11 נשים ניצחו בבחירות המקומיות בשבוע שעבר, ושש נוספות ממשיכות לסיבוב שני. אפשר ורצוי להתווכח אם מדובר בהישג נשי (אחרי שבבחירות הקודמות רק 6 נשים קיבלו את המפתחות לעירייה, כך שהמספר כמעט הוכפל) או בכישלון (שכן מדובר עדיין במספר מגוחך בהשוואה לאחוז הנשים באוכלוסייה - 11 נשים מתוך 257 ראשי רשויות). אבל לפני הוויכוח הזה, נדמה שוויכוח אחר מסעיר את הרשת: האם כל אחת מהנשים שהגיעה להישג המרשים וזכתה בבחירות היא ראש עיר או ראשת עיר? ראש מועצה או ראשת מועצה?
לד"ר אבשלום קור אין דילמה לגבי התואר שצריך להוסיף לשמן של ד"ר עינת קליש־רותם מחיפה; ד"ר עליזה בלוך מבית־שמש; טל אוחנה מירוחם; ליזי דלריצ'ה מגני־תקווה; שושי כחלון כידור מכפר־יונה; ליאת שוחט מאור־יהודה; ד"ר גלית שאול ממועצה אזורית עמק חפר; רותם ידלין ממועצה אזורית גזר; אושרת גני גונן ממועצה אזורית דרום השרון; ד"ר מטי צרפתי הרכבי ממועצה אזורית יואב ומרים פיירברג־איכר מנתניה.
בפוסט בפייסבוק שהעלה ביום חמישי האחרון וזכה כמעט ל־2,000 שיתופים, היה ד"ר קור נחרץ ביותר: ראש ולא ראשת.
"כך הנחיתי את עמיתיי בגלי צה"ל", כתב בפוסט, "אני שב ומבקש שנגיד גם בחיפה, בירוחם, בבית שמש ובכפר יונה ראש העיר. כך מקפידה, בצדק, מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה. ראש הוא איבר. גם אצל נשים הראש הוא זכר. יד היא נקבה, גם אצל גברים. הפעם היחידה שיש 'ראשה' בתנ"ך - זה שם תואר ולא שם האיבר: האבן הראשה, שפירושו האבן הראשית. אסכם: ראש האופוזיציה ציפי לבני, ראש הממשלה גולדה מאיר, ראש העירייה מרים פיירברג..."
רגע רגע, הנחרצות הזו של ד"ר קור לא עומדת בסתירה להחלטות האקדמיה ללשון עברית? אכן, בישיבת מליאת האקדמיה שהתקיימה בחודש נובמבר 2012, כשמעט מאוד נשים אחזו במפתחות לניהול העיר, נקבע אחרת, ואני מצטטת מתוך אתר האקדמיה: "האקדמיה החליטה כי אפשר ליצור צורות נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, כגון ראש: רֹאשַׁת ממשלה, ראשת עיר (בריבוי: רָאשוֹת עיר)... משמעות ההחלטה שהתקבלה היא שמעתה אפשר לקרוא לאישה המכהנת בתפקיד ראש הממשלה – רֹאשַׁת ממשלה, לאישה המכהנת כראש עיר – ראשת עיר (ובריבוי: רָאשוֹת עיר); כל אישה המשמשת משנה (לנגיד, לנשיא או ליו"ר) תוכל מעתה להיות – המשנָה (ובריבוי: מִשְׁנוֹת)".
באתר האקדמיה נכתב אז כי המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון, רונית גדיש, הסבירה כי עם השנים נוצרו צורות נקבה לשמות המציינים תפקידים ושמות תואר המיוחסים לנשים. היא הביאה דוגמאות למילים כמו חשבת, ספרית, חזאית, שדרנית, שגרירה, אלופה, פרקליטה, כוכבת, קנצלרית, מנכ"לית ועוד. "ברוח זו אין האקדמיה רואה כל טעם לפגם ביצירת צורות נקבה לכל תואר ותפקיד אם וכאשר ייווצרו בפי הדוברים עברית", סיכמה.
אז האם ההתעקשות של ד"ר קור על ראש ולא ראשת אינה אלא אחיזה בהגמוניה גברית שעבר זמנה – מהימים שבהם אי־אפשר היה לדמיין ראשת עיר (או ראש עיר אישה, בהתאם לדקדוק המועדף עליו)? ואם על השינוי חתומה האקדמיה ללשון, הגוף שנחשב לסמכות בכל הקשור לשפה העברית התקנית, מה יש פה עוד להתלבט? האם לא ברור שהדרך לראשות העיר ולשוויון עוברת גם במחלקת הגהה?
לפני כשנה הצגנו בפני קוראינו וקוראותינו דילמה: האם לעבור במגזין "לאשה" לצורת פנייה של רבות בלבד, אף על פי שיש לנו קוראים גברים רבים. קיבלנו אז אינספור תגובות, עם נימוקים מעניינים מאוד לכאן ולכאן. התחבטנו בסוגיה הזו רבות, ובסופו של דבר הגענו למסקנה שמערכת "לאשה" תתחיל לפנות לקוראיה בלשון נקבה. בדיוק כפי שרומי נוימרק פותחת את חדשות הלילה של "כאן11" במילים "חדשות הלילה, מתחילות" ולא "מתחילים". כן, שפה יוצרת מציאות ובמגזין "לאשה" אנחנו שמות את האישה במרכז.
ומה לגבי הדילמה הנוכחית? האם ד"ר עינת קליש־רותם היא ראש עיר או ראשת עיר? האם הצירוף ראשת עיר גורם לכן להתכווץ בכיסא, כמו שחש כנראה ד"ר קור, או שהוא מסב לכן גאווה שכן ברור ממנו שהעומדת בראש היא אישה? אשמח לשמוע. הצביעו בסקר, וכתבו לנו את דעתכן בתגובות. ובהצלחה למועמדות בסיבוב השני.
מגלי צה"ל נמסר: "הד"ר אבשלום קור הוא היועץ הלשוני של התחנה זה 40 שנה ולהמלצותיו משקל רב בשיקולי העריכה.
נבקש להבהיר, כי בניגוד למה שנכתב ב"לאישה" לא ניתנה הנחיה מפורשת מטעם הנהלת התחנה לפיה יש להשתמש בלשון נקבה בלבד. השימוש בשתי הצורות אפשרי. עם זאת, יש להזכיר כי גם האקדמיה ללשון העברית לא פוסלת את הצירוף המוכר "ראש העיר", גם כשמדובר בנשים".
