צילום: גורן ליובונצ'יץ

תנועת האנטי אנטי-אייג'ינג: "אני לא מוכנה להחביא את הקמטים שלי"

סמדר גנזי ויתרה על הזרקות ומסרבת לריטושים, מיכל צפיר עושה אנטי-אייג'ינג פנימי וענת עצמון עוד לא החליטה. איפה אתם בשיח החדש על ההתבגרות?

התניעה את ההתנגדות למונח אנטי-אייג'ינג. הלן מירן  (צילום: Pascal Le Segretain/GettyimagesIL)
התניעה את ההתנגדות למונח אנטי-אייג'ינג. הלן מירן (צילום: Pascal Le Segretain/GettyimagesIL)

בשנתיים האחרונות הפכה הנסיעה במעלית לאירוע שכרוך בתהפוכות נפש. מדובר בנסיעה קצרה, רק שתי קומות, אבל לכל אורכה ניבטת אלי דמותי מן המראה. אני מכינה את עצמי למפגש איתה. כבר כשאני לוחצת על הכפתור שמזמין את המעלית, בזמן שהשכנים הצעירים מעמיסים עגלות עם תינוקות, אני סופרת את התחמושת - "לא עשיתי שום דבר רע לאף אחד", אני משננת, "אין לי במה להתבייש, גם אישה מבוגרת יכולה להיראות נחמד".

 

אבל למשפטים האלה יש תוקף של קומה אחת בדיוק. ככל שהמבט במראה מתארך, מתגנבות מחשבות מסוג אחר: "אולי הגיע הזמן לעשות בוטוקס? אולי מתיחת פנים?".

 

עם רטינול, אבל בלי אנטי

בספטמבר שעבר הצהירה השחקנית הלן מירן בת ה־73, על שער מגזין Allure, שהיא מתנגדת למונח "אנטי-אייג'ינג". מירן, שהיא גם הפנים של ענקית הקוסמטיקה לוריאל פריז, לא הביעה התנגדות למכירת מוצרי קוסמטיקה, אלא יצאה נגד המיתוג שלהם כמוצרי "אנטי-אייג'ינג". ההצהרה הזאת סחפה אחריה רבים אחרים.

 

אם אנחנו רוצים לשנות את האופן שבו אנו תופסים את הזיקנה, כדאי להתחיל מלשנות את האופן שבו אנו מדברים על זיקנה. בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא אנחנו מעבירים את המסר שהזדקנות היא מצב שצריך להיאבק בו". מישל לי, עורכת מגזין "אלור"
עורכת המגזין, מישל לי, תמכה במירן ב"דבר העורכת" שלה וברעיון ש"אנשים צריכים להרגיש נוח בעורם", ובכלל זה אנשים מבוגרים. היא אמנם מיהרה לציין ש"אף אחד אינו מציע להפסיק להשתמש ברטינול" אבל קישרה בחדות בין מה שנתפס כטיפוח ושימור היופי, ובין הלך הרוח הציבורי כלפי הזדקנות: "אם אנחנו רוצים לשנות את האופן שבו אנו תופסים את הזיקנה, כדאי להתחיל מלשנות את האופן שבו אנו מדברים על זיקנה", כתבה. מאותו הרגע ואילך הפסיק המגזין להשתמש במונח "אנטי-אייג'ינג", כי "בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא, אנחנו מעבירים את המסר שהזדקנות (אייג'ינג) היא מצב שצריך להיאבק בו, במיוחד כשמשבצים אותו בתוך מונח מקביל לתרופות נגד חרדה, תוכנה נגד וירוסים ומשחה נגד פטריות".

 

אושרת קוטלר: "אדם יפה הוא אדם ששלם עם עצמו ועם מעשיו, ואין בוטוקס טוב יותר משלוות נפש אמיתית. סליחה על הקלישאה, אבל כדרכן של קלישאות אין מדויקת ממנה בעיניי. אין לי שום דבר נגד פלסטיקה, אבל כולי תקווה שאלמד לאהוב את דמותי המזדקנת במראה בלי להזדקק לסכין המנתח. בינתיים זה עובד נהדר. טיפ - מדיטציה יומיומית היא טיפול מצוין. לכו למדוט" (צילום: דנה קופל)
    אושרת קוטלר: "אדם יפה הוא אדם ששלם עם עצמו ועם מעשיו, ואין בוטוקס טוב יותר משלוות נפש אמיתית. סליחה על הקלישאה, אבל כדרכן של קלישאות אין מדויקת ממנה בעיניי. אין לי שום דבר נגד פלסטיקה, אבל כולי תקווה שאלמד לאהוב את דמותי המזדקנת במראה בלי להזדקק לסכין המנתח. בינתיים זה עובד נהדר. טיפ - מדיטציה יומיומית היא טיפול מצוין. לכו למדוט"(צילום: דנה קופל)

     

    המסרים של מישל לי היו מעורבים - עם רטינול, אבל בלי התנגדות. עם טיפוח, אבל בלי אנטי. עם זיקנה, אבל, אם אפשר, עם סלבריטי חטובה וזוהרת כמו הלן מירן. עם זאת דבריה הצביעו על הקשר בין המושג הזה, אנטי-אייג'ינג, לתפיסה של ההזדקנות כקונספט נוראי, קשה, אסור, כישלון, שצריך להילחם בו בכל ארטילריה אפשרית.

     

    "החלטתי להראות לאנשים איך נראית אישה בת 56, כפי שהיא. נטורל"

    אצל סמדר גנזי, 56, מרצה בנושא פרו אייג'ינג, מפיקת תצוגות אופנה ומנטורית לדוגמניות, האנטי לאנטי התבשל כתוצאה מהערות ושאלות שהופנו אליה שוב ושוב לאורך השנים. גנזי, שהייתה דוגמנית מצליחה ונשארה בתעשייה, מצאה עצמה עם הזמן מופצצת בהצעות להיאבק בתהליכים שעברו על פניה. בתצוגות אופנה, במילייה של דוגמניות, בחדרי הלבשה, אנשים זרקו לה מדי פעם: "את לא רוצה לתקן את הפגמים?", "מה עם לעשות משהו בפנים?".

     

    בו זמנית התקשרו אליה מדי פעם משרדי יחסי ציבור של פלסטיקאים והציעו שתפקיר את פניה לסכין, לחומצות או למילויים. תחילה פשוט סירבה בנימוס, אבל ככל שההצעות הצטברו, הסירוב הפך להתנגדות, ועצם ההצעות החל לקומם אותה. "מה אני, אנטי להתבגרות שלי?", היא אומרת. "הגעתי למסקנה שאני לא מוכנה להיות חברה בכת הפחד מהזדקנות ולכן החלטתי להמציא לי כת אחרת". וכך, כאשר קיבלה הצעות דוגמנות, כמו למשל למותג האופנה "קרייזי ליין", התנתה את הסכמתה בכך שפניה לא יעברו ריטוש. "החלטתי להראות לאנשים איך נראית אישה בת 56, כפי שהיא. נטורל".

     

    גנזי נטורל, הקיץ באי לפקדה:

     

     

    בפוסט שהעלתה אחר כך, שזכה למאות לייקים, כתבה: "אני לא מוכנה להסתיר את עצמי. אני לא מוכנה להחביא את הקמטים שלי. אני רוצה להראות את עצמי כפי שאני".

     

    מניפסט נגד גילנות

    מה רע בלהיות אנטי לזיקנה? אתם בוודאי שואלים. מה כל כך טוב בקמטים שצריך לחלוק אותם עם כולם? אשטון אפלווייט, אקטיביסטית של אייג'יזם וכותבת, שהוציאה את הספר The Chair Rocks: A Manifesto Against Ageism ("הכיסא מתנדנד: מניפסט נגד גילנות", בתרגום חופשי), דוחפת את החזית רחוק יותר. היא לא רק מהרהרת על הצורך במתיחות פנים ובמילויים, היא מטילה ספק גם בצביעת השיער. דרך העיסוק בבלונד המלאכותי שיש לרוב הנשים אחרי גיל 50, היא תוהה מדוע אף אחת אינה מרשה לעצמה להתהלך בעולם כשסימני הגיל לגופה. לטענתה, כשאף אחת לא יוצאת לרחוב חמושה בשיער שיבה, אנחנו הופכות לשקופות, בדיוק כמו כל סוג אחר של אוכלוסייה מודרת, שנכנעת לאפליה נגדה ומנסה לטשטש את סימני השונות שלה במקום להיאבק להכרה.

