"לאנשים שילדו אותי לא היה מספיק כסף כדי לגדל אותי, אז הם הביאו אותי לבית יתומים ושם גידלו אותי, עד שהציעו לאמא ואבא שעכשיו איתי, לאמץ אותי ושלחו להם תמונה, שבה אני מתחבאת מתחת למזרן והם פשוט באו ולקחו אותי הביתה. המשכנו לגור כמה שנים בפיליפינים ואחר כך עברנו לישראל".
עוד ישראלים קטנים:
>> נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק
>> בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף"
>> נבט, בת 7, מחוות בולוטין: אבא ואמא מצילים חיות בר
>> לין חלבי, בת 7, מדליית אל כרמל: חולמת לעוף לסוריה ולהציל ילדים
המשפחה שלי
----------------
אני: ליבי פשניצה, בת 7. ביום הראשון בבית הספר כולם חשבו שאני יפנית ואמרתי להם שאני פיליפינית. אף אחד לא יודע את זה. היום אפילו שאלו אותי אם אני סינית. זה כיף להיות מאומץ כי נראה כאילו שאת לא מאומצת, אבל את בעצם כן.
אמא: איריס פשניצה (43), אמא לא עובדת.
אבא: תומר פשניצה (41), לאבא יש חברה להשכרת רכבים בפיליפינים.
אחים ואחיות: אניס, בת 13, אוהבת סרטי אימה וגם אומנות. אביתר, בן 10, טוב במשחקי מחשב, יש לו אוסף מטבעות והוא חולה באפילפסית ילדים וצריך לקחת בכל לילה לקחת כמה תרופות.
משמעות השם שלי: הלב שלי.
המטלות שלי בבית: אין לי. אני עוזרת בכל מיני דברים. לפעמים אני עוזרת לערוך את השולחן בערב ולהכין את האוכל.
הבית שלי
-----------
הישוב: גבעת עדה. אני אוהבת לגור כאן. שקט פה ויש לנו בית יפה, סביבה יפה. אנחנו גרים כאן בערך 3 שנים. לפני זה גרנו בפיליפינים.
הבית: בית פרטי.
החדר: יש לי חדר לבד. לכל אחד מהילדים בבית יש חדר.
בית היתומים: גרתי בבית יתומים בפיליפינים עד גיל שנה ושלושה חודשים. היתה לנו בריכה קטנה מתנפחת ושיחקנו שם. אני לא זוכרת, אבל לדעתי היה לי נחמד שם. סיפרו לי שכשהילדים ישנו הייתי הולכת למיטה שלהם וגונבת את הבקבוקים או ישנה איתם באותם מיטה. הייתי שובבה וטיפסתי כל הזמן על המיטות. היום אני מטפסת על שיש במטבח. כשההורים שלי באו לראות אותי הם לא מצאו אותי כי התחבאתי.
הבית הקודם שלי בפיליפינים: אחרי שההורים לקחו אותי מבית היתומים חיינו כמה שנים בפיליפינים. אהבתי להיות שם ואהבתי את הבית שלנו, שהיתה לנו בו בריכה. הלכתי שם לגן שהיה בו בית כנסת ולמדתי להתפלל. היה לי כיף שם, אבל היינו צריכים לחזור כי אח שלי היה צריך לקבל טיפולים בארץ.
בית הספר שלי
------------------
בית ספר גבע, כיתה ב'. אני אוהבת אותו כי יש לי שם חברים ויש לי מורה טובה.
מה מיוחד בביה"ס שלי? כלום. זה בית ספר רגיל, עם חשבון, שפה וגם לפעמים חינוך גופני ולפעמים גם אומנות.
המקצוע שאני הכי אוהבת: חינוך גופני, בגלל שלפעמים משחקים שם משחקים וגם רצים ואני אוהבת לרוץ.
המורה האהובה עלי: המחנכת שלי, ליאת, בגלל שהיא מורה טובה – היא לא צועקת הרבה והיא מרשה לנו הרבה דברים וגם בימי שישי היא מרשה להביא עוגה – כל אחד מביא עוגה בתורו.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? שהם לא יצעקו.
אוהבת ללמוד? כן.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? לא ללמוד חשבון.
שיעורי בית: יש הרבה. עוזרים לי.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני אוהבת להזמין חברות ולעשות עוגיות. אנחנו משחקות במשפחה וכל מיני דברים.
הכי אוהבת לעשות בעולם: לטפס על הרים. טיפסתי פעם אחת במדבר. היו שם חולות צבעוניים והרים גבוהים וטיפסתי על הר גבוה בצבע צהוב.
מאכל אהוב: פסטה עם קטשופ.
מסכים: אני לא צופה הרבה וגם לא משחקת הרבה במחשב.
הכי אוהבת לעשות עם אמא: עוגיות.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: לטייל.
הכי אוהבת לעשות עם האחים: עם אניס אני אוהבת לעשות אומנות. עם אביתר – אני לא עושה עם אביתר כלום כי הוא פשוט מציק לי. רק אם אנחנו משחקים כולם יחד, אז אנחנו מביאים מזרן ומנסים להפיל את אבא ממנו.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: יותר מחנכים, כי הם צריכים לחנך אותנו.
החברה הכי טובה: יש לי שתיים –רותם ואמה. רותם – כי היא חברותית, טובה ונדיבה. אמה – גם היא נדיבה ואנחנו אוהבות לשחק אחת עם השניה.
החלום שלי: שלא יהיה בית ספר וגם שכל העולם יהיה עשוי ממתקים.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: כוח השמש, שאיתו אני אוכל להפוך דברים לחמים. למשל, לקחת עוגייה ולהפוך אותה לחמה, כאילו יצאה הרגע מהתנור או למשל, אם היה ארטיק שהוא קר ואני לא אוהבת אותו קר, אז הייתי הופכת אותו לחם.
כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות רופאה, שהחיים יהיו יפים ושאני אצליח בהרבה דברים.
מתי כועסים עלי? כשאני עושה שטויות. למשל, כשאני עושה דרמה וכשאני ואחי רבים – מיד שולחים אותנו לחדר.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: הוא עוד לא קרה. זה עומד לקרות. כל המשפחה שלי וגם סבא וסבתא שלי, בלי בני הדודים, הולכים למקום שבו סבא וסבתא שלי, ההורים של אמא, גרו פעם – ברומניה. אנחנו עושים טיול שורשים.
חיות: יש לי שלושה כלבים – וויסקי, זואי וציפי.
חוגים: חוגי אומנות – אחד הוא ציור בפלסטלינה וגואש והחוג השני זה כל מיני דברים אחרים של יצירה בחומרים.
הייתי רוצה לחיות ב: בפיליפינים, כי היה לי שם כיף. ההורים שלי רצו לעבור לישראל, אבל אני רציתי להיות עדיין בפיליפינים. רציתי להישאר בגן ורציתי להיות בבית הספר שאחי ואחותי היו בו, שקוראים לו ביקון.
לגדול או להישאר ילד לנצח? להישאר תמיד ילדה, כי אני אוהבת לזחול על הרצפה וככה נותנים לי הרבה יותר תשומת לב – כמו כשהייתי תינוקת.
ההמלצה שלי לספר: "חיבוק", שכתב דויד גרוסמן, כי הוא יפה, הוא על אמא וילד, כשהילד לא היו לו חברים והוא בודד והאמא מעודדת אותו והם משחקים במשחק.
טקס שינה: כשאבא שלי אומר לי מילים טובות – למשל, שהוא אוהב אותי ושהתנהגתי היום יפה וגם שאח שלי התנהג יפה ושהיה לנו כיף ביחד.
* * * * * * * * * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים ?
ילדים בגילאי 7-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.
שלחו אלינו למייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אהבתם את ליבי? לחצו על התמונה הבאה כדי לשמוע גם את הסיפור של רותם מתל אביב:
