אורי שטרית, שכיהן כמהנדס העיר ירושלים בזמן ההחלטה על אישור "פרויקט הולילנד", אינו האדריכל הישראלי הראשון שייכנס לבית הסוהר, אך ככל הנראה הוא האדריכל שספג את העונש החמור ביותר על מעשיו. עם ארבע עבירות שוחד שקיבל, הלבנת הון ורישום כוזב במסמכי תאגיד, ערעורו נדחה אתמול (ג') בבית המשפט העליון, והוא נשלח לשבע שנות מאסר ונדרש לשלם קנס בסך 850 אלף שקל - או תשעה חודשי מאסר תמורתם.
הקומבינות במנגנון התכנון והבנייה במדינה, שעליהן מתאוננים האזרחים ואנשי המקצוע ללא הרף, קיבלו אתמול אישור משפטי סופי. אין עשן בלי אש. השחיתות בפרויקטי בנייה אינה קונספירציה. אך בעוד שבכירי הפוליטיקאים שמעורבים בשחיתות הולילנד – ובראשם אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי – ראו כיצד עונשם מומתק, האדריכל משלם את מלוא המחיר.
שטרית מייצג את הפרקטיקה המקצועית, הנדרשת להיות כפופה לא רק למוסר (כמו שליחי הציבור בעיריות ובכנסת), אלא גם לאמת וליושרה מקצועית. הוא נפל בשניהם. "שטרית ניצל את תפקידו הציבורי – באופן שיטתי – להפקת תועלות אישיות בסכומים ניכרים שהיקפם המצטבר עלה על מיליון שקל", כתבו השופטים בהכרעת הדין. "ניצול זה של משרתו הרמה של שטרית דוקר את העין. הוא פוגע, פגיעה קשה, באמון הציבור במי שאמון על מכלול היבטי התכנון בעיר. כרום משרתו של שטרית – כך חומרת מעשיו".
זה מתחיל באחוזים על קניית מוצרים ללקוח
זה מתחיל בקטנות: מי לא מכיר את התופעה הנפוצה, שבה אדריכלים זוכים לקבל אחוזים מחברות מסחריות אם יבחרו במוצריהן ללקוחות שלהם? מדובר באחוזים בודדים, כסף קטן, אך זהו כסף עקבי. הלקוחות לא מודעים, בדרך כלל, למסחר המתרחש מתחת לאפם וללא ידיעתם. ומה שמתחיל בהעלמת עין מקומבינה אזוטרית, מסתיים בפרויקט מכוער במיוחד המתנשא מעל בירת המדינה ופוגע בה.
שטרית אינו מהנדס העיר הראשון או מתכנן בכיר במגזר הציבורי ששמו נקשר בעבירת שוחד. ב-1956 הואשם יצחק פלוטניק, מהנדס העיר נתניה, בכך שקיבל שוחד מתושבת העיר שביקשה רישיון להקמת צריף צמוד לביתה. ב-1962 היה זה אלכסנדר כהן, מהנדס העיר בני ברק, שהואשם בלקיחת שוחד. שנה לאחר מכן הואשם שלמה פיאנקו, מהנדס העיר גבעתיים, בקבלת שוחד, אך הוא ערער לעליון וההרשעה בוטלה.
ב-1979 הואשם אלברט פרחי, מהנדס העיר לוד, בקבלת שוחד (15 קוב בטון סופקו לווילה שלו). ב-1980 הואשם הקבלן אברהם רובינשטיין במתן שוחד ליוסף קורנבלום, מהנדס העיר חולון, ובאותה שנה הואשם יעקב יוסיפוב, אדריכל משרד השיכון, בלקיחת שוחד, בקבלת דבר במרמה, בגניבה ובהפרת אמונים בפרויקטי בנייה בג'לג'וליה ובכפר חב"ד. ב-1982 נידון גיורא בואר, מהנדס מחוז ירושלים של משרד השיכון, לשנתיים מאסר בפועל וקנס על עבירות שוחד וסחיטה באיומים. אברהם קליין, מהנדס מחוז נוסף של משרד השיכון, הורשע חמש שנים קודם לכן בקבלת שוחד מקבלני אינסטלציה ונענש במאסר על תנאי ובקנס (קודם לכן כבר נידון למאסר על שוחד ופוטר ממשרתו הציבורית). אך בדרך כלל, בעיריות נמנעים מכיבוס הלכלוך בפומבי ומעדיפים לסיים את הפרשה בפיטורים. כך היה במקרה של איתמר ינוביץ, מהנדס העיר חיפה, ב-1988.
המקרה ההפוך: אסטליין נגד רכטמן
הפרשה המדהדת ביותר עד הולילנד אירעה ב-1978 בין כותלי עיריית רחובות, אלא ששם קרה ההיפך: מהנדס העיר היה האיש הישר שחשף את השחיתות בצמרת – ושילם על כך מחיר יקר. צבי אסטליין גילה שראש העירייה שמואל רכטמן קיבל שוחד מאחד הקבלנים בעיר, והחליט לחשוף את השחיתות. רכטמן התמנה בינתיים לחבר כנסת מטעם הליכוד, ולאחר שהורשע, זכה להירשם בדפי ההיסטוריה המקומיים כח"כ הראשון שנשלח לבית הסוהר (תשעה חודשי מאסר). הוא ומקורביו נקמו באסטליין: הוא פוטר מתפקידו על ידי יחזקאל הרמלך, יורשו של רכטמן בכיסא ראש העירייה, ולימים עזב את הארץ.
סעדיה מנדל: יש קולגות שחושבים אחרת ממני
"הפיתוי הוא אדיר", מסכים סעדיה מנדל, מבכירי האדריכלים הישראלים. הוא מעיד, בשיחה עם ערוץ האדריכלות של Xnet, כי נאלץ להחליט מה לעשות עם הצעת שוחד כבר בתחילת דרכו העצמאית. "ב-1961 תכננתי את חנות הדיוטי-פרי הראשונה ואת המחסנים שלה בשדה התעופה בן גוריון", הוא מספר. "פנה אליי קבלן עם הצעה מפתה, אבל כמובן ששלחתי אותו הביתה. אמרתי לו שיש לי בעל בית אחד, ואני לא יכול לשרת שני אדונים".
האם הוא ילמד את הדור הבא של האדריכלים הישראלים - הסטודנטים שלו באוניברסיטת אריאל - על משמעותם של אדריכלים בכירים שמועלים בתפקידם ומסייעים לפרויקטים מושחתים? מנדל מסתייג משיעורים באתיקה הנושא יעלה רק ברמה הרכילותית, הוא חושב, וספק אם יודגש כתמרור אזהרה. הוא ממהר לציין כי הוא לא קיבל בחייו אגורה שחוקה מאף ספק או קבלן, אך "יש לי קולגות שחושבים אחרת".
האדריכל דני קייזר, שהיה מהנדס העיר תל אביב-יפו בעשור הוקדם, לא זוכר שום הצעה מושחתת שהגיעה אליו בכהונתו. לדבריו, "לא הציעו לי הצעות ולא עמדתי בלחצים", והוא מסכם בזהירות: "זה תפקיד מאוד בעייתי ואחראי, וכך גם צריך לגשת אליו".
מי הבא שישלם את המחיר
מה יהיה הפרויקט המושחת הבא שבעטיו ייענש אדריכל ישראלי? המאסר הכבד שהושת על שטרית, ופרשת הולילנד המתוקשרת באופן כללי, לא עוצרים את שטף הפרויקטים שמעוררים תמיהה במקרה הטוב, וזעם ציבורי במקרה הרע. בין אם מדובר בתוספת קומות למגדל או בזכויות בנייה חריגות, היושבים בעמדות-מפתח ציבוריות ברחבי הארץ ממשיכים להיחשף ללחצים כבדים. כך גם האדריכלים עצמם, מקטן ועד גדול.
לפרויקט הולילנד גויסו שמות גדולים: אדריכלים חזקים וכוחנים כמו רם כרמי, ספקטור-עמישר, משה צור ותשבי-רוזיו. גם לפרויקטים הגרנדיוזיים שממשיכים להיבנות בירושלים בימים אלה – כגון מגדל הפירמידה במרכז העיר, בית הליבה ברחבת הכותל המערבי או מתחם ראש הממשלה בקרית הלאום - גויסו אדריכלים ותיקים וחזקים. מתכנני הפרויקטים החדשים הללו יצטרכו לעמוד מאחורי תום החלטותיהם, אם לא בשלב התכנון אז כאשר יזדקרו בשמי ירושלים מול הולילנד, סלע קיומנו לדורי דורות.
אף אדריכל לא רוצה ששמו ייכרך בעוד פרויקט ששולח את מהנדס העיר לכלא, לא כל שכן להיות שם בעצמו. העונש הכבד שהוטל על אורי שטרית הוא תמרור אזהרה זועק לא רק למהנדסי ערים, אלא לכל אדריכל ישראלי.
לחצו על התמונה לקריאת המאמר: יש אדריכלות שנראית כמו שחיתות
