נדב חי רואה את עצמו כמעין איוב מודרני. ב-24 שנותיו פקדו אותו לא מעט אסונות, ובכל זאת הוא בוחר בחיים. על זרועו חקוק הקעקוע Live, המסמל את הרצון לחיות, ואת המאבק באירועים הקשים ובשדים הפנימיים הוא הנציח בספר חדש - "יומני היקר: השקר הגדול יוצא לאור" שמו. "המטרה של הספר היא גם לדקור את הקורא עם הסיפור וגם להמחיש לו שכולנו יהלומים", אומר חי. "לכולנו יש רגעים קשים בחיים, ויש לנו צורך לסיים אותם, אבל צריך להתמודד".
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- הנאום המרגש שנשאה מייגן מרקל לפני שהכירה את הנסיך הארי
השבוע שבו נערך הראיון היה דרמטי במיוחד עבור חי, שכן הוא כלל שלושה תאריכים קשים: ב-8 במאי התאבדה זוגתו, 9 במאי הוא היום שבו נפטרה מסרטן חברתו הטובה ביותר, וב-10 במאי נהרגו חברים שלו בתאונת דרכים. "בספר אני כותב שהחיים המשיכו לבעוט בי גם כשהייתי על הרצפה", הוא אומר, "אבל המוטיב המרכזי של הספר הוא שיתוף, כי הכוח האמיתי הוא בהתמודדות לא לבד".
שבירת ה"לבד" ויצירה של "יחד" הן אכן מוטיב מרכזי בספר. בתחילתו גם ניתנת הוראה להעביר את הספר הלאה, ללא תמורה, לכל המבקש. "השאיפה היא להפיץ את המסרים שבו לכל מי שיכול ללמוד ממנו ולהיעזר בי דרכו", אומר חי - ומחייך. הוא מחייך וצוחק הרבה, למרות הנושאים הקשים שעולים בשיחה. "אני מסוגל לצחוק על הכל", הוא אומר, "כי יש כאן אבסורד, כאילו חיברו ארבעה סרטים לסרט אחד. מראש החלטתי שלא אכתוב סיפור קצר אלא ספר. רציתי להפסיק להסתיר את הדברים שעברו עליי מכל מי שקרוב אליי".
צפו בסרטון ההדסטארט שלו:
לא שווה כלום
חי בוחר לפתוח את ספרו בהתעללות שחווה בכיתה ג' על ידי חבורת בריונים שהטילה אימה עליו ועל חבריו. "השגרה הזאת, שבה בועטים אותי לרצפה, גרמה לי להרגיש קורבן, וכמפלט התחלתי לכתוב שירים על זה שנמאס לי לסבול", הוא מספר. באותה תקופה גם החל להכין טבלאות עם שיטות שונות להתאבדות. "פעם באתי הביתה בוכה, והסברתי לאמא שלי מה קרה, אז היא התקשרה לאמא של הילד שהרביץ לי, וכל אמא לקחה את הצד של הילד שלה. למחרת, לפני שהתחילו הלימודים, חיכו לי הילדים המרביצים ואמרו לי שזו הפעם האחרונה שאני מדבר עם אמא שלי. אלה היו ילדים בכיתה ג' עם טכניקות של עולם תחתון.
"אחרי כיתה ג' הכל השתפר; חזרתי להיות נדב החייכן והחיוני, ובגיל 11 הייתה לי אהבה ראשונה. שנה לאחר מכן היא נפרדה ממני בהודעה, ואחרי שגיליתי שאני שווה משהו, הרגשתי שוב שאני לא שווה כלום".
בכאבו, לקח אקדח מהכספת של אביו החורג. במקביל, טלפן למאיה, חברתו הטובה. "היא סיפרה לי שכתבה שיר, אז השיחה חזרה להיות רגילה, ועל הדרך אמרתי לה שאחזיר את האקדח למקום, כי ההורים שלי חוזרים הביתה. זו שיחה פסיכית לגמרי לגיל 12. מאיה התחילה לשמור עליי".
זמן לא רב לאחר מכן קיבל אביו, בעלה הראשון של אמו, אירוע מוחי-לבבי שהשפיע על יכולתו לתקשר עם סביבתו. "ביום שזה קרה, הוא התקשר אליי בבוקר כדי לוודא שהתעוררתי לבית הספר, אבל אני המשכתי לישון, ואחרי שהתעוררתי שוב, הודיעה לי העוזרת של אמא שלי שקרה לו משהו. אחרי שש שנים גם האבא החורג שלי חטף התקף לב, וזה היה התיקון שלי, כי הפעם התעוררתי ודאגתי שיגיע אמבולנס".
בגיל 15 הכיר את קיילי, אוסטרלית שהוריה עבדו בישראל. "היא ישבה על אחד הספסלים בדיזנגוף סנטר, ואני ראיתי את המבט הזה של השוני והזרות והתחלתי לדבר איתה. לא יודע מאיפה היה לי האומץ. אחרי שהתנשקנו, החלטנו שנצא קבוע ולא נספר להורים. זה נמשך ככה חצי שנה, עד שהיא רצתה שאפגוש את הוריה כדי לשכנע אותם שהיא תישאר פה ולא תחזור לאוסטרליה, אבל לא הצלחנו, והם חזרו הביתה. כשיום ההולדת ה-16 שלה התקרב, החלטתי להפתיע אותה ולטוס אליה. יומיים לפני יום ההולדת שלה היא ביקשה שאתחבר לסקייפ דחוף, ואחר כך שאכנס למייל. במייל היא כתבה לי: 'תזכור שאני לנצח אוהב אותך'. למחרת בבוקר קיבלתי מייל מאחיה שסיפר לי שהוא מצא אותה שוכבת בתוך שלולית דם. הוא גם איים עליי שלעולם לא אעז לדרוך על אדמת אוסטרליה".
חי שקע בדיכאון. בניסיון לעזור לו, הציעו לו חבריו ללכת איתם למסיבה, אבל הוא בחר להישאר בבית, וזה היה מזל גדול, שכן החברים נהרגו בתאונת דרכים אחרי שנהג משאית שיכור נכנס בהם באור אדום. האירוע גרם לו להימנע במשך שנים מלהוציא רישיון נהיגה, אבל כיום הוא נוהג. הוא גם ביקר באוסטרליה.
להציל עולם ומלואו
ידידתו מאיה עמדה לצידו כל אותה עת, אבל גם היא נעלמה מחייו. "קצת אחרי יום ההולדת שלי היא התחילה להתעלף בתדירות גבוהה, עם כאבי בטן ובחילות. בשלב מסוים, מאוחר מדי, היא הגיעה לרופא, שהודיע שיש לה סרטן בדם, בכליות ובריאות". במהלך אחד מסבבי הכימותרפיה שעברה ביקשה ממנו מאיה שירחיק מעצמו את כל החפצים שעלולים להזיק לו, ושינעל את עצמו בחדר. היא ידעה שהוא עלול לפגוע בעצמו. "נשארתי בחדר שבוע, וכשיצאתי, אחותה סיפרה לי שהיא הלכה לישון ולא קמה. אני מרגיש שהיא השאירה לי צוואה, שאמשיך לחיות. מאיה ציוותה לי במותה את החיים".
עם כל הכאב, חי ניסה לשמור על שגרה והתגייס לצבא, לחיל המודיעין. כיום הוא גר עם הוריו בתל אביב, לומד תעשייה וניהול באוניברסיטה ועובד על שיווק ספרו החדש. "כשהחלטתי שאני רוצה להוציא את הספר, עבר לי המסר שכל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו", הוא אומר. "מספיק שיהיה בן אדם אחד שיראה בזכותי שיש תקווה, ועשיתי את שלי".
אחרי כל מה שעברת, אתה מאמין בבחירה חופשית או בדטרמיניזם?
"לא בזה ולא בזה: כך לימדו אותי החיים שלי. לפעמים זה יותר בחירה שלי ולפעמים יותר דטרמיניסטי. השילוב הוא שקובע. החיים שלי תלויים גם בפנימיות וגם בדברים אחרים, במה שאני חושב ובמה שאני מרגיש".
______________________________________________________
גם הוא סופר. הקליקו על התמונה:
