בלי חלונות בסלון: דירה שבה כל החדרים הפרטיים הם גם משותפים

איך מכניסים מטבח, סלון, שלושה חדרי שינה, שני חדרי רחצה ומרפסת ל-90 מ''ר? את הקירות מחליפות דלתות הזזה גדולות ורהיטי הילדים מתאימים לחיים במרחב אחד פתוח

אביטל ברוידא

|

18.10.18 | 08:56

הסלון נמצא במרכז הדירה, והוא נטול חלונות. אור ואוויר הוא מקבל מכיוון המטבח ושני חדרי השינה שבקצותיו, המופרדים ממנו בדלתות הזזה גדולות (צילום: גדעון לוין)
הסלון נמצא במרכז הדירה, והוא נטול חלונות. אור ואוויר הוא מקבל מכיוון המטבח ושני חדרי השינה שבקצותיו, המופרדים ממנו בדלתות הזזה גדולות (צילום: גדעון לוין)
חדר ההורים תופס גם את שטחה של מרפסת, שנסגרה לפני שנים. המעצבות בחרו דווקא להדגיש את התפר, באמצעות חיפוי של קורות עץ שחורות (צילום: גדעון לוין)
חדר ההורים תופס גם את שטחה של מרפסת, שנסגרה לפני שנים. המעצבות בחרו דווקא להדגיש את התפר, באמצעות חיפוי של קורות עץ שחורות (צילום: גדעון לוין)
עמוד וקורה שימשו בסיס למחיצת ברזל אוורירית, שמפרידה בין הסלון למטבח בלי לחסום את המרחב. שולחן האוכל מבוסס על שולחן ויטנג', ששופץ וזכה במשטח חדש, הנפתח בעת הצורך (צילום: גדעון לוין)
עמוד וקורה שימשו בסיס למחיצת ברזל אוורירית, שמפרידה בין הסלון למטבח בלי לחסום את המרחב. שולחן האוכל מבוסס על שולחן ויטנג', ששופץ וזכה במשטח חדש, הנפתח בעת הצורך (צילום: גדעון לוין)
מבט מכיוון הכניסה. מימין חדרו של בן ה-8. בשעות היום הדירה היא מרחב אחד פתוח עם שפע של אוויר ואור, ובלילה דלתות ההזזה סוגרות על ארבעה חדרים נפרדים (צילום: גדעון לוין)
מבט מכיוון הכניסה. מימין חדרו של בן ה-8. בשעות היום הדירה היא מרחב אחד פתוח עם שפע של אוויר ואור, ובלילה דלתות ההזזה סוגרות על ארבעה חדרים נפרדים (צילום: גדעון לוין)
חדרו של הבן הגדול. הרהיטים נבחרו בהתאם להחלטה על מרחב אחד פתוח: לא ארונות ושולחנות כתיבה גנריים, אלא רהיטי וינטג' ששופצו ונצבעו אפור כהה אחיד, לצד שידות חלקות למראה (צילום: גדעון לוין)
חדרו של הבן הגדול. הרהיטים נבחרו בהתאם להחלטה על מרחב אחד פתוח: לא ארונות ושולחנות כתיבה גנריים, אלא רהיטי וינטג' ששופצו ונצבעו אפור כהה אחיד, לצד שידות חלקות למראה (צילום: גדעון לוין)
בחדרו של הבן הקטן מיטה מוגבהת המאפשרת עוד מרחב משחק, ומדגישה את התפיסה שהשינה היא לא השימוש העיקרי בחדר (צילום: גדעון לוין)
בחדרו של הבן הקטן מיטה מוגבהת המאפשרת עוד מרחב משחק, ומדגישה את התפיסה שהשינה היא לא השימוש העיקרי בחדר (צילום: גדעון לוין)
דלתות ויטרינה נפתחות למרפסת הפונה לגינה שבין הבניינים, וכך יש המשכיות בין הסלון לחדר ולמרפסת (צילום: גדעון לוין)
דלתות ויטרינה נפתחות למרפסת הפונה לגינה שבין הבניינים, וכך יש המשכיות בין הסלון לחדר ולמרפסת (צילום: גדעון לוין)
המרפסת רוצפה באריחי טראצו ונבנה בה ספסל עץ שחור עם אדנית שבה נשתלו צמחי תבלין וירקות (צילום: גדעון לוין)
המרפסת רוצפה באריחי טראצו ונבנה בה ספסל עץ שחור עם אדנית שבה נשתלו צמחי תבלין וירקות (צילום: גדעון לוין)
מימין: תוכנית הדירה לפני השיפוץ. משמאל: אחרי. הסלון מוקם במרכז, והחלונות הגדולים נמצאים דווקא בחדרים (תוכניות: סטודיו מטקה)
מימין: תוכנית הדירה לפני השיפוץ. משמאל: אחרי. הסלון מוקם במרכז, והחלונות הגדולים נמצאים דווקא בחדרים (תוכניות: סטודיו מטקה)
 

הבניינים הטוריים בבלוק השלו שבין כיכר רבין לגינת דובנוב הם לוקיישן מבוקש בקרב משפחות תל אביביות צעירות. האווירה בשכונה הירוקה נתפסת כסוג של קיבוץ במרכז הסואן של העיר, ואת התחושה מחזקת ההיסטוריה של קרית מאיר, שמה הרשמי של השכונה, שהוקמה בתל אביב בשנות ה-30 של המאה שעברה (וגם אז התחרו רבים בהגרלה על 162 הדירות שנבנו בה).

 

האדריכלית יהודית סטולצר-סגל תיכננה 12 בניינים בני ארבע קומות, שביניהן רצועות גן ירוקות; בכל קומה שתי דירות, רובן עם שני כיווני אוויר – למזרח ולמערב. הן היו דירות שלושה חדרים, במבנה זהה. בשנים האחרונות, עם חילופי הדיירים, התחלפה גם האחידות במגוון סגנונות וחלוקות פנימיות: על כך מעידות דירות קודמות שפורסמו כאן ב-Xnet, כל אחת שונה לחלוטין מרעותה.

 

 

הדירה הזו, של משפחה תל אביבית (בני זוג בשנות ה-40 לחייהם, הורים לשני בנים, בני 5 ו-8), מציגה פרשנות רדיקלית יותר למסגרת האדריכלית הוותיקה. הנתונים ההתחלתיים, דירת סנדוויץ' בת 90 מטרים רבועים בקומה השנייה, יחד עם בקשת הלקוחות להפוך אותה לדירת ארבעה חדרים, הובילו את מעצבות הפנים הילה גל ואנה וייל (סטודיו מטקה) לחפש פתרונות לא שגרתיים. "ניסינו לשמר את הערכים שהיו בדירה", מספרת גל. "את האור, את הפתחים ואת הדרך שבה אוויר עובר בבית ממזרח למערב – ולהתאים אותם למשפחה הספציפית הזו".

 

העיקרון המנחה שנמצא הוא ''כל המרחבים הפרטיים הם גם ציבוריים'', והתוצאה היא מרחב אחד פתוח עם שפע של אור ואוויר במשך היום, שנסגר לארבעה חדרים נפרדים ופרטיים בלילה. "שרטטנו קו עדין בין פומביות לפרטיות", מסבירה גל. "הסיטואציות הרגילות של סלון, חדר ומרפסת משתנות כאן. לשמחתנו, לבני הזוג היה מספיק אומץ לזרום אתנו וליישם את הרעיון".

 

מרפסת הדירה, לפני השיפוץ. שיכונים שנבנו בשנות ה-30 של המאה שעברה (צילום: סטודיו מטקה)
    מרפסת הדירה, לפני השיפוץ. שיכונים שנבנו בשנות ה-30 של המאה שעברה(צילום: סטודיו מטקה)

     

    מבט מכיוון חדר ההורים אל דלת הכניסה, אחרי השיפוץ (צילום: גדעון לוין)
      מבט מכיוון חדר ההורים אל דלת הכניסה, אחרי השיפוץ(צילום: גדעון לוין)

       

      המעצבות הורידו את רוב הקירות הישנים, חילקו מחדש את הדירה והפרידו בין הסלון לחדרי השינה באמצעות דלתות הזזה עצומות (כל אחת ברוחב של מטר וחצי), שמחליפות קירות בנויים. את התקרה – בגובה 3.1 מטרים – הוחלט להשאיר ללא הנמכות גבס הנדרשות עבור מזגנים, וכך נמתחים הפתחים החדשים לכל הגובה, מרצפה לתקרה, ומאפשרים תחושה גדולה יותר של פתיחות. תעלות מיזוג חשופות מקבילות לתקרה, תואמות לאופי הפשוט והמעט מחוספס שרצו לתת לדירה.

       

      "מדובר בבניין ישן בשכונה ותיקה, והשתדלנו שהחומרים לא יהיו זרים להקשר", אומרת גל על הבחירה לחשוף את קירות הלבנים המקוריים שמפרידים מהדירות השכנות, ורק לצבוע אותם בלבן אטום. את הרצפה כיסו בלוחות עץ אורן מולבן: "אורן זה לא חומר גלם שכיח כאן, אבל הפשטות שלו התאימה ל'תחושת הקיבוץ' שיש בשכונה". לחספוס תורמות גם עבודות ברזל, שחוזרות באופנים שונים בדירה.

       

      הסלון נמצא במרכז. על רקע קיר מרכזי של לבנים חשופות הוצבה ספרייה לבנה של איקאה, בנויה מכמה מודולים שונים. על רצפת העץ שטיח בשחור-לבן, ספה אפורה של MUTTO וכורסת וינטג' מחודשת. לסלון אין חלונות בכלל, אך הוא פתוח באמצעות דלתות הזזה אל חדר ההורים, שמוקם במרפסת מערבית שנסגרה, ואל אחד מחדרי הילדים, שפונה אל מרפסת מזרחית. כך הוא נדמה גדול בהרבה, וחשוף רוב שעות היום אל שני כיווני אוויר ואור.

       

      דלתות ההזזה נבנו מרצפה עד תקרה (צילום: גדעון לוין)
        דלתות ההזזה נבנו מרצפה עד תקרה(צילום: גדעון לוין)

         

        במקום קיר טלוויזיה, שהיה חוסם את הקשר בין הסלון למטבח ופינת האוכל, בחרו המעצבות להפריד בין שני המרחבים באמצעות מחיצה אוורירית. הן ניצלו עמוד וקורה קיימים, הוסיפו להם ספסל בנוי נמוך, ויצרו קומפוזיציה לבנה של מסגרות ברזל ורשת. על הרשת התקינו מדפי ברזל דקיקים לספרים, ובמקום טלוויזיה יש כאן מקרן עם מסך נגלל, שיורד מהתקרה.

         

        מצדה השני של מחיצת הברזל נמצאים המטבח ופינת האוכל. ארונות נמוכים בירוק-אפרפר נמתחים על קיר לבנים לבן עם חלונות צרים (היחידים שפונים דרומה). מעל משטח עבודה לבן, במקום ארונות עליונים שיכבידו על המרחב הצר, הותקנו מדפי ברזל ארוכים ולבנים, ומוטות תלייה לכוסות, סירים וכלי בישול. אלו מוסיפים חן וחיות לקיר הלבנים. פס של מנורה שחורה וארוכה תלוי מהתקרה ומשלים את הצורניות של החלל.

         

        מדפים במקום ארונות עליונים, שלא להכביד על המרחב הצר (צילום: גדעון לוין)
          מדפים במקום ארונות עליונים, שלא להכביד על המרחב הצר(צילום: גדעון לוין)

           

          מוטות לתלייה של כלי בישול בין החלונות היחידים שפונים דרומה (צילום: גדעון לוין)
            מוטות לתלייה של כלי בישול בין החלונות היחידים שפונים דרומה(צילום: גדעון לוין)

             

            פינת האוכל הוצבה על רקע מחיצת הברזל. לשולחן וינטג' ששופץ הותאם משטח חדש, הנפתח בעת הצורך. הוא נצבע באפור כהה, כמו כל הרהיטים הישנים בבית, והותאמו לו כיסאות אוכל בסגנון כיסאות בית ספר, בירוק בקבוק. מאחורי קיר שתוחם את פינת האוכל נמצאים המקרר ומכונות הכביסה והייבוש, מוצנעים מהחלל המרכזי.

             

            חדר הרחצה המשותף נמצא מאחורי קיר המטבח. הוא עוצב בהתאם לגישה הכללית: פשוט ובסיסי, עם הקשר מקומי. על הקירות אריחים המזכירים לבנים, בצבע קרם (ולא לבן כמקובל), אמבטיה שסביבה אריחים לבנים מעוטרים בפסיפס שחור, וארון שחור בנישה.

             

            חדר הרחצה המשותף, בעיצוב פשוט המתאים להקשר המקומי (צילום: גדעון לוין)
              חדר הרחצה המשותף, בעיצוב פשוט המתאים להקשר המקומי(צילום: גדעון לוין)

               

              שלושת חדרי השינה, ואלה של הילדים בפרט, משמשים כאן בתפקיד כפול. במשך היום הם חלק מהמרחב המשותף, נראים ונגישים לכולם. בלילה (או בעת הצורך) הם הופכים לחדרי שינה פרטיים. התפקיד הכפול הזה הובא בחשבון בעיצוב שלהם. כל חדר יכול לשמש כהרחבה של אזור הבילוי המשפחתי, וכך, לעיתים קרובות נאספים כולם לצפות בטלוויזיה דווקא בחדר שמקביל לסלון.

               

              גם הרהיטים נבחרו בהתאם: לא ארונות ושולחנות כתיבה גנריים, אלא פריטי וינטג' ששופצו ונצבעו אפור כהה אחיד, לצד שידות חלקות למראה (איקאה), שלא נראות כמו ארונות בגדים. המיטה המוגבהת מאפשרת עוד מרחב משחק, ומדגישה את התפיסה שהשינה היא לא השימוש העיקרי בחדר.

               

              משני חדרי הילדים יציאה למרפסת (צילום: גדעון לוין)
                משני חדרי הילדים יציאה למרפסת(צילום: גדעון לוין)

                 

                דלתות ויטרינה מפרידות בין החדר למרפסת הפונה מזרחה, שממנה גם דלת לחדר הילדים השני. זוהי המרפסת המשפחתית המשותפת. כאשר דלתות החדרים פתוחות, יש מבט ארוך ורציף מהסלון, דרך החדר הפתוח ועד למרפסת, המשקיפה לגינה שבין הבניינים. כמחווה למרפסות תל אביביות ותיקות, היא רוצפה באריחי טראצו. ספסל עץ שחור נבנה לאורכה, ומאחוריו הותקנו אדניות שבהן גדלים ירקות וצמחי תבלין.

                 

                חדר ההורים, מצדו השני של הסלון, משני בשימושיות שלו לעומת חדרי הילדים, והוא בעיקר תורם להעברת אור ואוויר אל הסלון. המרפסת שהייתה כאן בעבר נסגרה במהלך השנים באמצעות קיר נמוך, שמעליו חלונות לכל רוחב החזית. את החיבור שבין קיר הבית המקורי לקיר המרפסת בחרו המעצבות להדגיש דווקא, בחיפוי קורות עץ שנצבעו שחור ומקשרות בין חלונות האלומיניום השחור לקיר הלבנים הלבן.

                 

                מאחורי הארון בחדר ההורים נמצא חדר הרחצה הזוגי, ומכונות הכביסה והייבוש (צילום: גדעון לוין)
                  מאחורי הארון בחדר ההורים נמצא חדר הרחצה הזוגי, ומכונות הכביסה והייבוש(צילום: גדעון לוין)

                   

                  המיטה הזוגית פונה אל דלת ההזזה, מולה שידת טלוויזיה נמוכה בגוון ורוד-פודרה ובצד ארון אפור-ירקרק בהיר. על החלון מעל המיטה הותקנו רפפות שחורות, המשמשות כתריס-וילון. החלון ממשיך באותו אופן לתוך חדר הרחצה הצמוד, שם הוא מקיף את המקלחת. שפע של אור נכנס פנימה, אך התריסים צריכים להיות סגורים בעת השימוש בחדר.

                   

                  אותם חומרי גמר פשוטים חוזרים במקלחת ההורים. אריחי קיר לבנים, ריצוף מעוטר פסיפס שחור ומתלה מגבות מברזל, שיורד מהתקרה (צילום: גדעון לוין)
                    אותם חומרי גמר פשוטים חוזרים במקלחת ההורים. אריחי קיר לבנים, ריצוף מעוטר פסיפס שחור ומתלה מגבות מברזל, שיורד מהתקרה(צילום: גדעון לוין)

                     

                    האם אינם מרגישים מחסור בפרטיות? ההורים מעידים שדלתות ההזזה מאפשרות את כל הפרטיות הנדרשת. כאשר הבית שוקק והם רוצים לישון הם סוגרים את הדלת, וכאשר הבנים רבים הם נסגרים בהפגנתיות בחדריהם.

                     

                    "בני הזוג רצו בית שבו הם יוכלו לשהות כמה שיותר ביחד, הורים וילדים באותו מרחב, ועם זאת, שלכל אחד יהיה את החדר הפרטי שלו", מזכירה גל את נקודת המוצא של הפרויקט. הקונספט הלא שגרתי שיצרו המעצבות הצליח לעשות את המעבר מהנייר אל המציאות באופן ברור ומוצלח, והוא מתבטא היטב בהתנהלות היום יומית של המשפחה.

                     

                    • קבלן: נח שיפוצים
                    • נגר: dream wood , נגריית יוסי ברנס
                    • כלים סניטריים ואריחי קיר: מודי קרמיקה
                    • תאורה: קרני תכלת
                    • מסגרות: מסגריית ברטינו, מסגריית uzar workshop
                    • רצפה וחיפויי עץ: Eric wood construction
                    • שטיחים: - lorena canals) story)
                    • רהיטים: - house doctor/muuto)story)
                    • הצללה ווילונות: לנצ'יאנו עיצוב וילונות
                    • עציצים: we love plants
                    • מיזוג אוויר: סמקור
                    • אלומיניום ומקלחון: אלום-עוז, עוזי שמי

                     

                    בדירה אחרת באותו שיכון, הדיירים ביקשו לשמור על הרוח המקורית של השכונה. לחצו על התמונה לכתבה:

                     

                    משופץ מפעם. לחצו לכתבה המלאה (צילום: גל דרן)
                    משופץ מפעם. לחצו לכתבה המלאה (צילום: גל דרן)

                     

                     
                    הצג:
                    אזהרה:
                    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד