מג ראיין: כשהארי פגש את סאלי (1989)
למה התאהבנו בסרט: התסריט הגאוני, שכמעט כל שורה ממנו ראויה לציטוט, ההומור השנון והעובדה שאפשר לראות אותו שוב ושוב (ושוב) בלי שיימאס.
אז והיום: סרטו האלמותי של רוב ריינר שימש נקודת פריצה משמעותית לראיין, ששיחקה עד אז בסדרות טלוויזיה ובתפקידים קטנים יחסית. היא הייתה אז יפהפייה מהסוג החמוד והבובתי, עם עיניים ענקיות, אף סולד וחיוך חושף שיניים. כיום היא בת 56, ונדמה שהתקשתה לקבל את גזירת ההזדקנות. מראה הפנים שלה מסגיר שימוש יתר בחומרי מילוי באזור הלחיים והשפתיים, וככל הנראה גם מתיחת פנים. יש הטוענים כי התמכרה לטיפולים אסתטיים – אבל ייתכן שהיא "סתם" נסחפה והגזימה בטיפולי יופי, כמו רבות אחרות.
כך או כך – החן והמתיקות שלה לא עמדו במבחן הזמן, ככל הנראה דווקא בגלל מאמץ יתר לשמר אותם. בשנים האחרונות ראיין ממעטת לעבוד, היא פעילה בארגונים הומניטריים ותומכת בהתנדבות במדינות מתפתחות.
אנקדוטה מעניינת: השם המקורי של ראיין הוא מרגרט מארי אמילי אן היירה. קל.
ג'וליה רוברטס: אישה יפה (1990)
למה התאהבנו בסרט: כי סיפור סינדרלה קלאסי מאפשר לכל אחת מאיתנו להאמין בסתר לבה שגם לה יהיה סוף טוב, המון כסף ואת ריצ'רד גיר.
אז והיום: קריירת הקולנוע של רוברטס החלה עוד לפני "אישה יפה", כשהשתתפה ב"מיסטיק פיצה" ולאחר מכן ב"מגנוליות מפלדה", בתפקיד שזיכה אותה בפרס גלובוס הזהב ובמועמדות לפרס האוסקר. הסרט "אישה יפה" מיצב אותה כאחת השחקניות המצליחות בהוליווד (וזיכה אותה במועמדות נוספת לאוסקר). רעמת התלתלים האדומה, החיוך הענקי והגוף הגבעולי היו סימני ההיכר שלה אז, והיא זכתה פעמים רבות בתוארי יופי לא רשמיים מטעם מגזינים שונים.
היום, בגיל 50, היא עדיין יפה, עדיין גבעולית והחיוך עדיין רחב. מי שלא שרדה את מרוץ הזמן היא הרעמה המרשימה שלה, שהידלדלה עם השנים ובדרך כלל מוחלקת בפן. זו, אולי, ההוכחה העיקרית לכך שמדובר בבת אנוש: היא נראית מצוין, וגם אם עברה תחת ידיהם של רופאי אסתטיקה, קשה להבחין בכך (רוברטס עצמה טוענת שהיא מתנגדת לטיפולים אסתטיים). ובכן – או שהיא התברכה בגנים משובחים במיוחד, או שהשכילה לבחור את הרופאים הנכונים. במקביל לשימור המראה שלה, הצליחה רוברטס לשמור גם על הקריירה (הסרט האחרון בכיכובה, "פלא", עלה לאקרנים בשנה שעברה, ובימים אלה היא מצטלמת לסרט נוסף).
אנקדוטה מעניינת: אלה שוויתרו על תפקיד הזונה טובת הלב ויוויאן וורד בסרט "אישה יפה" היו, בין השאר: מג ראיין, מישל פייפר, מולי רינגוולד ודיאן ליין. ביג מיסטייק!
אלישיה סילברסטון: קלולס (1995)
למה התאהבנו בסרט: הסלנג המדויק שכולנו מיהרנו לאמץ (As if), הסטיילינג המוקפד והמייק אובר הבלתי נשכח לשחקנית בריטני מרפי (שמתה בינתיים).
אז והיום: למעשה, מלבד השתתפותה ב"קלולס", התפקידים הזכורים ביותר של סילברסטון היו כשחקנית בקליפים של להקת אירוסמית. היא לא הצליחה לשחזר את ההצלחה של הסרט, והשתתפה מאז בתפקידים בינוניים בסרטים שלא הצליחו להתרומם. כשהשתתפה ב"קלולס" הייתה בת 19, והיום, בגיל 41, היא נראית כמו ברבי חמודה שהתבגרה יפה. כשתופסים אותה בלי איפור ובתאורה פחות מחמיאה אפשר להבחין בסימני הגיל, ונראה שהיא ויתרה על פרוצדורות אסתטיות מרחיקות לכת.
אנקדוטה מעניינת: סילברסטון ידועה כטבעונית פעילה, וזכתה בכמה פרסים על תרומתה לקידום הטבעונות. היא גם פרסמה מדריך לחיים טבעוניים בשם The Kind Diet.
רנה זלווגר: יומנה של ברידג'ט ג'ונס (2001)
למה התאהבנו בסרט: קל להזדהות עם כוכבת לא יפה מדי, לא רזה מדי, שכל מה שהיא עושה מתחרבש (ועדיין מצליחה לג'נגל בין שני גברים אטרקטיבים).
אז והיום: זלווגר פרצה לתודעה בתפקיד דורותי בויד בסרט "ג'רי מגווייר" (1996), ובצעד מפתיע לוהקה לתפקיד ברידג'ט ג'ונס בסרט הבריטי, על אף היותה אמריקאית. זלווגר עלתה במשקל וסיגלה לעצמה מבטא בריטי לטובת התפקיד, ואפשר לומר שזה השתלם לה – היא הייתה מועמדת לפרס האוסקר בפעם הראשונה בקריירה שלה. זלווגר מעולם לא נחשבה ליפהפייה קלאסית, וגם התפקידים שגילמה לא סימנו אותה ככזאת.
כשהופיעה בטקס פרסי "הנשים של הוליווד" בשנת 2014 בפנים מתוחות ומוזרקות לעילא, התקשורת והציבור התקשו לעכל את השינוי וצלבו אותה על התוצאה הלא מוצלחת של הטיפולים. "קשה לזהות אותה", "היא נראית כמו עוד בלונדינית משוכפלת", "מבנה העיניים המיוחד שלה הלך לאיבוד" – לכל אחד היה מה להגיד, והמעריצים, שאהבו דווקא את חוסר המושלמות שלה, הרגישו נבגדים.
נדמה שזלווגר הפנימה את הביקורת, ובעקבותיה צמצמה את כמות ההזרקות. היום, בגיל 49, ניכר שהיא עדיין משקיעה בטיפולים אסתטיים, אבל משתדלת להישאר דומה לעצמה.
אנקדוטה מעניינת: לתפקיד של זלווגר בסרט "ג'רי מגווייר" היו מועמדות גם קמרון דיאז, ברידג'ט פונדה, וינונה ריידר ומריסה טומיי, אבל הבמאי ראה את זלווגר בסרט The Whole Wide World והחליט שהיא האחת.
קמרון דיאז: משתגעים על מרי (1998)
למה התאהבנו בסרט: הדמויות בסרט ממחישות כמה רחוק אפשר ללכת בעקבות האהבה, ותוך כדי כך לא מפסיקות להצחיק.
אז והיום: עם פני בובה, גובה 1.75 מטר ורגליים ארוכות, דיאז החלה את דרכה המקצועית כדוגמנית. בגיל 21 ניגשה לאודישן לסרט "המסכה", התקבלה לתפקיד ופרצה לתודעה בן לילה. התפקיד היה קטן יחסית, אבל היא הרגישה שמצאה את מקומה ופנתה ללמודי משחק. מאז שיחקה בסרטים רבים, בהם "משתגעים על מרי", שהפך לסרט פולחן ומיצב אותה כאחת השחקניות המצליחות והיקרות בהוליווד.
בשנים האחרונות פרשה ממשחק והתמקדה, כך מספרות השמועות, בניסיונות להרות מבעלה המוזיקאי בנג'מין ליוואי מאדן. בגילה הנוכחי (45) היא עדיין יפהפייה, ולטענתה היא נמנעת מפרוצדורות אסתטיות. "אני מעדיפה לראות את הפנים שלי מזדקנות מאשר פרצוף שבכלל לא שייך לי. אני שמחה עם קמטי הצחוק שלי ואני לא רואה טעם בניתוח פלסטי. המשמעות של הקמטים היא שחייכתי כל חיי, אני אוהבת את החיים, אני שמחה, ואין לי בעיה עם זה".
אנקדוטה מעניינת: בספר שהוציאה לאור, בשנת 2013, "ספר הגוף: להאכיל, לזוז, להבין ולאהוב את גופך המדהים", סיפרה כי היא דוגלת במראה טבעי וכי גם הווגינה שלה "לבושה לגמרי". היא יצאה נגד הסרת שיער הערווה בלייזר, טענה שמדובר בטרנד חולף ושמי שמסירה את השיער לצמיתות עלולה להתחרט על כך בעתיד.
