בחודש מרץ הודיעה מעצבת האופנה דונטלה ורסאצ'ה כי בית האופנה שייסד אחיה בסוף שנות ה-70, יפסיק לצמיתות את השימוש בפרווה. "אני לא רוצה להרוג חיות כדי לעשות אופנה", אמרה המעצבת בראיון למגזין "דה אקונומיסט 1843" (מגזין התרבות של המגזין הכלכלי). ורסאצ'ה הצטרפה לשורה ארוכה של בתי אופנה מובילים שיצאו בהצהרה שטלטלה את התעשייה: פרווה –אאוט; ערכים – אין.
בשנה וחצי החולפות הודיעו בתי האופנה גוצ'י, קואץ', מייקל קורס, ג'ימי צ'ו, DVF בעיצוב דיאן פון פירסטנברג, ג'ון גליאנו למייזון מרג'יאלה, ברברי, DKNY ואתר מכירות האונליין Farfetch, כי יפסיקו שימוש ומכירה של פרווה. אלה מצטרפים למותגים שכבר עשו זאת קודם, כמו האמריקאים קלווין קליין, ראלף לורן וטומי הילפיגר, והמעצב ג'ורג'יו ארמאני, שכבר ב-2015 הודיע על גמילה מפרווה בכל הקווים של בית האופנה. "ההתפתחות הטכנולוגית מאפשרת לנו לייצר חלופות להרג אכזרי ומיותר של בעלי חיים", הסביר המעצב, "החברה שלי עושה צעד גדול קדימה, שמשקף את תשומת לבנו לנושאים הקריטיים של הגנה על הסביבה ועל בעלי החיים".
השבוע הצטרף למחאה גם בית היוקרה הצרפתי שאנל, שהודיע ביום שני האחרון כי יפסיק את השימוש בפרווה ובעורות אקזוטיים כמו קרוקודיל, פיתון וטריגון. את סדר היום הזה חשפו בשאנל כבר יום למחרת, בתצוגת Métiers d’Art שמציגה מדי שנה את אמנות הקראפט של בית האופנה והתקיימה הפעם באווירה פרעונית במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, לעיני שורה ארוכות של ידועניות ולקוחות נאמנות, כמו ניקול ראידמן מישראל. בראיון ל"ביזנס אוף פאשן", הסביר נשיא החברה ברונו פבלובסקי כי בעתיד יהיה קשה למצוא בשוק עורות אקזוטיים, וכי "עורות אלה גם לא היו בחשיבות גבוהה בשורת הרווח של שאנל". עוד הוסיף כי רכישת חוות עורות, כפי שעושים מותגים אחרים, לא באה בחשבון והם בוחרים להתמקד בעתיד בחידושים אמנותיים של טקסטיל ועבודות יד.
התהליך המבורך שעובר על תעשיית האופנה, הוא נקודה בזמן בקרב הבלתי פוסק בין המתנגדים לשימוש בפרווה לבין המצדדים בה. כמו בכל תהליך אופנתי, גם כאן אנו רואים מחזוריות של בעד ונגד, בין גלי התנגדות מאסיביים – לתקופה של שימוש בלתי מבוקר. לאחר שבסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 הפכה הפרווה לשם גנאי, עם דוגמניות כמו נעמי קמפבל וכריסטי טרלינגטון שהתפשטו עבור קמפיינים של ארגון PETA המנהל מאבק נגד ניסויים בבעלי חיים וחברות אופנה העושות שימוש בפרווה ועורות; עשור לאחר מכן חזרה הפרווה אל מסלולי התצוגות וחנויות האופנה בחיזוקה של עורכת ווג אמריקה אנה ווינטור, שקידמה את הנושא כל כך בעמודי המגזין, עד שאפילו אותה קמפבל לא התביישה לצעוד על המסלולים של בתי אופנה כמו גוצ'י ופנדי עטופה במעילי פרווה אמיתית.
שאלות של אתיקה ואופנה מציפות את הענף כבר עשור שלם, אך נראה כי רק עכשיו חברות האופנה מבינות שעליהן לבצע סיבוב פרסה ולהוציא את הפרווה מחוץ לקולקציות העונתיות, למעט מותגים כמו פראדה ופנדי, שלא מתנצלים על השימוש בפרווה. "זה חלק מההיסטוריה של פנדי (שנוסדה בשנת 1925 כחברת פרווה, א"י). לכל אחד יש את החופש לעשות את הבחירה שלו", הסבירה לאחרונה בראיון לרויטרס סילביה ונטוריני פנדי, נצר למשפחה והמנהלת האמנותית של בית האופנה יחד עם קרל לגרפלד, את הבחירה להמשיך ולייצר מעילים ואביזרים מפרווה.
"אנטי פרווה הפכה לשם נרדף לאחריות חברתית ולחדשנות"
התהליך הנוכחי מקושר להבדלי דורות ובעיקר לדור המילניום, ילידי שנות ה-80 וה-90 שחיים ופועלים ברשתות החברתיות. ניתן לראות תהליך זה כתנועת נגד לדור הוריהם שראה את הפרווה כלגיטימית, בעוד ברשתות החברתיות שימוש בפרווה על ידי בני הדור הצעיר נתפס כדבר אלים ולא סקסי. דוגמה מקומית ניתן למצוא במחלקה לאופנה בשנקר, שסגרה את קורס הפרווה לאחר ביקורת ציבורית שחלחלה מהרשתות החברתיות. בתוך כך, סקר שערך אתר מכירות היוקרה Yoox בקרב 24 אלף לקוחות, מצא כי 72 אחוז הסבירו ששיקולים חברתיים הובילו אותם לא לרכוש פרווה, בעוד 58 אחוז מהם אמרו שמידע נוסף על אתיקה ואופנה ישפיע על קניותיהם בעתיד.
"אנטי פרווה הפכה לשם נרדף לאחריות חברתית ולחדשנות", הסביר פי.ג'יי סמית', מנהל תחום האופנה בארגון Humane Society US היושב בוושינגטון, בראיון לאתר ביזנס אוף פאשן. "חברות המעוניינות למקם את עצמן כמובילות אחריות חברתית תאגידית, רואות את הפוטנציאל השיווקי של אנטי פרווה, במיוחד עם צרכנים חדשים של מוצרי יוקרה". דברים דומים אומר מהצד השני של המתרס מארק אוטן, יו"ר IFF, הפדרציה הבינלאומית לסחר בפרוות: "מותגים נמצאים היום תחת לחץ עצום להגיב במדיה החברתית ולמנוע כל מחלוקת. הפחד מנזק במוניטין גדל".
השינוי שמובילים בתי האופנה מחלחל גם אל הבוטיקים היוקרתיים בארץ. אם בעבר עוד היו מתקיימות הפגנות נגד שימוש בפרווה מול בוטיקים בכיכר המדינה בתל אביב, נראה שלאחרונה כבר אין לפעילים נגד פרווה צורך לצבוע את הפנים בדם ולצרוח למוכרות ש"פרווה זה רצח". עם זאת, על אף הניסיונות להעביר חוקים נגד מכירה ושיווק של פרווה, טרם הצליחו המתנגדים לפרווה להעביר חוק בישראל כמו שקרה במדינת קליפורניה, וזאת בשל השימוש בפרוות זנבות צובל בכובעי השטריימל של המגזר החרדי.
לדברי ערן סילניקוב, קניין בכיר ברשת פקטורי 54 ומנהל השיווק בישראל של מייקל קורס, מהמעצבים המובילים שהפסיקו את השימוש בפרווה, השינוי כבר כאן. "אני עושה קניינות כבר ארבע שנים ברשת, ופרווה לא היתה קטגוריה מבחינתנו ולא תואמת את האקלים בישראל", הוא מסביר. כמי שמסתובב לא מעט באולמות תצוגה של בתי אופנה שעשו שינוי, הוא מספר כי הדבר בא לידי ביטוי בצורה גורפת בשיח עם מנהלי המכירות. "היום מדגישים באותן חברות את הפרווה האקולוגית (שם עדכני לפרווה סינתטית, א"י). בחנות של מייקל קורס, למשל, אנו מוכרים ארבעה מעילים מפרווה אקולוגית שנותנים מענה ללקוחה שרוצה פריט דרמטי. בעבר היו לנו פונפונים עשויים פרווה אמיתית, אך הפסקנו איתם כבר לפני ארבע שנים, הרבה לפני ההצהרה של קורס, כי אנשים נרתעו מזה".
עד כמה אתה מעורב גם בקניינות של בוטיק אמור? שם נמכרים מותגים כמו פנדי וז'יבנשי, שממשיכים לייצר פרווה.
"במקרה של פנדי, לא הוזמן פריט אחד של פרווה העונה".
גם בבדיקה שעשינו מול בוטיק גוצ'י, שבעבר מכר מעילי פרווה בסכומים של חמש ספרות, נאמר לנו כי כבר מספר שנים לא נמכרים בחנות מעילים וז'קטים מפרווה. "פריטי הפרווה היו מאד יקרים ולא מתאימים למזג האוויר, וגם כפכפי הפרווה המפורסמים שנמכרו בעבר בחנות, קיימים עתה רק בעיטור של פרווה מלאכותית", הסבירו.
ומה גילינו בארון של נערת ישראל במיל', ד"ר ענת כרם אנג'ל?
