בית התינוקות בקיבוץ רגבים הוכרז לשימור, ועכשיו נהנים ממנו הנערים

20 שנה עמד בשממונו הצריף הישן, ששימש כבית תינוקות בימיו הראשונים של קיבוץ רגבים, הסמוך לגבעת עדה ולבנימינה. כעת, אחרי שיפוץ מקיף, הוא שוב משמש את הדור הצעיר של הקיבוץ, והפעם כמועדון נוער.

כ-450 חברים חיים ברגבים. כמו בקיבוצים רבים אחרים, נהנים הילדים ממערכת חינוך מצוינת וממועדונים שמשרתים אותם בשעות שאחרי הלימודים – באופן שהורים עירוניים ששולחים את ילדיהם לצהרונים יקרים יכולים רק להתקנא בו. ברגבים מופעלים שני מועדונים לילדים שלומדים בבית הספר היסודי (במבנים ותיקים), והמועדון הישן-החדש שמיועד לגדולים יותר - תלמידי כיתות ז' עד י"ב.

בית התינוקות הפך לימים לחדר יצירה, ואז ננטש(צילום: ארכיון רגבים - הלנה מינרבי)

בזמן שההורים עדיין בעבודה או תקועים בפקקים, הנערים מוזמנים לבוא למועדון כדי לבשל במטבח, לאכול ולשתות, לחלוץ נעליים ולהכין שיעורים לבד או בצוותא, להשתתף בחוגים ובפעילויות עם מדריך, או סתם לגלוש במחשב או לבהות בטלפון הנייד. שולחן ארוך שמשני צדיו כ-20 כיסאות מתכת בצבעי לבן ושחור, כמספר בני הנוער ברגבים, מאפשר לערוך כאן מדי יום חמישי ארוחת ערב משותפת. יש פינות ישיבה על ספות ועל פופים, ואפשר גם לשבת על ספסל העץ במרפסת בחוץ וליהנות מהאוויר הנעים.

הצריף הגיע, כמו באיקאה, כחלקים

רגבים הוא קיבוץ מופרט, אך שומר על מאפייניה של קהילה קטנה וכפרית. הקיבוץ עלה על הקרקע ב-1949 בשוליים של בקעת הנדיב, בין כפר קרע (שבוואדי ערה) לנחל עדה. רוב מייסדיו היו עולים מצפון אפריקה, שבחרו ליישב את שרידי הכפר הפלסטיני קניר שתושביו נמלטו ממנו; בית האבן המרכזי ששרד מהכפר שימש כחדר אוכל שנים רבות.

כל החלונות מקוריים(צילום: עינת דקל)

הצריף, ששטחו 100 מטרים רבועים, הובא לכאן משוודיה ב-1951, וכמו הרהיטים של איקאה הגיע מפורק לחלקים. החברים בחרו להרכיב אותו במרכז הקיבוץ, בלב חורשת אורנים שאותה נטעו ועצי זית שמישהו שתל לפניהם. בקצה החורשה נמצאת המדשאה המרכזית, שבה ניצב חדר אוכל מרשים שנבנה בשנות ה-70, אך כבר מזמן לא משמש לייעודו המקורי.

דברים משתנים בקיבוץ, וכך גם הצריף. בזמנו, נקלטו כמוהו ברגבים עוד שמונה צריפים שוודיים ששימשו למגורים, כמבנה-מזכירות ולמבני ציבור אחרים, אך הוא היחיד ששרד. במסגרת תוכנית המתאר שהוכנה לאחרונה למועצה האזורית, הוכרז הצריף ההיסטורי לשימור.

המורה צביה לימדה את הילדים

"כשהייתי ילדה בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, הוא היה חדר ללימוד מלאכה ויצירה", מספרת האדריכלית ליאת בעבור על היכרותה האישית עם הצריף. בעבור היא ילידת רגבים ובוגרת הלינה המשותפת, שגרה כאן עד היום והופקדה על חידוש המבנה. "הייתה לנו מורה, צביה, וממנה למדנו לעשות עבודות קרמיקה, עץ וחריטה", היא נזכרת, ומציינת שאותה צביה לימדה את הילדים להכין עבודות קרמיקה שמקשטות עד היום את קירות הבתים הקטנים שפזורים במשק. אך ב-1985, עם הזדקנות הקיבוץ והיחלשותו הכלכלית, נקטעה הפעילות היצירתית לילדים. "צביה עוד המשיכה ליצור במבנה עד שהפסיקה, והמבנה היה סגור ומוזנח".

עבודות קרמיקה שהכינו ילדי הקיבוץ מעטרות עד היום את בתי החברים(צילום: מיכאל יעקובסון)

התחדשות הקיבוץ בשנים האחרונות, יחד עם התגברות המודעות למורשת הבנויה, געגועים לעבר ורצון לחזק את הקהילה, הובילה לבדיקת האפשרות לשכן את ארכיון הקיבוץ בצריף. משהחליטה המועצה האזורית מנשה להעניק 170 אלף שקל להקמת מועדון נוער – המטרה הוגדרה מחדש.

"כשנכנסנו פנימה גילינו הזנחה כללית", מספרת בעבור על המפגש המחודש עם הצריף. "מרצפות הטראצו היו שבורות, המזוניט שכיסתה את הקירות הייתה מקולפת, תקרת הגבס כוסתה בכתמי רטיבות ועובש, וחלקים ממנה היו חסרים". זה לא היה אמור להיות תהליך ממושך, אך בעיות לא צפויות האריכו את משך הפרויקט וניפחו את העלויות לכדי כ-300 אלף שקל – כשהקהילה משלימה את הפער.

(תכנית: אדריכלית ליאת בעבור ברנס)

(תכנית: אדריכלית ליאת בעבור ברנס)

(תכנית: אדריכלית ליאת בעבור ברנס)

כולם השתתפו במלאכת השיפוץ(צילום: עינת דקל)

המועצה האזורית והקיבוץ השתתפו במימון(צילום: עינת דקל)

החיבורים לא הוסתרו, אלא דווקא הובלטו, וכך גם קטע מקיר העץ המקורי(צילום: עינת דקל)

גדלה כאן והובילה את השיפוץ. האדריכלית ליאת בעבור(צילום: מיכאל יעקובסון)

עם תחילת העבודות פורק הקיר הפנימי, שחילק את הצריף לשני חדרים. בעקבות המהלך איבדו הקירות את יציבותם ונדרשו חיזוקים מפלדה, שאותם ביצעו במסגרייה המקומית של רני בירק. בעבור בחרה שלא להסתיר את החיזוקים הרבים, אלא להבליט אותם. ריצוף הטראצו הוחלף ברצפת בטון מוחלק, החזיתות החיצוניות חופו בקרשי עץ חדשים, וקירות האולם חופו בלוחות גבס בהתאם לתקני בטיחות כיבוי אש.

רק בקטע אחד קטן הותירה האדריכלית את קיר העץ המקורי, כאלמנט עיצובי וחינוכי גם יחד – למען יידע הנוער מאיזה חומר מורכב הצריף המקורי, ויזכור את עברו. להשלמת האווירה נתלו תמונות היסטוריות של הצריף, שנשלפו מהארכיון והודפסו מחדש.

כל חלונות העץ הם מקוריים. הנגר המקומי רועי וייל חידש את החלונות, כשהשבורים מוחלפים באחרים שנשמרו איכשהו מהצריפים השוודיים שנהרסו. בעבור גם רצתה לחדש את שלד הגג ולחשוף אותו, כדי להגדיל את נפח האולם, אך התקציב לא הספיק לכך והיא נאלצה להסתפק בתקרה אקוסטית חדשה ובהחלפת הרעפים. כדי להימנע מתקרה לבנה וחד-גונית, היא פירקה חלק מקיר העץ ושילבה אותו במרכז התקרה, מה שמוסיף לו עניין וצבע.

הקירות חופו בלוחות גבס(צילום: עינת דקל)

דרישת שלום מהחורף ברגבים, עם קשת מעל הצריף(צילום: עינת דקל)

המרפסת בחזית היא תוספת חדשה, שמאפשרת לפעילות לזלוג מהפנים אל החוץ. כך גם נוספו שני תאי שירותים, מחסן ציוד ומטבח. הריהוט נרכש ברובו מ"המקום של אירית", הפועל בקיבוץ ומתמחה בריהוט וינטג' ויד שנייה. חלק מהריהוט נבנה על ידי בני הנוער בעצמם, כמו הספסל וכיסאות העץ הניצבים במרפסת ומקבלים את פני הבאים.

הגוונים מאופקים, ושומרים על אווירה כפרית ורגועה: כחול, ירוק, חום, אפור ולבן. כתמי הצבע החריגים מופיעים בדלתות השירותים והמחסן, ומוסיפים קריצה רעננה לאווירה הקיבוצית.

אילו סודות אצורים בבתים הקיבוציים האלה? (צילום: אילן נחום)