"בכל בוקר אמא מעירה אותי מוקדם ואנחנו מחכות יחד שיגיע ההתקף הראשון, כדי שהוא לא יקרה בבית הספר. יש לי שלושה או ארבעה התקפים ביום. אנחנו יודעות לזהות אותם עוד לפני שהם מגיעים, כי אני מרגישה יותר דפיקות לב, ואז אמא מחבקת אותי חזק עד שזה עובר. אחרי ההתקף אני לא זוכרת כלום ואני מאוד עייפה. כשיש לי התקף בבית הספר, החברים יודעים שצריך לקרוא למורה, כדי שתעזור לי".
המשפחה שלי
----------------
אני: גילי פרץ, בת 9. כולם אומרים לי שאני ילדה מיוחדת וגיבורה שמתמודדת עם פרכוסים לא נעימים. ההורים גאים בי שאני לא מוותרת על כלום: מטיילת, משחקת, מציירת ורוקדת.
אמא: אפרת פרץ (43), גננת.
אבא: ישי פרץ (43), מהנדס תוכנה וגם כותב ומנגן בלהקה שהקים עם חברים: 'האחים ברארדס'.
אחים ואחיות: יהל, בת 18, לומדת במכינה ומגיעה הביתה פעם בשבועיים, רוני, בת 16, שאוהבת לנגן בגיטרה, הדר, בן 12, עוד מעט חוגג בר מצווה ואני – הכי כיף להיות הכי קטנה. כשיש לי התקף האחים שלי שומרים עלי ומביאים שמיכות, כדי שאני לא אקבל מכה.
משמעות השם שלי: אמא שלי קראה לי גילי, כי היא שמחה שנולדתי. הייתה לה גם ילדה בגן שקראו לה גילי שהיא מאוד אהבה ועדיין בקשר איתה עד היום.
האפילפסיה שלי: אומרים לי תמיד שאני מיוחדת בגלל יש לי פרכוסים שיוצאים מתוך הראש שלי, כמו זרם. יש לי שני סוגי פרכוסים: לפעמים אני בוהה ולא יכולה לדבר ופעמים אחרות, אני רועדת בכל הגוף. אחרי חמש דקות בערך, אני חוזרת לעצמי. כשזה קורה, אני לא כל כך זוכרת ואחר כך אני בדרך כלל נרדמת, ולפעמים מבולבלת.
עוד ישראלים קטנים:
>> נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק
>> בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף"
>> נבט, בת 7, מחוות בולוטין: אבא ואמא מצילים חיות בר
>> לין חלבי, בת 7, מדליית אל כרמל: חולמת לעוף לסוריה ולהציל ילדים
מה היית אומרת לילד או ילדה שיש להם גם אפילפסיה? הייתי לוקחת אותו או אותה לגן השעשועים ביישוב או למקום שאפשר לנסוע בו באופניים. זה משחרר. גם הציורים יכולים לעזור. פעם אחת ציירתי בבית החולים, בפינת היצירה המיוחדת שם – ציפור בצבעי הקשת.
המטלות שלי בבית: לסדר את חדר המשחקים והסלון וגם להוריד כביסה מהחבל. לפני ארוחת הערב אני מכינה סלט יחד עם אמא ומארגנת את שולחן האוכל. אני אוהבת לעזור לאמא וגם לא רוצה שתעבוד קשה.
המוזיקה שלנו: אנחנו משפחה מוזיקלית. בבית שלנו מפוזרות גיטרות וגם האורגן תמיד פתוח – מי שרוצה מנגן. אבא שלי ורוני מנגנים בגיטרה ואני מצטרפת בנגינה (רק עכשיו התחלתי ללמוד, אז אני עושה בכאילו) או בשירה וריקוד. לפעמים אמא והאחיות מצטרפות לחגיגה.
ארוחה משפחתית: אני מאוד אוהבת לאכול יחד עם כל המשפחה, במיוחד בארוחת השבת. אנחנו עושים יחד קידוש, מדברים על מה שעבר עלינו השבוע ואחר כך משחקים משחקי קופסא. הבית שלנו כשר וטבעוני. אבא ואחותי רוני התחילו עם הטבעונות ועכשיו כולנו בעניין.
הבית שלי
-----------
הישוב: בית חורון שליד ירושלים – יישוב מעורב של דתיים וחילוניים. אנחנו דתיים. ביישוב שלי יש שני מקומות שמרגיעים אותי: המצפור וגן השעשועים ופארק האופניים.
הבית: דו משפחתי. יש לנו גינה עם טרמופלינה וערסל – בו אני אוהבת לנוח ולצפות בכוכבים. פעם גם ראיתי כוכב נופל. יש לנו גם עץ פסיפלורה עם פירות ממש טעימים.
החדר: אני גרה בחדר עם אחי הדר. יש לנו מיטת קומתיים. אני למטה ולפעמים אנחנו מתחלפים. כל לילה אני ישנה עם דובי שהביאו לי כשהייתי בבית החולים. יש לי בחדר מדף עם ספרים ובובות. הייתי רוצה שיהיה לי חדר לבד, שכולו מיקי ומיני מאוס.
המצפור שלי: יש לנו ביישוב מצפור עם נוף ממש יפה של הרים וגן שעשועים מקסים. אני אוהבת לבלות שם הרבה לבד, עם החברות ועם המשפחה שלי. באירועים ביישוב אני גם מופיעה שם בריקוד.
בית הספר שלי
------------------
"ממ"ד בית חורון", שנמצא ביישוב שלנו. אני מאוד אוהבת את בית ספר, במיוחד בהפסקות. יש לנו בגינה משחק עם צבעים, כולל הצבעים שאני הכי אוהבת: ירוק, צהוב, כחול ותכלת.
מה מיוחד בביה"ס שלי? בבית הספר לומדים ילדים חילוניים ודתיים. אני לומדת בכיתה קטנה שמורכבת משמונה תלמידים השייכים לשכבת ב'+ג'. יש לנו בכיתה פינת קריאה ובה שטיח נעים ואוהל.
המקצוע שאני הכי אוהבת: חשבון – אני מאוד אוהבת לחשב, במיוחד תרגילי כפל – אני יודעת את כל לוח הכפל בעל פה!
המורה האהובה עלי: מיטל המחנכת שלי מכיתה א'. היא מאוד נחמדה, נעימה ומסבירת יפה. בקיץ היינו גם בחתונה שלה – כל הכיתה. אני מאוד אוהבת גם את זוהר – העוזרת שלה.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שידעו לשבת ליד כל ילד, ויעזרו לו במה שהוא מתקשה – חשבון, עברית או כל דבר אחר.
אוהבת ללמוד? לפעמים כן ולפעמים פחות.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? הייתי רוצה שיהיו יותר לימודים, לדעת יותר – בחשבון לדעת יותר על תרגילי כפל ובאנגלית ללמוד גם משפטים, כדי שאוכל לקרוא סיפורים.
שיעורי בית: אני אוהבת לעשות שיעורי בית וגם אוהבת שבימי שני אין.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני מאוד אוהבת לצייר, לשחק בטלפון וגם במשחקי הקופסא: 'חתחתול' ו'דאבל'. אני גם אוהבת שחברות באות אלי הביתה. לפעמים אנחנו מבלים יחד כל המשפחה – מכינים עוגיות מציירים ורוכבים על אופניים או קורקינט.
הכי אוהבת לעשות בעולם: לבלות ולטייל עם המשפחה שלי.
מאכל אהוב: צ'יפס, פלאפל, סלט ירקות ומעדן חצילים, בלחמנייה או בפיתה.
טלוויזיה: אני אוהבת תכניות של חדי קרן וגם לצפות עם אבא בסדרה 'בוב ספוג'.
מחשב: יש לנו מחשב נייח, אחד בבית ולא בחדרים. אני אוהבת משחקי מחשב של הרכבת פאזלים וגם הלבשת בובות.
הכי אוהבת לעשות עם אמא: גלגלונים, וגם להכין ארוחת ערב יחד. לפעמים אני גם אוהבת לבוא איתה לגן שבו היא עובדת. יש לה בובת יד שקוראים לה גילי - ובכל פעם שאני באה הילדים יודעים שאני גילי האמיתית ומתלהבים.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: לרכוב על אופניים ביישוב ובפארק הסמוך, לקפוץ בטרמפולינה ושהוא מספר לי סיפור לפני השינה.
הכי אוהבת לעשות עם האחים: להחזיק ידיים ולהסתובב יחד. עם רוני אני אוהבת לנגן בגיטרה, עם הדר לשחק כדורגל ומשחקי קופסא ולהתפנק עם יהלי כשהיא מגיעה מהמכינה.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: חברים! כך הם לא יגידו לי מה לעשות. הייתי רוצה שנעשה החלפות: ההורים יהפכו לתינוקות ואנחנו הילדים, נהיה הורים. כך אני אוכל להגיד לאבא ואמא שיפסיקו לשחק במחשב.
החברה הכי טובה: פורת, שגרה ביישוב ולומדת איתי בבית הספר. כשעברתי בדיקת MRI היא באה איתי ועודדה אותי. ואני מאוד אוהבת גם את שני ואת נועה.
החלום שלי: שיהיו לי משקפיים בצבע ירוק, למרות שבדיקות העיניים שלי תמיד יוצאות תקינות.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: לדעת לעוף. הייתי עוזרת לכל מי שרוצה לבוא לגור בישראל - עפה אליו ומביאה אותו לפה.
כשאהיה גדולה: הייתי רוצה לטייל הרבה ולהיות נהגת אוטובוס ומדריכת טיולים.
מתי כועסים עלי? כשאני לא מתנהגת יפה, מרביצה או לא מקשיבה. אמא לוקחת אותי לחדר להירגע. התרופות שלי לפעמים גורמות לי למצב רוח לא טוב או להתקף עצבים, אז לפעמים ההורים שלי יושבים איתי עד שאני נרגעת, מחבקים ומלטפים.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: בכל פעם שאבא ואני נוסעים באופניים. היה לי גם מאוד כיף בטיול המשפחתי לרומניה - בקיץ האחרון. עשינו מסלול של הרים וצוקים ואני הרגשתי שכבשתי את העולם. כל המשפחה התעייפה חוץ ממני. הייתי מגיעה בכל פעם ראשונה לסוף המסלול.
חיות: אין לנו חיות בבית, אבל אני מחכה לארנבת שדודה שלי אמורה להביא לי בקרוב.
חוגים: ריקוד, שחייה ונגינה. אני לומדת לנגן על גיטרה, פסנתר, מפוחית וחלילית.
הייתי רוצה לחיות: איפה שנולדתי – ביישוב בית חורון. כאן הכי כיף ותמיד ארצה לגור רק כאן.
לגדול או להישאר ילד לנצח? להישאר תמיד ילדה! הכי כיף לשחק עם חברים ולעשות מה שאתה רוצה, במקום לעשות עבודות קשות שעושים המבוגרים. גם אמא תמיד אומרת שהיא הייתה רוצה להישאר ילדה.
ההמלצה שלי לספר: "הלו הלו אבא", כי זה ספר מצחיק, שמספר על אבא עם משקפיים, שהוא גם מצחיק וגם מתקשר ושואל איזו מתנה להביא - כמו אבא שלי. יש בסיפור בדיחות מצחיקות וגם המון הפתעות והתמונות ממש יפות.
טקס שינה: אני אוכלת ארוחת ערב, משחקת קצת, מתקלחת ואז אבא או אמא מקריאים לי סיפור. רגע לפני שאני נרדמת, אני גם קוראת לעצמי ספר.
* * * * * * * * * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים ?
ילדים בגילאי 7-9, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.
שלחו אלינו למייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אהבתם את גילי? לחצו על התמונה הבאה כדי לשמוע גם את הסיפור של בארי:
