מי שטבע את הפתגם "על טעם וריח אין להתווכח" לא קרא טוקבקים לכתבות על בתים יפים ודירות מעוצבות. יש על מה להתווכח, ועוד איך. כשהיד קלה על המקלדת, סגנון הדיבור צפוי ("לאבינדב הטיפש, יש אנשים שקוראים ספרים").
- רוצים לראות את אחד הבתים שכאן בהרחבה? לחיצה על התמונה תוביל לכתבה המלאה
נדל"ן הוא עסק טעון, וכיוון שבית אינו רק רכוש אלא גם עניין אמוציונלי, מובן שכתבות על בתים יפים ודירות מעוצבות מעוררות רגשות. כמו שנאמר בשיר השירים: "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה: רְשָׁפֶיהָ - רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה".
בשרשורי התגובות הארוכים לכתבות הבתים של Xnet, גרים בשכנות: האלים ("פעם חשבתי שזה היה אכזרי להוריד לאצולה את הראש. היום הגעתי למסקנה שצריך להעריץ את הצרפתים"); המעליב ("כך נראה הערך 'קיטש' בוויקיפדיה"); הצורב ("זה בית? נראה כמו יד ושם"; יפה ומקורי כמו צ'רנוביל"); הסטריאוטיפי ("ניסיתי להחליט אם מדובר ברוסים או צרפוקאים, שכן רק הם עסוקים בשופוני הזה"; "אלה הרוסים, זכינו בעדה מופלאה... אוהבים חיות ויודעים לגדל אותן"; "אוהבים לאכול חיות, התכוונת. רק על כלבים מרחמים"); אך גם המפרגן ("יופי של בית! אשמח לדעת מי הגנן").
מעבר לתגובות אינסטינקטיביות שמשקפות טעם אישי, יש כתבות שמעוררות דיונים לוהטים בנושאים שעל סדר היום הציבורי: השחיתות, הפערים הכלכליים והחברתיים, המתח שבין מרכז לפריפריה, מחירי הדיור, איכות הסביבה ועוד ועוד.
לא מפתיע שהאסוציאציות נגזרות מהמצב הביטחוני ("זה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה"; "קצת מזכיר לי מקלטים"; "מזכיר לי את המוצבים בצבא... בונקר בכייףףף"); כן מפתיע עד כמה הישראלים חרדתיים ("הגינה מתכון לפציעות"; "המראות עד לרצפה - סכנה לנכדים... המדפים במטבח גבוהים, ואין שום דרך בטיחותית להגיע אליהם... מזל שהשולחנות עגולים").
נכון, הסקת מסקנות מכלילות על סמך טוקבקים היא כמו הסתמכות על נהגי מוניות בניבוי תוצאות הבחירות; מינה צמח תזרוק אותנו עכשיו מכל המדרגות. אבל זה כיף. אז לידיעת האדריכלים/יות ומעצבי/ות הפנים: אחרי כל הוויכוחים, בנושא אחד נראה שנרשמת הסכמה גורפת - "הלבן חולני ונמאס"; "מדכא כל האפור הזה"; "די כבר עם השחור-לבן-אפור הזה. לכו תגורו במעבר חצייה".
והנה בית שלכ-ו-ל-ם היה משהו להגיד עליו - לטוב או לרע
