שרון בירקמן, בת 36, בזוגיות + 2 + כלב, מפעילה את דף הפייסבוק האישה שהפסיקה לקנות ואת הקבוצות הנלוות (ללא בזבוזים - בדרך לעצמאות כלכלית, הכנסות נוספות ופאסיביות), חוקרת צרכנות, עובדת עם אנשים ומסייעת להם לקבל בחזרה שליטה על החיים.
עוד ב"שביל הגמילה": אורטל טימור: כך נגמלתי מצריכת יתר >>
הייתי מכורה ל: "באופן הכי פשוט, הייתי מכורה לנוחות. זו לא הייתה התמכרות לרכישה של משהו ספציפי, פשוט היה לי המון מכל דבר. היו רק שני דברים שלא היה לי המון מהם: מקום בבית וזמן פנוי".
איך זה התבטא בחיים שלי: "כל החלטת קנייה לא התחילה בשאלה "האם אני צריכה או רוצה את זה?" אלא בשאלה "למה כדאי לי לקנות את זה?" כשנקודת המוצא היא כזאת, לא קשה למצוא סיבות נהדרות למה הדבר היפה הזה צריך להיות שלי. היה לי המון מכל דבר. נוח כשהארון מלא בגדים, כשהמקרר מלא אוכל, כשהמזווה הביתי עצום, כשיש המון בגדים לילדים (שיהיה מבחר)".
נקודת המפנה שלי:
"יום אחד חזרתי הביתה מהעבודה. אני זוכרת את היום הזה כי הוא היה עמוס בעבודה וממש חיכיתי לחזור הביתה. עבדתי אז הרבה שעות, וכדי לחסוך בהוצאות גרנו בדירת 45 מ"ר שהשקעתי המון בטיפוחה. אבל כשפתחתי את הדלת היה צפוף, הילדים צרחו, לא היה מקום לנשום, וידעתי שאין לי סיכוי להירגע בה.
"במקום להכין לי כוס קפה, לקחתי שק אשפה והתחלתי לזרוק פנימה חפצים שהיה ברור שאין להם שום שימוש ופשוט תפסו לי את המרחב. הזכרתי לעצמי כמה עלה כל פריט שהכנסתי לשק והתחלתי לחבר את הסכומים. התוצאה הבהילה אותי: אלה היו כמה מאות שקלים. התחלתי לשאול את עצמי כמה עוד שקי מאות שקלים כאלה זרקתי בלי לחשוב על זה בכלל".
איך נגמלתי: "הבנתי שאם אני רוצה להרגיש טוב יותר אחרי גל הסדר הראשוני, אני צריכה לעשות גל סדר נוסף - הפעם בהוצאות. הגל השני היה אפילו קשה יותר, מכיוון שזו הייתה התמודדות ראשונה עבורי עם האופן שבו אני מוציאה כסף שעבדתי כל כך קשה להרוויח אותו. ברגע שהתחלתי למפות הוצאות, כבר לא הייתי מסוגלת לקנות יותר כלום, כעסתי והתביישתי.
"הפסקתי לקנות בבת אחת, ובמשך חודשים, עד שחיסלתי את המזווה הביתי, לא הכנסתי הביתה שום דבר חוץ מאוכל מתכלה. שנה מאוחר יותר גיליתי שאני נהנית לחיות ככה".
למדתי מהגמילה: "שבחרתי לחפש אחרי נוחות כי לא היה לי נוח לחיות כמו שחייתי, עם שעות עבודה מרובות פלוס אחריות אדירה במקום העבודה ושני ילדים קטנים בבית. אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי היה שרמת החיים שלי הייתה נמוכה בטירוף למרות שהכנסנו מספיק כדי לחיות ברמת חיים גבוהה. פעם הגדרתי את רמת החיים שלנו לפי השאלה כמה אנחנו יכולים לקנות, והיום אני מגדירה אותה במונחים של גמישות ואושר.
"עברתי למקד את הפוקוס בדברים אחרים - שעות עבודה שהותאמו למצב המשפחתי, עבודה שתאפשר לי לבוא יותר לידי ביטוי, החלטה מודעת להחזיק הרבה פחות חפצים בבית ורק כאלה שאני יודעת בדיוק מה הם עושים ולא מאגרים לתרחישי בלהות שלא מתממשים.
"התחלתי לנהל רשימות מדויקות של מה יש בבית, צמצמנו כמעט לאפס את זריקת המזון והתרופות שלנו. אני לא הולכת יותר למרכזי קניות בלי מטרה ספציפית, בעיקר כי הבנתי שהזמן הוא המשאב המרכזי שיש לי וחבל לי לבזבז אותו על כלום ועל רגשות אשם".
החיים שלי היום: "נוח לי הרבה יותר. היחסים שלי עם הילדים נהדרים, ורמת המתח ירדה בצורה תלולה. יש לנו פחות בלגן בבית כי לכל פריט יש שימוש ספציפי, ואני כבר לא מתעסקת בכלל בשאלות כמה הוצאתי או מה קניתי".
מסר למכורות עכשוויות: "את לא לבד בתחושה שאת סוחבת את העולם על הכתפיים. את לא לבד בניסיון לשמור על שליטה בחיים ולא להבין לאן את הולכת עם זה. את לא מבזבזת שעות בגלישה באתרי קניות סתם. אין טעם לנסות לקנות הקלה בקושי, בדיוק כמו שאין טעם לאכול את עצמך לדעת, בואי נדבר".
- בכתבה הבאה של "שביל הגמילה": לב שומרי הייתה מכורה לדיאטות. הא מספרת איך השתחררה מהרגל ששיבש את חייה ויצאה לחופשי
_______________________________________________
אורטל טימור: "כך נגמלתי משופינג", הקליקו על התמונה:
