ביום שבו בנה, עומר אדם, הודח מ"כוכב נולד" לפני שבע שנים, שרון אדם הייתה בכלל בדרכה אל פסטיבל המחול בכרמיאל. שלווה ושמחה, רחוקה מאור הזרקורים. כבר שנים היא מלמדת מחול, מאמנת בשיטת "מעגלי הקשבה" ומנחה בפסטיבלים רוחניים, ולא הייתה לה שום כוונה לתת לרעש התקשורתי לבלבל אותה דווקא עכשיו. "אני הייתי בעולמות אחרים בכלל כשפתאום התחיל לחץ, מה יקרה, מה יקרה", היא מחייכת, "אבל המשכתי כאילו כלום לא קרה".
המחשבה לעשות סיבוב פרסה ולחזור הביתה לא עלתה על הפרק?
(צוחקת) "לא. מה זה יעזור? באותו ערב התארחתי אצל חברה דרוזית. בשבע בערב אמרתי לה: 'אני הולכת לישון'. עשיתי מדיטציה, נרדמתי, וכאשר קמתי אמרתי 'הכל בסדר' ונסעתי לפסטיבל המחולות. יום למחרת חזרתי הביתה והתעדכנתי מה קורה. יניב בעלי החליט שכולנו טסים למיקונוס, וזה היה הדבר הנכון לעשות. עפנו ורקדנו, לא קראתי עיתונים ולא הקשבתי לדיבורים. התעלמתי מהרע והלכתי אל השמחה. זו הדרך".
הבן שלי הפך לציבורי
זו שעת בוקר בבית משפחת אדם במשמר־השבעה. אין נפש חיה ברחובות, ואפשר לשמוע ציוץ ציפורים. בכניסה לחצר נובח אליי אחד מכלבי המשפחה. שרון אדם, בלונדינית יפה בג'ינס וחולצה לבנה, קמה משולחן המטבח שעליו מחשב נייד וערימות ספרים, ופונה להכין לנו קפה. בביקורי הקודם כאן שתיתי את הספיישל שלה – סמות'י של פירות ועשבים.
זהו בית צבעוני ושמח, עם כריות רקומות ועבודות אמנות שאדם אספה לאורך השנים. הייתי כאן בתחילת דרכו של עומר אדם, בנה הבכור, בשיא הבלבול והבלגן התקשורתי, ולמרות ההצלחה המטאורית, שום דבר לא השתנה. אדם עדיין עובדת בחצי משרה בבית הספר היסודי "שרת" בקריית־אונו, כמורה למעגלי הקשבה ולקשב־קצב, ומשמשת גם רכזת חברתית. "אני מלמדת מקצוע שאין אותו בשום בית ספר, רק אצלי", היא אומרת, "משלבת ריקודים מחברים ללב ויוגה בתוך השיעורים שלי, ועוד כלים שמטרתם ריפוי ושלווה".
היא מתעקשת לשמור על חיים נורמליים, ואין שום דבר מנקר עיניים סביבה. בבית עדיין מתגוררים רואי, 21, וגל, 16. שלושת הבנים דומים לבעלה, קצין הצנחנים במיל' יניב אדם. אנשים כל הזמן אומרים לה שאין דמיון חיצוני בינה ובין בנה הכוכב. היא כבר רגילה לזה. "אני תמיד אומרת שיש לו את השיניים שלי, את האף שלי ואת החיוך שלי", היא צוחקת, "אבל יותר מהכל יש לו את שמחת החיים שלי".
יותר מ־20 שנה שאדם, מקום שני באליפות הארץ במחול אירובי 1991, מלמדת ריקוד. במקביל היא מדריכה אנשים כיצד לבחור בחשיבה חיובית, מנחה טקסי מעבר מילדות לבגרות לבנות מצווה ומעבירה הרצאות בנושאים רוחניים. היא מאמינה באלוהים, מחוברת אל הרב יובל אשרוב הכהן, מקפידה על תזונה בריאה, מתנגדת לשימוש בתרופות ומאמינה בעין טובה. במרכז "אדם שלם", שהקימה לפני שבע שנים בחצר ביתה, נמצא כל מה שהיא מאמינה בו בחלל אחד. מגיעות לכאן נשים מכל רחבי הארץ, חילוניות ודתיות, וגם גברים וילדים, והבית נשאר פתוח למרות הפרסום.
כאשר בנה הבכור הפך לכוכב, הכלים הרוחניים שלה הוכיחו את עצמם. "כן, בהתחלה היה לי מאוד קשה. הבן שלי הפך לציבורי, והניתוק ממנו היה לא קל", היא נזכרת. "הייתי צריכה למצוא מי אני. מבחינתי יכולתי להיות אמרגנית שלו, הרי אני באה מהבמה ואוהבת את העולם הזה. אני הולכת להופעות הגדולות שלו ולא מוותרת על אף אחת, אבל הבנתי שאני צריכה להישאר מאחורי הקלעים".
למה?
"כי התפקיד שלי כאמא הוא להישאר המרכז ועיקר הבית, האור. בעלי יושב מאחורי העסק, הוא הראש, ואני הלב והאנרגיות. הבנתי שאם הילדים שלי יראו אותי מחייכת, הם יחייכו. אני זו שמסובבת ומחוללת את השינוי והאנרגיה של הבית, וכולם מושפעים מזה. זו עבודה פנימית".
היא בת 51, נולדה וגדלה בחיפה. העובדה שהיא "נמשכת לעולם הנסתר שיש בו את כל התשובות", אינה מקרית: אמה, אביבה שמר, היא אמנית מחוברת לרוח, שהייתה מלכת החן בשנת 1961. דודתה היא רונית רינת, מלכת היופי 1964, שהייתה בין "יבואני" שיטת "מעגלי ההקשבה" לישראל בתחילת המילניום, ויש לה השפעה עמוקה על התהליך הרוחני שעברה אדם. "גדלתי בבית שבו שולחן האוכל היה מלא בספרי אמנות, חוכמת זן או יהדות קבלית", היא מספרת.
היא החלה לרקוד בלט בגיל ארבע, וכמתבגרת הופיעה כרקדנית על במות הפסטיגלים. ביוטיוב אפשר למצוא אותה רוקדת כנערה, בין היתר לצד ריקי גל ואיתן מסורי. "הריקוד היה ההצלה של הנשמה שלי", היא מספרת. "בין ההורים שלי הייתה אנרגיה קשה והיו הרבה מריבות, והפחד הכי גדול שלי היה שתהיה לזה השפעה על חיי. ברחתי מהבית אל הריקוד, ובגיל 20 עברתי לגור אצל סבתא שלי. גם אל העולם הרוחני הגעתי דרך הפצע שלי".
איך הילדוּת שלך משפיעה על חייך היום?
"בגלל הבית שבו גדלתי, אני עושה הרבה מאוד עבודה על חיבור אנרגטי של בני הבית. הבית שלי הוא חם ופתוח וכולם בו שרים ורוקדים, וזה היה החלום שלי. עומר, מהרגע שהוא התחיל לשיר, היה עושה אצלנו חאפלות מוזיקליות בחצר. הרגשתי שאני במסיבה באילת. לא הכרתי את האנשים שהוא הזמין, אבל זה היה בסדר".
חיפשתי גבר־גבר
אדם התקבלה לעתודה של מכון וינגייט, למדה תואר ראשון בהוראת מחול ובהמשך שירתה כמד"סית. בגיל 22 הכירה דרך חבר משותף את יניב אדם, אז סמג"ד בצנחנים, בנו של ניצב משנה במיל' שמואל אדם, לשעבר מפקד מג"ב ירושלים ומג"ב איו"ש וסגן מפקד הימ"מ. "הוא היה לוחם חתיך מהסרטים, גבר חסון, ארץ ישראל היפה, יוצא שלד"ג", היא נזכרת. "חיפשתי גבר־גבר, אחד שיש לו ביטחון עצמי, שיוכל להחזיק אישה עם כוח. רק גבר חזק יכול להכיל אישה חזקה.
"יניב היה שר ומנגן והתקבל ללהקה צבאית, אבל אבא שלו רצה שיהיה צנחן. התאהבתי בו כשהוא ניגן לי בגיטרה את אהוד בנאי. היום הצעירים מחפשים פרפרים בבטן, אבל אצלנו הפרפרים הגיעו מאוחר יותר. ההתאהבות קרתה בגלל החברות. הוא איש נדיר ופתוח, שמקבל את הדרך הרוחנית שלי ואוהב אותי כמו שאני".
כשהייתה בת 23 השניים נישאו. עומר נולד כשהייתה בת 26, במהלך שליחות שעשו בארצות־הברית מטעם הצבא. כשעומר היה בן שלוש, עברו לנחלה המשפחתית במשמר־השבעה. במרוצת השנים נולדו גם רואי, היום יד ימינו של עומר, וגל, תלמיד תיכון שמתכנן גם הוא קריירה מוזיקלית. "רואי רוצה להיות איש עסקים וגל רוצה להיות מוזיקאי, אבל בקצב אחר. כולנו מבינים שלא צריך את המהירות שבה הדברים קרו לעומר", היא אומרת.
אל הבמה חזרה רק בגיל 30, אז הופיעה עם התנועתרון, "כי נשאר לי הג'וק הזה, אבל בגיל 35 הוא עבר לי. כנראה החלום שלי לא היה בכל רמ"ח איבריי". בין לבין הספיקה גם להשלים תואר שני בתרפיה באמנויות בלזלי קולג' והמשיכה ללמד ריקוד. שלושת בניה, היא מספרת, "גדלו מאחורי הקלעים, ולקחתי אותם לכל התיאטראות והחוגים האלה מגיל אפס".
כללי החינוך שלה ושל בעלה היו ברורים. "הילדים שלי מחונכים מגיל צעיר לתרום את חלקם בבית. בעלי ואני הקפדנו איתם שיטפלו בכלב, ידאגו לחצר ויסדרו את החדרים שלהם. היום הורים לא נותנים לילדים לעשות כלום, נותנים להם כסף ובית ומכונית, וזו טעות. שלושת הילדים שלי עובדים. עבודה היא ערך עליון. אצלנו אין אוכל חינם".
איך גידלת את עומר?
"אמרו לי תמיד שאני מגדלת את הילד הראשון, עומר, כמו ילד שלישי. הייתי בחוסר דאגה, מלבישה אותו בחולצה קצרה ולא בשלוש שכבות. כשהוא היה מטפס על הסולם בגן השעשועים, הייתי יושבת בנחת ומסתכלת עליו ולא מחזיקה לו את הרגל. סמכתי. הייתי אחרת. מסאז'ים מגיל אפס עם שמנים, חוגי שחייה מגיל ארבעה חודשים. הייתי נוסעת על טרקטורונים עם עומר כשהיה בן שנה, בלי פחד, בתוך הטבע של בסיס פלמחים. טסה איתם לאילת לבד לסופשבוע".
היו גם רגעים מאתגרים?
"בהתחלה גידלתי אותם די לבד, כי יניב היה בצבא והגיע אחת לשבועיים. שלושה בנים זה לא קל. היו שנים שהיה הרבה רעש, והם היו רבים והולכים מכות. לשלושתם היו הפרעות קשב וריכוז, וזה אומר המון עבודה מול יועצים ופסיכולוגים. אבל בראש שלי תמיד הכל היה קל. הייתי אנטי רופאים ותרופות. בגיל שנתיים הילדים שלי קיבלו אנטיביוטיקה בפעם האחרונה וגם אינהלציה. מאז לא נתתי להם כלום".
איך חווית את הפרסום וההצלחה של עומר?
"עומר בחר ללכת ל'כוכב נולד' בלי לספר לנו. כשהוא התפרסם, היה לי פחד מכל הג'ונגל שבחוץ. היו פה איתי כמה חברות שממש עזרו לי להבין שאני צריכה להישאר האור ועמוד התווך של המשפחה, לחיות בשמחה. אני הרי יכולה לפחד כל הזמן מרוע ומעין הרע, ממה יגידו, וממה כותבים בעיתונים ואמא'לה ואמא'לה. אני לא שם. יש לי את הכלים לעצור לרגע ולחשוב.
"חשוב לי להדגיש: אני אמא של עומר, רואי וגל אדם, שלושה בנים שאני אוהבת בכל לבי, ולמען שלושתם אני מוכנה לעשות הכל. אני יודעת לייצר להם את החלומות. הם אחים מפרגנים ומחוברים. תמיד שואלים אותי, הם לא מקנאים בעומר? והתשובה היא, מאוד לא. זו הצלחה שלי כאמא".
מה לא יודעים על עומר?
"עומר הוא נשמה גבוהה ומיוחדת במינה. הוא ראה אותי על הבמה והיום אני רואה אותו על הבמה. הוא ילד טוב שלא מדבר לשון הרע, עושה המון חסדים. אני גאה להיות אמא שילדה נשמה כל כך אהובה, שמחברת אנשים לשמחה. עומר ירד לעולם בשליחות, ליצור תדר של קירוב לבבות דרך המוזיקה שלו. הוא מגיע ללב של כל אדם. בני שנתיים שרים את השירים שלו, שולחים לי כל הזמן סרטונים מכל העולם, אנשים רוקדים ושרים. זה תדר של שמחה מעבר למילים. כשאת רואה 30 אלף איש רוקדים, זה מרגש. מה צריך יותר מזה?"
המעריצים של עומר מנסים ליצור איתך קשר?
"מיליון אנשים פונים אליי בבקשות, ואני יודעת להתנצל ולהגיד 'לא'. אני שומרת על הבן שלי. אין לזה סוף. אני מקבלת גם המון שירים מאמנים, ואני מבינה אותם, כי גם אני אמנית, אני מבינה את הכמיהה לגעת בהצלחה. מישהי כתבה לי שהיא רוצה להיות חלק מהמשפחה שלנו. היא שאלה: 'הגזמתי?' עניתי לה: 'כן'. היא כנראה רצתה שאחתן אותה עם אחד הבנים. קורים המון דברים מוגזמים. אני לומדת לשמור על עצמי ועל הגבולות, והיום אני יותר אסרטיבית. חשוב לי להיות מרוצה ולא מרצָה".
אני מניחה שזה מאתגר.
"כן, קשה לפעמים לשמוע כל היום: 'את אמא של עומר אדם?' ממורות, תלמידים, זרים. זה מעייף מאוד. זה להיות זהירה שמא יש אינטרס, להתעלם מרכילות ורעל שמפזרים ברשתות ולא לראות עיתונים וטלוויזיה. לפני הכל אני שרון ויש לי עולם משלי, עשייה וחיים מלאים, צבעוניים ועשירים, ברוך השם".
לא לשכוח מאיפה באתי
אדם רוצה שיכירו אותה לא רק בזכות הבן שלה, אלא גם בזכות שיטת "מעגלי הקשבה", שפותחה בארצות־הברית על ידי ג'ק צימרמן ווירג'יניה קויל. עקרונות השיטה מבוססים על הפסיכולוגיה ההומניסטית ומשלבים את תהליכי קבלת ההחלטות בתרבויות שבטיות קדומות, שבהן התקבצו אנשים סביב מנהיגם, העבירו ביניהם מקל דיבור ודיברו בפתיחות, כל אחד בתורו, ללא שיפוט.
"הייתי במעגל הקשבה כזה לפני 17 שנה, וזו הייתה חוויה מאוד עוצמתית", משחזרת אדם. "לאט־לאט זה נכנס לחיי. כשהבנות בחוגי הריקוד היו רבות, הייתי אומרת: 'שבו רגע, בואו נעשה מעגל הקשבה', והן אמרו: 'עזרת לי יותר משעזרה הפסיכולוגית שלי'. הבנתי שיש לי פה משהו לתת".
ב־2011 הקימה את מרכז "אדם שלם", לאמנות ההקשבה וריפוי רוח ונפש. בלי פרסום מסיבי, אנשים מגיעים אליה מכל הארץ – חלקם ידועים. "מפורסמים לא אוהבים לשבת בקבוצות", היא מסבירה, "איתם אני עובדת אחד על אחד בכלי הריפוי שאני משתמשת בהם: מדיטציות, טיפול במגע, צלילים מרפאים, תנועה וכלים נוספים".
היא הקימה את המרכז דווקא בתקופה שבה בנה עומר פרץ לתודעה, ומשפחתה, שהייתה ידועה עד כה בסיפורי גבורה צבאיים, הפכה סחורה חמה לפפראצי. "היה לי ברור שאני לא נסחפת אחרי כל הרעש והבלגן, ומצאתי את הסנטר שלי שנתן לי כוח. הקמת המרכז אפשרה לי לחדד את הזהות שלי ולהשפיע. זה מביך שמדברים איתי רק על הופעות של עומר ועל להשיג כרטיסים. יש לי כל כך הרבה מה לתת. פעם מישהי אמרה: 'בואו נשב ליד אמא של עומר אדם'. זה מצחיק אותי. אני שרון. תודה על כל האהבה שאתם נותנים לבן שלי, אני מבורכת, אבל יש לי את עצמי ואת העולם שלי".
בקרוב היא יוצאת עם הרצאה חווייתית, "להתחבר ללב - כלים עוקפי מוח". "אני רוצה לתת לכל אדם את האפשרות להתחבר אל הלב שלו, לתת לו כמה כלים פשוטים וישימים שיסייעו לעשות את החיים שלו קלים יותר, לא לחיות בפחד ובחרדה אלא מתוך שמחה ברגע הזה".
יהיו כאלה שישאלו בשביל מה את רצה להרצאות ברחבי הארץ וממשיכה לעבוד קשה. הרי לפי דיווחים בתקשורת, הבן שלך הוא אימפריה כלכלית.
"אנשים גם שואלים: 'למה את ממשיכה לעבוד בבית הספר כמורה, את הרי לא צריכה'. אני מסבירה שאני אוהבת את מה שאני עושה. אני אוהבת ילדים. אוהבת אנשים. אני קמה בבוקר ויש לי מה לעשות, יש לי עניין ומשמעות.
"עבדתי קשה מגיל 15 במלצרות, מכרתי בגדים בחנות. לא ישבתי וחיכיתי שדברים ייפלו עליי משמיים. כסף זה לא אושר, וגם אושר הוא לא המטרה שלי בחיים, אלא מציאת משמעות. לקנות מותגים זה פחות מעניין אותי. אני מעדיפה לנסוע לסדנת מדיטציה בחו"ל. בשבילי העבודה היא איזון, לא לשכוח מאיפה באתי".
