק המוכרים והמולת ילדים (והורים השרועים מותשים על הדשא). שורת ברושים צפופה מהווה מעין מסך, ולא מרמזת על מה שנמצא מאחוריה. רק כשעוברים את הברושים (שהעניקו לגן את שמו "גן הברושים") מגלים שלגן יש המשך - אחר, רגוע ושקט - המורכב מ"תיאטרון" מדורג ופתוח, שבמרכזו ניצבים לתפארת שרידי אמת המים.

מעבר לשורת הברושים: "תיאטרון" מדורג ובמרכזו שרידי האמה העתיקים(צילום: מיכאל יעקובסון)

לפני שהגיעו הנה הבולדוזרים להכין את הקרקע לבניית שכונת מגורים, גידלו כאן דובדבנים ואפרסמונים בשטח חקלאי שעיבדו חברי קיבוץ רמת רחל הסמוך. שורות עצי הברוש, שניטעו לפני עשרות שנים, סימנו את הגבול בין החלקות והגנו על הגידולים מפני רוחות חזקות.

השטחים החקלאיים שעליהם הוקמו השכונה והגן(צילום: מינהל שימור- רשות העתיקות)

בתחילת העשור נערכה באתר, בהתאם לחוק, חפירה ארכיאולוגית שניהל ד"ר יעקב ביליג, ובמסגרתה אותר תוואי אמת המים. בסביבה נמצאו גם אבני צור שהעידו על התיישבות קדומה בהרבה.

במהלך החפירות נחשף בסיס האמה העליונה(צילום: מיכאל יעקובסון)

לצערם של הארכיאולוגים ושל אדריכלית הנוף רחל וינר, מתכננת הגן, בחפירות התברר שמאמת המים כמעט ולא נותר זכר. בשטח שרד רק בסיס האמה. לכן הובאו לגן, והותאמו לתצוגה, חלקי אמה שלמים יותר שנחשפו באזורים אחרים לאורכה (ואוחסנו על ידי רשות העתיקות במוזיאון רוקפלר). קטע צינור האבן המוצג בגן הוא שיחזור מדויק למקור שנחשף באזור בית לחם, ושנותר שמור במחסני הרשות.

במהלך העבודות להקמת הגן (צילום: מינהל שימור- רשות העתיקות)

חלק מהמוצגים נחפרו במקומות אחרים והותאמו לתצוגה (צילום: מינהל שימור- רשות העתיקות)

כדי לחזק את ההיבט החינוכי של האתר, הותקן כאן גם דגם גדול ומרשים, המציג את מהלך האמה העתיקה. לחיצה רכה על כפתור כסוף בשולי הדגם, מפיקה זרם מענג של מים שממלא את החריץ העמוק, שמייצג את האמה. תחילה מתמלאות "בריכות שלמה", ולאחר מכן ממשיך המבט ועוקב אחרי המים הזורמים אט אט אל יעדם (ועל הדרך מאפשרים ללמוד פרק בגיאוגרפיה של האזור).

במקום הותקן גם שילוט מפורט בעברית, אנגלית וערבית, שניסח הארכיאולוג ד"ר יובל ברוך, ומציג בקצרה את רעיון אמת המים. "אני רואה שאנשים עוצרים, קוראים את השלטים ומבינים איפה הם נמצאים על ציר הזמן והמקום", אומרת וינר, "אני רואה הורים שמסבירים לילדים. מזה אני מתרגשת".

האתגר: לשלב גן ייחודי בשכונה סטנדרטית

עיון בתכנית המתאר לשכונה, שאותה ערכו במשותף האדריכלים טומי לייטרסדורף ודוד גוגנהיים ואושרה ב-2007, מגלה רחוב מעגלי של בניינים בודדים, המקיף מרכז שכונתי שמורכב מגן ציבורי בן שמונה דונם ולצדו מבני ציבור (שחלקם כעת בבנייה).

גן ייחודי למרגלות מבני מגורים סטנדרטיים(צילום: מיכאל יעקובסון)

התוכנית, שכוללת 800 דירות, מציגה גישה מיושנת המשרתת את האינטרסים של הקבלנים ופחות את אלה של התושבים ושל העיר. כך נוצר מצב שהשכונה חסרת זהות מקומית. עיריית ירושלים מצליחה בדרך כלל להימנע מלאשר תוכניות בגישה פרוורית חסרת ייחוד, אך נראה שכאן, כמו בפרויקט הולילנד, היא נרדמה בשמירה.

"קיבלנו שכונה שתוכננה כמו חצר סגורה שמפנה את הגב לדרך חברון ואין בה שום דבר עירוני", מתארת וינר. "אך התכנון של השכונה היה חיסרון וגם יתרון, כי כך יצאה חצר ציבורית מרכזית שגם עוברים דרכה. הרגשנו", היא מוסיפה, "שבתכנון של המרחב הפתוח צריך להנכיח משהו שלא ייראה כמו כל שכונת 'סביוני ארנונה' או 'סביוני תל מונד', וזה היה האתגר שלנו".

תוכנית הגן. הגבול המעוגל הזמין "תיאטרון"(תוכנית: רחל וינר אדריכלות ונוף בע"מ)

התב"ע (תוכנית בניין עיר) היא שקבעה גן באזור שבו נחשפה האמה, והיא שהכתיבה את הגבול המעוגל שלו. "זה הזמין תיאטרון", מסבירה וינר, מקום שמאפשר גם התכנסות קהילתית. ואת הארכיאולוגיה הוחלט להציג במרכז "התיאטרון".

תשומת לב לחומרי הגמר בגן הובילה לבחירה באבן גיר כחומר שולט בריצוף - חלקה בעיבוד פראי וחלקה מסותתת. לעומת אבן הגיר, בולט פס רחב של אבני צור שנחשפו, כאמור, בחפירות באזור. אבני הצור רוכזו לפס העוקב אחרי תוואי אמת המים שחצה את הגן. "היתה פנטזיה שכל הטראסות יהיו מאבן צור", אומרת וינר, "אבל הרעיון היה הרבה מעבר ליכולת של מכרז ציבורי סטנדרטי".

אבני הצור שנחפרו באזור רוכזו לפס אחד(צילום: מיכאל יעקובסון)

הצמחייה בגן עדיין צעירה ולכן טרם ניתן לחוש בנוכחותה המשמעותית. היא נבחרה כדי לקבל גוונים הזכורים לוינר מילדותה בירושלים, כאלה שממחישים את חילופי העונות ומאזכרים את גידולי הפרי שאפיינו את החקלאות באזור. "בצמחייה היינו מאוד בסיסיים", היא אומרת, "אפשר למצוא כאן צמחייה עשבונית כמו רוזמרין, לבנדר, זיף-נוצה; ועצים כמו זית, תות, תאנה ואגס קלריאני".

לתת לציבור לגעת בארכיאולוגיה

בשנים האחרונות, ארכיאולוגים עוסקים רבות בשאלה כיצד לשלב ארכיאולוגיה בשגרת היומיום של העיר והקהילה. בעבר, מסביר האדריכל אבי משיח, ראש תחום פרויקטי שימור במינהל השימור ברשות העתיקות, נהגו לחשוף את העתיקות בגינות ציבוריות ולהקיף אותן בגדר. כתוצאה מכך האתרים הארכיאולוגיים נותקו מהסביבה, הוזנחו והפכו לאתרי אשפה ומקומות לעשיית צרכים.

ככל שהפיתוח העירוני מואץ והבינוי מצטופף, העיסוק בסוגייה נעשה דחוף יותר. כדוגמאות בולטות מונה משיח את רמת בית שמש וראש העין, אזורים עשירים בממצאים ארכיאולוגים, שבהם הוחלט לאחרונה ליצור קשר ושילוב בין הגנים ובין הממצאים. גנים דומים מוקמים כיום גם באשקלון ובשכונת פסגת זאב בצפון ירושלים.

משיח מסתייג מהשלטים שהעירייה כבר הציבה על אמת המים ואוסרים על טיפוס עליה. בעיניו, הרעיון הוא שהציבור יוכל לגעת, לטפס, לזחול ולחוש מקרוב את הארכיאולוגיה.

את הפרויקט מימן משרד השיכון. שימור האמה עלה חצי מיליון שקלים (הדגם, שאותו יצר חן וינקלר - אמן המתמחה בעבודה באבן, עלה 120 אלף שקלים). "השימור", מנמק משיח את העלויות הגבוהות, "היה יכול להיות זול משמעותית אם היה ניתן לשמר את השרידים באתר, ללא ההעתקה של קטעי האמה".

"הרגשנו שבתכנון המרחב הפתוח צריך להנכיח משהו שלא ייראה כמו כל שכונת 'סביוני'..." (צילום: מיכאל יעקובסון)

רחל וינר פתחה את משרד אדריכלות הנוף הירושלמי שבראשו היא עומדת ב-2003, לאחר שנים ארוכות במשרד אדריכלי הנוף הבכיר "מילר-בלום". בשנים האחרונות תכננה את "פארק הצבאים" ואת "חורשת הירח" ששילבו טבע בעיר. היא גם חידשה את "גן הסנהדרין", שהוזנח לאורך שנים, למרות מערת הקבורה המפוארת שנחשפה בו, וכך חיזקה את נוכחות הארכיאולוגיה בגן, כפי שהיא עושה בגנים שהיא מתכננת כעת בשכונות נוספות בבירה.

• תכנון הגן: רחל וינר - אדריכלות ונוף (אדריכל אחראי: משה רוחם)
• תכנון שימור: האדריכליות תמר נתיב ומאיה עובדיה והאדריכל אבי משיח, רשות העתיקות
• שימור אמנותי: ג'ק נגר, מארק אברהמי וצוות המשמרים
• ביצוע: צגאי אסמאין ואיל קחו