אחרי שנישאו התגוררו בני הזוג, כיום בני שלושים ומשהו והורים לבנות ארבע ושש, בשכירות, באחד מבתי הסוכנות המקוריים שעוד נותרו במושב שבעמק חפר - המושב שבו גדלה האם. כשהמשפחה גדלה ביקשו להחליף את הבית השכור, הקטן והישן, במגורי קבע במושב.
"שלוש אפשרויות עומדות בפני בני המושב שרוצים להקים כאן את ביתם", מסבירה כרמית גת-בוצר, תושבת המקום ומעצבת פנים. "קניית משק - אפשרות שאינה רלבנטית, בדרך כלל, בשל העלויות הגבוהות; קניית מגרש יד שנייה בשטח ההרחבה שהוקמה בעבר במושב; או בניית בית על השטח של משק ההורים, כבנים ממשיכים".
האפשרות השלישית היתה היחידה האפשרית עבור בני הזוג, והם החליטו להקים בשטח המשק המשפחתי בית יביל (בית "מוכן" שחלקיו מובלים לאתר על גבי משאית), שמוזיל משמעותית את העלויות ומקצר את משך הבנייה. את הבית, ששטחו 120 מטרים רבועים, בנתה חברת א.ב.ד מבנים ניידים, על פי תכנון שנקבע מראש ובהתאם לתנאי המגרש. עלות הבנייה הסתכמה ב-600 אלף שקלים.
הבית מגיע בחלקים על משאית
הבית, בן קומה אחת וחמישה חדרים, בנוי משתי יחידות מלבניות נפרדות, שנבנו בשלמותן במפעל במשך כשלושה חודשים, והגיעו לשטח כשהן מרוצפות וצבועות. לפני הגעתן יושרה הקרקע באתר, נוצק עליה בסיס בטון עם תשתיות חשמל ואינסטלציה, ונבנה ממ"ד תקני. יחידות המגורים המוכנות הונחו על משטח הבטון וחוברו אחת לשנייה, לממ"ד ולתשתיות המוכנות. במשך כחודש נוסף נעשו בהן עבודות גמר, שכללו התקנה של חלונות, ארונות מטבח, חדרי רחצה, מיזוג אוויר ותלייה של גופי תאורה.
מעצבת הפנים נכנסת לתמונה
מעצבת הפנים הצטרפה לבני הזוג תוך כדי תהליך תכנון הבית עם חברת הבנייה. גת-בוצר מתגוררת בשכונת ההרחבה במושב, וההיכרות עם בני הזוג החלה בגן הילדים המשותף של בנותיהן. גת-בוצר, שבדיוק סיימה את לימודיה בסטודיו 6B והחלה את דרכה כמעצבת עצמאית, סיפרה על כך לבעלת הבית, וההתלהבות מסגנון ביתה הפכה את ההיכרות לשיתוף פעולה מקצועי.
"בני הזוג לא חשבו מראש על העיצוב", מספרת המעצבת, "רק תוך כדי התהליך הם הבינו שיש בזה צורך. הם ביקשו להתמקד בעיצוב חלל המגורים, כך שיהיה מזמין, פתוח, מאוורר ומלא באור; ושחדרי הרחצה יהיו נעימים למראה ולשימוש".
דגם הבית כבר נבחר כשגת-בוצר נכנסה לתמונה, אך בנייתו טרם החלה, מה שאיפשר לה להתערב בתכנון הפנים של היחידות. היא התמקדה בסלון ובמטבח, התאימה את גודלם ומיקומם של פתחי הוויטרינות והחלונות, ובחרה יחד עם בני הזוג את הריצוף, הכלים הסניטריים, התאורה והריהוט.
"התחלנו את התכנון לפני כשנה ושלושה חודשים", היא מספרת. "ובהתאם לתקציב המאוד מוגבל שלהם לעיצוב פנים, כ-80 אלף שקלים בלבד, היינו צריכים לבחור איפה לקחת דברים סטנדרטיים של חברת הבנייה, ובאילו מקומות משמעותיים להשקיע את הכסף". כאסטרטגיה הוחלט להשאיר את הדברים הבסיסיים, כמו למשל הדלתות ואריחי הקיר, ברמת הסטנדרט, ולהשקיע את עיקר התקציב בדקורציה של החללים הציבוריים וחדרי הרחצה.
מטבח התכלת הוא מרכז הבית
שביל של אבני מדרך וטוף מוביל מהכביש הראשי אל המרפסת הקדמית של הבית, שנבנתה בנפרד, לאחר ביסוסו. דרך המרפסת נכנסים אל הבית, ישר אל המטבח, כמשמאל הסלון ופינת האוכל.
"הלקוחות הגדירו את המטבח כחלק מהותי מהבית", מספרת גת-בוצר. "בעלת הבית אוהבת לאפות ולבשל והיא רצתה מטבח גדול ופעיל". לכן החליטו להשקיע במיוחד במטבח - כלכלית ועיצובית. עלותו הכוללת הסתכמה ב-45 אלף שקלים, הוא ממוקם במרכז הבית וחולש על האזור הציבורי כולו.
המטבח בנוי מפס ארונות נמוכים עם משטח עבודה, קיר ארונות גבוהים למקרר, תנור ומזווה שמשלב ויטרינת זכוכית ועץ אלון מבוקע. במרכז המטבח אי גדול המשמש לעבודה ולאכילה, ומהווה מעין אזור מוגדר ללא קירות, המנתק מעט את המטבח מהסלון, מפינת האוכל ומהכניסה לבית.
סלון שכיף להיזרק בו
בחלקו השני של החלל הציבורי הסלון ששני חלונותיו פונים לחלקת הדשא הקדמית. "הלקוחות ביקשו סלון שיהיה כיף להיזרק בו", מספרת גת-בוצר. "בדיאלוג בינינו הם הביאו את הצד הפרקטי, ואני את הצד האסתטי".
את שטח הסלון הריבועי תוחם שטיח גדול ועליו ספה פינתית ושז-לונג - שניהם סגולים - וכורסה באפור בהיר. הטלוויזיה מותקנת על הקיר מעל שידה קטנה, ובמרכז שני שולחנות עגולים מעץ. בהמשך לסלון, לצד חלון גדול הפונה לגינת הצד, ממוקמת פינת אוכל מעץ בהיר. "כל הרהיטים נקנו ברחוב הרצל בתל אביב", מספרת גת-בוצר. "יש שם היצע בקשת של מחירים, ויכולנו להתאים את הבחירות לתקציב". הריהוט לסלון ולפינת האוכל הסתכם בכ-10,500 שקלים.
גופי התאורה - שקועים בגבס, שחורים צמודי תקרה ומנורות דקורטיביות - נרכשו ב"מחסני תאורה", ואליהם נוספו כמה גופים דקורטיביים צמודי קיר - במטבח, בסלון ובחדר ההורים - שנרכשו ברחוב וולפסון בתל אביב. בסך הכל הושקעו בתאורה כ-7,000 שקלים.
החלטות מפתיעות בחדרי הרחצה
מהחלק הציבורי של הבית יוצא מסדרון שלאורכו יחידת ההורים, שלושה חדרי ילדים ואזור הרחצה, שבו נעשו שתי החלטות לא שגרתיות: הראשונה - בחירה במקלחת במקום אמבטיה, למרות שבבית יש ילדות קטנות; והשנייה - הפרדה של השירותים מחדר הרחצה.
מבואה קטנה מרוצפת באריחים מצוירים מפרידה את אזור הרחצה מהמסדרון. במבואה שידת עץ קטנה עם כיור לנטילת ידיים, ומעליהם מראה עגולה מוזהבת ומנורת קיר מברזל שחור. חדרי המקלחת והשירותים מרוצפים, כמו המבואה, באריחים מצוירים. הקירות מחופים באריחים סטנדרטיים - לבנים ופשוטים, ששולבו עם שליכט צבעוני בגוון אפור בהיר מאוד. "בגלל שהחללים מאוד קטנים", מנמקת המעצבת את סדר העדיפויות, "יכולנו להשקיע באריחי הרצפה 220 שקלים למטר רבוע, וחיפויי הקירות נשארו בסטנדרט הקבלני".
הרעיון הזה חוזר גם בחדר הרחצה של ההורים. אך כאן נוספו ארונות כיור בהירים בסגנון כפרי עם משטח עליון מעץ אלון (6,000 שקלים לשניהם), מראות עגולות מוזהבות (800 שקלים לשלושתן) ומנורות קיר.
בשל מגבלות התקציב הוחלט לא לטפל בשלב זה בחדרי הילדים. רק ריצוף הפורצלן הוחלף בפרקט למינציה. ביחידת ההורים התערבה המעצבת בנגיעות קלות בלבד: הקיר בגב המיטה נצבע באפור ומהתקרה יורדות שתי מנורות קריאה עדינות. הריהוט פשוט ולבן, וכולל מיטה, ארון קיר עם דלתות תריס, שידות צד קטנות וקונסולה צרה בכניסה לחדר.
- בית יביל: א.ב.ד מבנים ניידים
- נגרות מטבח: עץ התאנה
- ריצוף וארונות חללים רטובים: ענבל אבירם אריחים מצוירים
- תמונות: גלריית פחות מאלף, תל אביב
- טקסטיל ופריטים משלימים: הדס שדה, יעל אוממי
- מראות: אינדיגו, כרכור
- שטיחים: ג'וזפין
- גופי תאורה: גדעון קלאס, מחסני תאורה
- ריהוט סלון ופינת אוכל: אסף דיזיין, סידס
- ארון הורים: רביירה
- שידות הורים וכיסאות פינת אוכל: אורבניק
--------------------------------------------------
לחצו על התמונה לעוד בית שנבנה במפעל, בלי בלוקים ובלי טיח:
