יובל, בן 7 מרחובות: "אמא ואני משמידים חיידקים רעים במעבדה"

אבא שלו חוקר סרטן בהדסה ואמא שלו חוקרת חיידקים (טובים!) במכון ויצמן, אז מה לדעתכם יובל רוצה להיות כשיהיה גדול? כתבה נוספת בסדרת "100 ישראלים קטנים"

הילה יגאל-איזון

|

08.11.18 | 09:13

  (צילום: קובי בכר)
  (צילום: קובי בכר)
  (צילום: קובי בכר)
  (צילום: קובי בכר)
  (צילום: קובי בכר)

"פעם אחת אבא הביא לי הביתה סרטן. לא, לא החיה, נו, סרטן, המחלה. איך מביאים סרטן? נו, הוא הביא לי רקמה, שיש עליה תאים סרטניים, כדי שאני אוכל לראות אותם במיקרוסקופ שלי, כי אף פעם לא ראיתי תאי סרטן. אני ביקשתי ממנו להביא לי. הוא הסביר לי שהתאים הוורודים הם סרטן והתאים שהם סתם של רקמה הם אדומים".

 

המשפחה שלי

----------------

 

אני: יובל קולודקין-גל, בן 7.

 

אמא: אילנה קולודקין-גל (38). אמא חוקרת חיידקים טובים במכון ויצמן. היא מדברת עם חיידקים וכאלו. אני אוהב ללכת איתה למעבדה ולהסתכל במיקרוסקופ ולראות שם מושבה של חיידקים קטנים. לא רואים את החיידקים. רק את המושבה.

 

אבא: דרור קולודקין-גל. אבא הוא חוקר סרטן לבלב בהדסה עין כרם. אני חושב שמה שהוא עושה מאוד מעניין וחשוב, כי זה יוכל להציל אנשים שיהיה להם סרטן. הוא לא מצא עדיין תרופה, אבל הוא מחפש.

 

אחים ואחיות: אילון, בן 4. הוא הכי אוהב לראות טלוויזיה ולא ממש רוצה ללכת לגן. אני אוהב להיות אח בכור, כי אני יודע לעשות יותר דברים. אילון לא ממש יודע לצייר, למשל.

 

משמעות השם שלי: את מכירה את זה שהוא כמו נהר קטן קטן? קראו לי ככה בגלל שזה שם מהתורה.

 

המטלות שלי בבית: אין הרבה.

 


 

עוד ישראלים קטנים:

>> נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק

>> בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף"

>> נבט, בת 7, מחוות בולוטין: אבא ואמא מצילים חיות בר

>> לין חלבי, בת 7, מדליית אל כרמל: חולמת לעוף לסוריה ולהציל ילדים

     

הבית שלי

-----------

הישוב: רחובות, אני גר צמוד למכון ויצמן ונמצא המון במכון. אני הולך למעבדה של אמא ברגל.

 

הבית: דירה בבנין.

 

החדר: יש לי חדר לבד ולאילון יש חדר לבד, אבל בקרוב החדר שלי עומד להפוך לחדר של מיטת קומותיים לשנינו, כי אנחנו רוצים להיות יחד ושיהיה לנו חדר משחקים.

 


 

בית הספר שלי

------------------

בית ספר פרחי המדע, ליד המכון. זה בית ספר שיש בו הרבה דברים שקשורים למדעים, למחזוּר ולמצוינות. אני מאוד אוהב מדע ואוהב לעשות ניסויים.

 

מה מיוחד בביה"ס שלי? בכניסה לבית הספר יש רובוט, שקוראים לו "רדיו פרחי המדע". הוא נראה כמו מיקרוסקופ ענק וכשלוחצים עליו הוא מדבר על קיימות וסביבה.

 

המקצוע שאני הכי אוהב: אומנות, כי אני אוהב לצייר.

 

המורה האהובה עלי: מרינה המחנכת שלי. אני הכי אוהב אותה, פשוט כי אני הכי מתחבר אליה.

 


 

מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם ידעו טוב שפה ומתמטיקה.

 

אוהב ללמוד? כן.

 

איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם יעשו לנו ניסויים יותר מתוחכמים בבית הספר. למשל, עשינו בכיתה ניסוי שבו ממלאים שני בקבוקים עם מים בכמות שווה. באחד שמנו צמח ובשני לא – אז ברור שבבקבוק שיש בו צמח ייגמרו המים יותר מהר – כי הצמח שותה את המים. זה ניסוי לא כל כך מעניין. הייתי רוצה לעשות ניסויים יותר מתוחכמים.

 

שיעורי בית: אין לנו הרבה, רק אם לא מסיימים את המשימה.

 

הזמן הפרטי שלי

-------------------

אחר הצהרים: יש לי המון דברים שאני אוהב לעשות: לשחק בלגו שלי, לצפות בטלוויזיה, לשחק עם אחי במשחקים בבית. לפעמים אני יוצא החוצה לגינה שמתחת לבית שלי ולפעמים פוגש חברים.

 

הכי אוהב לעשות בעולם: סקי. בכל שנה אני טס לארץ אחרת שאני עושה בה סקי. בשנה שעברה טסנו לאנדורה עם סבא וסבתא. אנחנו שוכרים מחלקיים של סקי ומקלות, עולים ברכבל ומחליקים.

 

מאכל אהוב: סופלה שוקולד ביתי. אני ואבא מכינים מספר בישול.

 

מסכים: לפעמים הרבה ולפעמים בכלל לא.

 

הכי אוהב לעשות עם אמא: ללכת לקפה מדע שבמכון ויצמן. פשוט אני אוהב שיש שם טבע ונהר קטן מזויף, שנראה כמו אמיתי.

 

הכי אוהב לעשות עם אבא: ללכת להדסה. זה די אותו דבר כמו ללכת למעבדה של אמא, אבל זה לא קורה לי הרבה, כי זה רחוק. כשאנחנו שם, אני אוהב ללכת איתו למסעדות שבבית החולים.

 

הכי אוהב לעשות עם אחי: לראות בטלוויזיה לגו נינג'גו.

 


 

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: שהם ישארו פשוט אותו דבר, כמו שעכשיו. לא זה ולא זה. באמצע.

 

החבר הכי טוב: אח שלי, כי אנחנו משחקים יחד הרבה. וגם עמוס, כי אנחנו אוהבים אותם דברים בערך.

 

החלום שלי: להיות גולש סקי.

 

כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: אני בכלל לא רוצה שיהיה לי כוח על, כבר מספיק לי שאני לומד אומנויות לחימה.

 

כשאהיה גדול: אני רוצה ללמד סקי וגם להיות מדען ולחקור חיידקים טובים, כמו אמא שלי. כלומר, אני בכל מקרה כבר מדען. אני חוקר דברים.

 

הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשהתחלתי ללמוד סקי.

 


 

חוגים: חוג אלקטרוניקה, שבונים בו רובוטים וחוג מדעים, שבו אנחנו עושים ניסויים מאוד מיוחדים. למשל, לקחנו שקית עם מים והצלחנו לתקוע בה עפרונות בלי שהיא תתפוצץ. הסיבה היא שהשקית עשויה מפולימר שתופס את העיפרון. המים לא ממש חדרו לפתח. אני עוד לא יודע להסביר בדיוק-בדיוק את ההסבר המדעי, כי עוד לא לימדו אותי, אבל בינתיים אני בודק דברים.

 

הייתי רוצה לחיות ב: בית פרטי, באיזור טיפה יותר חקלאי, עם פחות בתים ובתים.

 

לגדול או להישאר ילד לנצח? לגדול, כדי שיהיו לי יותר יכולות.

 

ההמלצה שלי לספר: מסעות אודיסאוס - ספר שקראתי על יוון העתיקה, כי יש שם הרבה דברים על יוון העתיקה וזה מעניין וגם כי מקבלים נוצה של עט, בעמוד האחרון.

 

טקס שינה: סיפור ולחכות עד שאני נרדם.

  

* * * * * * * * * *

מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים ?

 

ילדים בגילאי 7-9, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו למייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.

 

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

אהבתם את יובל? הכירו גם את גילי המקסימה, שמתמודדת עם שלושה התקפי אפילפסיה ביום:

 

לחצו על התמונה כדי להכיר את גילי פרץ, בת 9, מבית חורון (צילום: ישי פרץ)
לחצו על התמונה כדי להכיר את גילי פרץ, בת 9, מבית חורון (צילום: ישי פרץ)

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד