אריחים צומחים ועציצים ללא אדמה; חפצי נוי בדוגמאות קליעה מורכבות שמציע המחשב; ומנורה שנדלקת בעזרת מחוות גוף - שלוש מהעבודות הבולטות של בוגרי המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון משלבות בין עולם האתמול לעולם המחר, ומציגות חפצים מוכרים בגרסה מעודכנת-טכנולוגית.
1. ערן זרחי: גן ללא אדמה
החיים בקיבוץ כפר החורש שבשולי עמק יזרעאל ("על הגבעה, בתור היער") השפיעו על ערן זרחי גם כשעבר לעיר, בעקבות הלימודים. תחנת החובה הראשונה שלו בנסיעות לחו"ל, הוא מספר, הם הגנים הבוטניים, ובדירות השכורות שבהן גר טיפח בין היתר אוסף של סחלבים. האצבעות הירוקות הובילו אותו לפרויקט הגמר: גן ללא אדמה.
כשהוא מתבסס על עקרונות ההידרופוניקה, פיתח זרחי שיטה לייצור מכלי קרמיקה בצורות שונות. המכלים מציעים פלטפורמה חדשה לגידול צמחים. "חשבתי שאם אפשר לגדל צמחים רק על מים, סביר להניח שאצליח לגדל צמחים על חומרים שמוליכים מים", הוא מסביר. בין החומרים שבחן כמצע היו בטון, לבד, מיקרופייבר, כותנה וקרמיקה. האחרונה הציגה תוצאות טובות בתהליך פשוט יחסית, וכך העפילה לפרויקט.
יכולתם של כלי החרס להעביר דרכם מים מוכרת לאדם כבר אלפי שנים. כדי להגיע לשליטה מרבית בכמות המים שתעבור דרך החומר, בחן זרחי מגוון סוגים של חמר, שאותם שרף בטמפרטורות שונות. הוא גילה שהטרקוטה הכי מתאימה לצרכיו.
סדרת המכלים/עציצים מפגישה את הטרקוטה עתיקת היומין עם כלי תכנון מתקדם: העיצוב הפרמטרי, שנשען על אלגוריתם מתמטי. כאשר מזינים לתוכנה הייעודית נתונים מספריים, היא יודעת להציע במהירות אינסוף צורות, מהן מאוד מורכבות. כך תכנן זרחי מכלים עם פני שטח ייחודיים. כל אחד מארבעת אבות-הטיפוס הוא הצעה חדשנית לגידול צמחים, משום שפני השטח של הכלי הם המצע להשתרגות השורשים, ולכן הצמח מקבל את צורתם.
יותר מזה: זרחי מציע דרך חדשה ומלהיבה לקנייה של עציצי נוי. השקערוריות הזעירות על פני השטח של הכלים מאפשרות לחפון בתוכן את הזרעים, ולמכור את העציץ כשהזרעים הם כבר חלק ממנו. כל שנותר הוא למלא במים את המכל המרכזי שבכל עציץ (לפי ההוראות), והפעפוע הטבעי של החומר ישקה את הצמחים באיטיות. הזרעים ינבטו ויתפתחו לצמחים בוגרים – כל אחד והשילוב הייחודי בינו לבין הכלי.
השיטה הזו, מסביר זרחי, מתאימה בעיקר לצמחים משתרגים כמו שרכים, סחלבים ואזובים, שסביבת החיים הטבעית שלהם רוויית לחות. אחד מאבות-הטיפוס שעיצב הוא עציץ בצורת גליל, שמאפשר לצמחים להשתרג עליו בדרכים מעניינות. באב-טיפוס אחר אטם חלקים מפני השטח של הכלי בגלזורה. כך התקבלה קומפוזיציה מעניינת בין שטחי הכלי האטומים, שנותרו חשופים, לבין האיים הירוקים של הצמח.
רעיון נוסף הם אריחי הקיר. כל אחד מהאריחים הדקים שעיצב זרחי, עם פני שטח רבי-דוגמאות, הוא למעשה בית גידול. החיבור ביניהם מאפשר לגדל שטח נרחב של צמחייה בפשטות ובקלות, מבלי לתפוס כמעט נפח בחלל. מעבר ליתרון האסתטי, לאריחים הצמחיים יש פוטנציאל לשמש חלופה פשוטה וזולה לקיר ירוק. אב-הטיפוס האחרון שעיצב זרחי מיועד למרחבים ציבוריים, כמו לובאים ומשרדים משותפים. "המחשבה היא ליצור איים ירוקים, קומפוזיציות של שטיחי קיר חיים, שיחוברו ביניהם במערכת של צינורות דקים, שתוביל את המים".
"גן ללא אדמה" נבחר כפרויקט המצטיין מטעם דיקן הסטודנטים, על ידי הדיקנית היוצאת של הפקולטה לעיצוב ב-HIT, פרופ' דנה אריאלי. ולחשוב שלבחירה בעיצוב תעשייתי הגיע זרחי במקרה, אחרי שעבד כמה שנים בעבודה ביטחונית, הרגיש שלא זה הכיוון שלו בחיים, וחשב בכלל על אדריכלות. "איכשהו נחשפתי לעיצוב תעשייתי, ומיד ידעתי שזה הדבר שאני צריך לעשות", הוא מספר. הוא מקווה לפתח את הרעיונות שלו למוצרים, ומזמין לעקוב אחרי חשבון האינסטגרם שלו, שבו יעדכן איך מתקדם הפרויקט.
- מנחה: גלינה ארבלי.
2. פרח פיטרסה: קראפט בעולם מיידי
ל-HIT הגיעה פרח פיטרסה עם תואר ראשון בגיאולוגיה מאוניברסיטת בן-גוריון, ואחרי שהספיקה לעבוד במעבדת המגמה לאקולוגיה במחלקה למדעי החיים באוניברסיטה הבאר-שבעית. כעבור זמן במעבדה היא שמה לב שהיא נשאבת לבניית עזרים שונים לצורכי המחקר, ונהנית מתכנונם ומבנייתם לא פחות - ולעתים אף יותר - מהמחקר עצמו.
המשיכה לעולם של יצירה לא הייתה זרה לפיטרסה. היא גדלה בין קיבוץ יראון שבגבול הצפון להולנד, בתיכון למדה אמנות, ובנקודת הזמן הזו הבינה שעם כל אהבתה לעולם הטבע, עליה לחשב מסלול מחדש, ולמצוא תחום שבו גם היצירתיות ועבודת הכפיים יבואו לידי מימוש.
את הדרך לפרויקט הגמר החלה מעבודה עם סיבים ומלאכות היד – סריגה, אריגה, קליעה. כדי להכיר מקרוב את הקראפט המסורתי השתתפה בסדנאות שונות, ביניהן אצל יונית קריסטל, כוהנת שימור המלאכות המסורתיות בארץ. באמצע שנת הלימודים האחרונה קיבלה מדפסת תלת-ממד במתנה, ורק אז עלה במוחה הרעיון ליצור דיאלוג בין הקראפט המסורתי לטכנולוגיות הייצור העכשוויות, ולשלב בין אומנות הקליעה הידנית למיומנות התכנון וההדפסה הדיגיטליים. לשם כך נדרשה גם היא, כמו זרחי, ללמוד את תוכנת הגראסהופר שמאפשרת עיצוב פרמטרי. שניהם, אגב, למדו אותה בצורה עצמאית.
בפרויקט הגמר פיתחה פיטרסה שיטה שמאפשרת לעצב אובייקטים דקורטיביים, שהמשותף לכולם הוא החיבור בין ההדפסה התלת-ממדית על חומריותה הפלסטית, לבין קליעה של נצרי צמח הרטאן; בין השכפול הדיגיטלי לעבודת היד החד-פעמית. לתערוכת הגמר בחרה לעצב שלושה גופי תאורה, שמדגימים את השיטה.
את שלד המנורות תכננה בעיצוב פרמטרי והדפיסה דרך תוכנת הסוליד. עתה יכולה הייתה להשחיל לשלד הפלסטיק את נצרי הרטאן. היתרון של השיטה שפיתחה הוא באפשרות ליצור אינסוף דוגמאות ואובייקטים, בצורה ידידותית למעצב, המקלה על התאמה אישית. ובעיקר – אפשר לעצב דוגמאות מורכבות ללא מיומנות קליעה גבוהה, הדורשת שנים של למידה והתמחות.
- מנחה: אורי בן צבי.
3. עדי כפרי: SWITCH
עדי כפרי הגיעה לעיצוב התעשייתי בעקבות שירותה הצבאי בסדנה של יחידה מובחרת. העשייה בסדנה כללה עבודה בתפירה, בנגרות ועוד, ומשם, היא אומרת, התפתח אצלה הרצון ליצור. משיכתה למנגנונים מכניים בחפצי יומיום, כאלה שיש בהם תנועה, והם נראים אחרת במעבר ממצב למצב, הייתה נקודת המוצא שלה לפרויקט הגמר. היא בחרה להתרכז בגופי תאורה וביקשה לייצר מופע מוחשי שיציג את ההבדל בין מצב פתוח לסגור, בין מנורה דולקת לכבויה.
SWITCH, שמם של שני גופי התאורה שעיצבה כפרי – מנורת קיר ומנורה עומדת – מרמז על ההפתעה שהם מזמנים: מצד אחד הדלקת האור, ומצד שני שינוי לא צפוי. מנגנון ההדלקה של המנורות שלה נשען על פעולה פיזית אינטואיטיבית. אמנם עיקרון סגירת המעגל החשמלי ופתיחתו נשמר, אך לא במתג נפרד וחיצוני למנורה, אלא במנגנון שהוטמע והוסתר בתוכה.
מנורת הקיר עוצבה בהשראת מנגנון האטב. לחיצה על שוקיה, שבצדן הפנימי הוסתרו פסים מגנטיים, סוגרת מעגל חשמלי ומשנה את כיוון התאורה – כלפי מטה או כלפי מעלה.
המנורה העומדת שאבה השראה ממנגנון פתיחת המטרייה. הדלקת האור נעשית במשיכת האהיל כלפי מטה. הגלילה ההדרגתית של בד האהיל מפרישתו המקופלת והדו-ממדית כשהמנורה כבויה, למלוא נפחו עד שמתקבלת צורתו המוכרת – מציעה חשיפה הדרגתית של עוצמת האור, בדומה למנגנון הדימר. לכיבוי המנורה הפעולה הפוכה: הפעם מושכים את האהיל כלפי מעלה ומקפלים אותו בחזרה. פעולות המשיכה והדחיפה פותחות וסוגרות מתג נסתר בגוף המנורה:
בחילופי הסטודנטים הגיעה כפרי לבית הספר "פוליטקניקו" במילאנו. לדבריה, "היה מעניין לראות את השוני בשיטת הלימוד. בארץ החשיבה היא מאוד סביב מודל תלת ממדי, ומקפידים שנייצר כל פרט בדרך בעצמנו. במילאנו הדגש הוא על עבודת המחשב. בארץ כל אחד עובד לבד, ושם עובדים בעיקר בקבוצות, שזה מאתגר, ומצד שני באמת חשוב ללמוד לעבוד בקבוצה בשיתוף פעולה".
כפרי, בת לאחת המשפחות הוותיקות של נהלל, היא אחותו של הבמאי רועי כפרי, וכך יצא שהוא כתב את התסריט לסרטון הפרויקט, ומי שצילם את הסרטון הוא וניה הימן. צפו:
בשבוע שעבר היא החלה לעבוד בסטודיו אוטוטו, אבל החלום שלה הוא לחזור למושב. "אם אני מסתכלת אחורה, כל הפרויקטים שעשיתי – יש בהם תנועה והפתעה. הרבה פעמים אני מרגישה שאני יותר ממציאנית פטנטים ממעצבת. אני מאוד אוהבת להמציא שטויות. בסוף החלום שלי זה לחזור לנהלל ולהקים סטודיו משלי ולהמשיך להמציא דברים כיפיים ומרגשים ומפתיעים".
- מנחה: לוקה אור.
