לשלושה עסקים שנפתחו לאחרונה קווים נקיים, חומריות דומה וצבעוניות תואמת, המבוססת על לבן ועץ טבעי. למרות השוני הבולט במטרותיהם – האחד הוא קליניקה, השני אולם אירועים והשלישי חנות אופטיקה – הקרבה הסגנונית מסמנת גם את הגבול המיטשטש והולך בין עיצוב עסקי לבין עיצוב ביתי.
''המרחב הוא חלק מהטיפול''
יוסי מורגנשטרן, אדריכל במקצועו, החליט לעזוב את המקצוע ולנסוע לסין ללמוד רפואה סינית. זה היה ב-1985. חמש שנים מאוחר יותר חזר לארץ ופתח קליניקות ובית ספר לרפואה סינית בתל אביב. לפני כעשור ביקש לרכז את כל פעילויותיו במקום אחד, בכפר שמריהו. היום "מרכז מורגנשטרן בדרך השדות" כבר פעיל. יש בו חדרי טיפול ולימוד, סדנאות והרצאות.
לתכנון המבנה, שעוצב בהשראת הפילוסופיה והאדריכלות הסיניות, שכר את שירותיהן של דניאלה ומיה פלסנר (פלסנר אדריכלים). קווי המבנה מודרניים ונקיים, והוא משתרע על שטח של 170 מטרים רבועים, בשתי קומות: קומת קרקע וקומת מרתף עם חצר חפורה. מובילה אליו רחבה שרוצפה באבנים משתלבות בדוגמה מעגלית, המסתיימת בקיר אטום שמוסגר מלמעלה באבן בזלת.
במרכז הקיר בולט "שער ירח" (Moon Gate): פתח עגול, שהינו מרכיב אדריכלי מסורתי בחומת הגן הסיני. גם השער מוסגר באבן בזלת, שבולטת מעט מהקיר. מצידו השני רחבה נוספת, קטנה יותר, מוקפת צמחייה מלבלבת שבצדה מפכה מזרקה. מבואת הכניסה מופרדת מהרחבה בקיר זכוכית שחולק לרוחב ולאורך בפרופילי ברזל, והריצוף החיצוני חודר פנימה, מגדיר את אזור הקבלה ומתחלף בהמשך בפרקט אלון.
סביב החלל המרכזי – שכולל חצר פנימית נוספת – תוכננו הפונקציות השונות: חמישה חדרי טיפולים ("בהתאם לחמשת האלמנטים", אומר מורגנשטרן), חדר מנוחה, מטבחון ושירותים. חלון סקיי-לייט בצורת ין ויאנג יוצר דוגמת אור וצל במרכז הרצפה. "החלל הוא חלק מהחוץ ולא מבואה סגורה", אומרת פלסנר. "יש שכבתיות בין פנים לחוץ: האור נכנס בצורה הדרגתית, גם מלמעלה, והקירות שמגדירים את החצרות מאפשרים פרטיות ופתיחות בו זמנית".
גם בגרם המדרגות היורד לקומת המרתף החפורה עוצב חלון בצורת "שער ירח", שממסגר את הצמחייה מאחוריו. בקומה התחתונה משרדו של מורגנשטרן ואולם עם קיר זכוכית, הפונה לחצר החפורה. "כאן אנשים מרגישים מוגנים, כמו ברחם", מסכם מורגנשטרן. "מבחינתנו המרחב הוא חלק מהטיפול".
"האינטראקציה בין הלקוחות השתנתה''
את ''רייזר אופטומטריה'' הקים בשנת 1909 בפראג, צ'כיה, ארמין רייזר, סבא רבא של אורי רייזר, שמנהל היום את העסק המשפחתי. מרדכי רייזר, בנו של ארמין, עלה לארץ ב-1983 וחמש שנים מאוחר יותר פתח את חנות האופטיקה בנתניה. בנו רפי העביר בשנת 2000 את העסק לבניין משרדים ברחוב דוד רמז בעיר, אחד הרחובות המסחריים שמוביל לים, ואורי, שהגיע מעולם התקשורת, קיבל את העסק לידיו לפני שנתיים, כאשר אביו נפטר. "אבא שלי רצה לחדש את החנות אך לא הספיק לעשות זאת", הוא מספר. "רציתי להשלים את מה שהתחיל, והיה לי מאוד חשוב להמשיך את מה שאבי וסבי עשו".
לתכנון ולעיצוב החדש אחראים אלברט אסקולה ותום שקד (סטודיו אסקולה שקד), בשיתוף פעולה עם מעצבת הפנים דפנה גרבינסקי. "המקום היה נראה מיושן", מספר אסקולה. "החלונות היו אטומים ולא הייתה אינטראקציה בין האנשים ברחוב לבין מה שקורה בפנים". רייזר ביקש "עיצוב פשוט, נוח ולא עמוס. שאור ייכנס פנימה ושיראו אותנו מבחוץ".
לעסק שתי כניסות: מהרחוב ומאזור ההסעדה והחנויות שבתוך בניין המשרדים. החלל מעוגל, בגודל של 70 מטרים רבועים, עם חזית שקופה מחולקת באמצעות עמודים. סידור החדרים המקורי נשמר ("הבסיס היה טוב ושירת אותנו מצוין", אומר רייזר). בחלק הקדמי אזור קבלה, שירות והמתנה, ומאחור, מופרדים במסדרון ובקיר זכוכית אטום, מעבדה ושני חדרי בדיקה.
הפונקציות בחנות תוכננו בהיקף החלל, והמרכז נשאר פתוח למעבר ולהמתנה. העיצוב מבוסס על שלושה גוונים: לבן, חום ואפור. מימין לכניסה שולחן קבלה משיש ומולה שני שולחנות שירות לבנים, שמאחוריהם ארונות תצוגה ואחסון מעץ אגוז אמריקאי.
כדי לייצר את השקיפות לרחוב תכנן הסטודיו, בעזרתו של מעצב המוצר דניאל פרלמן, יחידות תצוגה בין עמודי החזית השקופה, שכל אחת מהן מורכבת משתי מסגרות אלומיניום בצורת X, התומכות במדפים ''צפים'' וביחידת מגירות. כדי לסנן את האור נבחרה רשת ברזל לבנה, שמהווה גם רקע לבן למסגרות המשקפיים הצבעוניות. על העמודים נתלו מראות אובליות ובחלונות הורכבו תריסים חשמליים, שממסכים את השמש החודרת מכיוון הים בשעות אחר הצהריים.
"התכנון של פעם שמר על הפנים פרטי וחשף מעט כלפי חוץ", מסביר אסקולה. "היום הפנים חשוב, והרחוב החי הפך לחלק מהחנות". ורייזר מוסיף: "האינטראקציה בין הלקוחות השתנתה. יש יותר קשר, אנשים ממליצים ומשוחחים אחד עם השני".
"מענה לצורך שכונתי''
חדר האירועים של קפה ''ביתא'' ברמת אביב נפתח בעקבות פניות של תושבי השכונה. "הרעיון נהגה בקהילה", מספרת ליהי אבני, מנהלת המקום. "המקומיים שמגיעים לבית הקפה מדי יום ביקשו אפשרות לערוך אירועים פרטיים קטנים: בת מצווה, בריתות, ארוחות וחגיגות משפחתיות".
בית הקפה הוותיק נפתח לפני 15 שנה מול רחבה מרוצפת וירוקה במרכז ברודצקי. כשבעליו, רן בלולו וגידי כהן, חיפשו מקום נוסף התפנה נכס מעבר לרחבה, מול בית הקפה, ומכאן גם נגזר שמו: "מול ביתא". הוא מיועד לאירועים קטנים ומכיל לא יותר מ-40 חוגגים.
מעצבת הפנים גלי אמית ובן זוגה יואב (סטודיו אמית) התבקשו לשמר את אופיו הביתי של הקפה, ולהעניק לו צורה עדכנית. "היה רצון לשמר את התחושה", מספרים בני הזוג, "אך לא נדרשנו לאותו קו עיצובי". גודל המקום 90 מטרים רבועים, המחולקים לשלושה: בכניסה מרחב האירוח (55 מטרים רבועים), במרכז מטבח פתוח להגשה ומאחור אזור תפעולי (מטבח נוסף, מקררים ושירותים).
בין מרחב האירוח למטבח הפתוח עוצבה מסגרת מעץ אלון וזכוכית, שממסגרת ומבליטה את המטבח ומסתירה את הכניסות לאזור התפעולי. "התייחסנו לתכנון כמו לחלוקה בבית", מסבירים המעצבים. לרחבה החיצונית נבחר ריהוט מודולרי מעץ וברזל, המאפשר צורות ישיבה שונות, בהתאם לאירוע. הרצפה מטארצו, ובקירות הלבנים שולבו סרגלי נחושת, פרשנות לחיפוי "Beadboard" הביתי (לוחות עץ מסודרים אנכית בשורה, כשביניהם מפרידים חריצים או בליטות). "הנחושת מגיעה מעולם המטבח והבישול", מסבירה אמית. "לקחנו את המוכר ונתנו לו צורה חדשה".
המטבח הפתוח, שממנו יוצאות המנות להגשה, תוכנן כשני קווים מקבילים ועוצב כמטבח ביתי. ארונות תחתונים ועליונים מצופים בפורניר אלון, ולפניהם אי לבן המורכב משלושה חלקים נעים, לאפשרויות הגשה שונות. חלון צר וארוך מעל משטח העבודה מגלה את המטבח התפעולי. "המטבח הוא חלק מרכזי בחדר ובלתי נפרד ממה שקורה בו", אומרים בני הזוג אמית. "אנשים מרגישים פה בבית, כאילו הם מביאים את החברים לאירוח בסלון הביתי שלהם, אבל זה בית שהוא טיפה יותר נקי, חגיגי ומינימליסטי". אבני מסכמת: "בכל יום נכנסים לפה כחמישה עוברי אורח מתעניינים. המקום נתן מענה לצורך שכונתי אמיתי".
---------------------------------------------------------------------------------------
לחצו על התמונה לביקור בביתם של האדריכל אלברט אסקולה ואסי עזר:
