לפני עשור, כשהחלו להגיע מקליפורניה דיווחים על מתחמי עבודה משותפים ראשונים – ה-co-working – הם התקבלו בספקנות. זה רעיון שיתפוס? תהו המסתייגים. ואם יתפוס שם, בארצות הברית, האם יתאים גם במקומות אחרים, קטנים יותר, או שונים תרבותית?
ב-2018 אין יותר ספק: מתחמי העבודה המשותפים צצים כמו פטריות אחרי הגשם, גם במדינה שחונה כמו ישראל. הם בדרך כלל מעוצבים לעילא, לא בדיוק עממיים, וזוהרים בשוק הנדל''ן כאחד מאפיקי ההשקעה היפים והנכונים. הדוגמה המוכרת ביותר בישראל היא רשת WeWork, ויש רבות אחרות.
האם הצעד הבא יהיה מתחמי מגורים שיעוצבו לפי אותם עקרונות? כלומר, שטחי מגורים מצומצמים, להשכרה לטווח ארוך או קצר, עם מרחבים משותפים לאירוח ובישול? BMW היא אחת החברות שמאמינות בתסריט הזה, וכבר יוצרות מציאות מתאימה. הלוקיישן הראשון שנבחר הוא שנגחאי, עיר של 24 מיליון תושבים. במרכזה משפצת חברת הרכב הוותיקה, שעכשיו יש לה גם זרוע נדל''נית שאפתנית – מתחם תעשייתי לשעבר, שיכלול ששה בניינים של ''מיני-ליוינג''.
תיכף נסביר. לפני כן נקפוץ בחזרה למילאנו – וליתר דיוק לרחוב טורטונה, שהיה פעם רחוב אפור בשולי העיר, צמוד לתחנת רכבת גדולה, והפך עם השנים לאחד המתחמים הטרנדיים, שפורחים עם אלפי מבקרים בשבוע העיצוב הגדול בעולם.
בדרך למוקד התערוכות ''סופרסטודיו'' (שבו אפשר לראות, בין היתר, את התערוכה המרשימה-כרגיל של הסטודיו היפני ''ננדו''), מושכת את העין כניסה לחצר צדדית. זהו מוסך שהפך השבוע לתערוכה בצבעים פסטליים ובקווים מעוגלים, תחת הכותרת "mini living". בחצר הוצבו ספסלי-מרבץ מרופדים, לנוחותם של מכתתי הרגליים, והיא מוקפת בשני חללי תצוגה.
בראשון תצוגת תכלית של הרעיון שאותו מבקשת BMW להגשים: דירות קטנות להשכרה לטווח קצר (חודשיים יהיה המינימום הנדרש). ארבע דוגמאות הוצבו בחלל, כל אחת מהן בצבע דומיננטי אחר, בעיצוב עדכני וקליל. המיטה נמצאת בגלריה שאליה מובילות מדרגות סולמיות, ותחתיה פינת עבודה ופינת מגורים, כל אחת מהן פונה לכיוון אחר.
במרכז אולם התצוגה עוצבו מטבח משותף, שולחן אוכל ארוך ומעין אמפיתיאטרון ירקרק, כסלון למפגשים משותפים, הרצאות או קולנוע, לפי רצון הדיירים. גם חדרי הרחצה, לפי התוכנית, יהיו משותפים. כלומר – בכל דירה אפשר יהיה לישון, לעבוד ולשהות. הבישול, הרחצה והאירוח נעשים בחוץ. מרפסת-גינה תהיה המקום לנשום בו אוויר צח.
האדריכל שמוביל את הרעיון הוא אוקה האוזר (Oke Hauser) והוא מספר שהפרויקט הנבנה בשנגחאי ייפתח בדיוק בעוד שנה, באפריל 2019. זה היה מפעל צבע ישן בלב העיר, שהופך לשכונה של ששה בניינים, המיועדים למגורים ולעבודה.
"הרעיון הוא לחיות קטן וגמיש", הוא מסביר. "טביעת הרגל שלנו בעיר קטנה, והפרויקט תורם לה – הוא יהיה פתוח וציבורי, בדיוק ההיפך מקניון".
בפתח השכונה תוקם "מסגרת גדולה", כדבריו, שבה תהיה גלריה ומסעדה. שליש מהפרויקט מוקדש לדירות המגורים – כ-60 יחידות, ששטחן נע בין 15 ל-30 מטרים רבועים, שליש יוקדש למרחבים המשותפים לדיירים, ושליש פתוח לתושבי העיר, עם מרחבי עבודה משותפים, מסעדות וגלריה.
המחיר הצפוי יתחיל ב-1,200 יורו לחודש, כולל גישה לכל המתקנים שמוצעים בפרויקט. "זה קונספט שמיועד לערים גדולות", מדגיש האוזר.
קהל היעד הוא צעירים רווקים, אני מניחה?
"קהל היעד הוא אנשים קוליים, יצירתיים''.
היית גר בשכונה כזו?
"למה לא. אני מקווה שיהיה שם ערבוב מעניין בין צעירים למבוגרים. השלב הצעיר לא כל כך שונה מהשלב המבוגר בחיים. יש יתרונות רבים בערבוב לשני הצדדים, בהפריה הדדית ובתמיכה שהם יכולים להציע אלה לאלה''. למשפחות, כמובן, הרעיון אינו מתאים.
הפרויקט הוצג לראשונה במילאנו לפני שנתיים, והפעם תמת התערוכה היא designed by all. בשנגחאי הדיירים יוכלו לבחור את הצבעים והפריטים המעוצבים בדירה שישכרו. כדי לעורר את תאבונם של חובבי העיצוב במילאנו, מוצע להם מגרש משחקים באולם השני של התערוכה.
על הקירות מדפים שעליהם חלקים צבעוניים בצורות, בחומרים ובצבעים שונים, והם מוזמנים לעצב ולבנות בעצמם ספק מודלים קטנים של מרחבי מגורים, ספק טוטמים בקווים גרפיים – משחק שמספק הפוגה משעשעת משיטפון התערוכות שבחוץ.
