הקלישאה "הסנדלר הולך יחף" יכולה להיחשב כסוג של אנדרסטייטמנט כשמדברים על מעצבת שמלות הכלה והערב ענבל דרור. כמי שאמונה על עיצוב השמלות של אינספור כלות בארץ ובחו"ל, מפתיע לגלות שאת חתונתה שלה פקדה דווקא במכנסי ג'ינס וגופייה רקומה. "הכל מתחיל ונגמר בהתאמה לאופי", היא מסבירה, "והבחירה הזו ייצגה בדיוק את מי שאני ואת הסגנון שלי. בסופו של יום, כשאת לא עסוקה כל היום באיך את נראית ובמה את לובשת, נותר לך יותר זמן להתמקד בלהלביש אחרים".
המשוואה הפשוטה הזו הוכיחה את עצמה בענק עבור דרור, שאת שמלותיה לובשות סלבריטאיות בינלאומיות מובילות כמו נעמי ווטס, ג'ניפר לופז וג'וליאנה רנסיק. יחד עם נוכחות מרשימה במגזיני אופנה מובילים ובשבועות אופנת כלות בחו"ל, היא הפכה לסוג של אימפריה.
אז מה, תמיד רצית לעצב שמלות כלה?
"לא הייתי מסוג הילדות שיודעות בבירור מה הן רוצות לעשות כשיהיו גדולות", היא מעידה. "המשיכה לעיצוב ולאמנות הייתה קיימת בי תמיד, אבל לא באמת ידעתי במה אתמקד. בבית הספר דווקא הייתי במגמה ריאלית ולמדתי פיזיקה ומתמטיקה ברמה של חמש יחידות. ללימודי עיצוב אופנה
בשנקר הגעתי יחסית במקרה, לאחר שאמא שלי התקשרה אליי וסיפרה לי שנפתחו מבחני הקבלה. הלימודים שם נתנו לי הרבה כלים להתמודדות עם המקצוע התובעני הזה, והשאיפה למצוינות, שאפיינה את הלימודים שם, התבהרה לי כנחוצה ביותר גם בחיים האמיתיים. לאחר הלימודים נסעתי להתמחות בבית האופנה קוואלי. העמקתי את ההיכרות וההבנה שלי בבדים, טקסטורות וצבעוניות והבנתי את החשיבות חסרת הפשרות של טיב החומרים ואיכויות התפירה".
מהמרתף לאטליה
כשדרור חזרה לארץ היא החליטה לנסות את מזלה בקטן ופתחה סטודיו לעיצוב במרתף ביתם של הוריה. לאחר מכן, בשנת 2005, הקימה את בית האופנה "ענבל דרור Haute Couture" יחד עם שני שותפים עסקיים, יוהאן אבוחצירה ומרינה קידר. "רציתי לראות איך העיצובים שלי מתקבלים ולהתקדם לאט לאט", היא מספרת על הדרך שסללה בהדרגתיות מחושבת. "עיצבתי לקהל המקומי, ודי מהר הבית של ההורים שלי הפך לתחנת רכבת. התגובות היו טובות ומפרגנות והתחלתי לגדול ולהתפתח. מבחינת קליינטורה הייתה לי חשיפה נהדרת, אבל בפן התקשורתי העדפתי לשמור על פרופיל נמוך. הדברים קרו באופן טבעי והשמועה עברה מפה לאוזן. העדפתי שיכירו את השמלות שלי ולא את הפרצוף שלי".
מהאטליה להוליווד
ההתעניינות בדרור הלכה וגברה, וככל שהתארכה רשימת הלקוחות המפורסמות שלה, העשייה השקטה שלה החלה לקבל גם הד תקשורתי. ועם זאת, השמלה ששינתה את חוקי המשחק בכל מה שקשור להיקף החשיפה שלה הייתה השמלה בעיצובה שלבשה ביונסה לטקס פרסי הגראמי ששודר בחודש פברואר האחרון.
"ואז הגיעה ביונסה"- הבום התקשורתי שנוצר סביבך מחמיא או שהוא מפספס משהו בדרך הארוכה שעשית לפני?
"האמת היא שגם לפני ביונסה הלבשתי אנשים מאוד מפורסמים. גם כשהיא לבשה את השמלה שלי בטקס לא נתתי לעצמי להתלהב יותר מדי. ברור שמאוד התרגשתי, גם כשפנו אליי אחר כך לעצב עבורה בגדים לסיבוב ההופעות, אבל אני מאמינה מאוד בעשייה ולא במנוחה על זרי הדפנה. קשה לי לטפוח לעצמי על השכם ויותר מעניין אותי להמשיך לעצב. על מה שקורה עם זה אחר כך אחראי רק אלוהים".
ואיך בכל זאת החלה ההתקשרות איתה?
"הסטייליסטים שלה פנוי אליי במהלך חיפושיהם אחר שמלה לגראמי. היא מאוד התלהבה מהשמלה, ואז הם חזרו אליי וביקשו שאעצב לה גם בגדים למסע ההופעות. הם נתנו לי הסבר מאוד מפורט על הצרכים והקונספט של המסע, הדגישו מה המגבלות מבחינת זמן ההחלפה של האאוטפיטים וכדומה, אבל נתנו לי להתפרע לגמרי בכל מה שקשור לעיצוב עצמו. כשהם התקשרו אליי הם תפסו אותי בחוץ לארץ בביקור באחד המפעלים ולא היה לי אפילו עם מה לצייר להם סקיצות. נכנסתי לאיזו חנות מקומית, קניתי חבילת צבעים של ילדים, ציירתי את הסקיצות בתוך המחברת של בית המלון שישנתי בו ומתוכן הם בחרו" .
חלק לא מבוטל בחשיפה העולמית שלה זוכים מעצבי שמלות הכלה הישראלים קשור בהפניית משאבים לפעילות ברשתות החברתיות. עד כמה הצד הזה נוכח בעבודה שלך?
"אין לי לא חשבון פייסבוק אישי ולא חשבון אינסטגרם אישי, ויחד עם זאת אני מודעת לכך שמי שלא נמצא שם לא באמת קיים ושכיום החשיפה המשמעותית היא דרך הפלטפורמות האלו. לכן, כמו בכל תחום, יש לי את השותפים העסקיים שלי ששותפים בכל שלבי העשייה, וכן צוות שמתמחה בפעילות הזו ומשקיע בה את מיטב המאמצים. אף כלה לא מסתובבת היום עם תמונות מקטלוגים. כולן מסתובבת עם הניידים ומקבלות משם את ההחלטות לגבי השמלות. העסק הזה מאוד ויזואלי, ותמונה אחת מספיקה לבחורה להחליט אם היא אוהבת את מה שהיא רואה או לא".
לא מעט מעצבי שמלות כלה ישראלים אחרים פרצו בשנים האחרונות בענק. את מרגישה לחץ או תחרות בתעשייה המקומית?
"בכנות, אני לא מרגישה תחרות כזו, ואם היא קיימת, אז היא בטח תחרות טובה. אני לא מרגישה אותה לא בפעילות בארץ ובטח שלא בפעילות בחוץ לארץ, שם כל אחד יכול להתפתח לכיוונים שונים".
ההתפתחות של העסק מצמצמת את המגע היומיומי שלך עם הלקוחות?
"אני מקפידה ומתעקשת שזה לא יקרה. אני עדיין מגיעה לסטודיו, פוגשת מקרוב את הכלות ונהנית מזה מאוד. המגע הישיר עם הלקוחות שלי הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה שלי. לשבת לצייר ולעצב לבד בבית זה פחות אני. ניהול נכון של זמן בעסק כזה גדול הוא משימה לא פשוטה, אבל ברגע שמפצחים את השיטה זה כיף. אני באמת מאמינה שלכל דבר יש זמן ומקפידה מאוד לבלות גם עם הילדים שלי ועם הבעל שלי. אני לא חושבת שהייתי יכולה להגיע לאן שהגעתי בלי בעל כל כך תומך ובלי השותפים המדהימים שלי, שנמצאים שם לאורך כל הדרך".
האם יש הבדלים משמעותיים בהעדפות הסגנוניות בין השוק המקומי לעולמי?
"אני חושבת שכיום הגבולות מאוד היטשטשו והסטנדרטים נהיו די גלובליים. אני לא מעצבת דגמים שמיועדים לשוק כזה או אחר, אלא מעצבת קולקציה אחת מגוונת שכל אחת יכולה למצוא בה משהו שתאהב".
ספרי על כלה אחת שנכנסה לך עמוק ללב.
"כלה שהגיעה אליי בדמעות יום לפני החתונה שלה כי לא הייתה לה שמלה. ישבנו בסטודיו כל הלילה ותפרנו לה לא שמלה אחת, אלא שתיים. היא הייתה מאושרת ברמות אחרות ונשארנו בקשר עד היום".
קראו עוד בפרויקט המצליחניות בגיליון אוגוסט של Gostyle על הישראליות שעושות את זה בענק: מי עובדת עם קרל לגרפלד ואיך זה לייצג מלאכית של ויקטוריה'ס סיקרט
