יריד "צבע טרי" לאמנות עכשווית חוגג השנה עשור. אירוע האמנות הגדול בישראל חושף מדי שנה אלפי מבקרים לנעשה בזירות האמנות והעיצוב המקומיות, ומציע הצצה גם למה שקורה בעולם. השנה יתקיים האירוע במרכז הירידים בתל אביב (26-30 באפריל).
בתחום העיצוב יוצגו פרויקטים בסדרי גודל מגוונים, אבל גולת הכותרת היא ביתן "עיצוב טרי". כ-35 מעצבים - ידועי שם, מותגים מוכרים וצעירים - ישיקו השנה פרויקטים בחשיפה ראשונה. גולשי Xnet יבחרו, כמדי שנה, את "חביב הקהל של עיצוב טרי" - העיצוב הטוב ביותר בעיניהם.
בעבור חלק מהמעצבים זו תהיה חשיפה ראשונה, ומסקרן להכיר אותם. אז הנה, על קצה המזלג, מקבץ נבחר.
בר דוידוביץ': מנורת רחוב בבית
עם סיום לימודיו בבית הספר IED במילאנו, הגיע בר דוידוביץ' לסטודיו של המעצב ההולנדי הנודע מרסל ואנדרס. הוא דפק על הדלת, הציג את עצמו והתקבל בשמחה. אחרי שנתיים בסטודיו הנחשק, בחר דוידוביץ', בנו של האדריכל שלום דוידוביץ', להמשיך הלאה מהארץ.
הוא פתח סטודיו, שבו הוא עובד על מגוון רחב של פרויקטים: מוצרים יחידים, סדרות קטנות לגלריות וללקוחות, עבודות בהתאמה אישית ומוצרים המיועדים לייצור המוני. את אלה הוא מעצב בעיקר לחברות שאיתן הוא עובד באיטליה. לאחרונה החל בפיתוח אלמנטים בקנה מידה גדול יותר, כאלה הנטועים בעולמות עיצוב הפנים והאדריכלות: קירות תלת-ממדיים וגרמי מדרגות.
ב"עיצוב טרי" יציג דוידוביץ' את Street Lamp, סדרה של גופי תאורה קרמיים, המציעים פרשנות ביתית מעודנת לאלמנטים הקלאסיים של גופי תאורה במרחב הציבורי. מנורת הרחוב, למשל, מקבלת גרסאות של מנורה תלויה ומנורה צמודת קיר.
גילרוי. גיל רואה ורואי סלע: רהיטים בלי ברגים
גיל רואה הוא הנדסאי קול במקצועו. במשך שנים היה פעיל בהופעות ובאולפני הקלטה, בתיאטרון ובטלוויזיה. בניית חדרי מוזיקה לאמנים הפגישה אותו עם הנגרות, והוא בחר לעבור צד והקים נגרייה ברחוב הפלך בדרום תל אביב. "מפעל קטן, שבו ייצרתי כל השנים נגרות בהזמנה. לאחרונה החלטנו להתפתח ולייצר במקביל גם עיצובים שלנו".
את רואי סלע הוא פגש כשבנה לו אולפן הקלטות. "התחברנו, ולאחרונה החלטנו לחבר כוחות. רואי הוא מוזיקאי, יוצר ומפיק מוזיקלי, ועשה הרבה אלבומים בארץ ובחו"ל. אחד מתחומי העניין שלו הוא מינרלים, הוא מאוד אוהב אמנות, ואף למד שמאות של אמנות. שנינו אוהבים עיצוב ועשייה, ומהחיבור הזה נוצר 'גילרוי' - העסק החדש שלנו".
ביריד הם יציגו סדרת רהיטים, שחלקיהם מתחברים זה לזה בחיבורים יבשים ללא ברגים או דבק. חלקי הרהיטים - שולחנות אוכל, שולחנות צד, שולחנות כתיבה, כיסאות ושרפרפים - מיוצרים בכרסומת דיגיטלית, "כדי לקבל דיוקים מקסימליים".
Ardoma. דרור כספי: בטון מדמה בד מתנופף
אחרי שנים בהפקת מופעים, דרור כספי החליט לשנות כיוון. הוא למד עיצוב ב-IED ברצלונה, התגורר שש שנים בבירה הקטלונית, וכשחזר לארץ (לפני כארבע שנים) בחר ללכת בדרך עצמאית ופתח סטודיו משלו, Ardoma. אחרי תקופה של מחקר, בחינה, בדיקה, ניסוי, טעייה והצלחה, הוא רכש מיומנות גבוהה בטיפול בבטון האהוב עליו, ומצליח להגיע לגימורים הרצויים בפן החומרי ובפן האסתטי.
ביריד יציג כספי שני פרויקטים "שמאתגרים את שטח הפנים של הבטון".
Helia - שמה הלטיני של חמנייה - היא מעין רשת בטון מחוררת המדמה סריג, שעוצבה בהשראת הספירלה של פיבונאצ'י. Stem הוא ניסיון לטעון אהיל של מנורה תלויה בתחושת תנועה, שמדמה בד מתנפנף.
טל בטיט: הגלזורה שמחברת
בפרויקט הגמר שלו במכון הטכנולוגי חולון, טל בטיט הציג סדרת אובייקטים המשלבים בין תרבויות וחרסיות. כל אובייקט מורכב מכמה חלקים, המחוברים באמצעות הגלזורה המזגגת אחד מהם. במרכז הפרויקט, שנקרא כִּלְאַיִם, עומד העיסוק בניגודים ובחיבור הבלתי שגרתי ביניהם.
הסטודיו של בטיט ממוקם במבנה חדש המוקם ב"טרמינל העיצוב" בבת ים, שם יהיה אחראי על סדנת הקרמיקה. המבנה הבסיסי יועד לשימור מחמיר, ובימים אלה הוא עובר שיפוץ נרחב.
צפו בסרטון שהפיקה עמותת ''לצאת מהקופסא'', המנהלת את טרמינל העיצוב בבת ים, שבו נמצא הסטודיו של בטיט:
סטודיו דווקא. גילי אילן ונדב ראוכוורגר: דוגמאות בפורצלן
גילי אילן ונדב ראוכוורגר נפגשו במחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל. היא סיימה ב-2015, הוא ב-2016. ראוכוורגר, בנם של האמנים יאן וגלית ראוכוורגר, התקבל בסיום לימודיו לפרויקט סטודיו ראשון של "בית בנימיני" בדרום תל אביב, שמספק לשלושה בוגרים טריים נבחרים חלל עבודה מאובזר למשך שנה.
כשהשנה הסתיימה, החלו בני הזוג לחפש חלל מרווח שיוכל להכיל את היקפי העבודה של שניהם. לאחרונה התמקמו בחיפה, ופתחו את "סטודיו דווקא", שבו הם יוצרים ומלמדים. "אנחנו אוהבים ושמחים לעבוד ביחד", הם אומרים."כל אחד מביא את העולם שלו לתוך הקולקציה, וזה בא לידי ביטוי בטכניקות, בצורניות ובצבעוניות שאנחנו בוחרים".
ביריד יציגו פיתוחים חדשים של רעיונות שנבטו בפרויקטים קודמים, כששניהם עובדים בפורצלן. אילן משלבת את החומר בעבודות טקסטיל - טובלת חוטים סרוגים בחומר הנוזלי, וכשאלו מתאיידים בשריפה בטמפרטורה הגבוהה, הם מותירים אובייקטים קישוטיים-אמנותיים מסקרנים. בין השאר אילן תציג גם מחיצה שמורכבת מסריגות צמר טבעי ומחברי פורצלן. תחושת הטקסטיל נשמרת גם באגרטלים של ראוכוורגר, בזכות חריטות ותבליטי פורצלן עדינים וצבעוניים שיוצרים דוגמה מעניינת על פני השטח של הכלים.
ש7. מתן לאוב: פוטנציאל העיצוב והייצור הדיגיטלי
כשמתן לאוב, אדריכל צעיר ו"מייקר", חיפש מקום לעבוד בו והבין שאין מקום מתאים בנמצא, הוא הקים את "ש7" - בית מלאכה דיגיטלי למעצבים ומייקרים. החלל הנעים נמצא ברחוב שוקן 7 בתל אביב (ומכאן שמו). הוא סמוך לבית בנימיני (שהוזכר למעלה), ומציע, בנוסף לסדנה, חדרים ועמדות עבודה, קורסים ואירועים מקצועיים.
ביריד אפשר יהיה לערוך היכרות עם תוכניות הלימודים, הסדנאות וימי הכיף שמציע בית המלאכה, ולהכיר מקרוב את פוטנציאל העיצוב של הייצור הדיגיטלי.
לאוב ועובדי הסדנה יציגו מוצרי ריהוט שעוצבו ומיוצרים במקום: אדניות עץ חכמות, שמשלבות רכיבים המתריעים מתי צריך להשקות את העציץ; פאזלים צבעוניים ותלת-ממדיים מפרספקס, בצורות של בעלי חיים; וסדרת רהיטים המתבססים על מספר חלקים בסיסיים המתחברים זה לזה בהרכבה יבשה. בעמדה דיגיטלית עם מסך יוכל כל אחד להתאים את הרהיט למידות המדויקות המתאימות לו, להזמין, ותוך ימים לקבל את הרהיט המותאם אישית.
R + O Design. ראלי סמית ואסנת יפה-צימרמן: ממתקים מקרמיקה
ראלי סמית למדה אמנות, בעיקר פיסול, במכון אבני ובבית הספר "בסיס". מתישהו, היא מספרת, מצאה את עצמה נמשכת לקרמיקה. היא שיכנעה את חברתה הטובה אסנת יפה-צימרמן - "מנהלת כספים בכירה בהיי-טק" - להצטרף אליה לחוג, וכך הפכה החברות הקרובה לעשייה משותפת.
סמית ויפה-צימרמן פתחו סטודיו בארסוף. "מול הים, השראה נהדרת, ומיקום שמאפשר לנו לעשות הרבה שריפות עישון", מספרת סמית. "אנחנו אוספות קוצים, עשבים, עלים, פירות וענפים שנשרו מהעצים, ומוסיפות לכלי הקרמיקה שבבורות השריפה. כל פעם הטבע מציע משהו אחר, וכל פעם התוצאה משתנה".
כשהייתה צעירה והילדים היו קטנים, מספרת סמית, "הייתי עושה להם עוגות מטורפות. ממש פסלים. וזה מה שנעשה בצבע טרי. חנות ממתקים". הפעם הממתקים יהיו עשויים על טהרת הקרמיקה. קאפ קייקס, סוכריות על מקל, ארטיקים, גלידות - שלל דברי מתיקה צבעוניים, רוויי הזלפות, שאי אפשר לאכול.
