מי היה רועה הצאן שכתב על הקיבוץ, ואיך הפך שירו ללהיט בינלאומי

    לפני שמתתיהו שלם עלה לארץ, הוא כתב שירים על עלייה וחלוציות. את "שיבולת בשדה" חיבר לטקס חג השבועות ברמת יוחנן, והשיר זכה לביצועים רבים, גם בחו"ל

    עופרה עופר אורןפורסם: 13.05.18 05:18
    מתתיהו שלם. הרים תרומה משמעותית ביצירת פס הקול העממי של כולנו, לא רק של הקיבוצים (צילום: ארכיון רמת יוחנן, cc)
    מתתיהו שלם. הרים תרומה משמעותית ביצירת פס הקול העממי של כולנו, לא רק של הקיבוצים (צילום: ארכיון רמת יוחנן, cc)

    עיסוקו: רועה צאן. שיוכו החברתי: חבר קיבוץ. זהותו המוכרת: האיש שיצר ושימר את הווי החגים הקיבוצי וכן כתב והלחין כמה מהשירים שנחשבים היום חלק מהזמר העממי הארץ-ישראלי.

     

    שמו המעוברת היה מתתיהו שלם (1975-1904). הוא נולד לאתל ולשלום ויינר בעיר שנמצאת כיום בתחומי פולין. המשפחה הייתה מסורתית, דוברת עברית. עוד לפני שעלה לארץ, בגיל 18, חיבר שירים שעסקו בעלייה ובחלוציות, וחבריו בקבוצת הצעירים של תנועת החלוץ, שעימם נשלח להכשרה חקלאית כדי להכינם לעבודת האדמה בארץ ישראל, נהנו לשיר אותם. לארץ ישראל הגיע ב-1922, ובמשך רוב שנותיו חי בקיבוץ רמת יוחנן שבגוש זבולון. לצד דוד זהבי מקיבוץ נען ויהודה שרת מקיבוץ יגור יצר עשרות שירים ומנגינות לטקסים קיבוציים; אלה כללו לא רק שירים, אלא גם ריקודים וקטעי קריאה - מה שכינו "מסכת". לאה ברגשטיין, חברת רמת יוחנן, חברה אל שלם ויצרה לשיריו ריקודים רבים, שחלקם נחשבים כיום נכסי צאן ברזל של המחול העממי הישראלי.

     

    הנה אחד השירים, "שיבולת בשדה":

     

    שִׁבֹּלֶת בַּשָּׂדֶה

    כּוֹרְעָה בָּרוּחַ

    מֵעֹמֶס גַּרְעִינִים כִּי רַב.

    וּבְמֶרְחַב הָרִים

    יוֹם כְּבָר יָפוּחַ

    הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב.

     

    עוּרוּ הוֹי עוּרוּ

    שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים

    קָמָה הֵן בָּשְׁלָה כְּבָר

    עַל פְּנֵי הַכָּרִים

    קִצְרוּ שִׁלְחוּ מַגָּל

    עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר

    שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה

    זֵר חַג עוֹטֶרֶת,

    שֶׁפַע יְבוּל וּבְרָכָה.

    לִקְרַאת בּוֹא הַקּוֹצְרִים

    בְּזֹהַר מַזְהֶרֶת,

    חֶרֶשׁ לָעֹמֶר מְחַכָּה.

     

    הָבוּ הָנִיפוּ

    נִירוּ לָכֶם נִיר

    חַג לַקָּמָה,

    עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.

    קִצְרוּ, שִׁלְחוּ מַגָּל

    עֵת רֵאשִׁית הַקָּצִיר.

     

     

    מילים שמתארות אביב

     

    מילות השיר עשויות להיראות סתומות ומוזרות לצעיר בן זמננו: "יוֹם כְּבָר יָפוּחַ" (פירוש המילה "יפוח": ינשוב); "שׁוּרוּ בְּנֵי כְּפָרִים" (פירוש המילה "שורו": הביטו); "שְׂדֵה שְׂעוֹרִים תַּמָּה" (אשר למילה "תמה" - בימינו נהוג להשתמש במילה "שדה" בלשון זכר, אבל בתלמוד היא מופיעה גם בנקבה. לפיכך, כאן פירוש המילה תמה הוא "הסתיימה". שלם מתייחס לכך שהחיטה מבשילה רק בחודש סיוון, והשעורה, כבר בניסן). עם זאת, אי אפשר להתכחש ליופיין של המילים, המיטיבות כל כך לתאר את ימי האביב הארץ-ישראלי: "הַשֶּׁמֶשׁ כֶּתֶם וְזָהָב", הזוהר שבו בוהקים השדות המחכים "חֶרֶשׁ" לקוצרים, המגל, הניר, שפע היבול – כל אלה מדיפים ניחוח תנכ"י, וכמו לקוחים ישירות ממגילת רות, ובה הסיפור על הגיורת שדבקה בחמותה, ליקטה שיבולים בשדה של בועז, ובלילה, בגורן, נהפכה לאם השושלת שהולידה את דוד המלך.

     

    את "שיבולת בשדה" נהגו לשיר בחג השבועות, הוא חג הקציר, או חג העומר. השיר, שהיה לב הטקס בקיבוץ, התפרסם מאוד וזכה לביצועים רבים בארץ ובחו"ל, ביניהם של הזמר האמריקאי הארי בלפונטה ושל הזמרת הדרום-אפריקאית מרים מקבה:

     

     

    הריקוד, לפי האתר עונג שבת, כלל את כל מרכיבי החג: במרכז היה טנא, ראשיהם של המחוללים עוטרו בשיבולים, והכוריאוגרפיה הזכירה את תנועות הקציר של הגברים ואת אלה של הנשים האוספות את השיבולים ויוצרות מהן אלומות. ברמת יוחנן ערכו את הטקס בתוך שדה שיבולים, והקהל ישב על ערימות של קש. המחוללים כרעו והסתתרו, עד שראש הקוצרים הזדקף ממקומו, הניף חרמש מעוטר בסרטים צבעוניים, ועל רקע השיר הוליך את קבוצת הרוקדים אל הבמה. לאה ברגשטיין, ילידת גליציה, שהגיעה לארץ ב-1925, עיצבה את הריקודים על פי רוחו של רודולף פון לאבאן - רקדן, כוריאוגרף ותיאורטיקן של המחול, שנולד בהונגריה, ובשנות ה-30 פעל בגרמניה הנאצית, שממנה הצליח להימלט. לאבאן האמין כי אין להפריד בין ריקודים סלוניים לריקודי עם ולמחול אמנותי. הוא סבר כי ריקודי העם המסורתיים ייעלמו, ואת מקומם יתפסו ריקודים שייצרו אמני מחול מקצועיים. ואכן, הריקודים שיצרה ברגשטיין התאימו גם למי שלא הייתה לו הכשרה במחול, והם סיפרו על החג ועל הטבע שבו התקיים.

     

    כך עיצבו שני יוצרים ילידי מזרח אירופה, שאחת מהם שאבה את השראתה מיוצר יליד הונגריה, את רוחה של התרבות המקומית, כפי שהתבטאה ונשמרה בקיבוצים לאורך שנים רבות. כשמסתכלים על רשימת השירים שיצר מתתיהו שלם, ביניהם "שה וגדי", "ודוד יפה עיניים" ו"פנה הגשם", אפשר להבין שהוא הרים תרומה משמעותית ביצירת פס הקול העממי של כולנו, לא רק של הקיבוצים.

     

    ______________________________________________________

     

    ללירון לב יש סיפור מרגש על שיר שמזוהה עם יום ירושלים. הקליקו על התמונה:

     

    "כל קשישי הקהילה פרצו בבכי". הקליקו על התמונה (צילום: ענבל מרמרי)
    "כל קשישי הקהילה פרצו בבכי". הקליקו על התמונה (צילום: ענבל מרמרי)

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נולדתי בתל אביב, אבל מעולם לא חייתי בה. אני סופרת, עורכת ומתרגמת. כתבתי תשעה ספרי פרוזה - האחרון שבהם: "רצח בבית הספר לאמנויות" - וזכיתי לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. הנחיתי במשך כמה שנים סדנאות כתיבה בבית אריאלה ושימשתי לקטורית בהוצאה לאור גדולה. אני גרה עם אריק, בקריית אונו. בקרו באתר שלי - סופרת ספרים