"חדשות הלילה, מתחילות", כך פותחת המגישה רומי נוימרק את חדשות הלילה של כאן 11, תאגיד השידור הציבורי. כשהגיע מכתב שתהה מדוע היא אומרת מתחילות ולא מתחילים, שהרי מדובר בטעות לשונית, הזמינה נוימרק לאולפן את רות אלמגור רמון, יועצת הלשון של התאגיד, שהייתה נחרצת בדעתה: אכן, הכותב צודק. זו אינה עברית תקנית.
נוימרק לא התקפלה והעלתה שוב את הטיעון שלפיו שפה יוצרת מציאות, מה שהחזיר אותי לדילמה שהעליתי כאן בפניכן לפני כחודש וחצי: האם לעבור במגזין "לאשה" לצורת פנייה של רבות בלבד, על אף שיש לנו קוראים גברים רבים? ולמה במקרה הזה אפשר להעלות על הדעת שימוש בעברית לא תקנית, אבל אם מישהי תכתוב "אני יבוא אלייך", נתחלחל? האם חוק (במקרה הזה, חוק דקדוקי) הוא לא חוק בכל מצב?
הפניתי את הכדור לקוראים ולקוראות שלנו וביקשתי שיכתבו לנו. אני רוצה להודות כאן לכל מי שכתבו, והעלו נימוקים מעניינים מאוד לכאן ולכאן. התחבטנו בסוגיה זו רבות, ויש החלטה. מערכת "לאשה" תתחיל לפנות בלשון נקבה (את הטור שלי כבר התחלתי לנסח כך בשבועות האחרונים), אבל מכיוון שכמעט לכל כלל יש יוצא מן הכלל, הנה היוצאים מהכלל שלנו:
המאבק הנשי לשוויון נלחם על עיצוב התודעה, שלפיה הזירה הביתית אינה נחלתן של הנשים לבדן. די לפרסומות המציגות את האם כדמות היחידה שמבשלת או מנקה את הבית או מגדלת את הילדים. אם אנחנו מסכימות עם הטיעון ששפה יוצרת מציאות (מסכימה לגמרי!), הרי שנעשה הכל כדי שגברים יבינו ויפנימו שהמתכונים או הכתבות שלנו במדור הילדים פונים גם אליהם, בדיוק כפי שהם פונים לנשים. גם אם זה אומר שבמדור האוכל יהיה כתוב "מכינים קדרות סתוויות חמימות", ולא "מכינות קדרות סתוויות חמימות".
לא נכניס מילים לפה של מרואיינות. אם השינוי לגוף רבות ייראה לנו במקרה מסוים מוזר עד כדי כך שהוא לא עובר לנו טוב באוזן, יש לי שתי מילים להגיד: לא בכוח. תמיד יש מקום לשיקול דעת.
ועוד בקשה: היו סובלניות ואל תתפסו אותנו בקטנות. כן, מן הסתם עוד תתפלק לנו לא פעם לשון רבים היכן שאפשר היה להפוך לרבות. זה תהליך, ואנחנו צריכות להסתגל אליו ולהיות מודעות לו אחרי כל כך הרבה שנים שבהן התרגלנו לנהוג אחרת. אבל פנינו לשינוי, הנה אנחנו מתחילות.
ומה אתן אומרות?ספרו לנו בטוקבקים מה דעתכן