     

    "לפני שנתיים היה לי רגע של הארה", כתבה במגזין "ניו יורקר". "כל כך הרבה נשים צובעות את השיער כדי להסתיר את השיבה, אבל רבות מאיתנו מתנגדות למאמץ, להשקעה הכספית. זו גם אחת הדרכים המרכזיות שבה אנו הופכות את עצמנו לשקופות כנשים מבוגרות - כשהקבוצה שקופה, כך גם הבעיות שהיא מתמודדת איתן. חשבו על כך: אם העולם היה יודע כמה רבות אנו, כמה יפות אנו, תארו לעצמכם שהיינו מתאגדות, בסולידריות".

     

    ענת עצמון: "יותר ממאה פעם אמרתי לעצמי 'טוב, נו, הגיע הזמן לבוטוקס', אבל עדיין לא עשיתי כלום. מצד אחד אני מעריצה נשים כמו פרנסס מקדורמנד שהולכת עם הגיל עד הסוף, בלי איפור ובלי צבע, מצד שני אני רואה את עצמי בצילום, רואה מה קורה לי בפנים ומתבאסת. בינתיים אני עוד בסוג של הלם משתק בנושא הזה. אני מאמינה שהבגרות היא תהליך נפשי ופנימי שמקרין החוצה, ובכל מקרה כשאני רואה את כל הצעירות היפות האלה, אני יודעת שגם יומן יגיע. זאת הנקמה הקטנה שלי. זה לא פוסח על אף אחד" (צילום: דנה קופל)
      ענת עצמון: "יותר ממאה פעם אמרתי לעצמי 'טוב, נו, הגיע הזמן לבוטוקס', אבל עדיין לא עשיתי כלום. מצד אחד אני מעריצה נשים כמו פרנסס מקדורמנד שהולכת עם הגיל עד הסוף, בלי איפור ובלי צבע, מצד שני אני רואה את עצמי בצילום, רואה מה קורה לי בפנים ומתבאסת. בינתיים אני עוד בסוג של הלם משתק בנושא הזה. אני מאמינה שהבגרות היא תהליך נפשי ופנימי שמקרין החוצה, ובכל מקרה כשאני רואה את כל הצעירות היפות האלה, אני יודעת שגם יומן יגיע. זאת הנקמה הקטנה שלי. זה לא פוסח על אף אחד"(צילום: דנה קופל)

       

      אפלווייט מעלה נקודה מעניינת: אחת הסיבות לכך שרובנו נוהרות לטשטש את סממני הגיל, היא שכמעט בלתי אפשרי למצוא ברחוב נשים עם שיער שיבה. וככל שטיפולי האסתטיקה נעשים חלק מהמיינסטרים, כך סביר להניח שבקרוב לא נראה ברחוב גם אף אישה עם קמטים או כתמים. לפני גיל 50 כולנו ניאלץ לקבוע תור חירום לכירורג פלסטי.

       

      כיסוי השיבה, טשטוש הכתמים ומילוי הקמטים מבטאים לא רק טרנד ביוטי אלא גם אמירה חברתית נוקבת: זה לא בסדר להיות זקן. "זה מתכתב עם נושא הגילנות", אומרת ענת סרגוסטי, עיתונאית ופרשנית המתמחה בנושא הקשישים. "זה גורם לכך שאנשים מתכחשים להיותם זקנים. מעלימים את הזקנים, הופכים אותם לשקופים. הם מרגישים שכדי שיהיה להם מקום בחברה, הם צריכים להיראות צעירים". צבע השיער, אם כך, הוא עבור המבוגרות מה שהארון היה בעבר עבור הקהילה הלהט"בית. כשהחברה מגדירה קבוצה כחסרת לגיטימציה, היא מבהירה לחבריה שעליהם להסתיר את זהותם.

       

      ומה יעזור לנו צבא שיבה שייצא בגדודיו לרחובות? כך חבריו היו יכולים לדרוש שהמציאות תתאים להם. אפלווייט מדברת על הדרישה שצנצנות הריבה ייפתחו בקלות, ושלצד כל המדרגות יהיה מעקה, אפשר לחשוב על עוד דברים - קצבת זיקנה גדולה יותר, דחיית הפנסיה, התאמת המחשבים והטלפונים החכמים לקשישים, וזו רק תחילת הרשימה.

       

      קרן מור: "בקיץ אני מעדיפה לא לחבק כלום, על אחת כמה וכמה את הגיל. באותו עניין יש ציטוט שאני אוהבת שמיוחס ללואיס בונואל, שאמר שלגיל אין חשיבות - אלא אם כן אתה גבינה" (צילום: דנה קופל)
        קרן מור: "בקיץ אני מעדיפה לא לחבק כלום, על אחת כמה וכמה את הגיל. באותו עניין יש ציטוט שאני אוהבת שמיוחס ללואיס בונואל, שאמר שלגיל אין חשיבות - אלא אם כן אתה גבינה"(צילום: דנה קופל)

         

        כשאפלווייט כתבה דברים דומים בפוסט שהעלתה בפייסבוק, היא זכתה לתגובה המוצדקת: "תהיי את הראשונה". והיא הייתה. כעת היא מובילה קבוצה הולכת וגדלה של נשים שמסרבות להתחפש לצעירות.

         

        מה נסגר עם הגברים?

        אי אפשר להתכחש גם לכך שנשים חשופות יותר לאייג'יזם מגברים. והשוואה בין מספר מוצרי האנטי-אייג'ינג שמוצעים לנשים לעומת אלה שמוצעים לגברים, מספקת לכך הוכחה חותכת. וזה לא עוצר שם. קחו את שידורי הטלוויזיה לדוגמה – האם תוכלו להצביע על רוני דניאל נשית? כזאת שמרשה לעצמה להופיע עם שיער שיבה, קמטים וקצת כרס? לא, כי היא איננה. לנשים, הרבה יותר מגברים, אסור להתבגר.

         

        ד"ר יופי תירוש, ראש בית הספר למשפטים במכללת ספיר, מדגישה את ההיבט הפמיניסטי של העניין. "זה קשור לאמביוולנטיות הכוללת שיש כלפי הישגי הפמיניזם", היא אומרת. "מצד אחד, בעשורים האחרונים נפתחה לנו הנשים דלת להשיג ולעשות דברים שמעולם לא דמיינו שנוכל לעשות. בעקבות כך מצופה מאיתנו להיות חזקות, משפיעות, מנהלות, משיגניות. עם זאת, מצופה מאיתנו באותה המידה שנמשיך לעשות הכל כמו קודם: ללדת, לגדל, להאכיל, וכל הזמן להיות גם חטובות ומצודדות. גם לעבוד, להתפרנס ולהגיע לעמדות כוח, גם ללדת ולהיניק וגם להישאר עם בטן שטוחה וחזה זקוף".

         

        המסר הזה לא רק חושף את היחס האמיתי לנשים, הוא גם מחבל ביכולתן להגיע להישגים משמעותיים, לנובל, לעליון, למשרת המנכ"לית. "זו מערכת שמסכלת את יכולתנו להתרכז בדברים אחרים מלבד אם הכנסנו את הבטן, אם אכלנו יותר מדי, אם עשינו מספיק כושר", מסבירה תירוש. "זו מערכת שמחייבת אותנו להשקיע הרבה זמן, כסף, תשומת לב וייסורים לתחזוק המראה שלנו - לישיבה במספרה, לתרגילי חיטוב, לקרמים, למייק־אפ, לבוטוקס, לטיפולי לייזר ומה לא".

         

        אנטי אנטי אנטי

        ויש גם כבר אנטי, לאנטי לאנטי. גם אני מכירה אותו, מהרגע שבין הקומה הראשונה לקומת הקרקע. נשים רבות אוהבות להיראות טוב, מתקשות להיפרד מהמראה הצעיר. "יש כאלה שאצלן הקו עובר לפני הסכין, ואחרות שאצלן הוא עובר לפני הצבע במספרה", אומרת גנזי. ועם זאת, המומחיות לגילנות ולהשפעת החברה על דימוי הגוף הנשי מלמדות אותנו לשים סימן שאלה אחרי המשפט: "אבל זה מה שבא לי". הן רומזות לנו להטיל ספק בכך שהרצון להיראות צעירה הוא באמת רצון אישי, שאיפה אותנטית שבוקעת מעומק הלב, ומכוונות את האצבע לכך שיש מי שעובד ומרוויח מכך שנרגיש שסממני הגיל על גופנו הם דבר שאי אפשר לצאת איתו לרחוב.

         

        "אנטי-אייג'ינג זו לא רק תופעה שמשקפת תפיסה חברתית, זו גם תעשייה שמגלגלת הרבה מאוד כסף", אומרת סרגוסטי, והיא צודקת. התעשייה הזאת לא יכולה הייתה לשווק לנו צבעי שיער, קרמים ודיאטות בלי שהייתה מלמדת אותנו קודם ששיבה זה מכוער וקמטים זה דוחה. "אי אפשר לעשות כסף מתחושה של סיפוק ושלמות עצמית", מחדדת אפלווייט, כשהיא מסבירה את הקשר בין קפיטליזם לאייג'יזם, "אבל אפשר גם אפשר לעשות כסף מבושה ומפחד".

         

        "המישטור כאן הוא פנימי", מוסיפה ד"ר תירוש. "הציפיות החברתיות שמשודרות אלינו עובדות טוב יותר משיטור חיצוני. בדיוק כמו שהצורך להכניס את הבטן עובד חזק יותר ממחוך. הציפיות האלה מצליחות להשפיע עלינו וגם להסוות את כוח הכפייה, כלומר לגרום לנו להבין שאסור לנו להיראות בנות גילנו, וגם לגרום לחשוב שאנחנו אלה שרוצות בזה ואף אחד לא לחץ עלינו".

         

        מיכל צפיר: "אני מקבלת את העובדה שהתבגרתי וממשיכה לאהוב את עצמי. הרי אנחנו נתבגר בין אם נרצה ובין אם לא. האנטי אייג'ינג שלי הוא אורח חיים בריא – זה מה ששומר עלי צעירה, יותר מגנטיקה אפילו. הרי לא משנה כמה קרמים אשים על הפרצוף. אם אני מכבדת את הגוף שלי בחומרי גלם איכותיים, בשינה טובה, בוחרת לא לרכל, לא לעשן, לא להתמרמר – זה האנטי-אייג'ינג האמיתי" (צילום: דנה קופל)
          מיכל צפיר: "אני מקבלת את העובדה שהתבגרתי וממשיכה לאהוב את עצמי. הרי אנחנו נתבגר בין אם נרצה ובין אם לא. האנטי אייג'ינג שלי הוא אורח חיים בריא – זה מה ששומר עלי צעירה, יותר מגנטיקה אפילו. הרי לא משנה כמה קרמים אשים על הפרצוף. אם אני מכבדת את הגוף שלי בחומרי גלם איכותיים, בשינה טובה, בוחרת לא לרכל, לא לעשן, לא להתמרמר – זה האנטי-אייג'ינג האמיתי"(צילום: דנה קופל)

           

          השווקים צריכים לגדול, התעשייה צריכה להרוויח, וכשם ששכנעו אותנו שכדי להיות אופנתיים אנחנו זקוקים למלתחה חדשה מדי שנה, כך לימדו אותנו שלא נוכל להיראות יפות בלי לעבור מתחת לסכין, ושמי שנראית "לגילה", התרשלה בתפקידה. לא סתם נשים שנראות פחות "שמורות" זוכות לצקצוקים מהצד, בעוד שנשים מצודדות מקבלות מחמאות. לא סתם אחת המחמאות הנפוצות ביותר כשנשים חושפות את גילן, היא "את לא נראית".

           

          ההצהרה של מירן והפרסום של "אלור" הובילו כמה חברות קוסמטיקה להסיר את המונח "אנטי-אייג'ינג" מהמוצרים שלהן. אולי הן צריכות לגרום גם לנו לחשוב מחדש על המיתוג שלנו. להסתכל על עצמנו מחדש בראי, לראות את השיבה, להביט בקמטים, להביט בקמטוטי העיניים, ולא לדמיין שעל הראי כתוב "פג תוקף". לא להיות אנטי עצמנו, רק משום שכוחות רבים חברו אלה לאלה כדי שנאמין שאנחנו צריכות.

           

          האם אתם אנטי-אייג'ינג או אנטי אנטי? ענו על הסקר שלנו

           

           

          הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: גורן ליובונצ'יץ)
          הגיליון החדש של מגזין מנטה - עכשיו בדוכנים (צילום: גורן ליובונצ'יץ)
           
          הצג:
          כל התגובות לכתבה "תנועת האנטי אנטי-אייג'ינג: "אני לא מוכנה להחביא את הקמטים שלי""
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד