dress up ניישן: מה סוד ההצלחה של מעצבי הכלות הישראלים בחו"ל?

איך הפכו אלון ליבנה, יניב פרסי, גליה להב וענבל דרור לשאנל של שבוע האופנה לכלות בניו יורק, והאם תעשיית האופנה המקומית המדשדשת יכולה ללמוד מזה משהו?

קולקציית אביב קיץ 2019 של המעצבת ברטה בניו יורק (צילום: Mike Colon)
קולקציית אביב קיץ 2019 של המעצבת ברטה בניו יורק (צילום: Mike Colon)
"המעצבים הישראלים פחות מרובעים בחשיבה שלהם". לימור רוזן (צילום: אלכס ליפקין)
"המעצבים הישראלים פחות מרובעים בחשיבה שלהם". לימור רוזן (צילום: אלכס ליפקין)
"העיצוב הישראלי נתפס כמעניין יותר, נועז יותר, סקסי יותר". השמלות של אלון ליבנה, לי גרבנאו ושלומית אזרד  (צילום: סטודיו אלון ליבנה, דביר כחלון, שי כהן ארבל)
"העיצוב הישראלי נתפס כמעניין יותר, נועז יותר, סקסי יותר". השמלות של אלון ליבנה, לי גרבנאו ושלומית אזרד (צילום: סטודיו אלון ליבנה, דביר כחלון, שי כהן ארבל)
החנות החדשה של לי גרבנאו בניו יורק (צילום: סוזאן שייק)
החנות החדשה של לי גרבנאו בניו יורק (צילום: סוזאן שייק)
ייצוא ישראלי: מימין לשמאל ומלמעלה למטה- יניב פרסי, גליה להב, לי גרבנאו, ענבל דרור, אלון ליבנה וברטה (צילומים: טל שחר, אביגיל עוזי, צביקה טישלר, יניב אדרי, זוהר שטרית, דודי חסון)
ייצוא ישראלי: מימין לשמאל ומלמעלה למטה- יניב פרסי, גליה להב, לי גרבנאו, ענבל דרור, אלון ליבנה וברטה (צילומים: טל שחר, אביגיל עוזי, צביקה טישלר, יניב אדרי, זוהר שטרית, דודי חסון)

שבוע האופנה האחרון שנערך בתל אביב, נוצץ כשהיה, לא הצליח להסתיר את מצבה העגום והמדאיג של תעשיית האופנה המקומית, עם לא מעט מעצבים עצמאיים שקורסים ואחרים ששורדים בקושי. ובאמת, אלו שמצליחים לצוף קצת מעל למים ולהצליח הם לרוב אלו שהצליחו לצאת את גבולות הארץ, כמו דודו בר אור או אלון ליבנה.

 

והנה, חודש אחרי שבוע האופנה TLV, התקיים שבוע האופנה לכלות בניו יורק, שהוכיח כי ההצלחה של המעצבים בתחום רק הולכת וגדלה. ברטה, לי גרבנאו, אלון ליבנה, יניב פרסי, גליה להב וענבל דרור הם השאנל של השבוע הזה. הצלחתם מצד אחד וקריסתה של תעשיית האופנה המקומית מנגד גרמו לנו לחשוב איך דווקא ענף הכלות הצליח להיות השגריר שלנו בתפוצות ולהיות ענף רווחי, לעומת מעצבי האופנה המקומיים שלא מצליחים לשרוד. מהו סוד ההצלחה של מעצבי הכלות הישראלים והאם אפשר ליישם את עקרונות ההצלחה גם על אופנת ה־Ready to wear המקומית?

 

>> איך זה להלביש את ביונסה ומיהי הבאה בתור: ענבל דרור בראיון

>>  אלון ליבנה משנה כיוון גם באופנה וגם בסגנון החיים

>> איך הפכה ברטה ממעצבת שמלות כלה אנונימית לאימפריה בינלאומית?

 

ותודה לרשתות החברתיות (ולבת שלי) 

ההצלחה הגדולה אצל רוב המעצבים הישאלים התחילה כמעט במקרה. המעצבת לימור רוזן, שהקשר הראשוני שלה עם חו"ל התחיל בזכות האינסטגרם, מספרת: "לפני שלוש שנים וחצי קיבלתי פנייה מבוטיק לכלות בלונדון, שנחשף לעיצובים שלי דרך לקוחה שהגיעה לחנות והראתה להם תמונה של אחת השמלות שלי, וכך בעצם התחלנו לעבוד יחד. זמן קצר לאחר מכן החלטתי ללכת על זה בגדול ולהציג בניו יורק. היום אני מוכרת ב־30 חנויות בארה"ב ובאירופה. מדובר בעבודה קשה, שמחייבת הקפדה על איכויות. מספיק שפעם אחת תעשה משהו לא נכון, וכבר יחליפו אותך".

 

אצל המעצבת ברטה הקשר עם חו"ל התחיל בכלל בזכות הבת שלה: "הילה, הבת הגדולה שלי, התחתנה בניו יורק ועיצבתי לה שלוש שמלות, שפורסמו באחד מהמגזינים לשמלות הכלה המובילים, ומיד לאחר מכן קיבלנו אינספור פניות מבוטיקים מכל העולם שרצו לדעת מי המעצבת שעומדת מאחורי אותן שמלות. הפרגון הזה הוא שנתן לי את הדחיפה להתחיל לשווק גם בחו"ל".

 

"אי אפשר להתעלם מהשמלות שלי". שמלה של ברטה (צילום: Collin Pierson)
    "אי אפשר להתעלם מהשמלות שלי". שמלה של ברטה(צילום: Collin Pierson)

     

    ליניב פרסי זה קרה דווקא במילאנו, לשם הוא הגיע כדי לקדם דווקא את קולקציית ה־Ready to wear שלו. "הייתי בשואורום יחסית קטן במילאנו, ובאחד הימים הגיעה לראות את הקולקציה העורכת של 'ווג' איטליה עם האסיסטנטית שלה, לאחר שהיא נחשפה לדגמים שלי בתערוכה אחרת בעיר שבה השתתפתי. הפריטים שהוצגו בתערוכה גירו אותה להגיע אליי לשואורום ולראות פריטים נוספים. המפגש איתה היה מאוד מרגש ומשמעותי עבורי, כי הבנתי שכולם בסופו של יום אנשים רגילים, שנמצאים בחיפוש מתמיד אחר הדבר הבא שיצליח לרגש אותם. אני לא אשכח שבארץ ערכתי באותם ימים גם תצוגת אופנה לאותה קולקציה, והיו לא מעט כתבים שכתבו שהיא לא מספיק חדשנית ומיוחדת, ודווקא העורכת של 'ווג' איטליה חשבה שמדובר באחת הקולקציות הכי מוצלחות של אותה שנה.

     

    "החשיפה ב'ווג' פתחה עבורי את הדרך להצלחה הבינלאומית, ומיד לאחר מכן המון מגזינים החלו לכתוב על הקולקציה ומפורסמים החלו ללבוש פריטים ממנה לשטיח האדום. הראשונה שנתנה לי בוסט רציני היא ג'סי ג'יי, היא עשתה מהפך מבחינת עיצוב השיער שלה והאיפור (גילחה חצי ראש ואת החצי השני צבעה בבלונד) וחיפשה אאוטפיט גותי שחור. הסטייליסטית שלה, שעוקבת אחריי באינסטגרם, בחרה עבורה שמלה מקולקציית 2013, ולא היה מגזין שלא סיקר את זה. אחריה הגיעה ביונסה, לפני חודשיים הלבשתי של ג'ניפר הדסון לגמר של 'דה ווייס' העולמי, אנג'לה בסט לבשה שמלה שלי לאוסקר, ואשתו של ריצ'ארד גיר לבשה בחתונה שלהם החודש שמלה שלי. כל החשיפה הזאת וההכרה שאני מקבל הביאו לכך שהמותג שלי נתפס בתעשייה ההוליוודית כמותג מוערך".

     

    השמלה של יניב פרסי על הכלה של ריצ'רד גיר, אשת החברה הספרדיה אלחנדרה סילבה:

    A post shared by Yaniv persy (@yaniv_persy) on

     

    איך אתם מסבירים את ההצלחה הגדולה שיש לישראלים בחו"ל?

    רוזן: "זה פשוט מאוד, המעצבים הישראלים פחות מרובעים בחשיבה שלהם, העיצוב הישראלי נתפס כמעניין יותר, נועז יותר, סקסי יותר, וזה משהו שהכלות פה חיפשו".

     

    יניב, היית מועמד לעצב את שמלת הכלה של מייגן מרקל איך זה קרה?

    "'ווג' עשו כתבה לפני שמונה חודשים על '10 מעצבים בינלאומיים שנותנים את הכיוון שלהם לאיך הם חושבים שהשמלה של מייגן מרקל צריכה להיראות' ואני הייתי אחד מאותם מעצבים. הקטע הוא שעד לפני כמה ימים המותג שלי נקרא Persy.co.uk, ומאחר שהיה לנו שואורום גדול בלונדון, אני מניח שהיא חשבה שמדובר בבית אופנה בריטי, וככה זה התגלגל".

     

    ליבנה: "אני הייתי הישראלי הראשון שקיבל הצעה להלביש זמרת בסדר גודל של ביונסה, ובעצם באיזשהו מקום פתחתי את הדלת לישראלים בחו"ל"

    גם אלון ליבנה – שברשימת הלקוחות שלו מככבות כמה מהסלבריטאיות הכי גדולות בעולם, כמו ביונסה, שבחרה בו כדי שיעצב עבורה ועבור הרקדניות שלה את האאוטפיטים לסיבוב ההופעות שלה לפני כחמש שנים, ליידי גאגא, ג'ניפר לופז, פריס הילטון והרשימה עוד ארוכה – מסכים עם הקביעה הזאת. "אני הייתי הישראלי הראשון שקיבל הצעה להלביש זמרת בסדר גודל של ביונסה, ובעצם באיזשהו מקום פתחתי את הדלת לישראלים בחו"ל. לפני כן אף אחד בארץ לא חשב על זה בכלל.

     

    "כשכל המעצבים הישראלים פרצו בעולם, הם הביאו משהו חדש מאוד, סקסי ונועז, בניגוד למראה הדודתי שאפיין את השמלות השמרניות של האמריקאים, שאגב, גם כשהם ניסו לעשות סקסי, הם לא הצליחו להגיע לרמה של השקיפויות הסקסיות כמו בשמלות שלנו. למרות ההצלחה, באיזשהו שלב המראה הזה החל להימאס עליי, הוא גרם לי להרגיש לא ייחודי. היינו צוחקים על זה בין החברים שאם ניקח את כל השמלות של המעצבים הישראלים ונערבב אותן, לא נדע מי עיצב מה, ולא רציתי יותר ליצור מהמקום הזה. היה לי חשוב לשמור על האינדיבידואליות.

     

     

    "הסגנון העיצובי שלי היום שונה מאוד בנוף המקומי". אלון ליבנה (צילום: סטודיו אלון ליבנה)
      "הסגנון העיצובי שלי היום שונה מאוד בנוף המקומי". אלון ליבנה(צילום: סטודיו אלון ליבנה)

      "המון קניינים פה שמים את כל המעצבים הישראלים בסל אחד, בגלל הלוק הדומה". מהקולקצייה של אלון ליבנה (צילום: סטודיו אלון ליבנה)
        "המון קניינים פה שמים את כל המעצבים הישראלים בסל אחד, בגלל הלוק הדומה". מהקולקצייה של אלון ליבנה(צילום: סטודיו אלון ליבנה)

         

         

        "זו הסיבה שהחלטתי לעשות אתחול מחדש. הסגנון העיצובי שלי היום שונה מאוד בנוף המקומי. הפריטים הם יותר פאשן, אולד הוליווד, אבל עם נגיעות מודרניות. המון קניינים פה שמים את כל המעצבים הישראלים בסל אחד, בגלל הלוק הדומה, וכשהם רואים את הקולקציה החדשה שלי בפעם הראשונה, הם מופתעים מכמה שהיא פרשית ושונה. אני מרגיש כאילו נולדתי מחדש".

         

        סקס־אפיל ישראלי

        לסקסיות או יותר לסקס־אפיל שיש למעצבים הישראלים יש משקל בטרנדיות של עולם הכלות, אך לא כולם מסכימים עם ליבנה לגבי הפסיקה שכולם כבר מעצבים אותו דבר. המעצבת ברטה ואסנת להב (מנכ"לית משותפת בגליה להב), שנחשבות למובילות בתחום ושתיהן מחזיקות חשבונות אינסטגרם עם מעל למיליון עוקבים, חנויות מצליחות בארץ ובארה"ב וקהל לקוחות מרשים ונאמן, חולקות עליו: "אי אפשר להתעלם מהשמלות שלי", מצהירה בגאווה ברטה. "כשמסתכלים על שמלה בעיצובי, מיד יודעים שזה 'ברטה'. המראה הגלאמי של השמלות, ביחד עם הסקסיות, החיבורים של הבדים, השובלים, הגלימות, הגזרות המחמיאות והדיוק, לא מאפשרים להתבלבל. כלה שלובשת את השמלה שלי מרגישה שהיא משדרת נשיות ועוצמה, כי יש פה תחכום, זוהר וסקסיות, בניגוד למראה השמרני".

         

        "חייבים לחזור לשיטה של ייצור המוני מקומי". לי גרבנאו (צילום: דביר כחלון)
          "חייבים לחזור לשיטה של ייצור המוני מקומי". לי גרבנאו(צילום: דביר כחלון)

           

          גם אסנת להב לא מסכימה עם ליבנה: "כשאנחנו יצאנו לארה"ב, אני חושבת שהיינו הראשונים ונחשבנו להכי סקסיים מבחינת תעוזה. הבאנו גזרות שהושפעו מן הסתם ממזג האוויר הישראלי: גבים חשופים, מחשופים, שקיפויות וכדומה, שהם לא ראו לפני כן. השילוב בין המראה הסקסי לגזרות המתוחכמות שהצענו הוביל בעצם למהפך בעולם הכלות. אבל זה לא מה שמגדיר אותנו בעולם כבית אופנה מוביל, אלא החדשנות, הטוויסט והחומרים האיכותיים.

           

          "כשאנחנו נפגשים עם קניינים מטוקיו או ניו יורק, למשל, הם לא מחפשים דווקא את הסקסי ושהציצי יהיה בחוץ, אלא הם רוצים משהו חדש, פרשי, ובזה אנחנו טובים. הקולקציה האחרונה שלנו, למשל, שהופיעה ב־Vogue Runway, מציגה שמלות קלאסיות אבל עם תחכום, שמלה לבנה חלקה נפוחה, עם קפלים ופפיון שעשוי כולו מאבני סברובסקי, לדוגמה. מדובר בלוק שלא נופל תחת ההגדרה של שמלת כלה סקסית, אלא מציע משהו אחר, מתקדם יותר. אחרי הכל רוב הנשים בעולם לא רוצות סקסי, הן רוצות שמלת כלה מסורתית עם טוויסט, ואת זה אנחנו מביאים".

           

          הישרדות, הגרסה הישראלית

          אז למה בעצם כל הטוב הזה לא קורה ב־Ready to wear?

          "יש לזה כמה סיבות", אומרת לימור רוזן, "הראשונה היא שב־Ready to wear המעצב נמצא במלחמה מתמדת מול הרשתות, ואז קורה אחד משני דברים: או שאתה מתחיל לפשט את העיצוב שלך, כדי להוזיל עלויות, צעד שהופך אותך ללא רלוונטי, כי הפריט כבר לא מעניין, או שאתה פשוט גובה על הבגד מחיר גבוה כדי לכסות את העלויות שלך, ואז הלקוחות כבר לא מוכנים לשלם".

           

          "מדובר בבעיה עמוקה שרק תלך ותחריף", מחדד ליבנה. "כבר עכשיו אפשר להרגיש את גודל הבעיה עם הסגירה של הוניגמן. שימי לב שהיום כמעט לא קיימים מעצבים שמוכרים טי־שירטים, הרשתות הגדולות פשוט בולעות את כל הנישה הזאת של בגדי היומיום. רק אנשים שאין להם מגבלה תקציבית יכולים לקנות בגדי מעצבים. הרוב הגדול בארץ ובעולם לא יכול להעביר כרטיס פעם בשבוע בכיכר המדינה או בחנויות בוטיק בדיזנגוף".

           

          "ב־Ready to wear המעצב נמצא במלחמה מתמדת מול הרשתות". לימור רוזן (צילום: אלכס ליפקין)
            "ב־Ready to wear המעצב נמצא במלחמה מתמדת מול הרשתות". לימור רוזן(צילום: אלכס ליפקין)

             

            גם בתחום הכלות אפשר לקנות בזול, אבל עדיין בוחרים לבוא למעצב.

            אלון ליבנה: "את לא יכולה להשוות בין שמלה אחת, שכלה חולמת עליה מגיל ארבע, לבגד יומיומי שאת צורכת ב־Ready to wear. את רוצה תחלופה בהתאם לטרנדים, ובשביל טרנדים רוב הנשים כנראה לא יבחרו באיב סאן לורן. מדובר בתופעה גלובלית ולא במשהו שקורה רק בישראל, ואי אפשר להילחם בה, בדיוק כמו שאי אפשר להילחם באינסטגרם".

             

            חושבים שיש פתרון למצב?

            אסנת להב: "כדי שיהיה פה שינוי, הממשלה צריכה לפתח את האופנה הישראלית, להקים בתי ספר מקצועיים, לתמוך במפעלי טקסטיל, ורק אז יחזרו להיות בתי אופנה ישראליים שייצרו לכל העולם. בלי תמיכה ממשלתית לא נוכל לגדול".

             

            לי גרבנאו: "אני יכולה להגיד לך שבשנות ה־70, בתקופה שאבא שלי ז"ל פעל (אורי גרבנאו, אשר כיהן כראש חטיבת האופנה במכון היצוא; מע"ש), התקיימו פה שבועות אופנה מוצלחים והוא היה מביא לארץ מאות של קניינים. זה הצליח באותם ימים, כי היו פה מתפרות שעבדו ומפעלים שייצרו אופנה ישראלית. אנחנו חייבים לחזור לשיטה של ייצור המוני מקומי".

             

            יניב פרסי: הפתרון לדעתי הוא רשתות מקומיות שצריכות לעשות יותר שיתופי פעולה עם מעצבים מקומיים כדי להציע לקהל משהו מקורי יותר, שונה וחדשני שלא מוצע בשום מקום אחר. אחרי הכל הם מבינים יותר טוב את הצרכים של הלקוחה הישראלית, ולכן משהו מקורי ושונה מהסגנון המוצע ברשתות כמו זארה, יכול להביא לשינוי".

             

            הכתבה המלאה ופרויקט מיוחד לפתיחת עונת החתונות – בגיליון החדש של Gostyle

             

             
            הצג:
            אזהרה:
            פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד