מאיה עשת תמיד הייתה על הבמה, אבל אף פעם לא עשתה מזה סיפור גדול: אולי זה עניין של אופי; אולי זה קשור לכך שהיא גדלה בבית שבו כמעט כולם שחקנים. התוצאה עגומה: שחקנית ישראלית חיה ועובדת בהוליווד, משתתפת בהפקות יוקרתיות וזוכה להצלחה, אבל בישראל לא שומעים עליה – ומדובר באותה מדינה שיוצאת מגדרה לנוכח כל גיחה למסך של גל גדות.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- בתו של חיים גורי הולכת בדרכו ומספרת איך זה לגדול עם מיתוס
ואם אתם לא מאמינים שהיא באמת מצליחה בעיר הסרטים – הרי לא חסרים ישראלים שמספרים ניסים ונפלאות על הישגים בחו"ל בלי שיש לזה כיסוי – אתם מוזמנים להציץ בסדרת האימה של אם-טי-וי "זאב צעיר", שמוקרנת גם בארץ, ושבה מגלמת עשת את דמותה המסתורית של מרדית ווקר, תלמידת תיכון שהיא "באנשי", סוג של מכשפה, שחוזה את העתיד הקודר והמאיים של חבריה לתיכון. עשת משחקת ברגישות עצומה דמות מורכבת ובלתי אפשרית, כמעט מופרכת, ובזכות הכריזמה והמראה הלא שגרתי שלה מצליחה לרגש את הצופים ולהפוך מדמות שולית לאחת הגיבורות הבולטות בסדרה.
חשבתי שעובדים עליי
עשת נולדה לפני 28 שנים בירושלים, ובגיל תשע עברה עם משפחתה למושב מסילת ציון שמצפון לבית שמש. אביה, אריק עשת, שחקן ומורה למשחק, היה בין מייסדי הסניף הירושלמי של הסטודיו למשחק שבהנהלת ניסן נתיב וניהל אותו במשך שנים. בהמשך הקים את תיאטרון האינקובטור, שבו הוא משמש עד היום כמנהל אמנותי. אמה, אילווה גרונוויץ-עשת, עלתה לארץ משוודיה, שם למדה תיאטרון וקולנוע, וכיום מלמדת משחק בבית הספר שליד תיאטרון אספקלריא בירושלים. אחותה מילי עשת (25) לומדת משחק בימים אלה וכבר מוכרת לקהל בזכות תפקידה בסרט "מעבר להרים ולגבעות" של ערן קולירין. אחותה הקטנה, נעם (22), היא היחידה במשפחה שלא עוסקת במשחק בשום צורה (נכון לעכשיו).
"גדלתי על התחום הזה", מספרת מאיה עשת בראיון טלפוני מלוס אנג'לס. "תמיד היינו הולכות להצגות של אמא, ואבא היה לוקח אותנו להצגות של התלמידים שלו בסטודיו. אבל ההורים לא כיוונו אותי לעולם הזה; אמא גם אמרה לי שזה לא קל להיות שחקנית, אבל שניהם חשפו אותי לחיים שלהם, ונמשכתי לעולם הזה".
בגיל תשע היא החלה לדבב, כשהעבודה שזכורה לה במיוחד היא דיבוב הדמות אולי בסדרה "רולי פולי אולי" ששודרה בערוץ הילדים. "הרגשתי ברת מזל", היא אומרת, "כי בשביל ילדה קטנה זה מאוד מספק להיות דמות בטלוויזיה וגם לקבל קצת כסף". בגיל 12 קיבלה תפקיד משמעותי ראשון, של ילדה דתייה שמאבדת את שפיותה, בסרט הקצר "עבדי השם", ובמהלך לימודיה בתיכון לאמנויות בירושלים קיבלה תפקידים בסרט "מישהו לרוץ איתו" ובסדרת הדרמה "משמורת". "תפקידונים", היא מדייקת. "לא משהו שיש בו תהילה. לא פיתחתי שריטות שיש לילדים שנעשים שחקנים בגיל צעיר. גם לא התרוצצתי בין אודישנים ולא הפסדתי לימודים. הילדות שלי הייתה רגילה לגמרי".
בגיל 18 בישרה להוריה: "אני עוברת לארצות הברית כדי להיות שחקנית". היא נרשמה לשישה בתי ספר למשחק בניו יורק, עברה אודישנים והצליחה בארבעה מתוכם. לבסוף בחרה ללמוד בסטודיו של סטלה אדלר, שעם בוגריו נמנים מרלון ברנדו, ג'ודי גרלנד, אליזבת טיילור, רוברט דה-נירו ועוד. במהלך הלימודים הכירה את בעלה, השחקן קונסטנטין מליקוב, יהודי ממוצא רוסי שגדל במדינת ניו יורק (שיחק בסדרות "סטארט אפ" ו"נרקוס"). כשסיימו ללמוד, עברו השניים ללוס אנג'לס במטרה להגשים את שאיפותיהם כשחקנים.
הכירו את בעלה:
"לקח זמן", היא אומרת. "רק לפני שנתיים התחלתי להתקיים ממשחק בלבד. עד אז לימדתי עברית כדי להתפרנס, ובמקביל הלכתי לאודישנים. התעשייה פה ענקית, ובהתחלה הרגשתי כמו פירור בעולם ענק. כל הזמן יש מחשבות סביב השאלה איך מצליחים להתברג בתוך הדבר הזה; מצד שני, כבר יש לי מיליון פרויקטים והמון עבודה. אני מאמינה שאם יש לך כישרון, ואתה 'פּוּשר' כמו שהישראלים יודעים להיות, וסבבה לעבוד איתך – בסוף אתה תעבוד. אבל אני יודעת שזה לא מובן מאליו. לא מזמן טיילתי בפארק עם הכלב, והיה שם בחור ששאל אותי במה אני עוסקת. כשאמרתי לו שאני שחקנית, הוא שאל: 'ואת עובדת בזה?' כי באמת, הרבה שחקנים כאן עושים עבודות אחרות כמו מלצרות ומשחקים רק מהצד. תפקיד אחד בשנה הרי לא יכול לקיים אותך".
ואז הגיע התפקיד האחד שהוכיח שהוא יכול לקיים, ועוד איך - התפקיד ב"זאב צעיר". "זה היה ענק", מתלהבת עשת, "וקרה לגמרי במקרה. שיחקתי בהצגה קטנה, בתיאטרון של 50 מושבים, שהתבססה על סיפורי אימה של הסופר הווארד פיליפס לאבקרפט. להצגה הגיע בעלה של מי שהפכה לימים לסוכנת שלי, שמאוד אוהב את הסופר הזה וסחב איתו את אשתו. היה לי שם מונולוג של רבע שעה, ואשתו אהבה את זה ואחר כך יצרה איתי קשר במייל. בהתחלה חשבתי שעובדים עליי: היא כתבה שהיא עובדת עם שחקנים כמו סת' רוגן, וזה נראה לי לא מציאותי, אבל עניתי לה, ואחרי שהתחלנו לעבוד יחד, היא עבדה קשה מאוד כדי שאקבל המון אודישנים. התפקיד שלי ב'זאב צעיר' נכתב במקור לפרק אחד בלבד, אבל לאט-לאט הוסיפו עוד פרק ועוד פרק, ויצא שבסוף שיחקתי שם און-אנד-אוף במשך שלוש עונות. זו הייתה יריית פתיחה נהדרת לקריירה, כי זו סדרה מאוד פופולרית עם קהל מעריצים מאוד נלהב. היה שם קדימון שכלל את השם שלי, וכשראיתי אותו בפעם הראשונה, אמרתי לעצמי: 'מה זה הדבר הזה?' הייתי בשוק. זה היה מטורף".
לא סטנדרטית
ב"זאב צעיר" היא סגרה מעגל: כמו בסרט הקצר הראשון שלה בגיל 12, גם כאן היא גילמה דמות של משוגעת. "נורא נהניתי איתה", היא אומרת. "בכלל, בצילומים היו המון חבר'ה צעירים, בגילי, אז הייתה אווירה מאוד כיפית". מבית המשוגעים בסדרת הנעורים היא לוהקה לדמות קשוחה נוספת, הפעם של אנורקטית, בסרט "עד העצם" שביימה מרטי נוקסון. בסרט הזה היא שיחקה לצד קיאנו ריבס, "שהיה סופר-נחמד, גם אם מודע למעמדו", מספרת עשת, "והבמאית השרתה על הסט אווירה מאוד אינטימית ונעימה בין כולם". ולמה, לדעתה, היא מקבלת דווקא תפקידים של צעירות מעורערות? "כי אני נראית קצת שונה, נערה לבנה עם שיער אפרו כזה, מתולתל. אני לא נראית סטנדרטית, וזה הכיף במשחק, שאפשר לצרוח ולבכות ולא להיות סטנדרטיים".
השנה, היא מספרת, אפשר יהיה לראות אותה בשלוש הפקות: הקומדיה "פרח" (ראו סרטון בראש הכתבה); "נשים מתות מהלכות", סרטה דובר האנגלית של הבמאית הישראלית הגר בן אשר, שהוקרן לאחרונה בפסטיבל חיפה; ו"נייטפליירז", סדרת מדע בדיוני שתעלה בסתיו הקרוב בערוץ האמריקאי SyFy ובנטפליקס. בין עבודה לעבודה היא מתגעגעת לארץ – למשפחה, לחברים, "ולעובדה שהכל שם פחות מקובע", היא אומרת. "בארץ אפשר פשוט לקפוץ לאנשים, לדפוק על הדלת ולהגיד: 'היי, זאת אני'".
______________________________________________________
גם ניב ארזי ודורי סדובניק מצליחים בחו"ל - כמוזיקאים. הקליקו על התמונה:
