לא רוצים אקווריום: ההייטקיסטים שהעדיפו מבנים כפריים על מגדלים

החנויות במבנים ההיסטוריים ששומרו בשרונה נכשלו; את מקומן תפסו חברות חלוציות, כל אחת בתחומה. אולי לכן בחרו במעטפת רומנטית ובאווירה ביתית למשרדיהן

אביטל ברוידא

|

02.10.18 | 11:07

חדר העבודה המרכזי במשרדי ''למונייד'', בעיצוב פנינית שרת אזולאי. ציורי הקיר שוחזרו בשיפוץ הקודם, שולחנות העבודה הם של המותג הישראלי rack&tack (צילום: איתי בנית)
חדר העבודה המרכזי במשרדי ''למונייד'', בעיצוב פנינית שרת אזולאי. ציורי הקיר שוחזרו בשיפוץ הקודם, שולחנות העבודה הם של המותג הישראלי rack&tack (צילום: איתי בנית)
החברה מאכלסת שני מבנים היסטוריים, שמשקיפים זה אל זה. בתמונה המבנה שעל רחוב קפלן, אחד מחמישה שהוזזו אחורה בשלמותם בזמן העבודות על המתחם (צילום: איתי בנית)
החברה מאכלסת שני מבנים היסטוריים, שמשקיפים זה אל זה. בתמונה המבנה שעל רחוב קפלן, אחד מחמישה שהוזזו אחורה בשלמותם בזמן העבודות על המתחם (צילום: איתי בנית)
המטבח, עם משטחי עבודה בשני גבהים, הותאם לגובה החלונות. הכיור והארונות הכחולים, עם מסגרות מעוטרות, הולמים היטב מקרר בסגנון ישן (צילום: איתי בנית)
המטבח, עם משטחי עבודה בשני גבהים, הותאם לגובה החלונות. הכיור והארונות הכחולים, עם מסגרות מעוטרות, הולמים היטב מקרר בסגנון ישן (צילום: איתי בנית)
הפרקט חדש, והקיר לצד פינת האוכל הודגש בטפט עם הדפס טרופי, מעין מענה לקירות המעוטרים ששוחזרו (צילום: איתי בנית)
הפרקט חדש, והקיר לצד פינת האוכל הודגש בטפט עם הדפס טרופי, מעין מענה לקירות המעוטרים ששוחזרו (צילום: איתי בנית)
הכניסה לחדריהם של בעלי החברה, שבהם קירות משוחזרים. מעצבת הפנים פנינית שרת אזולאי בחרה להמשיך את האופי והאווירה ההיסטורית-רומנטית גם בעיצוב החדש. ''רציתי למנף את האופי הקיים של המבנה'', היא מסבירה, ''אבל התפר בין 'תעצימי' ל'אל תקלקלי' הוא עדין מאוד'' (צילום: איתי בנית)
הכניסה לחדריהם של בעלי החברה, שבהם קירות משוחזרים. מעצבת הפנים פנינית שרת אזולאי בחרה להמשיך את האופי והאווירה ההיסטורית-רומנטית גם בעיצוב החדש. ''רציתי למנף את האופי הקיים של המבנה'', היא מסבירה, ''אבל התפר בין 'תעצימי' ל'אל תקלקלי' הוא עדין מאוד'' (צילום: איתי בנית)
מרפסת סגורה עם שולחנות בסגנון בראסרי ודלפק עץ גבוה, שמשקיף אל פארק שרונה. החלק התחתון של הדלפק מסתיר את מערכות המיזוג (צילום: איתי בנית)
מרפסת סגורה עם שולחנות בסגנון בראסרי ודלפק עץ גבוה, שמשקיף אל פארק שרונה. החלק התחתון של הדלפק מסתיר את מערכות המיזוג (צילום: איתי בנית)
לא הרחק משם, במורד רחוב קפלן, נמצאים משרדי קרן ההון-סיכון ''מניב''. כאן ביקשו המעצבות אנה גולדברג ומיקי סלונים להדגיש את מאפייני השימור של המבנה באמצעות אלמנטים חדשים, בסגנון תעשייתי דווקא. הדלפק מזכיר מעטפת של כלי רכב - תחום ההתמחות של הקרן (צילום: גדעון לוין)
לא הרחק משם, במורד רחוב קפלן, נמצאים משרדי קרן ההון-סיכון ''מניב''. כאן ביקשו המעצבות אנה גולדברג ומיקי סלונים להדגיש את מאפייני השימור של המבנה באמצעות אלמנטים חדשים, בסגנון תעשייתי דווקא. הדלפק מזכיר מעטפת של כלי רכב - תחום ההתמחות של הקרן (צילום: גדעון לוין)
המרחב המרכזי בקומת הקרקע הוגדר לשימור, ואינו ניתן לחלוקה באמצעות קירות חדשים. על מנת שלא לפגוע ברצפה המקורית ובציורי הקיר השתמשו האדריכלית אנה גולדברג והמעצבת מיקי סלונים בדלת אקורדיון מברזל וזכוכית (צילום: גדעון לוין)
המרחב המרכזי בקומת הקרקע הוגדר לשימור, ואינו ניתן לחלוקה באמצעות קירות חדשים. על מנת שלא לפגוע ברצפה המקורית ובציורי הקיר השתמשו האדריכלית אנה גולדברג והמעצבת מיקי סלונים בדלת אקורדיון מברזל וזכוכית (צילום: גדעון לוין)
כל המרצפות מקוריות והשתמרו במלואן. לאלמנטים החדשים המעצבות העדיפו צבעים חזקים ומנוגדים, שלא מתחקים אחר הקיים: פתח קיים בקיר מוסגר בברזל אדום עם זכוכית קבועה ומשמש כחלון פנימי (צילום: גדעון לוין)
כל המרצפות מקוריות והשתמרו במלואן. לאלמנטים החדשים המעצבות העדיפו צבעים חזקים ומנוגדים, שלא מתחקים אחר הקיים: פתח קיים בקיר מוסגר בברזל אדום עם זכוכית קבועה ומשמש כחלון פנימי (צילום: גדעון לוין)
בקומה השנייה הוגדרו לשימור רק כותרות הקיר ההיקפיות. האסטרטגיה העיצובית המאופקת ממשיכה גם פה, עם חצאי קירות ודלתות בתכולים ואפורים כהים. על הרצפה שטיח בדוגמה גרפית, קריצה למרצפות המקוריות (צילום: גדעון לוין)
בקומה השנייה הוגדרו לשימור רק כותרות הקיר ההיקפיות. האסטרטגיה העיצובית המאופקת ממשיכה גם פה, עם חצאי קירות ודלתות בתכולים ואפורים כהים. על הרצפה שטיח בדוגמה גרפית, קריצה למרצפות המקוריות (צילום: גדעון לוין)

מתחם שרונה המשופץ, שנחנך לפני ארבע שנים, קיבל כותרות וספג ביקורת לכל אורך דרכו, עד היום. התכנון של המתחם התבסס על עירוב שימושים – מסחר, בילוי ומגורים – בתוך פארק ציבורי משובץ מבנים היסטוריים ומוקף מגדלי מגורים חדשים. כחלק מהתכנית הוחלט על שיחזורם ושימורם של 37 מבנים מקוריים שנותרו מהמושבה הטמפלרית שרונה, ושימשו מאז קום המדינה את משרד הביטחון ומשרדי הממשלה.

 

אלה היו מבנים בני שלוש קומות; מרתף, קומת מגורים ועליית גג, בסגנון שהיה אופייני לכפרים בדרום גרמניה במאה ה-19. גולת הכותרת של השימור הייתה פרויקט הזזתם של חמישה מבנים בשלמותם, כדי להרחיב את רחוב קפלן לשמונה נתיבים. הפרויקט, ראשון מסוגו בישראל, עלה למינהל מקרקעי ישראל ולעיריית תל אביב 26 מיליון שקלים.

 

5 מבנים היסטוריים הועתקו בשלמותם הרחק מרחוב קפלן, כדי שיהיה אפשר להרחיבו (צילום: איתמר גרינברג, באדיבות רשות מקרקעי ישראל)
    5 מבנים היסטוריים הועתקו בשלמותם הרחק מרחוב קפלן, כדי שיהיה אפשר להרחיבו(צילום: איתמר גרינברג, באדיבות רשות מקרקעי ישראל)

     

    על התוצאה בשרונה אין תמימות דעים. רק על דבר אחד אין ויכוח: החזון של עיריית תל אביב, להפוך את בתי המגורים הכפריים לחנויות מעצבים ומותגים, נכשל. בעוד המסעדות בקומת הקרקע מצליחות לשרוד, החנויות נסגרו בזו אחר זו והשאירו את המבנים ריקים. בעקבות הכישלון שינו העירייה והנהלת הפארק גישה. בקומת המרתף הנמוכה ממפלס הרחוב ימשיכו לפעול בתי קפה, ברים ומסעדות, ואת שתי הקומות העליונות יאכלסו משרדי הייטק.

     

    "הבנו שבגלל צורת המבנה, שאין לו אפשרות לחלונות ראווה ולשילוט גדול, עקב השימור, אין מספיק חשיפה של המותגים כלפי הרחוב", מסביר גיל גזית, מנכ"ל שרונה, את הסיבה לשינוי הייעוד. "במקום חנויות החלטנו להשכיר את המבנים לחברות הייטק. לא עורכי דין ולא רואי חשבון", הוא מדגיש, "מפני שלהבנתנו אופי העובדים והחברות האלו מתאים יותר לשרונה".

     

    נקודת פתיחה עם הקשר והיסטוריה

     

    לחברות ההייטק יש אופציה קלה לשכור, לפי מטר רבוע, שטח נוח באחד ממגדלי המשרדים החדשים שמקיפים את המתחם. חברות הייטק גדולות ומבוססות כמו ''איירון סורס'', שבמשרדיה החדשים ביקרנו לפני שנה, התמקמו בהם ויצרו לעובדיהן אקווריומים נוצצים, מנותקים מהסביבה בקירות זכוכית אטומים. ההחלטה להתיישב באמצע פארק ציבורי, במבנה טמפלרי שבמקור היה בית מגורים, היא יוצאת דופן ומעידה, אולי, על אופי שונה של חברה.

     

    ''למונייד''. למבנה היסטורי יש ערך מוסף: סגנון מובחן והיסטוריה, שמהווים נקודת התייחסות והשראה אמיתית (צילום: איתי בנית)
      ''למונייד''. למבנה היסטורי יש ערך מוסף: סגנון מובחן והיסטוריה, שמהווים נקודת התייחסות והשראה אמיתית(צילום: איתי בנית)

       

      בעוד האדריכלים והמעצבים שנקראים למלא את אולמות המגדלים הגנריים נדרשים להמציא בכל פעם את הגלגל מחדש – מבנה היסטורי מציב נקודת פתיחה שונה לחלוטין. יש בו מגבלות תכנוניות ועיצוביות הנובעות מאילוצי השימור, אבל יש בו גם ערך מוסף: סגנון מובחן והיסטוריה, שמהווים נקודת התייחסות והשראה אמיתית, מהן אפשר לצאת לדרך החדשה. אם מכבדים ומעריכים את המקור, העיצוב החדש יכול להיות מכונס ומאופק, שתי תכונות נדירות במשרדים במגדלים החדשים.

       

      שתי חברות שהעדיפו נקודת מוצא מקומית והיסטורית על עכשווית ונוצצת הן חברת הביטוח ''למונייד'' (Lemonade) וקרן ההון סיכון ''מניב'' (Maniv), שבחרו להתמקם במבנים העתיקים בשרונה, בקו הראשון, שמקביל לרחוב קפלן.

       

      Lemonade

       

      את Lemonade הקימו ב-2015 דניאל שרייבר ושי וינינגר (לשעבר מייסד שותף בפייבר). זוהי חברת ביטוח דיגיטלית, שהמודל העסקי שלה שונה לחלוטין מזה של חברות ביטוח מסורתיות, ומבוסס על המחקרים ותורת ההתנהגות של פרופסור דן אריאלי, שיש לו גם חלק בחברה.

       

      התפעול כולו, מרכישת הביטוח ועד הגשת התביעה, נעשה בצ'אט דיגיטלי דרך האתר או האפליקציה, והחברה מתגאה בכך ש-30% מהתביעות משולמות אוטומטית, בתוך שניות. בנוסף מצהירה לימונייד שהיא לוקחת 20% מכל פרמיה לתפעול החברה, ושאר הכסף נועד לתשלום תביעות. בסוף השנה, אם נשאר כסף בקופת החברה – תורמים אותו לעמותות שונות, לפי בחירת המבוטחים.

       

      המבנה האחורי, שבו יושבים בעלי החברה (צילום: איתי בנית)
        המבנה האחורי, שבו יושבים בעלי החברה(צילום: איתי בנית)

         

        המרפסות בקומת הקרקע נסגרו בזכוכית, ויש בהן פינות עבודה וישיבה נינוחות יותר (צילום: איתי בנית)
          המרפסות בקומת הקרקע נסגרו בזכוכית, ויש בהן פינות עבודה וישיבה נינוחות יותר(צילום: איתי בנית)

           

          כיום החברה מוכרת ביטוחים בשוק האמריקאי בלבד, והיא מונה 44 עובדים, בתל אביב ובניו יורק. את משרדיה כאן מיקמה בשני בניינים טמפלרים הפונים זה לזה. אחד מהם, בקפלן 28, הועתק למקומו החדש לצורך הרחבת הכביש. בכל אחד מהמבנים קומת מרתף שבה שוכן בית קפה ושתי קומות עליונות (שאכלסו קודם את חנויות הבגדים ''שרונה 203'' ו"Twenty four seven"). "אנחנו לא רוצים להיות כמו כולם, זה מתבטא במודל העסקי שלנו וגם במקום שבחרנו להתיישב בו", מסבירות נציגות החברה. "לכן בחרנו משרדים שהם בעצם בתוך בית. זו אווירה לגמרי אחרת, שמתאימה לאופי החברה שלנו".

           

          יחד עם מעצבת הפנים פנינית שרת אזולאי הגדירו את הקווים המנחים לעיצוב – לייצר אווירה שתתאים ותעצים את האופי ההיסטורי של המבנה הישן. לצד הרצון הזה עמדו הרבה מגבלות טכניות ואיסורים שנבעו מהנחיות השימור.

           

          שני המבנים שונים, אך בעלי מאפיינים זהים: חזיתות סימטריות, חלונות עץ, מרפסות גדולות הבולטות מקו הבניין וגג רעפים אדום. החדרים בתוך הבניינים שומרו ושוחזרו בגלגול הקודם שלהם לפי המקור, עם מרצפות בטון מצוירות לצד רצפה מקורות עץ שחורות, קירות שחלקם מעוטרים במלואם בציורי קיר ואת חלקם מעטרת רק כותרת עליונה, היקפית.

           

          יש קירות שמותר היה לצבוע מחדש. לחדר הישיבות נבחר ירוק מעושן (צילום: איתי בנית)
            יש קירות שמותר היה לצבוע מחדש. לחדר הישיבות נבחר ירוק מעושן(צילום: איתי בנית)

             

            חדרון צדדי ליד המטבח הפך לחדר מנוחה בהיר ונעים, עם ספת עץ בנויה סביב (צילום: איתי בנית)
              חדרון צדדי ליד המטבח הפך לחדר מנוחה בהיר ונעים, עם ספת עץ בנויה סביב(צילום: איתי בנית)

               

              על כל אלה היה צריך לשמור. שרת אזולאי בחרה להמשיך את האופי והאווירה ההיסטורית-רומנטית גם בעיצוב החדש. "רציתי למנף את האופי הקיים של המבנה'', היא מסבירה, "אבל התפר בין 'תעצימי' ל'אל תקלקלי' הוא עדין מאוד".

               

              איך מתחברים לשפה הקיימת?

               

              "זה בא לידי ביטוי בכל הרבדים של העיצוב וההלבשה. בבחירת החומרים, הצמחייה, התאורה, הרהיטים והתמונות".

               

              בחדרים שאותם יכלה לצבוע מחדש היא בחרה בגווני אפור ובז' בהירים וחמים כרקע נייטרלי, ובירוק וכחול מעושנים בקירות שרצתה להדגיש. הכותרות הדקורטיביות של קירות חדר המדרגות הודגשו עם גוונים בהירים של ורוד ושמנת צהבהבה. כמעין מענה לקירות המעוטרים בצביעה אמנותית, שתי פינות האוכל הודגשו בטפטים עם מוטיבים מן הטבע – טפט ורוד עם דוגמת פלמינגו וטפט ירוק של צמחייה. אלו גם שני האלמנטים היחידים שהזרות שלהם ניכרת ומנוגדת לרקע.

               

              חדר ישיבות באווירה ביתית, עם יציאה למרפסת פרטית (צילום: איתי בנית)
                חדר ישיבות באווירה ביתית, עם יציאה למרפסת פרטית(צילום: איתי בנית)

                 

                שתי מרפסות גדולות בקומות הקרקע נסגרו בזכוכית, והן משמשות כחדרים נוספים שניתן לעבוד בהם, על שולחן בר היקפי מעץ או שולחנות קפה קטנים בסגנון בראסרי. בחלק התחתון של הדלפקים השתמשה אזולאי כדי להסתיר את מערכת מיזוג האוויר. סינר הנגרות שתוכנן מסווה את המערכות הטכניות באלגנטיות התואמת את המבנה העתיק.

                 

                את הקירות שאינם מעוטרים מקשטות תמונות ישנות בשחור-לבן ומודעות פרסומת שהמעצבת הוציאה מעיתונים ישנים, לצד גובלנים גדולים שרכשה בפרוטות בשוק הפשפשים ורק מסגרה מחדש.

                 

                הכניסה לחדרו של אחד מבעלי החברה, עם גובלן שנרכש בשוק הפשפשים בפרוטות (צילום: איתי בנית)
                  הכניסה לחדרו של אחד מבעלי החברה, עם גובלן שנרכש בשוק הפשפשים בפרוטות(צילום: איתי בנית)

                   

                  בפנים כורסאות וינטג', שבזכות המעטפת ההיסטורית לא נראות כמו תפאורה ריקה (צילום: איתי בנית)
                    בפנים כורסאות וינטג', שבזכות המעטפת ההיסטורית לא נראות כמו תפאורה ריקה(צילום: איתי בנית)

                     

                    טפט הפלמינגו, לעומת זאת, נראה מעט זר (צילום: איתי בנית)
                      טפט הפלמינגו, לעומת זאת, נראה מעט זר(צילום: איתי בנית)

                       

                      למעט זליגות פה ושם (בעיקר הטפטים), אופיים של הבניינים נשמר. החללים ביתיים ונעימים ואינם מנקרי עיניים. הם לא מתיימרים לרפרר לצניעות הטמפלרית של 1870, אך ל"תפאורה התקופתית" שבה בחרה המעצבת להלביש את הפנים יש כאן צידוק של היסטוריה והקשר. זאת, בניגוד לתחושה המלאכותית שמתקבלת במגדלים: שם, לרוב, אין הקשרים סביבתיים או תקופתיים, ומה ששולט בעיצוב הן מגמות חולפות. והרי מה שנראה כמו המגמה הנכונה היום ייראה מיושן בעוד שנתיים.  

                       

                      Maniv

                      לא הרחק משם, במורד רחוב קפלן, נמצאים משרדיה של קרן ההון סיכון Maniv, המשקיעה בפיתוח טכנולוגיות בתחום הרכב האוטונומי. גם כאן ביקשו בעלי החברה לייחד את עצמם באמצעות המבנה וחיפשו נכס תל אביבי-מקומי, שיהיה יותר אישי ממגדל זכוכית וישדר "דיוק ואיכות". הם מצאו הקבלה בין המיקום והבניין ההיסטורי לבין האמירה שהחברה רוצה להציג, או כפי שהם מגדירים זאת – השילוב בין ותיק ויציב לחדש ועכשווי.

                       

                      לתכנון המשרדים, שמתפרשים על פני שתי הקומות העליונות, הם בחרו באדריכלית אנה גולדברג ובמעצבת מיקי סלונים, שחוברות לעבודות משותפות. כאן ביקשו המעצבות לכבד את המרחב הטמפלרי באופן שונה. הן בחרו להדגיש את מאפייני השימור של המבנה באמצעות אלמנטים חדשים, בסגנון תעשייתי דווקא.

                       

                      כמה מדרגות מובילות אל דלפק קבלה, אולם מרכזי ומטבח. כל המרצפות מקוריות: הן השתמרו במלואן ומייצרות ''שטיחים'' גדולים בכל חדר. הקירות מעוטרים לאורכם בכותרות עליונות דקורטיביות. המעצבות נדרשו לפתרון שיאפשר לחלק את האולם המרכזי לפונקציות הנדרשות. הן השתמשו בדלת אקורדיון מזכוכית ומתכת, בעלת מראה תעשייתי אך מעודן, שמחלקת את החדר למרחב עבודה וחדר ישיבות לפי הצורך, בלי לפגוע במקור.

                       

                      בקירות החדרים בחרו המעצבות בצבע כחול-אפור, שמדגיש את הכותרות המאוירות בגובה הקיר ואת הרצפה, שניהם בגווני צהוב וחרדל (צילום: גדעון לוין)
                        בקירות החדרים בחרו המעצבות בצבע כחול-אפור, שמדגיש את הכותרות המאוירות בגובה הקיר ואת הרצפה, שניהם בגווני צהוב וחרדל(צילום: גדעון לוין)

                         

                        מסגרת ברזל אדומה תוחמת פתח קיים לשימור, בקיר הכניסה לחדר הישיבות. הזגוגית מייצרת מעין חלון-תמונה פנימי בין החדרים. על מנת להעצים ולהדגיש את הרצפה ואת הכותרות המעוטרות של הקירות, שני אלמנטים בגוונים בהירים, החליטו המעצבות לצבוע את הקירות והדלתות בכחול-אפור כהה.

                         

                        מבט מחדר הישיבות לעבר המדרגות לקומה השנייה, דרך חלון שנקבע בפתח קיים, בקיר שהוגדר לשימור (צילום: גדעון לוין)
                          מבט מחדר הישיבות לעבר המדרגות לקומה השנייה, דרך חלון שנקבע בפתח קיים, בקיר שהוגדר לשימור(צילום: גדעון לוין)

                           

                          הפס הכהה, שחוצה את הקירות במסדרונות ולאורך המדרגות, נועד לשימור (צילום: גדעון לוין)
                            הפס הכהה, שחוצה את הקירות במסדרונות ולאורך המדרגות, נועד לשימור(צילום: גדעון לוין)

                             

                            במסדרונות, לאורך המדרגות ובמעברים שמקשרים בין חדרי הבית, חוצה את הקיר לכל אורכו פס חום כהה, שנועד לשימור. בהתאמה אליו נצבעו הקירות בתכול בהיר בחלקם התחתון, ובלבן אפרפר בחלקם העליון.

                             

                            בקומה העליונה דרישות השימור היו מחמירות פחות. הרצפה הוחלפה לאריחי בטון אפורים, תקרת העץ המשופעת נצבעה בשחור-לבן קונטרסטי, על מנת להדגיש את הגובה והשיפוע שלה. אותה סכמת צבעים ממשיכה במבואה ובשלושת חדרי המשרדים בקומה.

                             

                            בקומה העליונה יושבים שני המנכ"לים, וחדר נוסף משמש את אחד הסטרטאפים שהחברה משקיעה בהם (צילום: גדעון לוין)
                              בקומה העליונה יושבים שני המנכ"לים, וחדר נוסף משמש את אחד הסטרטאפים שהחברה משקיעה בהם(צילום: גדעון לוין)

                               

                              אחד האיסורים של השימור הוא לחצוב בקירות הקיימים. לכן הותקנו כל נקודות החשמל החדשות בתעלות חיצוניות, על גבי הקירות. זהו אלמנט טכני שנצבע בשחור והתחבר לשפה התעשייתית, המנוגדת לרקע האלגנטי.

                               

                              גם התאורה הטכנית נבחרה בשחור, ורק סוג אחד של מנורה – עגולה, מזכוכית ופליז – משמשת כתאורה דקורטיבית וחוזרת בחדרים השונים. באותו קו מאופק וצנוע יחסית נקטו המעצבות כשבחרו בשולחנות עבודה אפורים ולבנים של ''איקאה'', אפילו עבור אחד מבעלי החברה. קישוטים כמעט שאין כאן, מלבד כמה אגרטלים עם פרחים ומעמדים לעציצים.

                               

                              תאורה טכנית שחורה ואותן מנורות דקורטיביות בכל החדרים (צילום: גדעון לוין)
                                תאורה טכנית שחורה ואותן מנורות דקורטיביות בכל החדרים(צילום: גדעון לוין)

                                 

                                שולחנות עבודה פשוטים של ''איקאה'', גם לבעל החברה (צילום: גדעון לוין)
                                  שולחנות עבודה פשוטים של ''איקאה'', גם לבעל החברה(צילום: גדעון לוין)

                                   

                                  "הבחירות הללו מכוונות, והמחשבה מאחוריהן הייתה להתאפק, ולא להכביד על האופי הקיים של המבנה", מסבירות גולדברג וסלונים.

                                   

                                  איך זה לעצב משרדים במבנה מלא תוכן היסטורי ואדריכלי?

                                   

                                  "זה היה אתגר מעניין. מבחינת ההקשר ההיסטורי התייחסנו למבנה כמו אל בית שצריך לשמש לעבודה. מבחינה מעשית, זו הייתה עבודת פינצטה. לנסות למצוא את הפרצות בתוך המגבלות והמתנות של המצב הנתון, שהוא כל כך דומיננטי, ולצקת פנימה פרוגרמה עיצובית ושימושית, שרק תתלבש על ההיסטוריה הזו ותדגיש אותה".

                                   

                                  --------------------------------------------------------------------------------------

                                  בקצה שרונה, במגדל עזריאלי, משקיפים על המבנים הטמפלרים עובדי ''איירון סורס''. לחצו על התמונה לכתבה:

                                   

                                  עובדי איירון סורס משקיפים על שרונה מלמעלה. לחצו לסיור במשרדים (צילום: גדעון לוין)
                                  עובדי איירון סורס משקיפים על שרונה מלמעלה. לחצו לסיור במשרדים (צילום: גדעון לוין)

                                   

                                   

                                   
                                  הצג:
                                  אזהרה:
                                  פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד